תוקע בשופר (ג) השמאל מייצג את הצדק החברתי ומוסר הנביאים

תוקע בשופר (ג) השמאל מייצג את הצדק החברתי ומוסר הנביאים

חנה אייזנמן
12.09.2010 03:58
תוקע בשופר (ג) השמאל מייצג את הצדק החברתי ומוסר הנביאים


“… בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש. חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה (גדרה-נהריה), משום שנשארו דירות פנויות ויכולנו להשתמש בהם, ואנו נשלח את הפולנים גם לזכרון יעקב, לבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים, להם אנחנו צריכים שיכון המתקבל על הדעת” (ויקיפדיה).



ב”ה

 

תוקע בשופר (ג) השמאל מייצג את הצדק החברתי ומוסר הנביאים

 

מי שמייצג את הצדק החברתי ומוסר הנביאים הם בדרך כלל אנשי השמאל….” (שרלו)

 

 

כדלהלן:

 

 

לא יהיה לך מנחם ומנוחם
ואש תצא מזרעית שעל גבול לבנון ותיגע באש הבאה מירוחם
ומכל טירות גוש-אמונים יעלה העשן, והאבק מכל עסקי החווילות
ועלה תעלינה בהר שומרון כל עיירות ה”לחם” הרעבות והמובטלות
וכאשר החשכה תרד עליכם בצהריים, וסכין המסכנים תבוא בלילות,

כבר לא תהיינה יותר שאלות

כך ערי המובסים
הרוח תפער דלתות חורקות ותנקש בחלונות ובתריסים
חרולים יתגלגלו בכיכר ועשב בר יכסה את הגבעות
וברכות השחייה יתייבשו ובמתנ”סים שברי כיסאות
ושלטי חנויות תלויים על בלימה, יספרו מה שהיה ולא יהיה עוד
הארץ אכלה את יושביה, ולא נותר להם דבר, מלבד – דמעות.”
(חיים חפר, ידיעות אחרונות, 28.2.86(

 

 

מה שמייצגים אנשי השמאל, בכלל, ואנשי השמאל היהודי, בפרט, זה הנאציזם בגילוייו המבחילים ביותר. הם מייצגים את הציונלסוציאליזם, זה ששיתף פעולה בהשמדת יהדות אירופה, במטרה לקיים את הגזע ה”ציוני” הטהור – שמאל כופר בעיקר. הם מייצגים את השפל הנמוך ביותר אליו יכל להגיע האדם. לאלה אין אח ורע בעולם כולו, לא אובמה ולא אחמדיניג’אד, המשרתים אותם ברצון. ואת חלאת המין האנושי הזו, מעלה על נס “רב” ב”ישראל”. כי ה”רב” הזה כבר מזמן לא יהודי, הוא “ציוני”, הוא “ישראלי”, הוא “ממלכתי”, המתאמץ להמליך על עם ישראל את אשמדאי!

 

“הצדק החברתי” של השמאל הוא, למשל – להעביר את כל סוגי הפולשים לארץ ישראל על חוקי “המדינה” שלו(!) כי הכחדת היהודים מקדשת את כל האמצעים, עוד מן הימים של טרם “התותח הקדוש”; מן הימים, בהם נשלח קסטנר על ידי “הסוכנות היהודית”=ויצמן&בן-גוריון&שרת, לשתף פעולה עם אייכמן בהרגעת יהדות הונגריה, ואז להובילה כצאן לטבח, בתמורה יוכלו להציל כמה מאות בעלי גזע ציוני טהור ועוד רב גדול אחד ככיסוי עלה תאנה.

 

 

למי שלא זיהה את המוטיב המרכזי בתישפוכת ה”לירית” של חיים חפר – זהו חזון-השלום של השמאל, שאותו יביאו עליהם שתי קבוצות תת-האדם, הסכינאים מ”עיירות הלחם”, שיעלו בסכיניהם, ברוח ובדם, על תת-האדם, שהעזו לבנות בתים ומתנ”סים, ואפילו טירות, להפריח אדמות, מבלי לקבל רשות מאנשי הגזע הציונלסוציאליסטי הטהור.

 

 

“עיירות הלחם”

 

עדות:

 

“ניתנה לנו מפה משורטטת ביד ועליה נקודה המסומנת בשם ‘גתה’ (שמה הראשון של קרית-גת). בצאתנו מכפר ורבורג החלטנו לנסוע דרך כביש סעד. סכנת הפגישה עם ‘פידאיון’ (מסתננים מזויינים) ארבה בימים ההם בכל מקום שומם בדרום הארץ. כאשר ירדנו מכביש סעד לדרך המוליכה לבית גוברין, נכנסנו לארץ לא נודעת. הסביבה עזובה ושוממה, ושום כלי רכב לא נזדמן בדרכנו. חצינו את הצטלבות פלוגות ועברנו עוד שני קילומטר. לפי המפה צריכה היתה עיר העתיד להימצא מימיננו. הסתכלנו בחשד לצד הגבעות הקרחות. הרבה מוקשים הוטמנו שם בשעתם על ידי המצרים. נוכח הסכנה הכפולה – לעלות על מוקש או להיתקל במסתננים – חזרנו על עקבותינו לכפר ורבורג, בלי לגלות את המקום בו עמדה להיווסד העיר החדשה קרית-גת” (רבקה גובר, “שירו הביטו וראו” – הסיפורים שמאחורי השירים – יורם טהר-לב, מרדכי נאור).

 

לא נאריך, הפרשיה ידועה – פליטי מדינות ערב נזרקו לשממת הנגב. במשך כל אותן שנים בהן בוססו בבוץ ונשרפו בשמש, נבנו, בכספים שנתרמו ל“קליטת עליה”, בית-ההסתדרות המפואר, שיכונים ל”וותיקי ההסתדרות”, ושכונות היוקרה, צהלה וסביון, ל”וותיקי צה”ל”, כלומר, ליוצאי ההגנה והפלמ”ח.

 

“זו כניסתי הראשונה לבית החדש, אשר הבורגנים כינוהו “קרמל”. רבות שמעתי על פארו המופלג ומותרותיו, גם את שיר ההלל והצידוק של נתן אלתרמן קראתי (“שיחה עם בנין פאר”, “הטור השביעי”, דבר, 4.9.1953), אך מה שראו עכשו עיני עלה על כל המשוער – עמודי השיש, ברק הקירות, רחבוּת המדרגות, שיכלול המעלית, ועל הכל המרחב העצום, הריהוט המחוטב, ציפוי-העץ המפואר והתאורה המבהיקה של אולם-הישיבות – כל אלה דוקרים עינים באופיים המופרז. חיקוי צעקני ומתגנדר לאמריקה – יציאה בעקבות “הבית הציוני” (בית ציוני אמריקה, בת”א), להוציא את כולנו לתרבות רעה. מה נעלה על הפירכוס הזה צניעותם הנאווה של ביתני משרד החוץ” (משה שרת, יומן אישי).

 

כדרכה של המדינה שהשמאל בנה, ניצלו את העוולות שיצרו, לביצוע עוולות גדולות יותר, “נכמרו רחמיהם” על הילדים המסכנים החיים בתנאים שאינם ראויים לכלב, הוציאו אותם, “לטובתם”, ממשפחותיהם, ש”אינן מסוגלות לטפל בהם”, והוציאו אותם לשמד בקבוצים האדומים, או במשפחות אמנה. ואת הילדים ש”מקום קבורתם לא נודע”, מסרו לאימוץ למשפחות בארץ ובחו”ל.

 

מטרת השמאל היתה – ליצור לעצמו קהל, שקל ללוש אותו כרצון השמאל, שהרי היו אלה אנשים “נחותים”, קהל, שיודה לשמאל על “נדיבותו”, בהצבעה הראויה, לקידום שלטון השמאל. קהל כזה, שככל שתמעט השכלתו כן ייטב, ישרת את מטרות השמאל בכל התחומים ששירותיו נדרשים, מהצבעה “נכונה” ועד ניקוי שירותים במשרדי הממשלה. קהל אילם, אך שומע את מנגנון התעמולה של השמאל.

 

דוגמה לשיטה המפלה ניתן לראות בפרוטוקול מתוך ישיבה מיוחדת של הסוכנות היהודית בהשתתפות דוד בן-גוריון, בה סקר ראש מחלקת הקליטה ברגינסקי את פריסת העולים עד לשנת 1956. (הישיבה התקיימה ב-10 בדצמבר באותה שנה)[4]:

 

 ב-27 החודשים האחרונים עלו 85 אלף מצפון אפריקה ו-85% מהם הופנו לאזורי פיתוח שהם מחוץ לרצועת גדרה-נהריה, אלא הופנו למקומות כגון: באר שבע, דימונה, אילת, אופקים, עזתה, קריית גת, קריית שמונה, בצת וחצור. לגבי העלייה הפולנית הדבר שונה. בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש. חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה (גדרה-נהריה), משום שנשארו דירות פנויות ויכולנו להשתמש בהם, ואנו נשלח את הפולנים גם לזכרון יעקב, לבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים, להם אנחנו צריכים שיכון המתקבל על הדעת (ויקיפדיה).

 

“עיירות הלחם” בדרום החלו לצאת מן הבוץ בו הושקעו על ידי מפא”י ההסטורית, עם בניית גוש-קטיף, בו השתקמו וסייעו לשאר אחיהם בעיירות הפיתוח להתפתח. ומה מאד תמהו המנוולים הגזעיים, כאשר אזרחי עיירות-הלחם לא הצביעו לאדונים הנכבדים, שירדו לנגב, לקראת כל מערכת בחירות להזכיר למוטבים, מי אחראי לכל ה”טוב” שממנו הם נהנים, ופיזרו הבטחות מלוא חפניים, גם לא חסכו בכספי שוחד. לאחר שנים בהן החיים חפר’ים, למיניהם, הקדישו את מיטב חריזתם לשטיפת מח לשנאת ישראל, לשנאת ה”מתנחלים החיים על חשבון עיירות הפיתוח”, לא ראו שום ברכה בעמלם, מן הסיבה הפשוטה, שהגזענים האלה המעיטו מערכם של יהודים בעל נפש יהודית, שראו ורואים את הדברים כהוויתם – עם ישראל מנסה לקום שוב על רגליו ולחדש ימיו כקדם, וחלאת המין האנושי, מתאמצת לדכא את יצר הקיום בו, ומגייסת את כל העולם, להשמיד, להרוג ולאבד -. היבין‘ים והדיין‘ות שכחו שגם בני עיירות הפיתוח משמשים “בשר תותחים” למדיניותם הנאצית, במעגל קסמים של מלחמה ו”שלום”, בעוד ילדיהם, שלהם, משרתים בגלי צה”ל ובשאר כל זרועות מנגנון התעמולה, ע”ש גבלס, המכונה – “תיקשורת ישראלית”. ביחידות הקרביות הם פוגשים דווקא את המתנחלים, ולא את חלאת השמאל.

 

גם את ילדי ה”מתנחלים” בקשו אותם מייצגי “הצדק החברתי ומוסר הנביאים” להוציא מרשות הוריהם ה“עושים בהם שימוש ציני לקידום מטרות פוליטיות”. אבל, לאחר שהרודפים האלה עשו שימוש צי(ו)ני, קלאסי, לקידום מטרותיהם הפוליטיות, בילדים אותם גירשו מבתיהם והחריבו עליהם את כל עולמם, הם שכחו אותם. הם אימצו כלבלבים (ע”ע חני נחמיאס). כידוע, ההסתה הנאצית והרדיפה הנאצית של ה“מתנחלים”עם ישראל וארצו – גוברת ומתעצמת, לקראת המשך ביצוע המדיניות הנאצית ביו”ש.

 

כששכירי-החרב שלהם משתמשים בילדיהם כפצצות חיות או כמגינים חיים במלחמת הקודש שלהם להשמדת היהודים, בשליחות השמאל, מתעורר בשמאל חוש הצדק החברתי, והם פותחים ביללת תנים נוגה על הילדים הנרדפים על ידי היהודים…

 

לא נראה לי שעם ישראל זקוק עוד להוכחות ש”מחנה השלום” הוא חלאת אדם, שהמאפיין הבולט ביותר בו, לאחר שנאת ישראל תהומית, היא הצביעות. זה תמיד הולך ביחד.

 

משום מה, בחר שרלו ב”מחנה השלום”.

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר