חלות התקנות על מדרגות חוץ

חלות התקנות על מדרגות חוץ

יואל בן עזרא, מהנדס אזרחי
בן עזרא מתכננים ויועצים 11.09.2007 03:50
חלות התקנות על מדרגות חוץ


ללא התעמקות בדברים נדמה כי למרות הירידה לפרטים הקטנים ביותר כאשר מדובר במדרגות בתוך הבניין- לא מצא לנכון המחוקק לדרוש ולו פרט אחד מינימלי במדרגות מחוץ לבניין.

גישה זו, הננקטת לא אחת על ידי מומחים- שגויה, ותוצרתה היא הכשרת מהלכי מדרגות בעלי סיכון למשתמשים. כבר למדנו בע”א 2004/92 עירית קריית אונו נ’ מנחם שחם [פדאור 95 (2) 255] כי “אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דווקא כלפי מי שלא התבונן”- וכן האחריות להעדר מאחז היד במדרגות היא דווקא כלפי האדם המתקשה בהליכה ונזקק למאחז היד ליציבותו.



תקנות 3.30 עד 3.49 [סימן ד’] בתקנות התכנון והבנייה- בקשה להיתר, תנאיו ואגרות, התש”ל 1970 קובעות סטנדרטים מינימלים ומפורטים לתכנון ולביצוע חדר מדרגות- כתנאי לבטיחות ולנוחות. הדרישות הן עד לפרט הקטן ביותר- אף המדרגה.

לעומת זאת, בסימן ו’, אשר כותרתו “מדרגות חוץ וכבש” יש תקנה אחת בלבד אשר דנה במדרגות חוץ:

3.70 לא תיבנה מערכת מדרגות חוץ המובילה לכניסה ראשית בבנין אלא אם יתקיימו לגביה תנאים אלה:
(1) גבהו של מפלס הכניסה האמורה מעל פני הקרקע הסופיים הגובלים אינו עולה על 4.00 מ’;
(2) המדרגות ייבנו בהתאם להוראות סעיפים 3.31—3.34 בשינויים המחוייבים לפי הענין;
(3) מישור שלח המדרגה יהיה מחוספס או עשוי מחומר המונע החלקה.

“מדרגות חוץ” מוגדרות בסימן א’ [פרשנות] לתקנות:

“מדרגות חוץ” — מערכת מדרגות ללא כיסוי גג, הנמצאת מחוץ לבנין והמובילה אליו, והגובלת עם קיר חיצון או עם שני קירות חיצוניים;

בקריאה צרה נוצר הרושם כי:

1. למעט תקנות 3.31-3.37, אין חלות ישירה בין סימן ד’ לבין מדרגות חוץ, וגם החלות של תקנות 3.31-3.37 מוגבלת בשל השינויים המחויבים לפי העניין [מדובר בתקנות העוסקות במידותיו וציפויו של חדר המדרגות ללא התייחסות למדרגות עצמן].
2. מדרגות חיצוניות [שאינם חדר מדרגות] שאינן גובלות עם קיר של בניין [אינם “מדרגות חוץ”]- פטורות מחוק.

במילים אחרות- ללא התעמקות בדברים נדמה כי למרות הירידה לפרטים הקטנים ביותר כאשר מדובר במדרגות בתוך הבניין- לא מצא לנכון המחוקק לדרוש ולו פרט אחד מינימלי במדרגות מחוץ לבניין.

גישה זו, הננקטת לא אחת על ידי מומחים- שגויה, ותוצרתה היא הכשרת מהלכי מדרגות בעלי סיכון למשתמשים. כבר למדנו בע”א 2004/92 עירית קריית אונו נ’ מנחם שחם [פדאור 95 (2) 255] כי “אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דווקא כלפי מי שלא התבונן”- וכן האחריות להעדר מאחז היד במדרגות היא דווקא כלפי האדם המתקשה בהליכה ונזקק למאחז היד ליציבותו.

* * *

הפרשנות הנכונה היא כי סימן ד’ חל על כל מהלך מדרגות באשר הוא, למעט הסעיפים הנזכרים בסימן ו’ וחלותם היא לפי העניין.

הוכחה לכך ניתן ללמוד מלשונן של התקנות עצמן- הנמצאות תחת סימן ד’ שכותרתו “מבנה חדר מדרגות” ומדברות גם על נושאים שלבטח אינם חלק ממבנה חדר המדרגות. לדוגמא, ראה תקנה 3.34- אשר כוללת שתי טבלאות [לוחות] המפרטות את מידות חדר המדרגות; לוח ג’ דן ב”מדרגות פנימיות” המהוות חלק מחדר המדרגות, בעוד לוח ד’ דן ב”מדרגות חוץ”.

דוגמא נוספת נלמד מתקנה 3.36 הקובעת גובה מינימלי למזקף ראש- גם בתוך חדר המדרגות וגם בכל מעבר אל היציאה- גם שאינו חלק מחדר המדרגות.

בנוסף, ראה בעניין זה ע”א 2906/00 מויאל מרי נ’ מלון בלו ביי, בפני כב’ השופטים י’ גרוס, א’ קובו וע’ פוגלמן, המלמדים כי גם בפרשנות כי אין חלות ישירה של התקנות בסימן ד’ על מדרגות חוץ- יש לבנותן בהתאם לתקנות, כאמת מידה:

“אין מחלוקת בין הצדדים כי בשתיים מן המדרגות נשוא הערעור, קיימת סטייה בגובה הרום לעומת יתר המדרגות. הצדדים חלוקים, כאמור, בשאלת תחולתה של תקנה 3.38 (ד) שעניינה חיוב בגודל רום אחיד, בגודל שלח אחיד וביחס קבוע ביניהם, על המדרגות שלפנינו. ניתן לטעון כי גם אם נניח שהתקנה אינה חלה במישרין בענייננו, הרי אין מדובר בהסדר שלילי, כי אם בחסר (לאקונה) הטעון השלמה על דרך הפרשנות.

בנסיבות שלפנינו – לפי קו מחשבה זה – ההסדר שצריך לחול ילמד בדרך של היקש מהוראות התקנה האמורה. לא ראינו להידרש להכרעה בשאלת תחולתה של תקנה זו, שכן ניתן לקבוע את רשלנותו של המשיב, גם אם נניח שאין להוראת התקנה האמורה תחולה ישירה בענייננו.”

עוד נכתב בהמשך פסק הדין, וכן ראה התייחסות ספציפית למקום ציבורי בסיפא של הציטוט:

“ענייננו תשאל השאלה האם אדם סביר צריך היה לצפות כי סטייה ברום המדרגות יש בה כדי לגרום לאיבוד שיווי משקל, אשר עשוי להוביל לנפילה במדרגות ולחבלה. התשתית המקצועית שהונחה בפני בית משפט קמא, כמו גם ניסיון החיים והשכל הישר, מלמדים כי יש להקפיד על רום אחיד של המדרגה, וכי רום שונה, וקיומם של שיפועים שונים עלולים להביא לאיבוד שיווי המשקל של אדם העושה שימוש במדרגות.

מסקנה זו עולה בבירור גם מעדותו של המומחה מטעם המערערת – המהנדס ויינלס, אשר מדגיש כי לא ייתכן לבנות גרם מדרגות עם שיפועים משתנים. גם המהנדסת אייל- ביקליס, אשר חוותה דעתה כמומחה מטעם המשיבים העידה כי: “אם אתה אומר שבמהלך ירידה של אדם במדרגות שהשיפוע שלהם משתנה לרעה, זה יכול לגרום לו לאבד שיווי משקל, אני משיבה, שיכול להיות מצב כזה אך הוא נדיר בדרך כללו”

גם מעדות זו, שהינה מסויגת יותר, עולה כי ניתן לצפות שבמדרגות בעלות שיפוע משתנה, יאבד אדם את שיווי משקלו. צפיות זו מוליכה למסקנה בדבר קיומה של חובת זהירות בכל הנוגע לתקינות מדרגות, למהלכן האחיד, ולהעדר שיפוע משתנה.

המהנדס ויינלס ממשיך ומעיד כי: “אנחנו מתייחסים לתקנה 3.38 כדבר קדוש, מתכננים וממליצים לתכנן לפי תקנה זו וזאת כדי למנוע אסונות”.

נוכח דברים אלה נראה כי גם בהנחה שאין תחולה ישירה לתקנה 3.38 על מדרגות חיצוניות, וכי זו מתייחסת אך למדרגות המצויות בחדר מדרגות (כפי שכבר צוין לעיל, וזאת מבלי להכריע בדבר), הרי שתקנה זו משמשת אמת מידה מנחה בתכנון ובביצוע גרמי מדרגות. על אמת מידה זו יש להקפיד, בדרך של קל וחומר, כאשר מדובר במדרגות המשמשות ציבור גדול של אנשים באירועים מסוג זה או אחר.

על יסוד האמור, המסקנה הינה אפוא כי המשיב 1 צריך היה לצפות כי רום מדרגות שאינו אחיד עלול היה להביא למעידה ולנזק הגוף שנגרם, וכי קיימת בהקשר זה חובת זהירות קונקרטית.”

[פדאור 02 (5) 543 ], עמוד 3, ההדגשות אינן במקור.

פסק הדין מתייחס באופן ישיר לתקנה 3.38 ד’ המדברת על אחידות רומי המדרגות, ויש ללמוד משיטה זו על כל התקנות בסימן ד’ אשר אינם שונים במהותם מתקנה 3.38- הם המהווים כללי בטיחות בכל מהלך מדרגות, גם ללא קשר לחלות התקנות והתקנים.




 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר