על משפטו של אביגדור ליברמן, ועל ההתיישנות בפלילים


על משפטו של אביגדור ליברמן, ועל ההתיישנות בפלילים



שמחה ניר, עו”ד
06.11.2013 23:05


אפשר היה לרדוף אותו, עד יומו האחרון

אפשר היה לרדוף אותו, עד יומו האחרון


לפי החוק הקיים אפשר למזמז את החקירה המשטרתית ואת הליכי המשפט, ולסכל בכך את הוראות ההתיישנות הקיימות בחוק *** אצלי, כשר המשפטים הבא, זה לא יימשך




“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית על ריצתי לתפקיד

מבוא

אביגדור ליברמן, שר החוץ בעבר ובעתיד, זוכה לאחר כ-17 שנים בהן
היה בחזקת “חשוד”.

עיקר החשדות נגדו היו על שחיתויות רבות-מיליונים.

בסופו של דבר החליט היועץ המשפטי לממשלה שאין מספיק ראיות
כדי להעמיד את ליברמן לדין פלילי, אבל, בבחינת פטור בלא-כלום אי-אפשר, הוא החליט להגיש
נגדו אישום על עבירה פעוטה יחסית: קידומו של שגריר ישראל בבלרוס, זאב בן אריה,
לתפקיד יועץ שר החוץ במטה המדיני ובהמשך לתפקיד השגריר בלטביה, וזאת כתמורה לפתק
שבן אריה מסור לו, ובו מידע סודי הנוגע לחקירת המשטרה נגדו.

לשמור על זיקפת הקומה ועל האגו.

היום זיכה בימ”ש השלום בירושלים את ליברמן מהאשמה
הזאת, בקבעו כי ליברמן לא הושפע מהפתק, לא היה ער לו, הקידום לא היה קידום, ועדותו
של סגן-השר דאז, דני איילון (אשר הודח ע”י ליברמן מרשימת המועמדים של ישראל
ביתנו
לכנסת הנוכחית), לא הייתה אמינה.

ובקיצור: ההר לא הוליד אפילו עכבר מצ’וקמק אחד.

אני לא מכיר את התיק הזה לעומק, גם לא קראתי את פסק-הדין,
וכל מה שיש לי בעניין זה הוא מהתקשורת בלבד, ואני מניח שעל התיק לגופו ידברו אלה
אשר ליוו אותו, ומכירים אותו היטב ממני.

אני רוצה לדבר על נושא אחר, שעלה בהקשר החקירות נגד ליברמן
(וגם נגד אחרים), אבל מעולם לא ניתן לו הדגש ראוי: השפעתה של החקירה המשטרתית
על התיישנות העבירה.

חברת תרבותית לא רודפת בני אדם עד יומם האחרון. כך, למשל,
אם, בשנות נעוריך המוקדמות, גנבת שזיפים מהעץ של השכן, או שצבטת לילדות בטוסיק, זה
לא תרבותי להגיש נגדך אישום בהגיעך לשיבה טובה – זה לא מריח טוב.

ואם הדבר נעשה כדי לטרפד את מינויך לכהונת שופט התעבורה בזרנוגה
גימ”ל
, או לתפקיד רכז בכיר ביחידה לפניות הציבור של משרד המשפטים – זה כבר
מסריח מאוד, מחניק מצחנה.

חריגים לעקרון ההתיישנות הם, בעיקרם, אלה:

עבירות לפי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם;

עבירות לפי החוק למניעת הפשע השמדת-עם;

רצח ראש ממשלה מכהן (התיקון הזה נחקק, כידוע, בעקבות
הכמעט-כשלון להעמיד את יגאל עמיר לדין תוך תקופת ההתיישנות);

עבירות משמעת לפי חוק לשכת עורכי-הדין.

Vive la petite différence.

הסדר
ההתיישנות בסדר הדין הפלילי

סעיף 9(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע אין להעמיד אדם לדין בשל
עבירה אם עברו מיום ביצועה – בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם – עשרים שנים, בפשע אחר
– עשר שנים, בעוון – חמש שנים, ובחטא – שנה אחת.

סע’ 9(ג) לחוק, זה לשונו:

בפשע או
בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק
או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום
ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט,

הכל לפי המאוחר יותר.

אתייחס בראש ובראשונה לעניין ה”חקירה על פי
חיקוק”, שהוא הרלוואנטי לעניין ליברמן, ולאחר מכן אוסיף כמה מלים על החלופות
האחרות.

לטעמי, בביטוי “חקירה על פי חיקוק” התכוון
המחוקק, אם בכלל אפשר לייחס לו “כוונות” מעבר למה שהפרשן מייחס לו, ל”חקירה”
על פי חיקוקים נפרדים, כגון חוק ועדות החקירה, אבל מבחינת לשון החוק גם
החקירה המשטרתית, המוסדרת באותו החוק עצמו (סע’ 59), היא “חקירה על פי
חיקוק” – וזהו הפירוש המקובל.

אני לא מאמין שיימצא בית משפט שיעז לפרש את זה אחרת.

פשרה של הוראת-החוק לפיה תקופת ההתיישנות מתחילה רק עם תום
החקירה המשטרתית הוא שאם החקירה המשטרתית נמרחת 50 שנה, בעבירה מסוג עוון אפשר
להעמיד אותך לדין 55 שנים מיום ביצוע העבירה (לפי הנטען). אם מדובר בפשע – 60 שנה
לאחר המעשה, ובעבירות שדינן מיתה או מאסר עולם – 70 שנה לאחר המעשה (מזל שההוראה
הזאת לא חלה על עבירות מסוג חטא).

מיזמוז
החקירה המשטרתית, פתח למניפולציות

אם החקירה המשטרתית עוצרת את מירוץ ההתיישנות, מה פשוט מאשר
למזמז את החקירה, או להמציא חדשות לבקרים “הליכי חקירה” מצוצים מהאצבע,
או, למצער, כאלה שנחיצותם היא מפוקפקת, וכל מטרתם אינם אלא לעצור את ההתיישנות?

כן, כן … ישנה, ככל הזכור לי, איזה הלכה נשכחת הקובעת כי
הליכי חקירה פיקטיביים “לא נחשבים” לעניין זה, אבל לך תוכיח, כאשר חוקרי
המשטרה מפרים את “לא תענה ברעך עד שקר”, ובית המשפט “מאמין”
להם?

הליכי
בית המשפט: הגשת האישום מתחילה את ההתיישנות מחדש

כפי שראינו לעיל, סע’ 9(ג) אומר, בחלקו הנוגע לנו כעת:

בפשע או
בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) הוגש כתב אישום … יתחיל
מנין התקופות … מיום הגשת כתב האישום …

וזה אומר שאם בית המשפט לא נתן פסק-דין תוך 5, 10 או 20 שנה
(לפי חומרת העבירה) מיום הגשת כתב-האישום – גם אז העבירה מתיישנת, וזה אומר שיש
להוסיף את השנים האלה ל-55, 60 או 70 השנים (בהתאמה) שעברו מיום העבירה ועד להגשת האישום,
ובסך הכל אפשר למתוח את משך הזמן מיום העבירה ועד למתן פסק הדין ל-60, 70 או 90
שנה מיום העבירה.

ממש לא רע, אבל זה עו”ד לא הכל, ולצורך זה ניקח מסע’
9(ג) את ה”צימוק” האחרון:

בפשע או
בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) … התקיים הליך מטעם בית המשפט,
יתחיל מנין התקופות … מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט …

וזה אומר שאם 60, 70 או 90 השנים ממועד העבירה לא מספיק
לשופטים ולתביעה, אפשר לנהל את המשפט בהפסקות של 5, 10 או 20 שנה, בין ישיבה
לישיבה, ולרדוף אדם עד יומו האחרון.

מזל שיש לנו סעיף 236 לחוק, האומר כי “נפטר אדם ייפסק כל
הליך פלילי נגדו” – אחרת אנה אנו באים.

סעיף
9(ג) – סיכום

נחזור שוב לסע’ 9(ג), בנוסחו המלא, עם ההדגשה על הסיפא:

בפשע או
בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש
כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה
או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר.

וכעת תישאלח השאלה מהו הדין אם המשטרה – כדרכה בגודש –
ממשיכה את החקירה במקביל להליך המשפטי, בהתאם למיקצי-השיפורים הדרושים לתביעה: האם
ה”הכל לפי המאוחר יותר” כולל גם את החקירה המחודשת/מתחדשת?

לפי לשון הסעיף – כן, בוודאי, אבל כדי להימנע מהשאלה הזאת,
בית המשפט ייתן לתביעה דחיית למיקצי-שיפורים – דחייה שלא תעלה על 5, 10 או 20 שנה,
לפי רמת החומרה – והכל תחת המנטרה “חקר האמת”.

בבתיהמ”ש לתעבורה התופעה קיימת כבר שנים רבות, בלי קשר
להתיישנות, ופס”ד קניר של ביהמ”ש העליון גם כן מכשיר את זה (אבל
כאשר הנאשם הוא זה אשר זקוק להתחשבות כזאת, אומרים לו “מי ששכח יישא בתוצאות
שיכחתו”, וכו’, ולעזאזל “חקר האמת”).

אצלי זה
לא יימשך!

כשר
המשפטים הבא של מדינת ישראל
לא אשלים עם המצב הזה, שהדעת אינה סובלתו – מצב בו
אפשר לעקוף את דיני ההתיישנות על ידי מניפולציות ממניפולציות שונות.

אני אוביל חקיקה את תבטל את סע’ 9(ג), ותקבע גם משך זמן
מקסימלי מיום הגשתו של כתב-אישום ועד לסיום המשפט.

וכעת תגידו שאני “נותן פרס” לעבריינים ולפושעים

אז לא: מי שרוצה להאריך את תקופות ההתיישנות – שיגיד את זה
כך, ונדבר, אבל לא אתן יד לחקיקה המשאירה פתח למניפולציות המאריכות ללא סוף את
תקופת ההתיישנות – אפילו עד יומו האחרון של הנאשם.

תנו
לי לייק, תנו לעצמכם לייק
.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא












































































































דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר