מה לא טוב בהסכם ברק-אופיר פינס

מה לא טוב בהסכם ברק-אופיר פינס

גרשון אקשטיין
גרשון אקשטיין 10.06.2007 14:06
מה לא טוב בהסכם ברק-אופיר פינס


יוצא, שאם אהוד אולמרט לא ייאלץ להתפטר על ידי ועדת וינוגרד ויישאר בתפקידו, השד לא יהיה נורא כל כך. זה יאפשר שילוב העבודה בממשלה, כאשר היא קובעת יותר ומשפיעה, יתן לה זמן להתארגן, להתבסס, ולשקם את המפלגה עד לבחירות הכלליות במועדן ולנצח.



 

שעת המבחן הסופית

אכן, כיום אנו עומדים בפני ההכרעה האמיתית, שעל פיה ייקבעו דרכה העתידית של מדינת ישראל וצביונה של מפלגת העבודה. בעת הזו כל אחד ואחת צריכים לשאול עצמם שוב ושוב, מי מבין המועמדים יכול לנצח את בנימין (ביבי) נתניהו בבחירות הכלליות העתידיות, את מי אנו רוצים יותר לראות בראש ההנהגה בזמן מלחמה שתכפה עלינו, ולמי יהיה האומץ ללכת לשלום אמיתי ולשלם את המחיר..

אין מחלוקת על כך, כי נוצר למפלגת העבודה סיכוי אמיתי לחזור ולהוביל את המדינה בדרך נכונה יותר. כדי לנצח בבחירות הכלליות אנו חייבים להציב בראשנו אדם בעל ניסיון מוכח ובשלות במנהיגות לאומית, אדם המאחד סביבו כוורת הנהגה הפועלת בשיתוף הדוק ומתוך מחויבות חברתית, מדינית וביטחונית, ברוח ערכי היסוד של תנועתנו.

אי לכך, אנו חייבים להתלכד מאחורי איש אחד והוא אהוד ברק, ולחדול כבר כעת מכל מיני סינדולים ללא מחשבה מקדימה יתרה, המונעות במקרה הטוב על ידי גחמות אישיות. כתנאי לתמיכה, ואני מתכוון בין היתר לסינדול של אופיר פינס שכתנאי להעברת תמיכתו לאהוד ברק, יובטח לו על ידי ברק, קבל עם ועדה, שהוא יפעל לגרום להתפטרותו של אהוד אולמרט, ואם הוא לא יתפטר מרצונו, אז מפלגת העבודה תצא מהממשלה וילכו לבחירות כלליות. זה סיכום רע למפלגת העבודה ואסביר בהמשך.

סוגיית ראש הממשלה אהוד אולמרט

קיימות שתי אפשרויות:

אפשרות א’

אולמרט, אחר פרסום המסקנות הסופיות של ועדת וינגורד, מחליט להסיק מסקנות ומתפטר – כאן נגמר הסיפור, ואם לא הולכים לבחירות כלליות, מפלגת קדימה בלית ברירה תעמיד מועמד אחר, כנראה ציפי לבני, שאול מופז או אחר. הממשלה בחיזוק הנבחר ממפלגת העבודה,  והשרים,  ימשיכו ויחזקו את הממשלה מבפנים, ישפיעו על מדיניות הביטחון, הכלכלה והרווחה עד מועד הבחירות הכלליות שייערכו במועדן.

אפשרות ב’

אם ועדת וינוגרד לא תסיק מסקנות אישיות כלפי אהוד אולמרט, והוא לא יאלץ להתפטר, אזי מדוע על ידי סינדול?  מדוע לקבוע מראש כי מפלגת העבודה תצא מהממשלה ותפעל לקיום בחירות כלליות?

לדעתי יש באפשרות השנייה, בהישארותו של אהוד אולמרט כראש ממשלה, יתרונות לא מעטים והם:

א.         דווקא כיום, אולמרט כראש ממשלה, מנהל באופן סביר בהחלט את הממשלה. כאחד שניכוה במלחמת לבנון השנייה, הוא פועל נכון כבעל ניסיון. הניסיון הוא מעלה יקרה מפז.

ב.         מדוע על מפלגת העבודה לפעול בהתערבות בחיי מפלגה אחרת (קדימה) בעניין “מי יעמוד בראש רשימתה?” לא היינו רוצים שירה גם הפוך.

ג.          העמדת אדם חסר ניסיון כראש ממשלה מתוך רשימת “קדימה” דווקא כעת, מול האיומים והבעיות שהמדינה ניצבת כיום בפניהם, היא לא הגיונית. אפילו אולמרט כבעל ניסיון ו”בוגר” ועדת וינוגרד, טוב יותר מציפי לבני או שאול מופז לדוגמא.

ד.         חשוב גם לזכור שבסה”כ איתרע מזלו של ראש הממשלה אולמרט, שנקלע למלחמה זו, שאינה בתחום מומחיותו. ולכן, זו טרגדיה אישית שלו. יחד עם זאת, העולה גם מדו”ח וינוגרד, מעיד עליו שהוא איש נבון, פיקח ומוכשר, בעל ניסיון פוליטי ממושך יותר מאשר אחרים, בעל יכולת התבטאות מעולה, אינטליגנט ובקי בהליכות עולם, ויכול היה לקנות את עולמו חרף היותו נרדף על ידי מבקר המדינה (בצדק או שלא בצדק נדע מאוחר יותר). אין לנו עודף במנהיגים כאלה.

יוצא, שאם אהוד אולמרט לא ייאלץ להתפטר על ידי ועדת וינוגרד, ויישאר בתפקידו, השד לא יהיה נורא כל כך. זה יאפשר שילוב העבודה בממשלה, כאשר היא יותר קובעת ומשפיעה, יתן לה זמן להתארגן, להתבסס, ולשקם את המפלגה עד לבחירות הכלליות במועדן ולנצח.

 

סוגיית הסינדול שלאופיר פינס

מדוע להפעיל כעת לחץ ולסנדל את אהוד ברק ולקבוע מראש בראש חוצות כתנאי, שאם אהוד אולמרט לא יתפטר, אזי יוצאים מהממשלה והולכים לבחירות כלליות, מדוע לא לדון בנושא כה משמעותי, בעיתו?

מדוע לעקוף בהחלטה כזו של סינדול, את מוסדות המפלגה הרשמיים?  יש מוסדות כמו מרכז המפלגה, או לשכת המפלגה בהן צריכות להתקבל החלטות מסוג אלו. מדוע להפוך את הסינדול כתנאי ולעקוף את מוסדות המפלגה?

 

על כולם לדעת את משמעויות ההליכה לבחירות כלליות כעת, כדרישתו של אופיר פינס:

א.         הכנסת מדינה לשיתוק ומערבולת בחירות טרם זמנם, היא בעלת חסרונות בלבד, מה עוד שאיננו יודעים איזו הנהגה תיבחר. אפשר שתהיה גרועה יותר וחסרת ניסיון.

ב.         האפשרות שביבי נתניהו יעלה לשלטון דווקא כעת, כאשר מפלגת העבודה הכי פחות ערוכה פחות לכך, אינה מופרכת ועשויה להכניס את מפלגת העבודה למדבר האופוזיציה לזמן רב. זו תהיה תוצאה רעה מאד למפלגת העבודה ומכך לא יהיה לה תקומה.

ג.          ומה עם היציבות השלטונית שלכל אזרח בר דעת איכפת ממנה? העובדות הן, כי ב-58 שנות קיומה של המדינה הושבעו 31 ממשלות והושבעו 17 כנסות. כלומר, קצת פחות משנתיים בממוצע לממשלה. אולי זה גן עדן לפרשנים הפוליטיים בתקשורת, אך מה זה עושה למדינה כולה? טירוף מערכות!! אין הגדרה הולמת יותר. שרי מפלגת העבודה הרי עושים דבר במשרדי התשתיות, הרווחה, החינוך והחקלאות, האם כדאי  לזרוק הכול על מנת להתחיל שוב מחדש?

 

לסיכום

 

מפלגת העבודה, שאיבדה את ראשות הממשלה לפני יותר משש שנים, היא כיום שותפה בממשלה שבמרכזה מפלגת קדימה. השפעת מפלגת העבודה קיימת במדיניות הישראלית הרבה יותר מאשר אם תהיה מחוץ לממשלה. האחריות העליונה מוטלת על אהוד אולמרט, אך גם מפלגת העבודה על שריה לא יוצאת נקייה מכך, ואם היא תצא מהממשלה, היא תתפרק מנכסיה המועטים ומיכולתה להשפיע על מדיניות הממשלה ובכך ולא תחמוק מדין הבוחר.

לאור זאת, כדי לנצח אנו חייבים להתלכד אחרי מנהיגות אחת והיא מנהיגותו של אהוד ברק. בו בעת לחדול ממאבקים פנימיים, יצירת מחנאויות וסינדולים.

 

 

הכותב: גרשון אקשטיין, סופר ופובליציסט, סא”ל (בדימוס) וחבר מפלגת העבודה



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר