עו”ד ד”ר אמנון רפאל, כפפה לרגליך!
עו”ד ד”ר אמנון רפאל, כפפה לרגליך!
|
ארגון גג
שמחתי לשמוע שאתה מריץ בבחירות הקרובות למוסדות הלשכה רשימה אשר תישא את דגל ביטול חובת החברות בלשכה – רעיון שאני מטיף לו למעלה משלושים שנה … אבל פחות שמחתי לשמוע שהנושא הזה יהיה סעיף יחיד במצע הבחירות של הרשימה ולא יהיה במצע דבר זולת אותו הסעיף. זה נשמע נהדר, בבחינת אנחנו נפרק את הלשכה, ואחר כך כל אחד לנפשו – בתנאי שאתם משיגים רוב במוסדות הלשכה.
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 4.4.2007
לכבוד
הד”ר אמנון רפאל, עו”ד
תל-אביב
אמנון נכבדי,
שמחתי לשמוע שאתה מריץ בבחירות הקרובות למוסדות הלשכה רשימה אשר תישא את דגל ביטול חובת החברות בלשכה – רעיון שאני מטיף לו למעלה משלושים שנה, אבל מעולם לא היו לי המשאבים הדרושים לכך.
אני מעמיד לרשותך את במת האתר של קימקא, ללא הגבלה.
אמנם המדור המתייחס לבחירות האלה פתוח לכל, אבל שום דבר לא ימנע בעדי לתת עדיפות לרעיון של פירוק הלשכה.
פחות שמחתי לשמוע שהנושא הזה יהיה סעיף יחיד במצע הבחירות של הרשימה ולא יהיה במצע דבר זולת אותו הסעיף. זה נשמע נהדר, בבחינת אנחנו נפרק את הלשכה, ואחר כך כל אחד לנפשו – בתנאי שאתם משיגים רוב במוסדות הלשכה.
אבל תאר לעצמך שאתה (או מי שיהיה המועמד מטעם הרשימה) נבחר כראש הלשכה, בין בסיבוב הראשון, בין בשני, אבל במועצה הארצית ובוועד המרכזי יש לכם “רק” 40% – התחזית הכי אופטימית שניתן להעלות על הדעת – אבל מולכם יעמדו מועצה ארצית וועד מרכזי “לעומתיים”, ואתם תוכלו “לשכוח” מפירוק הלשכה.
ברור שהישג כזה יכול לשמש קרש-קפיצה להישג רב יותר בבחירות הבאות – בשנת 2011 – אבל כדי להגיע להישג ה”מצומצם” של 40% במוסדות הלשכה, צריך לשאת עוד כמה דגלים.
כאשר מימושו של הרעיון שאתם עומדים להריץ טרם נראה באופק, הגיתי – ופרסמתי – רעיון-פשרה לפיו הלשכה תתפרק מתפקידיה השלטוניים, ותהפוך לארגון-גג של עמותות וולונטאריות, המושתת בעיקר על פעילות התנדבותית ותקציב של כמעט-אפס, וממילא גם דמי-החבר יהיו כמעט אפס – לשכה כזאת תצטרך לדאוג לחבריה, במקום לספק את תאוות-השררה של עסקניה.
מבחינת ההגדרה של תפקידי הלשכה, להצעתי, סעיף 3(4) לחוק הלשכה ישודרג, ויבוא במקום סעיף 2 לחוק.
בשלב הזה עדיין אין “קונים” לרעיון-הפשרה שלי, ומי שהתקרב אליו, במידת-מה, הוא יראון פסטינגר, ועל כן פניתי אליו בקריאה להמשיך לאותו הכיוון.
יחד עם הקריאה הזאת הזמנתי את יראון (שם) לאמץ רעיונות נוספים.
ועכשיו הגע בנפשך: מה אני אמור לעשות – ומה אמור לעשות כל בוחר – אם יראון מאמץ את רעיון-הפשרה שלי, שהוא עדיין פחות טוב ממה שאתה מציע – אבל כמשקל-נגדי נותן לי את מלוא תאוותי בנושאים האחרים?
ומה אני אמור לעשות אם יראון הולך לקראת הרעיון שלי רק ב-90, 80, 70 … 30 אחוז, וגם בנושאים האחרים הוא מציע לי רק 90%, 80, 70 … 30 אחוז?
ברור הוא שעד לנקודה מסויימת אני הולך עם יראון, ואם פחות – עם אמנון, וכך יעשו גם רבים אחרים, אשר רוצים להשתחרר מכבלי הלשכה, אבל מוכנים לוותר על מקצת-תאוותם תמורת משהו אחר, השקול בעיניהם יותר.
וזה אומר שכדי להצליח במשימה שלקחת על עצמך, צריך להוסיף עוד “סוכריות”.
חשוב על זה, אמנון, חשוב היטב, כי אם תיכשל, תעבורנה שנים רבות עד אשר יימצא עוד מישהו שיהיה מוכן להכנס לחנות הרהיטים הזאת, לקנות במיטב כספו כסא מהודר – על מנת לנתצו מייד עם צאתו מהחנות.
קרא אמנון, קרא את הדברים הנוספים עליהם אני מדבר בפנייתי אל יראון: כולם יפים וטובים גם במסגרת הנוכחית של הלשכה, וגם כאשר תתגשמנה כל משאלותינו.
ומדוע הם יפים “גם וגם”? משום שהם באים לשחרר את עורך-הדין מכבלים מיותרים.
כמובן שהדברים אשר פירטתי, שם, הם דגימת-אקראי שהוצאתי בשליפה. אפשר להוסיף עליהם, אפשר לגרוע מהם, אבל אם אתה רוצה להצליח במירוץ הזה, אתה חייב להציע לבוחרים דברים כאלה.
בברכה,
שמחה ניר, עו”ד