חרמב”ה – חבורת רוע מוחלט בהחלט

חרמב”ה – חבורת רוע מוחלט בהחלט


חנה אייזנמן 23.07.2007 03:16
חרמב"ה - חבורת רוע מוחלט בהחלט


בית הספר שנחנך בשכונת החמאס – צור באהר, נושק למוצב הפעמון ברמת רחל, החולש על שכונתנו – “חומת שמואל” (הר חומה) בירושלים. כשהנהגת “מדינת ישראל” לוקחת על עצמה משימה, היא עושה אותה עד הסוף – אם לא די בהקמת המבנה בשכונת הפורעים, מקידמת-דנא, הרי משרד החינוך גם ימלא אותו בתוכן, שדווקא איננו חסר בשכונה הזו.



ב”ה

תשעה באב,  התשס”ז. והחורבן נמשך והולך בידי שבי ציון ….

חרמב”ה – חבורת רוע מוחלט בהחלט


 

זמן:  12:18 18/07/2007   

לו למנהיגי הסמול הייתה החכמה המדינית כשלך ושל דומיך היינו יושבים היום במחנות פליטים ועקורים או באיזו מדינונת בחסות אונרא כמו שכנינו שניחנו באותה חכמה שלך-הכל או לא כלום, ואיפה הם היום.    א. ברנוביץ  (nfc)

 

ותגובתי (על רגל אחת):

 

ברוב שנאתכם לעם היהודי, שאין לה תקדים בהסטוריה האנושית, כולל במקדם האירועים לפני שבעים שנה באירופה, לא חסכתם במאמצים לרכז אותנו לתוך “גבולות אושוויץ”. היום יושבים, בארץ ישראל, אנשים חסרי בית וחסרי פרנסה, במחנות פליטים, תוצרת חלאת המין האנושי מסוגך.

הקמתם למרצחים צבא חמוש, כדי שלא נשב במחנות פליטים…

השמדתם את כל פירות נצחונותינו הכבירים, בעזרת ה’, כדי שלא נשב במחנות פליטים…

הבטחתם בכל נסיגה את המלחמה הבאה, כדי שלא נשב במחנות פליטים….

דמם של אלפי יהודים בראשכם, וזה לאחר שנתתם יד להשמדתם של מליוני יהודי אירופה, כדי שלא נשב במחנות פליטים…

השתתפתם בפרעות תרפ”ט, בשחיטת יהודים, כדי שלא נשב במחנות פליטים….

כל מי שישב בבית ה”נבחרים” בעת ביצוע מדיניות היודן-ריין בגוש קטיף ובצפון השומרון, ועוד לפני כן, בחורבן חבל ימית, ראוי לעמוד לדין על פי תקדים משפטי נירנברג. עובדה שכולם מדקלמים – אסור להשוות שום דבר לשואה – ואז עושים בדיוק את אותו הדבר. יש דברים מוחלטים! יש פשע מושלם. ולא ייתכן שיצביעו על –  הפשע המושלם, כן או לא – מה זה?

כל מי שהשתתף בהצבעה צריך לעמוד לדין, כנ”ל, וכל בורג קטן, כל “פעיל שלום”, כל “מפגין” לקידום תכנית השלבים לחיסולנו, בבילעין או בגוש עציון, צריך לעמוד לדין על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם!!!

 

 

אשראי בלתי מוגבל לנאציזם

 

 

שרת החינוך החליטה לאשר הכנסתו של ספר לתלמידי כיתה ג‘ במגזר הערבי, ובו ההתייחסות להקמת המדינה גם כ’נכבה’, אסון ערבי.

(סתם הערה קטנונית – לערבים 22 מדינות, מספרם שלוש מאות מליון, והם חלק מתוך מליארד מוסלמים, אשר להם 60 מדינות, יושבים על 99.9% של אדמות המזרח התיכון, בתוך זה, חלק הארי של ארץ ישראל).

 

השכל האנושי ואתו הרגש האנושי לא יוכלו לרדת לסוף שפלותה של זוועת ההוויה שהיא השמאל הישראלי. זו פלאנטה אחרת, אחרת אף מזו של ק.צטניק. קשה להאמין אבל הם הצליחו לרדת אף למטה ממנה. ובדיוק משום כך נוצר הדיקלום המתעתע – אסור להשוות שום דבר לשואה – זה, כדי ליצור את הרושם כאילו אין למטה מן הנאציזם, אבל יש! והוא כאן, בארץ ישראל.

המשרפות היו יעילות, אך לא היה בהן כלום מן התיחכום או איזה רמז להיותן מכשיר להכשרת הלגיטימיות של טבח העם היהודי. מה שאין כן תעמולת השמאל, התופסת שתי יוני “שלום” במכה אחת – גם טובחת בנו ללא הפוגה, וגם מצדיקה את הטבח לאורך ימים ושנים, עד שתכלה רגל יהודי מן הארץ. ומכיוון שהזוועה אינה נתפסת, חי העם, בינתיים, במין ואקום מטמטם, המונע ממנו להתקומם ולעמוד על נפשו ועל שאריתה הזעירה של מולדתו.

אליבא השמאל, כשלונו של הנסיון הכל ערבי לנקות את עשירית האחוז האחרונה של המזרח התיכון מן היהודים, היא שואה ערבית… האם צריך להוסיף? במדינה המטורפת הזו, צריך, אבל, אסור. אייה המשפטן שיאמר דברים כהוויתם על מעשה כזה?
וכאילו לא די בהסתה הסופר-סופר-נאצית המתנהלת בכל מוסדות החינוך הערביים ומעל כל המינארטים, לטבוח ביהודים, מספקת שרת החינוך של המדינה המיועדת להשמדה, למרצחים, את הצידוק להשמדה. ילדי הערבים ילמדו, שזה נכון ומוצדק ומחוייב המוסר, לטבוח בילדים יהודים, לקרוע אותם בידים ולרטש את פניהם עד בלי הכר.

ואסור במדינה שבה יש שרת חינוך כזו ונשיא כזה, לומר את האמת העירומה, להגדיר את מעשיהם באופן הנכון ביותר, ולו רק באופן משפטי יבש, המתבקש פה כל כך.

 אפילו בארסנל הזעם והלשון ה”בוטה” שלי, חסרות המלים המתאימות להגדרת הזוועה, משום שאלו אינן נמצאות בשפת אנוש, וגם לא בשפת הדמיון, ולו גם היינו כולנו ג’ורג’ אורוול. על כן עלי להסתפק בלשון המעטה –

 

לעומת נשיא מדינת היהודים, היה המן חובב אינפנטילי, לוזר אמיתי, שסיים את תעלוליו המפגרים על עמוד התליה.

 

עצמת סטאלין היתה 1 בסולם בן-גוריון, “נסיך” מקיאורווליאני ידוע, שהעלה את המלשינות, המסירה והרדיפה לדרגת פטריוטיזם שהוא מעל לכל, כמו גרמניה…

 

היטלר היה בדיחה מקאברית בלתי מוצלחת לעומת “מחנה השלום” הישראלי.

 

איך הצליח היטלר במעשיו


היטלר לא היה מצליח להשמיד יהודי אחד, אילולא רצה בכך כל העולם, ובתוך כך, חברה נכבדת בעיני עצמה ב”אחוות העמים” – מפלגת העמלים בארץ ישראל.

 

“אלה, פריצי החיות, העושים את התועבה על פי צו, חוששים בכל פעם: ‘אולי לא צוּוֵינו? אולי ישכחו המצַווים שציווּנוּ?’ עדיין לא יאמינו, לא יבטחו אלה שנשכרו לרצוח את עם ישראל, בדעת-הקהל המצווה. שכחו המרצחים, שבעשותם עמנו כלה, בו באופן שלא נעשה עוד במשך כל הדורות על ידי עמים משחיתים, המה מתכוונים, דווקא, לרצונם של עמים אחרים, האוהבים את מלאכת ההשמדה וההחרמה, אלא, שתהא מלאכה זו נעשית על-ידי אחרים….

“… אולי ידרשו את הדם הזה? אולי יהיו ‘מיתממים’, יעשו את עצמם כלא יודעים וישאלו לדמנו -פחד שווא! שום טשערטשיל, שום רוזוולט ושום סטאלין… לא יזכירו להם את ‘חטאם’ זה… אולי תתעורר השאלה ככלות הכל, אחרי שפך הדם הרב בחזיתות של מלחמה: ‘איים מיליוני הילדים מישראל, אין נשיו, אים זקניו, כל העם החי הזה בערים ובעיירות השקטות והרחוקות מן החזיתות, שדבר אין להם , לתינוקות ולזקנים ולנשים מישראל, עם פוליטיקה? למה הרגתם את כולם, לא השארתם אף אחד? שאלות שלא ישאלן אף אחד…” (יצחק כצנלסון, הי”ד, כתב את הדברים בצל המשרפות, ביום – 22.7.1943)

 

העולם לא הסתפק בעמידה מנגד, העולם שיתף פעולה ואתו המימסד הציוני = האנטישמי, בארץ ובשאר מעוזיו בעולם. כי נתקיימה חפיפה מוחלטת בין האינטרסים של המימסד הציוני לבין האינטרסים של האנטישמיות הבינלאומית; היתה זו מדיניות הסלקציה – מי לחיים ומי למוות. הציונים קראו לזה – “עליה סלקטיבית”, הגרמנים קראו לה – JUDENREIN.

 

“… אתם עזבתם את המוניכם לאנחות ולמות. לולא הנחתם את אבני-הנגף, המכשולים על דרך חיי המונים מישראל, לולא שפכתם את מי-שופכיכם על כל היקר לנו, על ארץ מולדת, לו היינו שם, בארץ אבות, במליונינו, לא רק שלא היה מחננו הרב, במקום שרשה וחיותה, לפליטה, אלא גם בארצות הגלות לא היתה החיה הרעה, העם הגרמני מרהיב עוז, לא היה מעיז לגעת בנו… לא האנגלים ולא עמים קטנים ורעים מהם הפריעו בעדנו, לא המה בערמומיותם וברוע לבבם עמדו לנו לשטן, לא הסנחריבים היו בעוכרינו, כי אם אתם, הרבשקים! אתם עבדי עבדים, עם מליצות החופש בפיכם הטמא, אתם הבוגדים בעם, את חלום חייו ביטלתם, במקום לממש אותו. השלכתם עליו שיקוצים, אתם, הרוח הרעה הממרה, ריחפתם על ראשי ההמונים, סחור סחור להם…” (שם).

 

פשוט מדהים איך שום דבר לא השתנה – אותם פושעים, אותן תורות שקר, אותה הפקרה לידי רוצחי העם היהודי. ומדהים עוד יותר חוסר הידע של הקרבנות והאפתיה הפטאליסטית. פשעי הציונים נעשו לעין השמש, נותחו על ידי קרבנותיהם, לפני שנפחו אלה את נשמתם בגלל אותו מימסד פושע ומזוויע, ו… שקט!

הגרמנים חדלו ממדיניות זו לפני 60 שנה, המימסד ה”ציוני” ממשיך בה עד עצם היום הזה..

 

“והנה באים אתם, ובמו ידיכם מפקירים את מולדתו של העם היהודי, מולדת שעליה שילמו בחייהם מליוני אחיכם בכבשני אושוויץ וטרבלינקה. את נשמת האומה כבר מכרתם לשטן; עכשו אתם עסוקים בביתורו של הגוף, או נכון יותר של מה שעוד נותר ממנו
“וכבר אתם מכינים לעצמכם כלי גולה, נוטלים את הצרור הנקוב ואת
מטה הנדודים ויוצאים לגלות. אך לפני כן, במעין עיוות גרוטסקי, אתם, במו ידיכם, מטביעים אות קין על מצחכם, לא על שרצחתם את אחיכם, אלא על שהוא רוצח בכם, קול דמיכם – ולא קול דמו – הוא הזועק מן האדמה….. (גוסטב הנדריקסן, כומר ופרופסור באוניברסיטת אופסאלה).

בית הספר לילדי אבו-טיר בצור באהר
(ושימו לב לבניה הפרועה)

 

במקום, שכל עמי הארץ ירדו על ברכיהם בבקשת סליחה ומחילה ויעשו את כל שלאל ידם, למנוע סבל נוסף משרידי אש וחרב של אלפים שנות שואה, ממציא להם “מחנה השלום” הישראלי תירוצים להצדקת כל הרדיפות שהיו, וצידוק להמשך הרדיפה עד חיסולו של העם היהודי, שהרי אנו, אליבא המלשינים, המוסרים והרודפים, איננו טובים מן הנאצים.

 

שרת החינוך, לאחר שבנתה את המבנים, לחינוך ילדי הג’יהאד האיסלאמי (ובצור באהר, מעוז החמאס, גזרה את הסרט יחד עם לופוליאנסקי), מכניסה בהם גם תכנים – תכנים לסיוע התעמולה להצדקת רצח העם היהודי המתנהלת שם גם בלא עזרתה של הסרה הזו. וכל זה ממומן בכספי קרבנות ה”שלום” שלה ושל חבר מרעיה.

 

והיא אינה הראשונה בכת השטן, העוסקת במלאכת הקודש של קידום תכנית השלבים. קדמו לה שרי “חינוך” אחרים; שולמית אלוני, מיקשה אחת של שנאת ישראל, מגו ומלבר. כיעור נפשי ופיזי, המשלימים זה את זה.

ושונא ישראל בלתי נלאה, אחר, תרתי משמע, הוא יוסי שריד, ביקש לשלב במערכת החינוך לתינוקות ישראל, שנישבו בידי כת השטן, את שירתו  של הנאצי הערבי, מחמוד דרויש: בינתיים, עוד בטרם שולבה שירתו של ההג’האדיסט, דרויש, בתכנית הלימודים של הילדים שהוא מבקש להטביע בים התיכון, כבר יישמה ישראל את קריאתו ליהודים לצאת מ”אדמתו” ולקחת אתם גם את מתיהם….

הרוצח הזה, דרויש, שהתיקשורת מלאה תהילתו ויסורי “חורבנו”, נולד ב-1942, בתוך שגרת תעשיית הרצח של הג’יהאד להשמדת היהודים, ללא הבחנה, גם בארצם. כפרו של המסכן, ימח שמו, חרב ב-1948, סתם כך, שכן היהודים הם אכזרים בני אכזרים ושוחרי מלחמות מעצם היותם.

 


“באפריל 1931 נרצחו ליד קבוץ יגור, בקרבת חיפה, שלושה מחברי המשק – זמיר, דישל ופישמן. בסוף יוני של אותה שנה, נרצח זוג הצעירים יוחנן שטאל וסלי זוהר, שיצאו לטייל צפונית לתל-אביב. ב-13 בנובמבר נמצאו גופותיהם ליד סידני-עלי, שבדרך להרצליה, ועליהם סימני התעללות. בינואר 1932 נורה בביתו יוסף בורשטיין, תושב בלפוריה שבעמק יזרעאל, ונהרג במקום. במארס 1932 נורה ונהרג שמואל גוטרמן מכפר חסידים, וחדשיים לאחר מכן ירו אנשי כנופיות בשני יהודים מכפר יחזקאל ופצעום. בדצמבר של אותה שנה חדרו ערבים למושב נהלל התקרבו לבית משפחת יעקובי והטילו לתוכו פצצה, שקטלה את ראש המשפחה ואת בנו הקטן….”. (דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי – 1937-1931).

 
על גשר הקישון, אבא, אמא, אחי הבכור,
אחותי התינוקת ואני, 1946


גם אני נולדתי כאן, בארץ ישראל, ב-1942, בעיר חיפה. גדלתי בכפר-חסידים, בשכנות לקבוץ יגור, הם בצדו האחד של נחל הקישון, אנחנו בצידו השני. עדיין אני זוכרת את ירי הצלפים, אחיו של דרויש, ממורדות הכרמל, מעל לקבוץ יגור, על צריפי מגורינו. ההבדל ביני לבין דרויש הוא – המנוול הזה יכל לנוע בכל רחבי הארץ והעולם, בלי שום סכנה לחייו, אני וכל עמי, נתונים בסכנת טבח והשמדה טוטאלית, בגלל הדרויש’ים, מקדשי סייף הג’יהאד.

וההבדל הזה זועק לשמים, במיוחד בהתחשב בעובדה, שזו ארצי שלי, ואילו לדרויש זו ארץ גלותו. שום שקר ועיוות לא יוכלו לשנות את האמת הזו. למעשה, לא ייתכנו כלל אצל ערבים רגשות פטריוטיים כנים, שכן, כל הארצות בהן הם חיים, ומהן נהרו לכאן, בעידודם של העותמאנים והבריטים, הן ארצות כבושות על ידם, להוציא, מולדתם – ערב. רק בה מותר להם לטעון לזכויות!!! בכל מקום אחר, ובעיקר בארץ ישראל, הם עם כובש, וחובה עלינו לשחרר את ארצנו, כולה, מידיהם.

די להתעללות בת שנות אלפים בעם היהודי.

“אין שפה פלשתינאית. אין תרבות פלשתינאית נפרדת, מעולם לא נודעה מדינה פלשתינאית נשלטת בידי פלשתינאים. הפלשתינאים הם ערבים, שאינם שונים מן הירדנים (המצאה חדשה גם היא),  אינם שונים מן הסורים, אף לא מן הלבנונים, או העיראקים וכו’. וכל הערבים האלה שולטים ב- 99.9% של אדמות המזרח התיכון. ישראל יושבת על עשירית האחוז(!) של שפע האדמות האלה.

“… אבל גם זה רב מדי בעיניהם של הערבים. הם רוצים הכל! וזו הסיבה היחידה למלחמה המתנהלת במזרח התיכון. החמדנות. הרדיפה אחרי הכבוד. הקנאה. והתאווה, הן המדריכות את התוקפנות הערבית. אין זה משנה כמה פשרות תעשה ישראל, זה לעולם לא יספק את הערבים” (ג’וזף פארח).

אילו היה שמץ של אמת בתעמולה הערבית, גם אז לא מובנת הסלחנות כלפי הבוגדים המשתפים פעולה עם האויב, אלה היו צריכים לעמוד לדין ולפני כיתת יורים, קל וחומר, כשמדובר בתעמולה שכולה שקר ומטרתה אחת ויחידה, להצדיק את השמדת העם היהודי גם בארצו.

 

(מעניין שלמרות היותנו ידועים בכל העולם, כסמל הגזענות ודיכוי זרים, כל החלכאים והנרדפים בעולם מחפשים מקלט דווקא כאן. מוסלמים חוצים את רחבי מצרים, ה”ראשונה שעשתה שלום עם ישראל”, ועוצרים כאן! מה שמבהיר כמה שווה, מבחינת האמת, המוסר והצדק, ההסתה המתנהלת במנגנון התעמולה של האויב, הנקרא ה”תיקשורת ישראלית”  ו”ממשלת ישראל” ע”ע יולי תמיר, אופיר פינס ושאר מרעין בישין, שהיו צריכים לעמוד לדין כבר לפני שנים רבות).

 

והאמת והשלום אהבו

 

“אם ליהודים בישראל לא אכפת כלל גורלו של עמם, אם הם מוכנים לשלם שוב ושוב בדם יהודי על אותה כברת ארץ, אם הבטחת קיומה בבטחון של מדינה ליהודים אינו חשוב להם, אי אפשר לדרוש אכפתיות מאחרים.

“… הייתי רוצה לקוות, שליהודים בישראל יש אותה אמונה בנביאי ישראל כזו שיש לי” (ג’וזף פארח).

 

על האמת מוצבת שמירה אישית/ממלכתית לוחצת, את השקרים מפיצים כזרעי רוש ולענה בחללו של עולם. על האמת מטילים צנזורה סטאלינאצית, שתיחנק. על כל הספרים המעניינים ביותר והמדעיים ביותר הנכתבים בעולם, המביאים את האמת, כשהיא מתועדת היטב, ובלא פניות, כמו על ספרה החשוב של ג’ואן פיטרס, “מאז ומקדם”, נגזר מוות בחנק. לא מפתיע שהסופרת/עתונאית נתבקשה על ידי המימסד הציוני, שלא לפרסם את הספר, כי ה”מומנטום” בקידום תכנית השלבים, חשוב יותר מן האמת ומטובת העם היהודי.

ספרה של ג’ואן פיטרס, “מאז ומקדם”, תוצאת מחקר מעמיק בן שבע שנים, נעדר ממדפי הספרים בחנויות הספרים. אך חדשים לבקרים מופיעים בחנויות ספריהם של זבים ומצורעי שנאת ישראל, המנחילים לעם את שקריהם האנטישמיים, בלי שום עכבות. עמלקים מזרע ישראל, ששנאת ישראל שלהם, שברה זה כבר את כל שיאי השנאה שיכולה נפש אנוש להכיל.

לא די שהאמת נעדרת לגמרי במנגנון התעמולה של התיקשורת היבין’ית-גזית’ית, מגייסות “ממשלת ישראל” והתיקשורת האנטישמית והמחליאה שלה, את כל משאביהם, כלומר, משאבינו, כדי להנחיל לעם הזה רגשי אשמה כלפי רוצחיו-רוצחי העם היהודי באידיאולוגיה, בהובלת “מחנה השלום”.

מלכתחילה התכוונה ג’ואן פיטרס לכתוב כתבה שתפרוש לעיני הקוראים את פרשת יסוריהם של ה”פליטים”, באשמתה של “ישראל”. ואז, כשהחלה לבדוק את הנושא, נפתחה בפניה תיבת פנדורה של כל שרצי התעמולה השקרית-סופר-נאצית, שמאלנית-ערבית, להצדקת השמדת היהודים בארץ ישראל.

 

שרון ופמלייתו נתקבלו שם במטר אבנים ובאיומים. אני יודע מה זה, אני הייתי שם. האם תוכלו לדמות בנפשכם, כיצד חש יהודי הנתקל באיומים, בסקילה ובאלימות פיזית, במקום הקדוש ביותר לעמו – לו?

אם כן, מה הפתרון לבעיית המזרח התיכון? בכנות, איני מאמין שיש סיכוי לפתרון בידי אדם. אבל, כל מי שמנסה להגיע לידי פתרון, צריך להקדים ולהודות באמת. אין שום מקום להשוואת זכויות הולדת בת חמשת אלפים שנה, של היהודים, המגובות בהוכחות ארכיאולוגיות והסטוריות מכריעות – לתביעות, שאיפות וטענות, לגמרי לא לגיטימיות, של הערבים (ג’וזף פראח).

 

על ספרה של ג’ואן פיטרס חלה לא רק חובת לימודו ושינונו, מגן הילדים ותמיד, אלא חובה היא על כל מדינאי ודיפלומט ישראלי, בכל מקום בו יימצא, להחזיק באמתחתו ספר זה. שהלוא, אין דיפלומט ישראלי שיעשה עבודת חקר, בכלל, וחקר האמת, בפרט. זה לא פוליטיקלי קורקט…

אז, על מה אני מדברת בעצם? למה שמדינאי-פוליטיקן, הנאמן ל”תקינות הפוליטית”, ישא באמתחתו דברי אמת, צדק ומוסר?

אך אם יש עשרה צדיקים במדינת הזדון והדמים הזו, הנושאים עמם את הספר, בכל אשר ילכו, ימלאו נא את הספר בסימניות, שכן, על כל דף בו חלה חובת לימוד – לימוד האמת הצרופה. על כל סימניה יצויין הנושא המסוים בדיון שעל הפרק, בו חובה להשתמש בחומר הנמצא בדף המסומן.

 

המשך יבוא..



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר