העברת הדיון בעבירות של סחר בני אדם מהרכבים של שלושה שופטים להרכבי דן יחיד: המשך ההזנייה של המשפט

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/36237
 

קימקא שמחה ניר, עו”ד 15.01.2008 00:41
 
העברת הדיון בעבירות של סחר בני אדם מהרכבים של שלושה שופטים להרכבי דן יחיד: המשך ההזנייה של המשפט
הצעת החוק של חברי הכנסת זהבה גלאון, אחמד טיבי, אורית נוקד, מרינה סולודקין ויורי שטרן רצופה כוונות טובות, אבל, כידוע, גם הדרך לגהינום רצופה *** אזהרה לחברי הכנסת: אתם הולכים לירות לעצמכם ברגל. אתם הולכים לחוקק חוק אשר ישיג בדיוק את ההיפך ממה שאתם מתכוונים להשיג. שמעו מה אומר לכם בעל נסיון.


שמחה ניר, עו”ד

 

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

 

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

 

פקס 09-7424873

 

www.quimka.net

 

www.quimka.com

 

quimka@quimka.com

 

 

כפר סבא, 13.1.2008

 

 

לכבוד

 

יו”ר וחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט

 

הכנסת

 

ירושלים

 

נכבדי,

 

הנדון:    הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס’ 49) (דיון בדן יחיד בעבירת סחר בבני אדם לשם הבאתם לידי מעשה זנות), התשס”ח-2007 (פ/291)

 

אתם הולכים לירות לעצמכם ברגל. אתם הולכים לחוקק חוק אשר ישיג בדיוק את ההיפך ממה שאתם מתכוונים להשיג. שמעו מה אומר לכם בעל נסיון.

 

הצעת החוק של חברי הכנסת זהבה גלאון, אחמד טיבי, אורית נוקד, מרינה סולודקין ויורי שטרן רצופה כוונות טובות, אבל, כידוע, גם הדרך לגהינום רצופה.

 

אני קורא למציעים הנכבדים למשוך את הצעתם, וליו”ר וחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, להוריד אותה מעל סדר היום, ולא לאשרה לקריאה שנייה ושלישית.

 

ההצעה הזאת נזקה רב מתועלתה, אם בכלל תהיה לה תועלת כלשהי.

 

ההצעה הזאת תסבסד את העשירים ואת עורכי-הדין שלהם בזמן שיפוטי, על חשבון המסכנות ועלובות-החיים שעליהן היא אמורה להגן!

 

אקדים ואומר כי אין לי כל עניין אישי, לא בהצעה ולא בהפלתה. מעולם לא סחרתי בני אדם לשם הבאתם לידי מעשה זנות, מעולם לא הואשמתי, ואף לא נחשדתי בכגון דא, ומעולם גם לא ייצגתי נאשמים בסחר כזה, או קרבנותיהם של אלה.

 

אוסיף ואומר כי אני גם איני מומחה לעבירות סחר בבני אדם, אבל אני מומחה להתנהלותו של המימסד המשפטי, על כל הטריקים והשטיקים שלו, וגם על האינטרסים שלו, ואני מדבר גם על הנסיון האמפירי שהצטבר עקב העברת ערעורי התעבורה להרכבי דן יחיד: גם אז, בשנת 1990, היו אותם הנימוקים, אבל המציאות הייתה שונה, והתוצאה הייתה הפוכה.

 

אני לא מדבר סתם. אני מדבר על הנסיון המר שהצטבר עם החוק שהעביר חה”כ דאז אברהם פורז לפני 18 שנה, לפיו ערעורי-תעבורה יהיו נידונים בפני דן יחיד, במקום שלושה, כפי שהיה עד אז.

 

גם אז מטרת התיקון היתה “ייעול וזירוז ההליך המשפטי”, וכו’.

 

גם אזהבטיחו לנו כי התיקון לחוק, לפיו ערעורי התעבורה יידונו בפני שופט יחיד ולא בפני מותב של שלושה שופטים, יעזור בייעול ההליך השיפוטי ויהווה קיצור דרך, שיתרום למאבק בתופעה הקשה ויימנע “היתקעות” מיותרת בפרקליטות ובבתי המשפט.

 

אז הבטיחו …

 

אמרתי אז לפורז, גם בשיחה אישית איתו וגם בויכוח פומבי מעל דפי “הארץ”, שזה יהפוך את ערעורי התעבורה ל”ערעורים סוג ב'”, אבל הוא טען שזה דווקא ישפר את איכות השפיטה בערעורים האלה.

 

אברהם פורז, אשר לימים נשא בגלוי את דגל הבורגנות המוצהרת (ומי כמו המציעה הראשונה, חה”כ גלאון, לדעת על איזה רקע הוא וחבריו פרשו ממרצ), לא דאג לאיכות ערעורי התעבורה של בוזגלו, אלא לחבריו, עורכי-הדין אשר גובים על כל ישיבה בית המשפט שכ”ט בן 3 ספרות – אולי 4 – בדולרים, פלוס מע”מ, וללקוחותיהם שועי-הארץ (ומן הסתם גם לעצמו, ביום-שאחרי).

 

התוצאה הייתה שבענייני התעבורה לא קיבלנו ערעורים סוג ב’, אלא ערעורים סוג ז’, ואני מקווה שתסלחי לי על האמת הערומה.

 

העברת ערעורי התעבורה להרכבים של דן יחיד הביאה – תסלחו לי, אבל המילה הזאת מופיעה במילונים הכי מכובדים בעולם – להזנייה של התחום הזה, לדה-מקצועיזציה שלו, ולכך שנשיאי בתיהמ”ש המחוזיים העבירו את התיקים האלה – שעד אז היו נידונים בפני הרכבי-שלושה קבועים, אשר התמחו, מקצועית, בתחום הזה – לשופטים “תורניים” שאין מה לעשות איתם ו/או לאלה שרק הת מנו ועדיין יש להם “חלונות” ביומן, ו/או לאלה שעומדים לפני פרישה, והיומנים שלהם מתרוקנים, ואי אפשר לתת להם תיקים אותם הם לא יסיימו עד לפרישה.

 

ראו מה קרה עכשיו, עם הקמתו של ביהמ”ש המחוזי בפתח-תקוה:

 

בביהמ”ש המחוזי בתל-אביב הייתה שופטת בשם נוגה אוהד. השופטת הזאת הגיעה לשם אחרי 27 שנים כרשמת ושופטת בבית משפט השלום, כתוצאה מקומבינה פוליטית בין חברת הכנסת דליה איציק, אז חברת מפלגת העבודה וחברת הוועדה לבחירת שופטים, לבין בנה של השופטת, עסקן אותה המפלגה – בתמיכתו של שופט ביהמ”ש העליון, דתי כמוה (יעקב טירקל) – למרות התנגדותו של נשיא ביהמ”ש העליון דאז, אהרן ברק (חומר למחשבה לטוענים שהשיטה הקיימת לבחירת שופטים אינה לוקה בפוליטיזציה: אם השופטת הייתה ראוייה לקידום, מדוע היא הצטרכה לחכות 27 שנים, ואם היא לא הייתה ראוייה לו – מדוע היא בכלל קודמה?).

 

כיוון שהשופטת הזאת לא הייתה ראוייה – לא בעיני, כי דעתי אינה חשובה, אלא בעיני ה”מערכת” עצמה – לשום דבר, אבל צריך להצדיק את המשכורת שלה, נתנו לה לנהל את “הכבשה השחורה” של המשפט בישראל – את ערעורי-התעבורה – בבית המשפט המחוזי הגדול בישראל, בו נדונים רוב ערעורי התעבורה של המדינה.

 

עד כמה התחום הזה “לא נחשב” בעיני מערכת המשפט אפשר ללמוד מעמדתה של הוועדה לבחירת שופטים, אשר קבעה – והצהירה זאת מהמקפצה – כי שופט תעבורה לא צריך להתמצא בענייני תעבורה.

 

כן, שמעתם נכונה: הוועדה לבחירת שופטים קבעה כי שופט תעבורה לא צריך להתמצא ענייני תעבורה!

 

אבל בכל זאת ישנם שופטי תעבורה מקצועיים אשר מבינים בענייני תעבורה – חלקם יותר, חלקם פחות – בין אם הם “הביאו את זה מהבית”, בין אם רכשו את ההבנה הזאת עם הנסיון שצברו בכהונה, וכעת נוצר מצב בו רוב ערעורי התעבורה במדינת ישראל נידונים ע”י שופטת שמעולם לא ניהלה אפילו תיק תעבורה אחד, וספק אם היא ניהלה אפילו משפט פלילי אחד – בין כעורכת-דין, בין כשופטת – והבנתה בתחומים האלה היא “לכל היותר אפס”.

 

תארו לעצמכם איזו שערוריה הייתה קמה אם ערעורי-המסים היו נידונים ע”י שופט שלא מבין דבר במסים, אשר יושב כערכאת-ערעור על שופטים מקצועיים, אשר ענייני המסים הם עיקר מומחיותם.

 

אבל זה עוד לא הכל: כאשר הקימו את ביהמ”ש המחוזי החדש, אך טבעי היה שהשופטת הזאת, תושבת פתח-תקוה, תבקש “לשרת קל”ב” – קרוב לבית – ומבוקשה אכן ניתן לה, אבל כיוון שלא ידעו מה לעשות איתה, “סיפחו” אליה, למחוז המרכז – שלא כדין – גם את ערעורי התעבורה של מחוז תל-אביב …

 

כעת, אחרי שהיא, כנראה, בכל-זאת למדה משהו בתחום התעבורה – כמעט ארבע שנים של נסיון (תרתי משמע!) הרי “לא הולכות ברגל” – אנחנו מתבשרים כי הערעורים האלה הועברו לשופט חדש, אשר, מטבע הדברים, היומן שלו עדיין “מלא חלונות”… כאשר גם השופט הזה יתחיל להתמקצע, יקדמו גם אותו לתיקים “רגילים”, ושוב יפקידו את הערעורים האלה בידיו של שופט אשר יתחיל ללמוד הכל מחדש …

 

כמובן שכאשר השופטים כבר אינם מקצוענים בתחום, אנחנו מקבלים יותר כיפופי-ידיים – גם של התביעה וגם של הנאשמים – יותר עסקאות-טיעון אומללות (ע”ע משה קצב) ויותר עיוותי-דין (אני בטוח שגם במלחמת-הקודש הזאת אתם לא תשושו להרשעות-חינם, אבל גם את זה תקבל יותר).

 

ואם זו אינה הזנייה של המשפט – לא ידעתי הזנייה מהי.

 

תיאורטית אפשר לומר כי אם “יפרקו” כל הרכב-שלושה הדן בעבירות של סחר בבני-אדם לשלושה הרכבי דן יחיד, נקבל שלושה הרכבים תחת כל הרכב, דבר אשר – במחיר לא רב, יחסית – יאפשר לזרז את ההליכים, לנהל בשבוע הקרוב את המשפטים של שלושת השבועות הבאים, בחודש הקרוב את אלה של שלושת החודשים הבאים, ובשנה הקרובה – את המשפטים אשר היו אמורים להתפרס על פני שלוש השנים הבאות …

 

חלומות באספמיה. כיוון שלכל משפט ישנו הקצב שלו, אשר אינו תלוי ברוחב ההרכב, המשפטים האלה יימשכו כמעט כבראשונה – אבל לא זה העיקר: כפי שנהגו הנשיאים של בתיהמ”ש המחוזיים עם הזמן השיפוטי שנחסך בערעורי התעבורה, ו”מכרו” אותו לתיקים ה”רגילים” – וזו הרי הייתה כוונתו של אברהם פורז – כך הם יעשו גם עם הזמן השיפוטי אשר ייחסך בתיקי הסחר-בנשים: הם לא ישאירו אותו לתיקים האלה, אלא “יתרמו” אותו לתיקים האזרחיים עתירי-המיליונים, המנוהלים ע”י עורכי-הדין היוקרתיים, אשר, כאמור, גובים על כל ישיבה סכומים ארבע-ספרתיים, אם לא יותר, בדולרים + מע”מ.

 

 היום, כאשר חלק משמעותי מהביקורת הציבורית על בתי המשפט נעוץ בסחבת, ועיקר הסחבת הוא – ככל הנראה – בתיקים האזרחיים, נשיא של בית משפט מחוזי צריך להיות פראייר מושלם כדי שלא לנצל את ה”מציאה” הזאת לצמצום הסחבת – ולעזאזל תיקי הסחר-בנשים.

 

 ובמלים אחרות: גם בנושא הזה, כמו בערעורי התעבורה, העניים והמסכנים לא יקבלו שום “החזר” מהזמן השיפוטי אשר ייחסך – בוודאי שהם לא יקבלו שלושה הרכבי דן-יחיד במקום כל הרכב-שלושה כיום – וכך הם ימשיכו לסבסד את העשירים!

 

השאלה הבאה תהיה, איך לא, אם הרכבי דן יחיד הם דבר כל כך טוב ויפה, מדוע לא נבטל כליל את הרכבי השלושה – הן בערעורים בכלל והן בתיקי פשעים חמורים?

 

ואם כך בביהמ”ש המחוזי – מדוע לא גם בביהמ”ש העליון?!

 

אבל זה עוד לא הכל: המהלך הזה היום מזמין למחר את הקביעה שסחר בבני אדם “בנסיבות מחמירות” יידון בביהמ”ש המחוזי, ואילו בנסיבות “רגילות” – בבימ”ש השלום, וגם זאת כדי “להקל מהעומס” ו”לייעל את ההליך המשפטי”...

 

וזה מה שאני צופה עכשיו, במישור הפרלמנטארי: משרד המשפטים, משרד האוצר, הנהלת בתי המשפט (וכנראה גם לשכת עורכי-הדין) ירוצו לתמוך בהצעת-החוק הזאת, מהטעמים שפירטתי, והמציעים – שאת כולם אני מכבד ומוקיר – יוכלו לזקוף לעצמם נצחון פופוליסטי קל במאבק נגד הסחר בבני-אדם, אבל כאשר המציאות תטפח על פנינו – זאת תהייה בכייה-לדורות, כי את התינוק הזה איש לא יוכל – ולא ירצה – להחזיר אל הרחם (בדיוק כמו את החוק הנ”ל של אברהם פורז).

 

 ואני, הקטן, אוכל להגיד, בפעם המי-יודע-מה: אמרתי לכם!

 

 אני מזמין אתכם, איפוא, להוריד מסדר-היום את הצעת-החוק הזאת, לפני שיהיה מאוחר מדי.

 

בברכה,

 

 

 

שמחה ניר, עו”ד

 

 

חומר עזר:

 

השופטת נוגה אוהד: מינוי פוליטי כושל; זיוף הפרוטוקול – גרוע מפרשת השופטת הילה כהן!

 

ביהמ”ש המחוזי זרנוגה גימ”ל, זה קל”ב

 

משרד המשפטים מציע: חוק נוגה אוהד

 

___________

 

העתקים: חברי הכנסת אחמד טיבי, אורית נוקד, מרינה סולודקין, יורי שטרן

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר