מי שטרם שם לב, הרוב האיכותי של הבוחרים כבר מזמן אינו פוקד את הקלפיות ביום הבחירות. הרוב הישראלי נשאר בבית, בים, או נוסע לחו”ל דווקא בעת בחירות כי אינו משתתף ב”חגיגת הדמוקרטיה” לבחירת המנהיג הבא של המפלגה ו/או המדינה. הם יודעים כי ניסיון העבר, והעבר מעבר לו, והעבר מעבר לעבר ועוד מעבר לעבר הוכיח כי המוטו של כל המתמודדים הוא “אחד בפה ואחד בלב”.

 

מפלגת העבודה עשתה מהלך דמוקרטי ראוי לציון, אבל רגע לאחר ספירת הקולות עשתה פניית פרסה והשמיעה קולותיה התככניים הידועים משכבר הימים: חיזור אחרי המפסיד הגדול. למה?

התשובה ברורה: לא במפלגת העבודה, לא במפלגה אחרת, ולא בשום מקום אחר… לא קם המהפכן. כי במדינת ישראל חייבים מהפכן ולא מנהיג. בישראל נוצרה שרשרת הבנות כי המנהיג הוא חוד החנית של העסקנים הקטנים במערכת הפוליטית, בעוד המהפכן אמור להיות המנהיג האמיתי שההילה סביבו היא בעצם הקרנתו הפנימית היוצאת החוצה ? והיא האוספת את העם סביבו.

 

ה”מנהיג” המקובל היום במערכות הקיימות, הוא זה שמיד אחרי שנבחר בעזרת ארגזי קולות קנויים ו/או בעזרת תככן מקובל על מגזר הערבים ו/או בעזרת תככן מקובל על מגזר המושבים ו/או בעזרת תככן מקובל על השלטון הבוחש יחד עימו על מנת לשמר את הקיים… הוא זה שבקומבינות המקובלות והמתגלגלות בכלי התקשורת תחת הכותרת “חגיגת הדמוקרטיה” אינו מזיז אצבע ללא אישור כל גורמי המערכת המושחתת.

 

ראו איזה פלא… או שאין זה פלא. המנהיג המודח עמיר פרץ, הנכשל, האסון הלאומי לכל הדעות, רק הפסיד… וכבר הוא יוצא בצהלות הילולה של הרבי משדרות כאילו וניצח את הפריימריס.

 

מבחינתו, כאשר עדת הזאבים המורעבים מסביבו לג’ובים איבדו את מנת הבשר שלהם זה אך טבעי שינהגו כך בג’ונגל התככני הפוליטי בו הם חיים ולפיו לימדו אותנו להבין את הדמוקרטיה.

 

עמיר פרץ מנסה כעת לנצל את תבוסתו ולהמירה לקומבינה המגעילה והמוכתבת ע”י עסקנים שעיוותו כל דרך חיים תקינה במדינה ולסחוט את המנצחים עד לשד עצמותיהם.

הפוליטיקאי שקיבל על עצמו תיק ביטחון שאינו ראוי לו, אחרי שעזב לאנחות את האג’נדה החברתית והתיק החברתי/כלכלי שכולם ציפו כי יקבל על עצמו (הכל מטעמי אגו וניסיון להגיע לראשות הממשלה עם טיקט ביטחוני) – הוא זה שמרים כעת על כנפי הרוח, את… האג’נדה החברתית למכירה !!

 

צריך להיות שרלטן כדי לנהוג בקו פוליטי ישראלי קיים ומתמשך זה.

צריך להיות טיפש כדי ליפול ברשת הזו עוד טרם התחלת להוכיח את מנהיגותך שאך עתה זכית בה.

 

אבל בישראל הכל קומבינות, ואין כאן שום ייללת ייאוש. פשוט ניתוח עובדות כואבות שעד שלא יקום המהפכן שיחליט כי דרכו וסמכותו הם הנכונים, איתם ימשיך להנהיג גם אחרי שהצליח לעבור את קומבינת בחירתו הדמוקרטית עד שזה לא יקרה, נתרסק בכל אורחות חיינו.

את מה שלא מבינים רוב פוליטיקאי ישראל, ניתן אולי לשמוע בכמעט כל בית בישראל: הכל מידרדר בגללם !!

 

מי בכלל נתן את הסמכות החוצפתית  לקומבינטור המפסידן שהציבור העיף לכל הרוחות, לומר כי יש לו את המחנה שאותו הוא מוכן לספח למרבה במחיר?!

 

כי אין לו!! הציבור שבחר באותו מפסידן, אינו מיקשה אחת. גם אם נתייחס ונאמין שיש לו קבוצת אינטרסנטים צמודה המחכה לטיפים עדיין אין כל הבוחרים בו מיקשה אחת שניתן להוליך אותם לקלפי כמו בסוריה בה זכה “מנהיגם” ב-97% מהקולות “הכשרים”.

 

מצד שני: מהיכן חוצפתו של המועמד לזכייה בסיבוב השני ללכלך את הקו הנכון, תוך כדי טישטושו?!

 

אילוצים פוליטיים?! אולי ישנה חיה כזו, אבל בג’ונגל !! הבוחר הישראלי הנמצא בערים, בכפרים, במושבים ובקיבוצים – זה שממתין יובלות כי כל אורחות חייו ייתיישרו בעזרת הנהגה אמינה אינו מוכן לכל הקומבינות האלה !!

 

את זה מכר לנו אולמרט בבחרו את עמיר פרץ לתיק הביטחון. אז זה מנהיג?! זה ראש ממשלה?!

 

את זה מכר לנו פרץ בקבלו את תיק הביטחון. אז זה מנהיג שהצהיר על מהפך חברתי בישראל הצהרה שהביאה אותו לכבוש את מפלגת העבודה?!

 

במדינת ישראל חסר המהפכן שגם ה-50% שכבר אינם הולכים לקלפי יילכו באמונה כי הפעם יש להם עסק עם מבטיח וגם מקיים.

 

מי שטרם שם לב, הרוב האיכותי של הבוחרים כבר מזמן אינו פוקד את הקלפיות ביום הבחירות. הרוב הישראלי נשאר בבית, בים, או נוסע לחו”ל דווקא בעת בחירות כי אינו משתתף ב”חגיגת הדמוקרטיה” לבחירת המנהיג הבא של המפלגה ו/או המדינה. הם יודעים כי ניסיון העבר, והעבר מעבר לו, והעבר מעבר לעבר ועוד מעבר לעבר הוכיח כי המוטו של כל המתמודדים הוא “אחד בפה ואחד בלב”.

 

המנהיגים הישראליים מנייר, הם באמת מנייר פוליטי המצוייר באותיות קלפי בלבד.

רגע לאחר הכרזת תוצאות הבחירות, רצים כל המושחתים מקומבינטור לקומבינטור, מתככן לתככן, מיחצן ליחצן, ממקורב למקורב… וכך מתחילה השרלטנות הפנימית ביניהם לחלוקת השלל, ללא קשר כלשהו עם רצון הבוחר. הרצון היחיד המנווט את הפוליטיקאים הישראליים הוא הכסא שאו טו טו יונח מתחת לישבנם ואת הסידורים העסקיים בין כל המעורבים בפרשה האומללה הזו שניתקה מהבוחר ועברה אליהם הם משאירים בידי הדוברים, היועצים והעסקנים המכירים את מלאכתם מימים ימימה.

 

אני, שלא כשאר הכותבים הנחמדים אינני פונה אל מי שייבחר במפלגת העבודה שיימנע מהתבוססותו בבוץ התככני המגעיל של הפוליטיקה הקטנה והמסריחה הזו. יועציו המקבלים הון עתק אינם סופרים אותי ו/או דברים כאלה ממטר, ויתרונם – שאת מועמדם הם רואים פיזית ממרחק פחות בהרבה ממטר. הם ימשיכו לספק את הסחורה המגעילה וההרסנית, ימשיכו לקבל ערימות וארגזי כסף על מאמציהם והמועמד ואח”כ הנבחר ימשיך לקבל את דעתם המצחינה כי כך לימדה אותו השיטה.

 

 

המסקנה פשוטה, ברורה ומתבקשת (לפחות כדוגמית בנוגע לפריימריס הספציפיים).

 

כל מי שמחזיק מעצמו אזרח שומר חוק, המאמין בנורמות סבירות, הרוצה לחיות במדינה מתוקנת, ואינו מבקש מאחרים מה שאינו יכול לעשות בעצמו – יבחר בסיבוב השני באהוד ברק.

 

הנימוקים:

 

1. עם כל החזרה ההזויה כביכול של האיש שנכשל כראש ממשלה, ואפילו עשה לעצמו הון אישי – עדיין יש לו נקודות זכות רבות. 

2. בנתונים הקיימים ניתן לוותר על ההימור שנקי הכפיים עמי אילון יצעיד אותנו לעתיד טוב יותר. עמי אילון הוכיח בתקופה קצרה כי אינו מתכוון להיות שונה בהרבה מיתר מנהיגי מפלגת העבודה חסרי חוט השידרה, וזאת – בעצם זיגזוג עמדותיו כבר בקמפיין, ולבטח ההסכם המתגבש עם המפסיד המוקצה מחמת מיאוס עמיר פרץ.

3. סע’ 1-2 מתגמדים לנוכח הסעיף הנוכחי: עמיר פרץ מסמל את כל השחיתות הציבורית המגעילה והמדיפה ריחות ביוב שכולנו סותמים בגללה את אפינו זה זמן רב, רב מידיי. כל מי שיתן את קולו לעמי אילון, כאילו ונתן קולו לעמיר פרץ. מועמד נקי ככל שיהיה המתחבר לעמיר פרץ שהגיע להיות יו”ר המפלגה בעזרת ארגזים זמניים שהתנדפו מיד לאחר היבחרו, שקיבל ביהירות את תפקיד שר הביטחון של מדינת ישראל ללא שמץ של אחריות וידע בנושא, שמנע מאיתנו שר ביטחון אמיתי במלחמת לבנון השניה, ושגרם במישרין או בעקיפין למותם של 119 חיילים צעירים וכ-60 אזרחים כולם חפים מפשע – עושה מעשה עוולה שאינו מסתדר עם כל קולות הבכי והנהי המתמיד של אזרחי ישראל לחלום על מדינה הבוחרת לה מנהיגים ראויים.

 

 

המחבר הוא מומחה תחבורה, עיתונאי, מנהל שיווק, ופעיל ציבור נגד עוולות ציבוריות.
מקור המאמר: http://www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.