סל”ת באל-קודס
סל”ת באל-קודס
“…. חלק מהם הכיר בצורך במדינה יהודית מיוחדת לשם האפשרות המהירה יותר של פרולטאריזציה, שאינה אפשרית כל עוד שהיהודים אינם אומה נורמלית במובן הכלכלי, וזה אפשר רק בארץ מיוחדת, אבל לא בציון, דווקא….
“הצד השווה שבכל המפלגות הללו היה – יחס של זלזול וביטול לדת ישראל ולכל דבר קשור במסורת ובהסטוריה הישראליות….. בקיצור – התחילה בין הנוער דה-הסטוריזציה, שהלכה והתקרבה לדה-נאציונאליזציה…” ( 1905-1904) (פרופ’ יוסף קלאוזנר).
ב”ה
“…. חלק מהם הכיר בצורך במדינה יהודית מיוחדת לשם האפשרות המהירה יותר של פרולטאריזציה, שאינה אפשרית כל עוד שהיהודים אינם אומה נורמלית במובן הכלכלי, וזה אפשר רק בארץ מיוחדת, אבל לא בציון, דווקא….
“הצד השווה שבכל המפלגות הללו היה – יחס של זלזול וביטול לדת ישראל ולכל דבר קשור במסורת ובהסטוריה הישראליות….. בקיצור – התחילה בין הנוער דה-הסטוריזציה, שהלכה והתקרבה לדה-נאציונאליזציה…” ( 1905-1904) (פרופ’ יוסף קלאוזנר).
מלחמת החרמה שמנהל ה”מפעל הציוני” ה”סוציאליסטי” נגד ארץ ישראל ולמשיכתה מתחת לרגלינו הוא אמצעי אל המטרה – הכחדת היהדות.
המדהים וזועק עד לשמים היא העובדה שמניחים להם; העובדה שייסורים רבים כל כך ואלפי נרצחים במעבדת ה”שלום”, של הפושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות, לא פקחו את עיני העם הזה אל האמת, מעידה על טמטום חושים מרצון. מעולם לא היתה ליהודים ולשמאל הסופר-אנטישמי מטרה משותפת. ובכל זאת דיקלמו רבני משיחיות השקר של ה”ממלכתיות” את דיקלום “אחדות ישראל”. כשהם יוצרים את המשענת לשקר המפלצתי על מטרה משותפת כביכול לכל העם היושב בציון, והמחלוקת היא רק איך להגיע אל המטרה – טובת ישראל. איזה שקר נורא ואיום וקטלני. לאורי אבנרי, ימח שמו, וליהודים מטרה זהה?
כוחות השחור מעולם לא דאגו לאחדות. בדיוק להיפך, אם אינך מתכופף לרצונם, אתה מוצא אל מחוץ ל”חוק”. דמך מותר, רכושך מותר, שמך הטוב מותר וכל עלילת דם נגדך היא “תותח קדוש” לקידום המטרה – השמדתך.
תארו לעצמכם – רבנים ציוו על תלמידיהם למרוד בה’ ולגרש את בניו מארץ ישראל, תוך כדי חילול ה’ נורא, בשם אהבת חינם. אהבת חינם לחלאת המין האנושי, מביאה בהכרח לשנאת חינם לסלתו ושמנו של העם היהודי. כדי למנוע “קרע בעם”, קרעו את העם לגזרים ומארצו. איזה עיוות מעורר שאט נפש!
יתר על כן, מגורשים חיבקו ונישקו את מגרשיהם, נפלו על צוואריהם של מתחייבים בגיהינום.
סל”ת בירושלים
הוא מסביר שצבא ישראל התייצב כאן, על הקו הגבוה הזה, ולא גלש במורד ומזרחה.
זה היה מיותר, אומר האיש. איש לא שם לב לאמירה הזו, חוץ ממני, כמובן. ומרגע זה ואילך
ידעתי עם מי יש לי עסק.
אחת הדרכים היותר נבזיות של פושעי “השלום”, להזריק את רעליהם לוורידי אזרחי ישראל היא באמצעות הדרכת סל”ת (סיורים ללא תשלום). הסתכנתי כמה פעמים בסל”ת כזה, מאהבת ירושלים ומאהבת טיולים. ונאלצתי לפרוש באמצע, ולעיתים בתחילה.
הרעל מוזרק בלי כאבים ובלי הרגשת תרעלה, אלא, ממש, בנעימות, תוך כדי שיתוף פעולה מלא של הקרבנות, שאינם מודעים למנות היתר של הסמים הקטלניים המוזרקות בהם.
בסיום סיור כזה בירושלים, יוצא המטייל מרוצה מן ה”יידע” שרכש בדברי ימי ירושלים, ואינו מרגיש כלל, שכל ה”יידע” הזה עוסק בעיקר בערבים, מעט פחות בנוצרים ובכלל לא ביהודים. יהודים, יוק. לירושלים אין עבר יהודי. ההסטוריה של הישראלים בירושלים מתחילה במלחמת תש”ח, כלומר עם כיעור של מלחמה וכיבוש והשתלטות ישראל על רכוש ערבי.
נושא הסיור השבוע, בהדרכת ג.ו, היא שכונת אבו-טור. נפגשים בתחנת הרכבת. הבן אדם מאריך מאד בדברים על תולדות הרכבת, הרעיון, הזכיונות, המהנדסים שבכל דור ודור והקשיים ההנדסיים שבסלילת מסלול כזה, במעלה הר מתפתל ומשופע בסלעים. בעיקר מרבה המדריך דברים על המהנדס הגרמני וגלגוליו השונים בקידום רעיון סלילת מסלול רכבת לירושלים. לאחר שהמהנדס מוזכר בפעם המי יודע, אני שואלת מה היה שמו. המדריך שכח ברגע זה (מישהו יודע? נחפש ב-google ).
כאמור, הדברים ארוכים, הנקודה בה אנו עומדים שורצת זבובים. ברחבה אנו רואים את דוכני שבוע הספר האמור להיפתח בשבוע הבא.
סופו של ענין, בשעה טובה, נסתיים נושא הרכבת.
יוצאים לכיוון אבו-טור. בפינת הרחובות – חברון-נעמי – נעצרים, לבקשת אחד המטיילים, וותיק קרבות מלחמת תש”ח, המספר על הקרבות הקשים שהתחוללו באיזור. המקום השתנה ללא הכר, אבל האיש יודע להצביע על כל נקודה וכל פינה ולספר את פרטי הקרב, כאילו כלום לא השתנה.
ממשיכים בתוך השכונה, הלוחם הקשיש מצביע על בית ערבי יפהפה, ששימש עמדה לאויב – פורעים מכפרי האיזור, חיילי “ירדן” וחיילי הלגיון הערבי. בסופו של דבר חטפה עמדת הצלפים הזו פגיעה ישירה ונדמה. האיש מספר את סיפור המשקפת שהוא מטלטל עמו, זו היתה שייכת למפקד הפורעים באותה עמדה.
המדריך הרישמי מחזיר לעצמו את זכות ההדרכה. חבל! הוא מסביר שצבא ישראל התייצב כאן, על הקו הגבוה הזה, ולא גלש במורד מזרחה. זה היה מיותר, אומר האיש. איש לא שם לב לאמירה הזו, חוץ ממני, כמובן. ומרגע זה ואילך ידעתי עם מי יש לי עסק.
ציון וירושלים והר הבית מיותרים! הר הבית! הר-הבית, תכלית שיבת ציון, מיותר. גם בן גוריון חשב כך וויתר על העיקר, על ירושלים שבין החומות וסביבתה הקרובה. זו היתה אחת הסיבות להטבעת הנשק שיועד למגיני ירושלים, אנשי האצ”ל, שפורקו מנישקם, ערב מניעת כיבוש ירושלים בידי הלגיון הערבי.
ה”מפעל הציוני” הניח לצבא “ירדן” לקבוע עובדות בשטח, ששינויין לאחר 19 שנה, הכניס לקריזה של שנאת ישראל את שוחרי ה”שלום”, אשר מאז אינם מפסיקים להתעלל בנו, כדי לנתק אותנו מן ה”מיותר”.
ממשיכים לנקודה הבאה, יש פה התחלה ישנה לבניה של איזה מוסד נוצרי, שבסופו של דבר, ב”ה, לא נבנה. המדריך מתעסק במחלוקת השוררת במשך כל הדורות בין הכתות הנוצריות השונות – איפה היה ביתו של קייפא, בו בילה ישו את לילו האחרון. אלה טוענים בכֹה, ואלה טוענים בכֹה, ואנו בוכים עד עצם היום הזה.
משם עוברים למפלס ממנו ניתן להשקיף על הרחוב הקרוב בשכונה הזו, ועל האיזור סביב. המדריך מפליג בסיפורי השכנות הטובה באבו-טור בכל הזמנים. הוא מספר כי קו הגבול באבו-טור היה תמיד פרוץ, כי לא היו סכסוכי שכנים. לא פעם קרה שכביסה של יהודי עפה לחצרו של הערבי, וזה השיב אותה…. מה בעצם קרה, כשכביסה של ערבי עפה לחצר של היהודי… סתם ולא פירש. פשיטא, היהודי לקח אותה לעצמו.
ואז מצביע המדריך על אבו-דיס ומספר לקהלו, שנמצאת שם מכללה איסלאמית, שה”מחתרת היהודית” תכננה לפגוע בה…. אכן, זה היה הפרט החסר בסיפור תולדות ירושלים והאיזור, סוף סוף, גם נקודה יהודית …. איזה גועל נפש מרוכז במדריך אחד ממכון יד-בן צבי.
ממשיכים, רח’ עין רוגל. אבל המעיינות למטה. לפי המסורת הערבית נמצא שם קברו של איוב.
לפי המסורת היהודית, שם התנשא למלוך אדוניהו-בן-חגית, בן דוד, והכתיר את עצמו למלך. אבל, זה לא נכלל בחומר ההדרכה.
אלה מקצת גבולות ה”מיותר”, שעליו יוּשר – אל תביטו לאחור, הניחו להולכים –
(ה) וּגְבוּל קֵדְמָה יָם הַמֶּלַח עַד קְצֵה הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה מִלְּשׁוֹן הַיָּם מִקְצֵה הַיַּרְדֵּן: (ו) וְעָלָה הַגְּבוּל בֵּית חָגְלָה וְעָבַר מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה וְעָלָה הַגְּבוּל אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן: (ז) וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל מֵי עֵין שֶׁמֶשׁ וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל עֵין רֹגֵל: (יהושע פרק טו)
(טו) וּפְאַת נֶגְבָּה מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ: (טז) וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל: (יהושע פרק יח)
מדריך טיולים יהודי, לאו דווקא “דתי”, כשהוא מדריך יהודים בארץ אבותיהם נושא עמו תנ”ך וקורא לאנשים את הקטעים המתאימים, תוך כדי הצבעה על האתרים המתוארים בהם. להנאתו ולהנאתם. הרי זה מדהים לקרוא תיאורים מפורטים בני ארבעת אלפים, על כל אתר ואתר השב ונבנה בנחלת אבות.
מלאכתם של פושעים נעשית על ידי פושעים גדולים מהם
כבר לפני שנים רבות אמרו הערבים שאללה ריכז את כל היהודים במקום אחד, כדי שיהיה קל יותר להשמיד אותם. הענין הוא שהערבים מעולם לא הצליחו, למרות שהשקיעו בכך מאמצים עצומים.
אבל “מחנה השלום” הוא אנטי-יהודי ותכליתו לנתק את חבל הטבור הקושר את העם לארצו. מה שהמחנה הפושע הזה מתאמץ לא להבין הוא – הם לא יצליחו!
אבל חובה לציין את התמדתם ואת דבקותם במלאכות-החבלה שלהם, זה למעלה ממאה שנה.
האם יש עוד עם בעולם, בעל נכסי צאן ברזל הסטוריים, כשלנו? ואילו היו לו, האם היה מבטל אותם, דורס אותם ומתרחק מהם, בתירוצים מתירוצים שונים? האם היה מתעקש להפוך אותם ל”מערב הפרוע” ואז להתבכיין שמסוכן ב”שטחים”?
היום כל ילד נוצרי יודע לצטט פרקים מן התנ”ך ואת דברי ימי עם ישראל בארץ הקודש, אבל לילדי ישראל אין מושג! כי מטרת המפעל הציוני היתה להפוך אותם לכלי ריק, שלתוכו ניתן לצקת את כל הרע שבעולם.
מאז 1922 עיקר עיסוקם – לתחום את היהודים בתחום מושב, בגיטו, שיהיה ליהודים ברור, הם במקלט לילה, חסרי זכויות, בחסדי אדוני הארץ – הערבים.
מאז שנת 1922, כשהסוכן הבריטי, חיים ויצמן, אישר בשם עם ישראל את קריעתם של 77% מאדמות ארץ ישראל, להקמת האמירות ההאשמית, עלי ידי בריטניה הנאצית, לא פסקו יורשיו של הסוכן מפעילותם לריכוז היהודים בגיטו בר השמדה.
למה דימה זאת הפושע נגד העם היהודי ונגד האנושות, עמוס עוז? לרפסודה של ניצולים בים. שחרור יש”ע, ביזמת התוקפנות הערבית, היא דחיקת הניצולים ה”פלשתינאים” לים. עוד אמר המנוול, כי אנו גוזלים את כבשת הרש ה”פלשתינאית”.
ברישעותם, שאין לה אח ורע, לא בשום עם ולא בשום אדם, בודדו מתוך שלוש מאות מליוני מרצחים ערבים, קומץ המתחדש במשך השנים על ידי כל החלכאים והנדכאים מארצות האיסלאם והפכו אותו ל”עם”, רק כדי להשמיד אותנו וגם להצדיק את ההשמדה! אך ורק כדי להשמיד את היהדות, שארץ ישראל היא אחת משלש הרגלים עליהן היא נשענת, שהן גם המהות!
כבר לפני שנים רבות אמרו הערבים שאללה ריכז את כל היהודים במקום אחד, כדי שיהיה קל יותר להשמיד אותם. הענין הוא שהערבים מעולם לא הצליחו, למרות שהשקיעו בכך מאמצים עצומים. מי שעושה במקומם את העבודה, בהצלחה רבה, בגלל הסיבות שלעיל, כמו רבני ה”ממלכתיות”, אלה הם המלשינים, המוסרים והרודפים, הרודפים את השלום עד מותו, וכן גם את עם ישראל.
לא נשכח ולא נסלח.