אידיוטים, הלא תשאלו

רעה חולה היא במקומותינו: אתה פונה אל פלוני, לרוב זה עובד-ציבור החייב בהנמקה, והוא עונה לך ברוח זו:

·        “לא הבנתי את טענתך”;

·        “לא ירדתי לסוף דעתך”;

·        “נפלא מבינתי להבין את טענתך”,

וכו’, וכו’.

נשאלת השאלה מדוע יודה אדם בכך שבינתו היא בגודל של bean.

אפשרות אחת היא שהאיש פשוט משקר במצח נחושה. הוא מבין היטב את טענתך, אבל בהציגו אותך כאידיוט הוא פוטר את עצמו מלהתייחס לטענה, ובוודאי מלנמק את דחייתה.

במקרה כזה, כמובן, גם אם תציע לו הסבר-בכפית, הוא אפילו לא יסכים לקבל את הסברך, כי הוא הרי החליט לדחות את טענתך ללא נימוקים, וה”לא הבנתי” אינו אלא תירוץ שקרי.

אפשרות שנייה היא שהאיש באמת-ובתמים לא הבין, אבל אם כך הוא, נשאלת השאלה מדוע הוא לא שואל. מדוע הוא לא מבקש הבהרות לנפלא-מבינתו.

האם הוא חושש לעשות מעצמו צחוק?

האם הוא חושש שכל העולם יבין שהוא אידיוט, אשר אינו מסוגל להבין דברים אלמנטאריים?