כתף אל כתף (ב) – צבא הגנה לישראל. איזה שם נפלא!
כתף אל כתף (ב) – צבא הגנה לישראל. איזה שם נפלא!
ב”ה
כתף אל כתף (ב) – צבא הגנה לישראל. איזה שם נפלא!
“אמר הוגה אחד: ‘הפילוסוף דיקרט טעה. הוא אמר: אני חושב לכן אני קיים. הבל. אנו כבר חושבים כמה אלפי שנים, ואיננו קיימים. אלא אני מתגונן לכן אני קיים'”!
אבינר מדבר על עצמו בגוף שלישי: “הוגה אחד”. איזו הגות עמוקה.
למה קורא אבינר קיום? להישרדות פיזית, בעור השיניים? זהו הקיום? זו תכלית עם ישראל, להתגונן ולשרוד? זהו?
בכל העולם נקרא הצבא – הכוחות המזויינים – רק היהודונים, שאמורים לתקוף ולשחרר את ארצם מידי שודדים, קוראים לצבאם – צבא ההגנה לישראל, כשהם מתכוונים ל”ישראל”, לגבולות אושוויץ! כי זו תורת ה”ציונות” – הבלגה, עמידה על דם אחים, עמידה עם הגב לקיר ולהתגונן מפני מלאך המוות. כי ה”ציונות” היא תורת המקלט, באין מולדת לעולם ועד. ליהודונים מותרת רק “מלחמת אין ברירה”, ליהודים מותר רק להתגונן, וגם זה בעירבון מוגבל, ואם חס וחלילה וחס, יזכו באיזו נקודה, שתרחיק אותם מעמדת ההתגוננות הנואשת לנקודה בטוחה יותר, זו כבר תהיה “מלחמת ברירה” ו”כיבוש” וזו עבירה על תורת ה”ציונות”. ועליהם להתנצל ו”לשפר” לאחור, כדי שלא לפגוע בכבוד רוצחיהם, שמא, אלה, יסרבו לעשות “שלום”….
ואכן, צבא “הסוכנות-היהודית” בשירות שלטונות המנדט, נקרא “הגנה”, ולא בוש להתהדר בתואר “מחתרת”. היה זה צבא התגוננות מפני הערבים, בדלית ברירה, וצבא התקפה נגד ה”פורשים” – המחתרות שלחמו בשלטון הזר – מבחירה חפשית.
צה”ל ה”קדוש” הוא יורש צבא “הסוכנות-היהודית”, כלומר, צבא המנדט, צבא השלטון הזר בארץ ישראל, צבא ה”ממלכתיות”, המקודשת, מקודשת מקודשת על ידי אבינר ודומיו. בשעתם התחייבו הבריטים לפני חבר-הלאומים להקים את הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל, הם מעלו במנדט שקבלו עליהם. המחתרות לא ויתרו וגירשו את שלטונות המנדט, ול”ציונים” לא נותרה ברירה, אלא להקים את “כס אלוק’ ממעל” של ה”ציונות הדתית”, את ה”ממלכתיות”, “ראשית צמיחת” קיומו של אבינר. ועכשו, כשהם חזקים ומגובים על ידי אבינר, הם יכולים להרשות לעצמם להפיל את “כס אלוק’ ממעל” ולבנות את המדינה המי יודע כמה, לרוצחינו.
אבינר רואה בהתגוננות ימות המשיח – אני רואה אותך עם הנשק והמדים, יחד עם כל החברים, עם כל החיילים, ואני אומר לעצמי: הגיעו ימות משיח.
אבינר רואה את הקיום בצבא, לא בתורה, אבינר רואה את הקיום ברובה ולא ברוח, אבינר ממשיך בשטיפת המח, במים מרים ומאררים, של ילדי ישראל התמימים והטהורים, אשר דור אחרי דור נופלים בשביה של כת פשיסטית פנאטית, שאין רחמים בליבה על עם בזוז ושסוי.
כמו ב”מגילת העצמאות”, אין זכר לקב”ה, זה מכתב של רב? זה מכתב של רב-אמן בשטיפת מח. אין כלום מלבד כוחי ועוצם ידי וגם זה זיוף ושקר. מסכת אחת של שקרים, כמו:
נמאס לי להיות תלוי בחסדיהם של אחרים
אני בארצי, היא שלי, היא הובטחה לי, לכן אני לוקח אותה, ואיני זקוק לאישור של אף אחד….
. אם יירו עלי, לא אחכה, אני אירה בחזרה.
פתאום אתה תראה שההבדלים מתגמדים, שהמשותף גדול לאין ערוך מן המפריד. יחד, כאיש אחד, בלב אחד, כתף אל כתף, אתם תיחלצו למשימה הנפלאה להגן על עמנו ועל ארצנו.
לקרוא ולהסמיק מבושה! לקרוא ולהסמיק למראה מערומי הנפש.
במשך אלפיים שנה עמד היהודי מול מציאות של “הרכוש או הנפש”. ההתגוננות שלו היתה – מסירת הרכוש. זה בדיוק מה שעושה היום ה”ממלכתיות” של אבינר. בדיוק אותו הדבר. אלא, היהודי בגולה היה חסר ישע, והיום איננו כזה, על כן אבינר מעקר אותו ובמקביל ממשיך לשקר, ממשיך להציג את החידלון כימות המשיח. ליהודי בגולה לא היה נשק, ל”ישראלי” יש עודף נשק, כזה שהוא יכל לחלק לרוצחי תינוקות יהודים, והוא עושה זאת.
ואת הנפש מכר מזמן, לשטן.
אז בואו נראה –
נמאס לי להיות תלוי בחסדי אחרים – באמת?! החרבת את גוש קטיף במצוות ה”ממלכתיות”, המצדיקה את חורבן הארץ, בחשש, שלא תזכה עוד בחסדי זרים. ואתה החרבת, במודע ובחיוכים.
אני בארצי, היא שלי, היא הובטחה לי, לכן אני לוקח אותה ואיני זקוק לאישור של אף אחד –
אתה שותף? אתה לוקח אותה מעם ישראל, שלו הובטחה הארץ, לא לך! ואולי גם לא לנכדיך, זה תלוי במעשיהם, בעקבות שטיפת המח הזדונית שלך. עם ישראל שופך את דמו על ארצו, ואתה, בטענות שווא, מוציא אותה מידיו, מחריב אותה ומוסר אותה לרוצחי העם היהודי.
אם יירו עלי אני אירה בחזרה – לא ראוי לתגובה!
תפגוש חברים חדשים, חברים אמיתיים –
חברים הם חברים לנשק, לכוחי ועוצם ידי, חברי-העבר ללימוד התורה אינם חברים אמיתיים…
פתאום אתה תראה שההבדלים מתגמדים, שהמשותף גדול לאין ערוך מן המפריד. יחד, כאיש אחד, בלב אחד, כתף אל כתף, אתם תיחלצו למשימה הנפלאה להגן על עמנו ועל ארצנו.
כן, אנו רואים זאת יום יום ושעה שעה, איך קלגסי הרייך היהודי השלישי מחריבים את הארץ, מכים יהודים ברצחנות ראויה לצל”ש של מדינת הדמים והזדון, מובילת האנטישמיות הבינלאומית. כתף אל כתף, נכה ביהודים, ואז, כתף אל כתף, נגן על מדינת הרשע והפשע הזו, שהביאה על עצמה מלחמה נוספת, בשנאת ישראל התהומית שלה. והמוכים, שטופי המח בזירמת ה”ציונות הדתית”, יתנו גם הם כתף. השאלה היא, לאן יחזרו, במקרה שישרדו את מלחמת הזדון, שהרי, ביתם נהרס על ידי הנכד וחבריו החדשים, האמיתיים, כתף אל כתף.
ולזה קוראים באסכולת אבינר – להגן על עמנו ועל ארצנו…. שיטת אורוול – מלחמה היא שלום, רוצחי-עם הם לוחמי חופש, יהודים חפצי חיים ומולדת – “ימין קיצוני”, “סכנה לדמוקרטיה”, כלומר – סכנה לשקר כל המילניומים – ה”ממלכתיות”!