דורית ביניש: “אמון הציבור בבתי המשפט אינו נמדד בתשואות”

דורית ביניש: “אמון הציבור בבתי המשפט אינו נמדד בתשואות”

דורית ביניש, נשיאת ביהמ”ש העליון
http://www.court.gov.il 12.07.2008 18:32
מה אומרות עינייך

מה אומרות עינייך


נאום בטקס הסמכת עורכי דין, 10.6.2008, בנייני האומה בירושלים



ראש לשכת עורכי הדין, ראשי הוועדים המחוזיים, עורכות הדין ועורכי הדין החדשים המצטרפים היום ללשכת עורכי הדין – משפחות המצטרפים – ההורים, בני זוג ובנות זוג, הילדים, וכל האורחים שבאו לחוג עמכם ביום חגכם.

יום קבלת רישיון עריכת הדין, היום בו הנכם רשאים לעטות גלימה על כתפיכם הוא יום מיוחד. מעין טקס בגרות – לאחר לימודים מאומצים, מסלול התמחות ובחינות. היום תמה תקופת החניכה ואתם מצטרפים למשפחה גדולה מאוד, משפחת עורכי הדין בישראל.

הטקס רב המשתתפים המתקיים כאן היום מבטא שמחה, התרגשות וגם גאווה על ההישגים, בצד השאלה המרחפת באוויר בימים אלה, האמנם יש מקום בחברה הישראלית בת זמננו לציבור נוסף של עורכי דין? נוכחות מרשימה כזו של עורכי דין ומשפטנים יש לה משמעות, אם כל אחד מכם ישתלב בייעוד המובהק שיש לעורכי הדין בחברה הישראלית. בחיי היום יום נשחק לעתים מעמדו של מקצוע עריכת הדין ולא תמיד יודע הציבור להעריך את כבודו של המקצוע. צריך לכן לזכור, כי כאשר עורך הדין מכבד את עיסוקו, מקצוע עריכת הדין מכבד את אלה הנמנים עם שורותיו.

בנוסף לברכת הצלחה בהמשך הדרך, הנאה וסיפוק מהמקצוע שאתם נכנסים בשעריו, באתי לומר לכם עורכי הדין הצעירים, כי כל אחד מכם ימצא את דרכו באפשרויות הרבות וישתלב בהתמחויות השונות שמאפשר מקצוע עריכת הדין, או בתפקידים שונים בחברה הישראלית במגזר הפרטי, העסקי או הציבורי.

הימים שאתם באים בשערי המשפט אינם ימים קלים לחברה בישראל בכלל ולמערכת המשפט בפרט. מדינת ישראל מצויה תחת איום ביטחוני מתמשך. שדרות ויישובי מערב הנגב חשופים למתקפות של רקטות קסאם ופצצות מרגמה, וכך גם ישובים נוספים. החטופים שבידי ארגוני אויב מצפון ומדרום טרם שבו למשפחותיהם. גם מבחינת המציאות החברתית אנו מצויים בתקופה שאינה פשוטה. אנו חיים במציאות בה מצבה הכלכלי של המדינה נראה מעודד, אך הפערים בין השכבות השונות בחברה הישראלית לא הצטמצמו ואפשר גם שהתרחבו; הצורך בחיזוק הקבוצות החלשות בישראל חיוני יותר מתמיד. האלימות, הפשיעה הכבדה ותופעות של זילות בחיי אדם היו בשנים האחרונות לחלק ממציאות חיינו, ואנו חשים באובדן האמון של הציבור בכל המוסדות השלטוניים. גילויים רבים של תופעות שחיתות מבחינה חברתית ומוסרית אופפים את החברה הישראלית, ועתה גם המערך הפוליטי שעל כתפיו ההתמודדות עם בעיות אלה נראה כמצוי בפרשת דרכים, ותחושה של אי ודאות מלווה את הציבור הישראלי.

עם זאת, יש לנו גם סיבות טובות לאופטימיות; לביטחון ביכולות של המדינה; בהישגיה ב-60 השנים; בצבאה ובהישגים המדעיים והטכנולוגיים; בשיטת המשפט ומערכת המשפט של המדינה; בעשייה הברוכה בתחומים שונים וביכולת של כל אחד מיחידיה לתרום ולשפר. אנו מצויים גם בהליך של חיפוש פתרונות למצוקותיה של החברה, וזהו שלב חשוב בעשייה החברתית, החינוכית ואף המשפטית. זהו גם המקום שבו אתם כמשפטנים תוכלו, אם תבחרו בכך, להשתמש בהשכלתכם האקדמית ובהכשרתכם המקצועית כדי להשפיע השפעה של ממש על חייהם של בני אדם אחרים ועל החברה בישראל.

בתוך המציאות הזאת גם מערכת המשפט מצויה בתקופה שאינה קלה, כאשר מערכת המשפט חשופה לניסיונות לערער את מעמדה ולהסיג לאחור חלק מהישגיה ומתפקידיה בתוך המבנה של שלוש הרשויות השלטוניות.

היום ניתן פרסום לסקר מדד הדמוקרטיה הישראלית מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה. מבלי להיכנס לפרטי הסקר, תקפותו ואמינותו – אלה בודאי ינותחו על-ידי מומחים בתחום – צוין בו כי השנה תופסת התקשורת מקום כמוסד של הערכת הציבור השומר באופן הטוב ביותר על הדמוקרטיה בקרב 36% ובית המשפט מדורג כמוסד השני 35%. כמו-כן נאמר בו כי יש השנה ירידה באמון הציבור בבית המשפט. עדיין, גם לפי סקר זה מבין מוסדות המדינה, מלבד צה”ל שגם בו ירד האמון, עומד בית המשפט בראש המוסדות הזוכים לאמון הציבור. מטבע הדברים כשיורד האמון בכל המוסדות השלטוניים יהיה מי שיאמר – מדוע להאמין רק למוסד הזה, הלא גם בו יושבים בני אדם, הלא גם הוא חלק מממסד ולפיכך סינדרום הירידה הכללית בכל המוסדות הוא חלק מהמציאות הקשה של ימים אלה. ניתן להבין גם אם לא תמיד לקבל. אולם זו רק אחת הסיבות; חשוב שנזכור כי בשנה החולפת מצא עצמו בית המשפט לראשונה בתולדותיו במוקד של התקפות ישירות ונאלץ להתגונן מפני הרצון לכרסם במעמדו, מגמה שנתמכה בחלקה, כמנהג ימינו אלה, גם בגיבוי תקשורתי. צר לי על כך, כיוון שבית המשפט אינו יכול לרדת לזירת המחלוקת, אינו מבקש עימות פוליטי ואינו מצוי במצעד הרייטינג. בפני בית המשפט עומדות הכרעות בסוגיות הקשות ביותר. בצמתים חשובים של חיינו על בית המשפט להיות קשוב לרחשי לב הציבור, להבין כי הציבור מצפה לאכיפת חוק, לתרומתו של בית המשפט להפחתת האלימות ולביעור השחיתות; מנגד על בית המשפט להיזהר שלא להכריע בסוגיות שלפניו על-פי דעת קהל הבאה לידי ביטוי בין באמצעי התקשורת ובין בהפגנות; עליו להישאר נאמן לתפקידו השיפוטי ולקבל הכרעות שהן לא פעם לא פופולריות כמו הכרעות המקבעות את זכויות המיעוט; זהו אחד ההבדלים בין מוסד ייצוגי המגן על הדמוקרטיה מטעם הרוב לבין בית המשפט המגן על הדמוקרטיה המהותית. אמון הציבור בבית המשפט אינו נמדד בתשואות, האמון נמדד במספר הפניות לבית המשפט הבאות מכל שכבות הציבור ומספר הפונים לבית המשפט הגבוה לצדק הוא רב. בהם – יהודים וערבים, ילידי הארץ, עולים מבקשי הזכות למעמד בישראל ולאזרחות מכוח שבות, חילונים, דתיים וחרדים, אנשים מקבוצות חברתיות ואידיאולוגיות שונות; האמון נמדד גם בקשת הנושאים המובאים לבית המשפט בכל עניין של זכויות אדם ואכיפת חוק. במדד הזה עומד בית המשפט בכבוד ומשמש כתובת בטוחה ואמינה לכל מבקשי הסעד בסכסוכים שבין אדם לחברו ובין הפרט לרשויות.

חילוקי דעות באשר לתפקידו של בית המשפט או דברי ביקורת על פסקי דין – מקובלים וראויים, כל עוד הם נעשים באופן ענייני ומקצועי אקדמי; ביקורת אף עשויה לתרום לקידום המשפט בישראל. יש והיה לבית המשפט דיאלוג עם האקדמיה באמצעות פסיקתו ובאמצעות הביקורות המופיעות בכתיבה אקדמית. אולם למרבה הצער, דומה כי הביקורת הנשמעת באחרונה על מערכת המשפט בכלל ועל בית המשפט העליון בפרט אינה בגדר ביקורת אקדמית, תורמת ומפרה. אנו חשופים לניסיון מתמשך לערער על עצם הלגיטימיות של התפקיד החיוני אותו ממלאת הרשות השופטת בשיטת המשטר הדמוקרטית בישראל. יש חשיבות עצומה לכך שדיון ציבורי בכל הקשור לבית המשפט יהיה דיון אמיתי שיתקיים תוך אחריות ומחויבות לשמירה על המערכת השיפוטית שנבנתה כאן משך 60 שנות המדינה. מערכת עצמאית מבחינת השיפוט המקצועי, א-פוליטית, נטועה בערכי הדמוקרטיה ומחויבת לערכי היסוד שלה. לצערי, עדיין לא עצמאית מבחינה אדמיניסטרטיבית – כגון תקציבים, תקנים וניהול עצמי, דבר שיש בו כשלעצמו כדי לערער את איזון הכוחות המתחייב בין הרשות המבצעת לרשות השופטת.

מבחינה מוסדית, שיטת הממשל הדמוקרטית שהתפתחה בישראל מעוגנת במבנה החוקתי שלנו, בו לכל אחת משלוש הרשויות השלטוניות במדינה – המחוקקת, המבצעת והשופטת – תפקיד של איזון ובלימה כלפי הרשויות האחרות; מבנה שהתפתח אצלנו, בדרכנו המיוחדת, על-רקע המציאות התרבותית והחברתית שלנו. מסגרת המשטר הדמוקרטי שלנו, היונקת מערכים אוניברסליים של הומניזם ומערכי היהדות כאחד, היא המסגרת שעומדת ביסוד קיומנו כמדינה, ומוצאת ביטויה בהכרזת העצמאות ובחוקי היסוד אשר חוקקה הכנסת. היא הבסיס לכינונם של מוסדות המדינה, לעבודת החקיקה של הכנסת ולקיומו של בית המשפט כמוסד עצמאי; מוסד העומד על משמר שלטון החוק, ונותן ביטוי לעקרונות ולערכים שנועדו לשמר את המסגרת המשותפת לחברה בישראל. לבית המשפט תפקיד משמעותי במימוש השאיפה לבנות ולקיים כאן חברה טובה יותר, חברה צודקת יותר, חברה החותרת לשוויון, חברה שמאמינה באדם, שמכבדת את זכויותיו וחירויותיו, חברה השואפת לשמירת חוק ולטוהר מידות בקרב יחידיה ובמוסדות השלטון שלה. כל שיטת משפט נטועה בשורשים העמוקים של מקורותיה ומתפתחת על-פי ערכיה של החברה בה היא פועלת. השוני בין שיטה לשיטה מקרין על כל היבטיה – על דרך מינוי השופטים, על העניינים הבאים בפני בית המשפט ועל היישום שבתי המשפט מקיימים בפסיקתם.

בישראל, מערכת השיפוט – על כל ערכאותיה – הייתה מאז קום המדינה למבנה שלם. דורות של שופטים בנו נדבך על גבי נדבך את עקרונות השפיטה שבין אדם לחברו בתחומי המשפט הפרטי ואת העקרונות הבסיסיים שבין האדם לשלטון. הם הניחו את היסוד למערכת האיזונים שפותחה במשך השנים בכל התחומים שבין האזרח לגופים השלטוניים – את היחס שבין הצורך להגן על אינטרס ציבורי ועל חירויות הפרט וזכויות האדם בה בעת ולמצוא את נקודת האיזון הראויה בין שניהם. מאז ימי הבראשית של המדינה ועד היום בית המשפט הוא שקבע את תחומי הביקורת השיפוטית על רשויות השלטון ואת הנורמות החלות על הרשות המבצעת – הממשלה – בחובתה לפעול כחוק – בתחום סמכותה תוך הפעלת שיקולים ענייניים, ללא הפליה בסבירות ובמידתיות. המשפט המנהלי כולו, כל עקרונות הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט על הרשות המבצעת הוא יציר הפסיקה והוא שהיה לדין בישראל.

במקביל לחקיקה הישראלית הענפה של הכנסת, שהייתה יסוד למשפט ישראלי מקורי, יצר בית המשפט העליון תורת משפט מקורית, משפט מקובל נוסח ישראל, שהתפתח באופן דינמי, ולא עצר מלכת בכל שנות קיום המדינה ועד ימינו אלה. כל תקופה בחיי המדינה הביאה לפתחם של בתי המשפט את הבעיות האופייניות לזמנה: ימי הלחימה בשנים הראשונות והעתירות בענייני ביטחון; תקופות המשבר הכלכלי והאינפלציה, שבעקבותיהם באה פסיקה שהתאימה את המשפט למציאות; תוצאות מלחמת ששת הימים ופתיחת שערי בית המשפט הגבוה לצדק בפני תושבי השטחים; סוגיות הנוגעות לחוק השבות וחוק הכניסה לישראל עם העלייה הגדולה מברית-המועצות לשעבר; הביקורת השיפוטית על הממשלה לרבות הצבא; ובשנים האחרונות פרשנות חוקי היסוד ובעיות הנוגעות לזכויות חברתיות, והאיזונים בין ביטחון לזכויות אדם בתקופת המלחמה בטרור.

קולות הנשמעים לאחרונה, קוראים לנו כביכול להחזיר את הגלגל לאחור, לחזור למשפט שנהג כאן לפני 30 שנה, לצמצם את עילת הביקורת של הסבירות במשפט המנהלי ואת מבחני המידתיות; כמו כן אנו נקראים להשיב על כנה את הדרישה שמי שפונה לבית המשפט יצביע על זכות עמידה אישית, או שבית המשפט יחזור לדוקטרינה של אי שפיטות בנושאים הקשורים בבטחון המדינה – אלה קולות המתעלמים מהמציאות הקיימת בישראל. אין לך תחום חברתי או תרבותי שבו השעון עמד מלכת בשנות ה-60 של המאה הקודמת. מדוע להחזיר את המשפט לימים עברו? הלא התפתחותו נבעה מצרכי הזמן והמקום. ללא עילת אי הסבירות שמשמעותה חריגה ממתחם הסבירות המסור לשיקול דעתה של הרשות המבצעת, לא ניתן היה להעמיד בביקורת שיפוטית נושאי משרה שהתמנו למשרתם אף-על-פי שהוחלט על העמדתם לדין; ובית המשפט היה מוצא עצמו נטול יכולת למלא את תפקידו המובהק בשמירה על שלטון החוק במוסדות השלטון. צריך לזכור שכל הפסילות לתפקיד ציבורי בידי בית המשפט עד היום לא היו בשל זוטות, או קפריזות, אלא דנו באנשים שעמדו לדין פלילי, או שהיו מעורבים בעבירות פליליות הנוגעות לטוהר המידות. בית המשפט אינו יכול להתעלם מכשלים משמעותיים במינויי השירות הציבורי עד כדי פגיעה בשלטון החוק ברשות המבצעת. אין לנו אלא להצטער אם המנגנונים של הרשויות האחרות לא מנעו תופעות כאלה במסגרת סמכותן על-פי דין. את החלל הזה מילאה הביקורת השיפוטית. כך גם כל ההצעות המועלות בתכיפות רבה לצמצם את הביקורת השיפוטית בענייני ביטחון, להימנע מביקורת שיפוטית בכל הנוגע לחוק הכניסה לישראל על תיקוניו, ובשאלה של התאזרחות, עלולות לפגוע באופי הדמוקרטי המהותי של המדינה.

כאשר כל מציאות חיינו מחייבת את הממשלה, הצבא וכוחות הביטחון בנקיטת אמצעים פוגעניים בשל סיכוני ביטחון ומטעמים מוצדקים, איך נמנע גלישה לפגיעה בזכויות ובחרויות של כל אדם בחיי היום יום; והלא אנו מדינה המקיימת תנאי חיים של שגרה ומבקשת לטפח איכות חיים; לשמור על איכות סביבה. ללא רשות שיפוטית עצמאית שתפקידה לבקר ולהבטיח שלא יפגע האיזון בין האינטרס הציבורי לזכויותיו של היחיד, לא נוכל להבטיח ערכים אלה. התורה שהפסיקה שלנו פיתחה בעשורים האחרונים היא שאפשרה לקיים את הביקורת השיפוטית על שמירת החוק בקרב גורמי הרשות המבצעת, ועל כך שלא תהיה פגיעה מעבר לנדרש בזכויות אדם בכלל ובקרב קבוצות חלשות בפרט. בהפעילו ביקורת שיפוטית ממלא בית המשפט תפקיד חיוני שהוא בגדר תפקידיה של הרשות השופטת, ואין הוא פולש לתחומיה של הרשות המבצעת. הטענה כאילו הממשלה אינה יכולה לפעול וידיה כבולות בגלל הביקורת השיפוטית חסרת בסיס. מקום שממשלה פועלת כדין בגדר סמכויותיה ובמתחם שיקול הדעת שלה, בית המשפט לא יתערב בפעולתה. גם הויתור שויתר בית המשפט בעשורים האחרונים על דרישת זכות העמידה נועד לאפשר לו למלא את תפקידו. מי יעתור לבית המשפט כאשר נחשפת פגיעה חמורה במנהל התקין ובאכיפת החוק, אם לא גורם מהציבור; ההקפדה על שמירת החוק, היא מעניינו של הציבור ולא של אדם מסוים מקרבו. אכן, לעתים יש ניצול לרעה של זכות הפנייה לערכאות, אך מקרים אלה נדחים על הסף, ואנו עושים לדחייתם של רודפי פרסומת ותשומת לב באמצעות בית המשפט. מנגד – ארגוני זכויות אדם למיניהם הם שיכולים לעתור לבית המשפט בעניינם של אותם יחידים שאין בידם ובתנאי חייהם להגיע כבודדים לבקש סעד מבית המשפט. כך בעניינם של תנאי העסקה של עובדים זרים, אמהות חד-הוריות, תושבי שטחים ועוד. טול את הזכות מהארגונים וקיפחת מיעוטים קשיי יום הזקוקים לסעד מבית המשפט. בית המשפט פתח שעריו כדי למלא תפקיד המוטל עליו מהיותו הרשות המופקדת על ההגנה על זכויות אדם ושמירה על שלטון החוק, הוא אינו מזמין את העתירות כפי שהוטל בו דופי לאחרונה ללא כל בסיס; אך הוא קשוב ופתוח להן כאשר העותר מצביע על עילה משפטית לקיום הליך הביקורת השיפוטית. בימים אלה ישנה, איפוא, חשיבות מיוחדת להגנה על מעמדו ותפקידו המרכזי של בית המשפט העליון במערכת השלטונית-משטרית שלנו.

חשוב להדגיש, כי אין חולק בדבר עצם הצורך בעריכת שינויים מסוימים במערכת המשפט. העומס המוטל על בתי המשפט הוא רב וישנו צורך לקדם שמיעת משפטים, לזרז הליכים ולתת מענה לציפיות הציבור. הגשמתן של מטרות חשובות אלה מחייבת הקצאת משאבים, מצדיקה שקילת רפורמות מבניות, ומצריכה חשיבה מערכתית קונסטרוקטיבית לטווח ארוך. מוסכם עלינו שככל מערכת – אף מערכת בתי המשפט – אינה מושלמת. היא מתקשה להתמודד עם העומס הרב ועם המטלות המתרבות ומתווספות וכולן מונחות על כתפיו של ציבור קטן יחסית של שופטים.

הפתרונות הדרושים הם דיוניים ולא מהותיים; בחלקם אנו מטפלים באופן נמרץ ככל שהדבר בידי המערכת ובכוחה להתארגנות מנהלית; אך יש עניינים התלויים בתוספת משאבים מתאימים בשילוב עם תיקוני חקיקה; ואף בשינוי מבני והעברת סמכויות. בכל אלה הרשות השופטת נזקקת לתמיכת הרשות המבצעת. אם ינקטו צעדים אלה, ניתן יהיה לשפר בצורה משמעותית ביותר את השירות שמערכת בתי המשפט נותנת לציבור.

חשוב להדגיש שלא בית המשפט העליון ולא המשפט בכללו יש בכוחם להשיג את היעדים האמורים ללא שילוב של מאמץ חברתי וחינוכי. בלא חינוך לערכי הדמוקרטיה, בלא עבודה חברתית, ציבורית, התנדבותית ומוסדית, בלא שילוב ידיים של המערכות השלטוניות והאזרחיות – לא תושג המטרה על כתפי בית המשפט בלבד. אך בלי פעילותו השיפוטית לא ניתן יהיה לקבוע את הנורמות הראויות שעל החברה על כל ענפיה ליישם.

כדי להשיג את תכליות המשפט האמורות ואת התרומה החברתית, החינוכית והכלכלית שהחברה בישראל כל-כך זקוקה לה, אנו זקוקים לכם – אנשי משפט צעירים, נמרצים וחדורים ברוח המשפט. לאלה החוששים מפני מספרם הרב של המשפטנים בישראל ומפני המספר הרב של המוסדות הקיימים ללימודי משפטים, אומר כי ריבוי אנשי משפט הוא גם מקור תקווה לכך כי אלה יתפסו את מקומם הראוי במכלול התפקידים שהחברה נזקקת להם ויתרמו לביצור שלטון החוק, לתקינות המינהל ולאורח חיים בו מוגן ביטחון הציבור ושלומו. כל עוד תשמרו על רמה מקצועית נאותה, תיישמו כראוי את החינוך המשפטי שניתן לכם ותסייעו בקידומם של ערכי המשפט.

בצאתכם לזירה המקצועית – זכרו את חובותיכם. כעורכי דין תייצגו בנאמנות את שולחיכם ובה בעת עזרו לבית המשפט לעשות משפט; זו מצוות החוק. אל תחפשו להרבות מחלוקות לשמן; מחלוקות מכרסמות באווירה החברתית, ומעמיסות על מערכת המשפט עומס יתר שלא לצורך. עשו כל שבידיכם להפחית מחלוקות בישראל על דרך ההבנה, ההידברות והגישור בין עמדות נוגדות, ובכך תתרמו גם לשינוי האווירה הקיצונית הלוחמנית השוררת בקרבנו יום יום ושעה שעה. השכלתכם המשפטית ורישיון עורך הדין שהופקד בידיכם היום נותנים לכם כלים כדי למלא שליחות בחברה בה אנחנו חיים, שליחות שתתבטא בכל מעשיכם: בייצוג לקוחות, בעשיית שימוש בידע המקצועי שבידיכם, בעשייה משפטית – פרטית וציבורית – למען הפרט והיחיד בחברה ולמען החברה כולה. בכל עשייתכם המשפטית זכרו כי בתי המשפט היו ונותרו מעוזו של כל אדם בישראל. דלתותיהם פתוחות לכל המבקש לממש את זכויותיו האישיות; בין מי שמבקש הכרעה בסכסוך בינו לחברו; ובין מי שמבקש הגנה מפני שרירות של הרשויות. עורכי הדין המוציאים והמביאים בפני בתי המשפט יודעים תמיד כי עומדים הם בפני רשות בלתי תלויה, אובייקטיבית ועצמאית שתכריע בעניין שלפניה על-פי ערכי המשפט בלי להכיר פנים, ללא דופי, ללא סטייה מהשורה וללא משוא פנים. על עורכי הדין הנטל והחובה להגן על מעמדם של בתי המשפט ועל אי תלותם ולחזק את אמון הציבור במערכת המשפט.

בימים אלה, ראוי להם לעורכי הדין לתרום לביצור ולחיזוק הנורמות הראויות בחברה הישראלית, לסייע בשיפור עבודת מערכת המשפט ולפעול לקידום ערכי שלטון החוק והדמוקרטיה. ערכים אלה אינם סמלים ערטילאיים ומרוחקים, אלה הערכים המספקים את סם החיים לחברה בישראל. נזכור תמיד כי למשפט תפקיד מרכזי במימוש ובהגנה על החוסן הדמוקרטי, הערכי והמוסרי הנשען על ערכי היהדות ועל הערכים האוניברסליים שמכוחם מתקיימת מדינת ישראל. בידיכם לסייע לקידומם של ערכים אלה, כל אחד על-פי דרכו ובמקום הימצאו במפת המקצוע, בתחומים משפטיים ובתחומים לבר משפטיים.

היום הזה הוא היום בו הינכם כורתים ברית אמונים עם מקצוע עריכת הדין. מהיום ואילך, לכו בדרככם החדשה, ראו בטוב, עשו חיל, היו תמיד נאמנים לידע שרכשתם, לחוק ולמשפט ולצו מצפונכם; יהיו פיכם ולבכם שווים. זה אפשרי וראוי כשמדובר בעורכי דין; ועיקר העיקרים – נאמין כולנו כי יקוים בנו דבר הנביא: “כי ציון בְּמִשפָט תִפָדֶה ושביה בצדקה” [ישעיהו א’ 27].

 ____________

המקור: אתר מערכת המשפט



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר