המעבירים את בניהם באש (ב)

המעבירים את בניהם באש (ב)

חנה אייזנמן
21.01.2009 19:34
המעבירים את בניהם באש (ב)


“גם מהרס זה של ימית יצא בנין. ישנם אוצרות של גבורה ומסירות נפש, של הכרת ערכה של ארץ ישראל, אוצרות שהיו גנוזים בבתיה של ימית והיה צורך לנתץ את הבתים על מנת שאוצרות אלה יתגלו. האדמה של ארץ ישראל. אותה אהבה של ארץ ישראל, אותה דבקות בארץ ישראל, אותם כוחות שנראים כהרוסים – נזרעו באדמת ימית, והם יפרחו מחדש בכל רחבי ארץ ישראל…”.



ב”ה

 

 

המעבירים את בניהם באש (ב)

 

 

 

 

עשרות אלפים אשר יודעים את האיזון שבין נחישות לאחריות ( נכון! אנו הציבור היחידי שהיה אפשר לגזור עליו גזרה שכזו והוא לא יורה ושובר את הכלים), את האמונה האדירה בבורא עולם ובמדינת ישראל.

 

 

 

אפתח בקטע שכתבתי בסמוך לטיהור חבל עזה מיהודים ב-2005

 

 

“כשחזרנו מביקורנו האחרון בנצרים – היתה זו הכנסת ספר תורה לבית הכנסת היפהפה – ישבו מאחורינו, באוטובוס בקו נצרים-קרני, שני אנשי חינוך עבדקנים. הם שוחחו על משבר האמונה שיכה קשות בנוער. החורבן כבר היה, מנטאלית, מאחוריהם. לא דברו על מניעת החורבן, וממילא, לא על מניעת המשבר הרוחני, אלא, דברו על אפשרויות ריפוי לאחר שתתקוף המחלה…. האנשים באו להשתתף בשמחתו של שכיב-מרע. הם רקדו, הם שמעו את נאומי ה-“היה לא תהיה”, שנאמרו באמונה תמימה. וידעו כל הזמן שהיה תהיה, כי הם לא יעשו דבר כדי למנוע את הפשע. הם ידעו שבית הכנסת, אותו טימאו בנוכחותם, יחרב! מבחינתם זה כבר בוצע. הם כבר חשבו ותיכננו את המשך שטיפת המח – “איילת השחר” וכו’, כדי למנוע את “משבר האמונה” של תלמידיהם ב”ממלכתיות” הזדון, הרשע והפשע, שהם שותפיה ההסטוריים”.

 

לא המשבר באמונה בה’ הדאיג את המחנכים אלא, משבר האימון במדינה שהוכתרה על ידי ה”ציונות הדתית” בכתר ה”ממלכתיות”, ואף, למעלה מזה – כס אלוק’ ממעל – מעולם לא קבלו משמים אות או סימן כי זה אכן בית ה’ וזהו שער השמים, אך כך הם החליטו, כבר בימי בן-גוריון, וגם אם השכינה מטפחת על פניהם וזועקת – שקר, שוד ושבר – הם לא יחזרו בהם, הם לא יחזרו בתשובה. הם ימשיכו לסבב בכחש את תלמידיהם ואת קהילותיהם.

 

וכאן מדבר הרב קרוב על “האמונה האדירה בבורא עולם ובמדינת ישראל…”. הרב הפך את היוצרות; אליבא ה‎”ציונות הדתית”, המדינה מעל הכל, רק אח”כ בא בורא העולם, שאילולא כן, לא היו מחריבים את בריאתו במצוות המדינה.

 

מאז הרס ימית לאורך דברי ימי רדיפת היהודים על ידי ה”ממלכתיות”, לא פוסקים אלה מדיקלומיהם על אילת-השחר העולה קמעא קמעא, על הבנין שיצמח מתוך ההרס, ושאר הבלה בלה בלה לנחמת שוטים.

 

זה הז’אנר –

 

הרב ולדמן לאחר חורבן חבל ימית:

 

“גם מהרס זה של ימית יצא בנין. ישנם אוצרות של גבורה ומסירות נפש, של הכרת ערכה של ארץ ישראל, אוצרות שהיו גנוזים בבתיה של ימית והיה צורך לנתץ את הבתים על מנת שאוצרות אלה יתגלו. האדמה של ארץ ישראל. אותה אהבה של ארץ ישראל, אותה דבקות בארץ ישראל, אותם כוחות שנראים כהרוסים – נזרעו באדמת ימית, והם יפרחו מחדש בכל רחבי ארץ ישראל…”.

 

וכאלה הם דבריו של הרב קרוב לאחר חורבן גוש קטיף:

 

בשבועות האחרונים נחשפו העוצמות האדירות שבציבור האמוני. עשרות אלפים אשר מוותרים על עבודה, חופש, לימודים ונוחיות. עשרות אלפים אשר יודעים את האיזון שבין נחישות לאחריות ( נכון! אנו הציבור היחידי שהיה אפשר לגזור עליו גזרה שכזו והוא לא יורה ושובר את הכלים), את האמונה האדירה בבורא עולם ובמדינת ישראל.

… אנו בתחילת תהליך שיבת עם ישראל לארצו. עם ישראל חזר וחוזר לארצו, הקים ומקים מדינה. ובתוך תהליך זה רואים שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. קל יותר לצחוק עם כל הכאב.

 

בינתיים למדנו על בשרנו שכל חורבן שנתקבל בהרכנת ראש של כבוד לפני ה”ממלכתיות”, ואפילו בנשיקות ובחיבוקים, גרר עמו עצמות אדירות של שנאת חינם מצד מהרסינו ומחריבינו, הצמיח תאוות חורבן והרס, שאינה יודעת שבעה, ו”רחמים”  על האכזרים, מרוב שנאת ישראל!

 

המוני בני נוער, אכן, נשברו. חורבן חבל קטיף יצר נשורת של דתל”שים, שלא השכילו להבין, שלא הקב”ה הביא עלינו את האסון, אלא, רבניהם ובבת-עינם, “המדינה”! הקב”ה הוא טוב ומיטיב. גם במלחמה זו, שהביאו עלינו פושעי ישראל, בגיבוי רבני ה”ציונות הדתית”, הפליא ה’ את נסיו, בגלל רחמיו על בניו. וזה הרבה מאד לפנים משורת הדין. מנהיגי העם הזה אינם רוצים בה’ ולא בארצו. לאיזה תכלית יבזבז הקב”ה נצחון נוסף על אויבי ישראל, כשברור שהוא ימוסמס ככל קודמיו?

 

הרבנים ממשיכים להציג את החורבן הזה כגזירת עליון, במקום להודות בפשעם ואולי להשיג בכך את חזרת הבנים! במקום להבהיר לבנים, שהם, הרבנים, יאמרו מכאן ואילך רק את האמת ולא יתנו עוד יד לפשע כזה, הם ממשיכים לקדש את “ממלכתיות” הרשע והפשע, את “המדינה”. והנוער ימשיך לברוח מהם!

 

הרבנים השולחים את בניהם ואת תלמידיהם להילחם שכם אל שכם עם גדולי שונאי ישראל בכל הזמנים, מועלים בתפקידם ואף מבצעים פשעים נגד העם היהודי ונגד האנושות. אין זה רק משום שהם שולחים את תלמידיהם ובניהם לשתף פעולה בפשעי המדינה, אלא, בעיקר, בהכשר שהם מעניקים בכך לפשעים! בזה הם עוברים על מצוות – הוכח תוכיח את עמיתך. וכרבנים הם אשמים עשרת מונים, כאשר הם מועלים בתפקידם להיות מורי הדור. במקום להיות ראש לאריות הם זנב לשועלים המחבלים בכרמים.

 

היו אלה הרבנים שציוו על תלמידיהם לציית לפקודה פושעת בעליל, לא היתה זו גזירה משמים! היה זה נסיון שהם לא עמדו בו!! ועל כן, שום דבר טוב לא יוכל לצמוח ממנה.  התלמידים והבנים לא הלכו במצוות ה’, אלא עברו על מצוות ה’, במצוות רבניהם. זה פשוט כל כך!!!

 

מה היה פשוט יותר מלצוות על הבנים לסרב לקחת חלק בחורבן הארץ? לא די שציווי כזה לא ניתן, אלא, הרבנים טרחו לתת פרסום להתנגדותם לסירוב פקודה. וכך נתנו אור ירוק ל”אדומים” לזרוע הרס וחורבן על ישוב ארץ ישראל. ואז, הם מתבכיינים, כאותו יתום שרצח את הוריו ומבקש רחמים בדין, כי הוא יתום…

כל העם ידע, ללא יוצא מן הכלל, ימין ושמאל, פוליטיקאים ורבנים, מומחים והדיוטות, שהחורבן יעלה לנו בדמים מרובים, תרתי משמע, ובכל זאת נתנו יד לפשע, בתירוצים מתירוצים שונים, והמצע קצר מהשתרע.

הרבנים כולם ידעו, ששוב ייאלצו הבנים לצאת למלחמה, מלחמה שהם, במו ידיהם ובהכרה מלאה, מביאים עליהם. הם, הם המעבירים את בניהם באש, ומקדשים את העבודה הזרה הזו בקדושת ה”ממלכתיות”.

האם יש סיכוי שנראה את הרבנים חוזרים בתשובה?

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר