“אנחנו” ו”הם”

“אנחנו” ו”הם”

חנה אייזנמן
10.12.2008 09:08
"אנחנו" ו"הם"


במקום לתקוף, עד להתמוטטותו, את המונופול לקביעת הלגיטימיות של אנשים ומעשים בארץ ישראל, שעליו השתלט השמאל… רקדו לפניו ה”מנהיגים” האלה את ריקוד המה-יפית… בכל פעם שהרשעים תוקפים, אלה מתייצבים מיד לצידם, להטיף מוסר, להתנצל ולהבהיר – זה לא אנחנו, מדובר ב”עשבים שוטים”, ב”שוליים המטורפים”, ב”פעילי ימין קיצוני”,



ב”ה

 

                                                           

                                    הפארטנרים לשלום של “אנחנו” מתעללים בגופת יהודי, התש”ח 

 

                                                                           כ”ו אייר התשס”ה 04.06.2005

 

“אנחנו” ו”הם”

 

 

 

“העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב “? (חגי, א’ פסוק ד’)

 

במקום לתקוף, עד להתמוטטותו, את המונופול לקביעת הלגיטימיות של אנשים ומעשים בארץ ישראל, שעליו השתלט השמאל… רקדו לפניו ה”מנהיגים” האלה את ריקוד המה-יפית,

 

 

שאול יהלום מכנה את חוסמי הכבישים – טפשים, חסדאי מאשים אותם בהתעללות באזרחי המדינה…. (התיקשורת).

 

במשך עשרות השנים, בהן הערבים הבעירו צמיגים, ירו ביהודים, דקרו, פוצצו ורקדו על הגגות, ואילו המתנחלים בנו, הפריחו שממות וחינכו לאהבת העם והארץ, התנהל במדינת ישראל מסע לדמוניזציה של המתנחלים וללגיטימציה של ה”פארטנרים” לשלום שעושים עם אויבים…

 

במשך כל אותן שנים, ישבו שני הנזכרים לעיל וחבריהם בשקט וגם אחד מהם לא הגיש תביעות נגד פושעי ישראל, אם לא לשלטון ה”חוק”, מדינת ה”שלום” הזו, אז לבית הדין הבינלאומי בהאג, על ניהול הסתה, זהה, בעצם שפלה ומתוחכמת יותר, מזו שהביאה להשמדת שליש מבני עמנו.

 

הם לא עלו על בריקאדות נגד תכנית, שעלולה חלילה, להביא שוב להשמדת מספר דומה של יהודים. אך הם עולים על בריקאדות נגד פעילות בלתי מספקת בעליל, להעיר את העם הזה להילחם על חייו ועל ארצו.

 

במקום לתקוף, עד להתמוטטותו, את המונופול לקביעת הלגיטימיות של אנשים ומעשים בארץ ישראל, שעליו השתלט השמאל, בתוקפנות הטוטאליטרית האופיינית לו, רקדו לפניו ה”מנהיגים” האלה את ריקוד המה-יפית, כדי לזכות בשמץ לגיטימיות מקובעיה חסרי העכבות.

 

בכל פעם שהרשעים תוקפים, אלה מתייצבים מיד לצידם, להטיף מוסר, להתנצל ולהבהיר – זה לא אנחנו, מדובר ב”עשבים שוטים”, ב”שוליים המטורפים”, ב”פעילי ימין קיצוני”, שאינם מייצגים את ה”מתנחלים”.

 

אם יהלום וחיסדאי מאמינים שהם מייצגים את המתנחלים, או את טובת ישראל בכלל, הם טועים לגמרי! נגיד בעדינות – אנחנו לא אוהבים אתכם! יש לכם הכבוד להיות לא לגיטימיים, לא רק בעיני השמאל, שזה מובן מאליו, אלא גם בעיני ה”ימין הקיצוני”, שזה עם ישראל!

 

אין חדש במקום תחת השמש –

 

“ברם, איננו יכולים להשלים עם המשפט הנפלט, לפעמים, מפי יחידים מביניהם: ‘אנו הפסקנו את הלימודים ובאנו לשמור עליכם….’

 

“הלך מחשבה זה פוגע בנו והוא גם בלתי נכון, על חיינו ועל רכושנו שומרים אנו בעצמנו…… וגם אנו הפסקנו את מהלך חיינו הרגיל, עקב מלחמת העם לקיומו……”.

 

הדברים לא נכתבו ע”י תושב “קטיף” בגוש קטיף, בימים אלה, אלא נכתבו בתש”ח, ע”י חבר הקבוץ כפר-עציון, בגוש עציון, ערב נפילת הגוש.

 

כבר אז נקבעה האקסיומה – “אנחנו” הבונים, “בשבילכם”, “אנחנו” שומרים “עליכם”, “אנחנו” המנוצלים, “אתם” המנצלים. וזה בימים בהם הוכתרה בהצלחה מלחמת השחרור של ה“פורשים” לגירוש השלטון הזר מארצנו, כשבן גוריון, הסוכנות וה”הגנה” משתפים פעולה עם השלטון הזה נגד הלוחמים לעצמאות ישראל.

 

כבר אז היה זה “לגיטימי” שהם יחריבו את שלנו. וכך כותב איש כפר עציון ברישא של מכתבו הנ”ל (“גוש עציון – חמישים שנות מאבק ויצירה”, כינס וערך יוחנן בן יעקב):

 

“שתי מחלקות של סטודנטים, שהחליפו את אנשי חי”ש הקודמים, מגלים יחס רציני לתפקידם. קיבלנו אותם בלבביות, והשתדלנו להקל על הסתגלותם לתנאי הגוש. העמדנו לרשותם את כל הניתן להפריש מבתינו ומרכושנו.

“עלינו לגלות מידה גדולה של סבלנות כלפי “הרגלי הצבא” שלהם – לא לחוס ביותר על רכוש “ציוילי”, עלינו להבליג בראותנו את בנייני הדירה והריהוט ניזוקים ואת עצי הפרי והצל נפגעים. ערוגות שתילים וטרסות אבן, שבטיפוחם הושקע הרבה עמל, מתקלקלים מחוסר יחס נפשי אליהם..”

 

במארס, 1948 הגיע יגאל אלון לגוש עציון לשוחח עם החברים, וכך אמר:

 

” גוש עציון מהווה עמדה קדומנית חשובה להגנת ירושלים. לו לא היה גוש יישובים זה , היינו צריכים להילחם כדי לכבוש אזור כזה .

“הימצאו של הגוש בנקודה כה רגישה לתחבורת האויב מהווה שיקול חשוב במערכת המלחמה בארץ כולה .

“לגוש עציון צפוי עוד התפקיד לשמש כנקודת-מוצא לחדירתנו לנגב ולאזור חברון. נכון , מצבכם קשה. מנותקים אתם מכוחות הלוחמים העיקריים, מוקפים כוחות אויב רבים. דומה מצבכם למצבה של טוברוק בימי מלחמת העולם, אך אין לעלות על הדעת את המחשבה, כי אנו נפנה את הגוש. עליכם להתבצר כמה שתוכלו, ואז יש תקווה לעמוד .”

 

על תושבי הגוש נאסרה הנסיגה בפקודת הסוכנות. לא שהייתה לחברים כוונה כלשהי לסגת. אבל ההורים המודאגים הקימו וועד שיפעל לקרוע את רוע הגזירה. ואילו החברים התביישו במעשי הוריהם הדואגים, כפי שזה מצטייר במכתבו של נפתלי להוריו:

 

“… לא מובן לנו, מה הפאניקה הזאת? מהי אסיפת ההורים שהנכם עורכים שם…. לא בנים יחידים אנו לישוב. לא טובים אנו מהמגינים על אנשי העיר העתיקה. לא טובים אנו מאלה המגינים על שכונת מנשיה, למען תוכלו אתם, האזרחים, להמשיך באורח חיים נורמאלי. לכל אחד יש תפקיד, אנו נמלא את תפקידנו כאן.

“…. שיהא ברור לכל ההורים, לא נזוז מפה……!”

 

מגיני הגוש, כידוע, לחמו בגבורה עד לרגע האחרון האפשרי. לאחר קרבות קשים מאוד מול כוחות הלגיון, אנשי הכנופיות ולוחמים בלתי סדירים, שהסתייעו בתותחים ובמשוריינים, נפל כפר עציון ביום ד’ באייר תש”ח, 13.4.1948, ערב הקמת מדינת ישראל. לאחר נפילת הגוש נערך טבח אכזרי במגינים. באותו יום נפלו 127 לוחמים, ורק 4 נותרו בחיים. בסה”כ נהרגו בהגנת הגוש 240 לוחמים.

 

גם היום מגינים אנשי יש”ע על גבולות אושוויץ של המדינה, ש”השמאל בנה” . גם היום משתף השמאל פעולה עם האויב, מושיט שוב ושוב יד לשלום לרוצחי תינוקות ומתעלל באזרחים התרומיים ביותר של מדינת ישראל.

 

במקום שהיהודים, בכלל, וה”מתנחלים”, בפרט יצאו בקריאה, קבל עם ועולם, נגד האנטישמיות השמאל-ישראלית, הם מתיישבים על מדוכת “איך נתנחל בלבבות”. כאילו היה איזה ממש בהסתה המתועבת, הדורש מהם שינוי מעשים לשיפור תדמיתם. . כאילו היתה ההסתה ביקורת עניינית על אפיים ומעשיהם ולא מלחמת השמאל במורשת ישראל, באמצעות דיכוי הדבקים בה. כאילו התעמולה לויתור על ארץ חמדת אבות, היא מסע עונשין נגד “מתנחבלים” ולא מהלך לניתוק מכוון של עם ישראל משורשי קיומו.

 

כבר מזמזן הגיעה העת לצאת בזעקת “אנו מאשימים”!

 

לקרוא לשונאי ישראל בשמם, עד כי יתחילו הם, המנוולים, לחפש דרך להתנחל בלב העם, שבו הם מתעללים. יש לזעוק זעקה אדירה, שתמוטט מוסדי ארץ, שתחת ריבונות מדינת היהודים מתנהלת הסתה אנטישמית פרועה, שלא ידענו כמותה במהלך כל דברי ימינו, לזעוק בקול אדיר, שחוקי נירנברג קמים לתחיה במדינת היהודים, שמדינת היהודים היא המדינה היחידה בעולם הרודפת היום את היהודים, באשר הם יהודים, ומטהרת את מולדתם מנוכחותם.

 

מדינת ישראל מתעללת באזרחיה במשך עשרות בשנים, בהן היא מתעקשת לעשות שלום עם תואמי הנאצים. דמם של אזרחי ישראל נשפך כמים, וארצם נמשכת מתחת לרגליהם. אך אזרחי ישראל לקו בשיתוק.

 

אם צריך לשתק את המדינה כדי לרפא את העם מן השיתוק שאחז בו, אז זה מה שייעשה! ואם זה לא יספיק – לעלות מדרגות!!!!

 

 

 

נ.ב.

רצוי לעקוב בתשומת לב אחר סידרת המופת החדשה של חיים יבין, במסגרת המסע , רב השנים, לדמוניזציה של ה”מתנחלים”. לרשום כל ניואנס העשוי לתמוך בתביעה בגין הסתה על רקע אתני (“גזענות”) והתרת דם ה”מתנחלים”. עדיין לא מאוחר להשיב מלחמה שערה. ואת זאת יש לעשות בכל הכוח!

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר