תוצאות חיפוש עבור: רובינשטיין

כמה מחשבות על מה שעובר עלינו, במקום לפתוח עוד בלוג מלחמה

איך יתכן שישנה התעמרות ממושכת בקטינה ואנחנו יושבים ספונים בבתינו? איך יתכן שלא מרעישים עולמות עד שגם שאון המלחמה לא יוכל לחפות על ההתבהמות הזאת? האם גם אנו

תדע כל אם עברייה: מול אינטרס של פוליטיקאי- כל האינטרסים בטלים! מותר לשקר, לרמות, לגנוב מאוצר המדינה, לצ’פר חברים- בעצם, מותר הכול. במקרה הכי גרוע, יהיה מי שיחקור,

דומה שכל עם ישראל הביט בתמיהה, בייחוד לאחר המהלכים של המלחמה האחרונה, על עצם העובדה שהחלטות גורליות הנוגעות לגורלו, מוחזקות שבויות על מזבח האגו של עמיר פרץ.

קומץ בקשות אישיות לחלוטין – לקראת פרסום דו”ח ועדת וינוגרד ודו”ח מבקר המדינה * במלים אחרות: אסטרטגיה רצויה לראש הממשלה הרע ביותר בתולדות המדינה – כדי שלא נשכח

בניגוד משווע לעולם העסקים, בפוליטיקה מנהיגים שורדים גם אחרי פאשלות מונומנטליות. מנהיגים הנושאים באחריות לכשלונות נשארים על הכסא וממשיכים לתפקד כאילו מאום לא

ההערצה לשרון הייתה ברמות כאלה, שאילו היה מחליט למנות את אחד מפרי חלציו לקונסול בלוס אנג’לס- לא היה בנמצא, מי שיערער על המהלך. אחרי שבוע מגיע זמן הסיכום: ההינתקות

כל קשר בין הנפשות הפועלות לבין דמויות מהחיים הוא מקרי לחלוטין. אם למישהו מהקוראים נדמה שהוא מזהה את עצמו, אין זה אלא wishful thinking.

מדוע רומן היסטורי משובח נמנע במשך שנתיים מהקורא העברי * יצרי שנאה של ההמון המשולהב מגויסים לטובת השחיתות * מהו הרצח המותר במדינת ישראל?

אני לא מאמין שהשיקול היחידי הוא אחמדינג’אד. ואם כן, אז ההיגיון אומר, שהכי חשוב, מול הגרעין האיראני, להעמיד ממשלה ימנית. מפני שהשמאלנים לא מפחדים מאחמדינג’אד.

המשיח שהגיע לשלטון ב-99 רכוב על “חמורים לבנים”, מציע את תבונתו המיוחצנת, לרשותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. שובו של המצול”ש, שפחד להתמודד מול פרץ לממשלת ישראל,

המצאתי מושג תמוה – “פסאודו-הומניזם”. המושג התבשל אצלי רבות, אבל אחרי כמה שיחות (או יותר נכון ריבים) שניהלתי עם אנשים מסוימים שמשום מה מגדירים עצמם כהומניסטים,

מול אלפי רקטות ופצמ”רים, חיו בחבל עזה את החזון. שדרות וישראל כולה זקוקות כנראה לרענון מסוג אחר

כתבי האישום נגד נדיה מטר והרב אליצור סגל – מופרכים, אבל הפרקליטות לא מוותרת * האם ניתן עוד למצוא איזשהו ערך למושג “מדינית עקבית” בין כתליו של מה שמכונה במדינת

משפטני הימין מתבכיינים על ה”מוטות” הפוליטית של הבג”ץ. יכול מאוד להיות שהם צודקים, אבל …

יש בדו”ח דברים חמורים ביותר מבחינתה של ישראל, דברים שאם המימשל אכן יאמץ את מסקנות הדו”ח כבסיס למדיניותו בעתיד, יביאו להרעה משמעותית ביחסי ישראל-ארה”ב. בעמ’

דיכוי חופש הביטוי בעולם האקדמאי בולט בזכות עצמו בעיקר בשל העובדה שהוא מבטא תפנית של 180 מעלות ביחס לעבר. ”פיצוץ” הרצאות של מרצים מוזמנים שדעותיהם אינן עולות

הדבר הטוב האחד שמר מוטי שקלאר יכול לעשות כדי לצמצם את הנזק, זה להודות בכישלון ולפרוש.

גבירותיי ורבותיי, אחרי גירוש היהודים ע”י השמאל, קבלו את גרסת הימין לקלישאה: “לקחת את גורלנו בידינו”. ומי שיעשה את זה, הוא האבא של המשתמטים אהוד אולמרט. הוא

הצעתי היא סינתיזה בין שלושה אינטרסים ענקיים:

א. תאוות הפוליטיקאים לחשיפה- במיוחד מול מצלמות.

ב. סגידת הטלביזיה לאלוהי הרייטינג, דהיינו:

פסק דינו של הבג”ץ בעניין הסיכולים הממוקדים לא היה “מאסטרפיס” בראי המקצוע המשפטי, אבל הוא הצליח להפוך את כיוונם הפוליטי של גלי האהדה/מחאה אשר גאו אחרי בג”ץ הה…

במבט אובייקטיבי, הבוגדנות היא הגרועה שבתכונות אנוש. בכל חברה, אין טיפוס יותר שנוא, מ”הבוגד”. אם כך, מדוע הרייטינג של בגידת שרון, ציפי לבני ואחרים היה בשמיים?

הכלכלה הניאו-פיאודלית מחייבת קשרים אישיים ונאמנות לפטרון. יחד ביזור שלטוני קיצוני, הפרטה פרועה והעברת הבטחון הלאומי לידיים פרטיות, התוצאה חייבת להיות הפרה של

האם מעצרו של שי דרומי נחוץ לצורך החקירה, או לצרכים לגיטימיים אחרים, או שהמשטרה, כהרגלה, משתמשת במעצר כדי “לרכך” את החשוד, על מנת לחלוב ממנו הודאה? את זאת, נכון

המאמר נכתב בעקבות מאמרו של עו”ד שמחה ניר “מדוע לא אחתום על העצומה לשחרורו מהמעצר של שי דרומי?”, ונמסר לפרסום לפני שנודע כי יוגש נגד דרומי כתב אישום על הריגה

מכרז דחוף לאיוש המשרה הבכירה

יש הרבה מן המשותף לג’ימי קרטר, נשיאה לשעבר של ארה”ב, ולשמעון פרס. * קרטר גם יכול לרשום לעצמו את ההישג הבלבדי של היותו היחיד שנכשל גם בתפקיד של נשיא לשעבר.

גם היהודים וגם הערבים לא יודעים מה זה “טרור” *** ויכוח דמגוגי על דבר-שטות של חברת-הכנסת, במקום ויכוח ענייני עם עמדותיה *** כמי שלא נוקט כל עמדה בנושא הפוליטי,

שנאת היהודים מסרבת לרדת מהבמה. היא שבה ומבצבצת מחדש בכל פעם שנדמה שהגיע הקץ לתופעה *** על הפן הגלובלי של הגלגול המודרני של התופעה

אכן, כמו שאומר אדלשטיין, הפעם אנו למודי ניסיון מדו”ח גולדסטון, אבל השאלה היא מהו הניסיון, ומה למדנו ממנו *** על פי המעט הידוע לנו כעת נטיית-הלב המקצועית שלי