לשר המשפטים, דניאל פרידמן, וליועץ המשפטי, מני מזוז: להפסיק את עוולות ההוצל”פ, הנעשות מזה שנים

לשר המשפטים, דניאל פרידמן, וליועץ המשפטי, מני מזוז: להפסיק את עוולות ההוצל”פ, הנעשות מזה שנים

דב אבן-אור, עו”ד
29.03.2009 15:48
מה מעסיק אותם?

מה מעסיק אותם?


במצב שכזה, אין טעם לחיות במדינה שכזו, וקל-וחומר שאין טעם לשרת בצבא ולסכן חיים, אם אח”כ – אלו ייהרסו כתוצאה מעוול מתמשך מצד השלטון, ואין מקום לשלם מיסים; ומעל לכל תשאל השאלה: מדוע לקיים חוק, אם מימושו הינו סלקטיבי ותמיד לרעת הפרט?



ד’ בניסן תשס”ט

29 למרץ  2009

ד  ח  ו  ף

באמצעות פקס: 02-6467001

(סה”כ עמודים: 4 )

לכבוד

היוע”מ לממשלה

מר מנחם מזוז

 

א.נ.,

 

הנדון: גזל הפרט בחסות “החוק”

(פנייה בשם העם)

1.      איני נזקק לייפוי-כוח מאת העם כדי לדרוש מימוש “החוק”, כפי שכבודו – כראש התביעה אינו נדרש לפנות למחוקק, כל עת שמפעיל את סמכותו.

קרי – כאשר בתי המשפט – לרבות ראשי לשכות הוצל”פ – נמנעים מלקיים הוראות ברורות בחוקים שונים, אזי זכותי כאזרח לדבר בשם כל העם; שכן, התוצאה מאי-קיום חוק, איומה: גם פגיעה אנושה בצדק והיותר חמור, גזל אנשים תמימים בחסות “החוק”.

במצב שכזה, אין טעם לחיות במדינה שכזו, וקל-וחומר שאין טעם לשרת בצבא ולסכן חיים, אם אח”כ – אלו ייהרסו כתוצאה מעוול מתמשך מצד השלטון (לעניין שלפנינו – מערכת החוק הינה זרוע של השלטון), ואין מקום לשלם מיסים; ומעל לכל תשאל השאלה: מדוע לקיים חוק, אם מימושו הינו סלקטיבי ותמיד לרעת הפרט?

2.      העוולות שיתוארו דלמטה נעשות מזה שנים, ולמרות פניות של אזרחים שונים לשרי המשפטים שכיהנו, מנהל בתי-המשפט (בהווה ובעבר) – המצב נותר על כנו (תשובות ענייניות לא נעשו, ולרוב – הפונים כלל לא נענו).

להלן פירוט חלקי של עוולות ובקליפת אגוז (אך אתה וכל בר-בי-רב, אמור להבינם):

א.      במערכת המיחשוב של ההוצל”פ, “נשתלו” תוכנות מיוחדות עברו זוכים שהם בנקים (המכונות: “טבלאות”), ובאמצעותן הבנקים גובים סכומי כסף אדירים, שאינם זכאים להם (פי כמה וכמה מעל החוב האמיתי).

ב.      המוציאים לפועל (בכל לשכות הוצל”פ), אינם בודקים את דרישות החוב מטעם זוכים אלו, ובאופן אוטומטי – מזינים את מערכת המחשב, בנתונים המוזרמים ע”י הבנקים.

ג.       באי-כוח הזוכים אינם מדווחים בזמן אמת ללשכות הוצל”פ, כל עת שקיבלו ישירות כספים מאת חייבים ו/או מאת צד ג’ (בעקבות עיקול וכדו’); והתוצאה בלתי ניתנת להבנה: חייבים ממשיכים להיות מחוייבים עפ”י ריבית הענק (שנשתלה במחשב ההוצל”פ), וכאשר ב”כ הזוכה מדווח ללשכת ההוצל”פ, בגין קבלת כספים (גם אם על המועד שקיבלם), אזי החייב מזוכה בריבית עפ”י חוק ההוצל”פ (כיום כ-6%).

משמע – למרות אי-דיווח ע”י הזוכה בזמן אמת (וזו חובה עפ”י סע’ 17א’ לתקנות ההוצל”פ), אזי הלה נהנה ובגדול מן ההפקרות, וגם אינו נענש בגין כך!

ד.      ראשי לשכות ההוצל”פ – מסרבים לתקן מצב קפקאי שכזה, ודוחים חייבים שביקשו זאת – בטענות סרק וקש!! והרי גזל זה זועק לשמיים, ולא צריך להיות שופט מנוסה כדי לתקנו; ואז נשאלת השאלה: האם כל ראשי ההוצל”פ בכל הארץ, עשו יד אחת כדי להתיר על כנו גזל שכזה?, ואם לא – הכיצד זה, שבכל הארץ הרשמים נותנים אותן החלטות? האם אין צדיק אחד בסדום, או שזו הנחייה שכל ראשי ההוצל”פ קיבלו מאת הנהלת בתי-המשפט (עד ליום 1.1.09)?; ומאז ואילך, הנחייה מאת משרד המשפטים, שכעת אחראי בלעדית על מערכת ההוצל”פ?

ה.     כידוע לכבודו, תביעה כספית אמורה להיות מוגשת במחוז המשפטי נשוא העוולה; דהיינו, אם אדם כרת הסכם עם חב’ סלקום, בזק וכד’, לשימוש בקו טלפון ולא שילם חוב; התביעה אמורה להיות מוגשת באזור מגוריו של הנתבע! בפועל, כמעט כל תביעות שכאלו, מוגשות הרחק ממגורי הנתבע (בכוונה תחילה); אולם, בתי-המשפט “מבליגים” ואינם מוחקים תביעות שכאלו על הסף!

דהיינו, בתי המשפט היו אמורים “לזרוק” תובעים שכאלו – לאלתר, ולא לאפשר הגשת תביעה בחיפה, כאשר הנתבע גר בדימונה! בפועל, תביעות ללא סמכות מקומית – מתקבלות, ורק אם הנתבע מבקש למוחקן או להעבירן לאזור מגוריו – הבקשה מתקבלת.

מדוע הגופים הגדולים מגישים תביעות הרחק ממקום מגורי נתבעים?, שכן בגין תביעה בסך של 1,000 ₪, המוגשת בצפון הארץ כנגד נתבע הגר בדרום, לנתבע לא כדאי לנסוע לחיפה, כדי להגיש בקשת מחיקה (ולרוב – הוא כלל לא יודע על זכותו זו); ואז ניתן פס”ד ללא הגנה, ומייד ננקטים הליכי הוצל”פ! (לסכום החוב מתווסף חיוב בשכ”ט עו”ד, בגודל הקרן או מעליה).

השופטים אינם כוח שלום מטעם האו”ם, ולכן חייבים בסילוק תביעות שכאלו – על הסף, ללא צורך בתגובת הנתבע!

3.      למרות פניותיי לכבודו, אזי עד כה, נמנעת מלאסור על גביית “חובות” לרשויות מקומיות באמצעות גובים פרטיים; למרות שגביה כזו, לא אושרה ע”י המחוקק והיא מהווה הפרטה של השלטון!

זה מתווסף להסכמתך לגביית חובות לרשויות שונות, באמצעות הליך הנקרא “גבייה מינהלית”! (קרי – פריצה לבית הפרט ודרישה לכספים, ללא צו של בימ”ש, אלא רק ע”ס מכתב דרישה מראש רשות מקומית).

4.      אין מקום לעתור לבג”צ כדי לתקן את העיוותים הללו, שכן לפנינו ביזוי החוק ע”י מערכת שאמורה לאוכפו; דהיינו – זהו אבסורד שאזרח יעתור לבג”צ, ע”מ לחייב את מערכת “החוק” בקיומו!! תפקידך שלך – לגרום לכך כי החוק יבוצע, ואם מאן-דהו – נמנע ו/או מסרב, אזי יש להעמידו לדין פלילי (ללא קשר להפסקת כהונתו; בין אם הנו שופט ובין אם הנו נושא תפקיד מינהלי במשרד המשפטים).

5.      רצ”ב העתק מכתבי מיום 23.3.09 אל שר משפטים ומנהל בתי-המשפט, ועד כה טרם קיבלתי מענה בגינו.

אם אתה תדחה את הציבור – בקש, יהא זה על מצפונך, שכן לך הסמכות והכוח לתקן את העוולות הללו ומייד!

אני מצפה לאומץ לב ולעמידה ללא חת על זכויות הציבור (וזה חשוב פי כמה וכמה מהגשת כתב אישום נ’ הנשיא לשעבר מ. קצב וכד’); אם תתמהמה, הדבר יתפרש כניסיון “לטייח”, ואז – נראה כיצד העם יגיב!! (ולעניין זה אין שמאל וימין, אין דתיים וחילוניים – אלא עם מול שליט).

בכבוד,

 

דב אבן אור, עו”ד

העתקים:    שר המשפטים, פרופ’ דניאל פרידמן

                  מנהל בתי-המשפט, כב’ השופט מ. גל

ח”כים, סגל אקדמי באונ’ ומכללות, כלי תקשורת ואח’

 

 

כז’ באדר תשס”ט

23 למרץ  2009

ד  ח  ו  ף

(באמצעות פקס; סה”כ עמודים: 2)

לכבוד                                                                           לכבוד

שר המשפטים                                                               מנהל בתי-המשפט

פרופ’ ד. פרידמן                                                            השופט מ. גל

 

א.נ.,

הנדון: א.   תיכנות לא חוקי של תוכנת הוצל”פ במחשב לשכות ההוצל”פ;

הימנעות ראשי הוצל”פ והנהלת בתיהמ”ש לתקן את העיוות

ב. היכן מושקעים פיקדונות חייבים בתיקי הוצל”פ?

ג. מיום 1.1.09 אחריות בגין הנ”ל על משרד המשפטים

 

1.      רצה הגורל – ואני מייצג מספר חייבים בתיקי הוצל”פ כאשר המשותף ביניהם שהזוכה הנו בנק (מסחרי ו/או משכנתאות), והאמור דלמטה מתייחס רק לזוכים – בנקים.

משרדי אינו מטפל בענייני הוצל”פ, אך מרשיי פנו אליי, כדי שאבדוק כיצד זה שהחיובים הכספיים בתיק ההוצל”פ נגדם – כה גבוהים.

לתדהמתי גיליתי מציאות שסימרה שערותיי, והיותר חמור – הוצג בפניי תיעוד של מכתבים שנשלחו אליכם ע”י מר יוסף הרמן ובהם דרישה לתקן את המעוות, אך עד כה – זה נמשך!

2.      לפיכך, נתבקשתי לפעול בכל דרך לעצור לאלתר את מערכת ההוצל”פ, וליידע את הציבור כיצד פועלים נגדו – בחסות “החוק”! גם אם אעתור לבג”צ וגם אם בג”צ יסרב לדון בעתירה ו/או ימנע מלהעתר לה – אין בכך כדי להכשיר את העיוות, ואין בכך משום הרשאה לזוכים, למוציאים לפועל ולראשי לשכות ההוצל”פ, להמשיך “במסורת”!!

גם בג”צ אינו רשאי להכשיר התנהלות לא-חוקית!

3.      להלן העובדות שהתגלו:

א.      ב”כ זוכים אינם מדווחים ללשכת הוצל”פ – במועד, בדבר קבלת כספים מאת חייב ו/או מצד ג’ לזכות חייב ( ר’ תקנה 17(א)א’ לתקנות ההוצל”פ).

כתוצאה מכך נגרם לחייב הפסד כספי – ענק; שכן, מחד – חשבונו בתיק ההוצל”פ, ממשיך לתפוח עפ”י ריבית שנשתלה ע”י הזוכה, וכאשר ב”כ זוכה מדווח על קבלת כספים, גם אם בהתאם למועד שקיבלם – חשבון החייב מזוכה בריבית עפ”י חוק ההוצל”פ (כיום 6%)! משמע – הזוכה ו/או בא-כוחו, נהנו מ”ההפרש” הנ”ל – בניגוד לחוק, למרות “רשלנות” ב”כ זוכים (ועסקינן בפער שהגיע עד 600%!).

לעניות דעתי – אין לפנינו רשלנות ו/או מחדל, אלא התנהלות חמורה מעין כמותה, המאפשרת גביית הררי כסף ללא “מאמץ”!

ב.   לכל בנק הפותח תיק הוצל”פ נגד חייב, יש במערכת המיחשוב של לשכות הוצל”פ, מספר טבלאות ולפיהן המוציא לפועל מחשב חוב של חייב.

עד ליום 1.1.09 הריבית בטבלאות אלו, הייתה מוזרמת ע”י הנהלת בנק להנהלת בתיהמ”ש, וכאן – ללא בדיקה, שיעור זה היה מושתל לטבלה ו/או טבלאות של אותו בנק בתוכנת מערכת ההוצל”פ בלשכות ההוצל”פ!

ג.       יש בנקים שנוהגים לחייב חייבים בריבית כפולה; לדוגמא: בנק המזרחי חייב את יוסף הרמן, הן עפ”י טבלה מס’ 197 + טבלה מס’ 101, ולסה”כ הוסיף הפרשי הצמדה.

ד.      כאשר חייבים טענו בפני ראשי לשכות הוצל”פ בגין האמור בס”ק א’ ו/או ב’ ו/או ג’ דלעיל, הם נדחו בקש ובתואנות שונות כגון: אין תצהיר; החייב לא הוכיח את ההפרש וכו’.

ה.    ע”ס חילופי מכתבים בין מרשיי, יוסף הרמן ובין: חשבת מערכת בתי-המשפט, משרד האוצר, בנק הדואר – עולה שאלה כאוטית: היכן הכסף המופקד במערכת בתי-המשפט, ע”י חייבים במערכת ההוצל”פ”?

שכן – אליבא החשבת של מערכת בתי-המשפט, הכסף מופקד בבנק הדואר; האחרון השיב כי הכסף מועבר מידי יום לח-ן החשב הכללי של האוצר בבנק ישראל, אולם משרד האוצר מכחיש קבלת כספים אלו!

4.      לפיכך, אבקש לדעת כדלקמן:

א.      מי וע”ס מה אישר לבנקים את האמור בסעיף 2(ב) ו/או בסעיף 2(ג) דלעיל?

ב.      האם הנהלת בתי-המשפט הורתה לכל המוציאים לפועל בארץ ו/או לכל ראשי לשכות הוצל”פ, לחייב חייבים כפי שהוצג בסעיף 2(א) דלעיל? אם כן – מי הורה? ואם לא, ע”ס מה כך נהוג בלשכות ההוצל”פ?

ג.       היכן הושקעו כספי חייבים כאמור, ואילו פירות ניתנו להנהלת בתי-המשפט בגין כך? היכן מצויים כספים אלו, לאחר יום 1.1.09?

ד.      האם מי מכם נתן דעתו על כך, כי זהו אבסורד מוחלט שראשי לשכות הוצל”פ הינם עו”ד צעירים וחסרי ניסיון, שרצונם ותקוותם להבחר כשופטים, גרם להם ציות מוחלט להנהלת בתי-המשפט ו/או לסגני הנשיאים בבתי-המשפט השונים – ע”ח הצדק והמשפט?

איך יתכן כי רשם חסר ניסיון, שאינו שופט, דן בנושאים גורליים ללא הגבלה בסכום הכספי (עיקולים זמניים וקבועים, מינוי כונסי נכסים, אישור מכירת נכסי חייבים), בשעה ששופט שלום רשאי לדון בתביעה רק עד 2.5 מיליון ₪?

ה.     מי הגורם האחראי על ראשי לשכות ההוצל”פ, החל מיום 1.1.09 ואילך?

5.    לאור העובדה שהעוול שתיארתי נמשך, וראשי לשכות הוצל”פ נמנעים מלדון בטענות שציינתי ודוחים חייבים בקש; אבקש תגובתכם – לאלתר, שכן לפנינו מצב קפקאי המתאים למדינת סדום, ולכן חייב להפסק מיידית.

 

בכבוד,

 

דב אבן אור, עו”ד

 

העתקים: חייבים בתיקי הוצל”פ

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר