גם אם יצא זכאי…

החיים הם לא שחור לבן. כל מי שרוצה להיות פרנס על הציבור, חייב לדעת שלא מספיק להיות זכאי. צריך להיות גם זך. מוסר, היא לא מילה גסה: חברה בריאה, לא תעבור לסדר היום, אם יתברר ששופטת נשואה מעבירה את זמנה הפנוי בחיפוש בילויים כחולים באמצעות האינטרנט. הטענה שאין כאן התנהלות פלילית, לא תעמוד לזכותה.

כמו שופטת נשואה, כך גם שופט, רב, ואפילו מורה. אנחנו מצפים מאנשי ציבור להתנהגות מוסרית/אתית. זה לא נכון למדוד התנהגות אך ורק בכלים פליליים. 

פרשת רמון מעוררת שאלות ותמיהות: איזה אינטרס יש לנערה בת 20, לחשוף את עצמה למסע תלאות קשה, ולהפיל תיק על שר בישראל? או, איזה אינטרס יש למני מזוז במשפט של רמון? הרי ברור שאילו חיפש שקט, היה מן הסתם “מוותר” על התענוג בהגשת כתב אישום שמכיל בתוכו סיכון. ויש כאן סיכון- תודו!

חיים רמון הוא איש פוליטי. וכמו כל איש פוליטי, יש בין העיתונאים, כאלה שהיו רוצים לראות בהמשך הקריירה הפוליטית שלו. השופט בדימוס מישאל חשין הגדיר אותם כ”אנשים בעלי משקל” שמפעילים לחץ על ביהמ”ש. אלה הזעיקו את עצמם אל המקלדת, ו/או אל מול המיקרופונים, כדי להפיץ מסר: “הניחו לרמון! אומנם נכון, הוא התנהג בצורה תמוהה, לא מקובלת, בלתי מוסרית, מחפירה (מחק את המיותר!), אבל- זה לא פלילי. ואם זה לא פלילי, אסור לגדוע את הקריירה שלו”!!

האגרסיביים ביניהם היו טומי לפיד ובן-דרור ימיני. שניהם עיתונאים עם השכלה משפטית, ושניהם בטוחים שהמשפט הזה מיותר, ויסתיים בזיכוי מוחלט. ואם יש הסבורים שכתב אישום בנסיבות האלה הוא בלתי סביר, הרי שמר לפיד בטוח שמדובר ב- אבסורד! לא פחות. “אם מה שעשה רמון מצדיק כתב-אישום”, קבע מי שמינה את מזוז ליועץ, “הרי שאפשר על אותו סעיף, להעמיד לדין עוד שני מיליון גברים”. 

קראתי את גרסתו של חיים רמון כפי שפורסמה בעיתונים. “היא חיזרה ואני נעניתי”, אמר לשלושת השופטים. סליחה?!? ככה מתנהג מנהיג ציבור? חיילת במדים במתקן ממשלתי מחזרת אחרי שר בישראל והוא נעתר?? מתוך הנחה שגרסתו אמת, ואפילו יצא זכאי במשפטו, על המשפט הזה, “היא חיזרה ואני נעניתי”- חיים רמון צריך ללכת הביתה. 

שר בישראל, בן 56 שיש לו בת זוג קבועה בבית, מודה בביהמ”ש ש”במשך שנים הזהירו אותי שיום אחד, מישהי תפיל עלי תיק”. ועוד לפני שהגבות של שלושת השופטים מזדקפות הם שומעים ממנו ש…הוא נעתר לחיזורים של נערות בגיל המתלוננת כעניין שבשגרה, ואם רק יורשה לו, הוא מוכן תמורת חיסיון לנדב שמות. 

לא קונה את הסיפורים על “חיים השובב”. שבענו ממנהיגים “שובבים”. התקופה בה התקשורת מכרה לנו את החטאים של משה דיין ועייזר ויצמן, באריזה קלילה של “שובבות”- חלפה מן העולם. אנחנו רוצים אותם רציניים. במיוחד באותן דקות שהקבינט מתכנס כדי לקבל החלטות כבדות על יציאה למלחמה. אם יש בהם שובבות נעורים, שינקזו אותה ל”רכבת” בגרב של זוגתם. היא כבר תסיע אותם ל”דיסנילנד”.

הקלישאה אומרת ש”על טעויות משלמים”. הודאתו של הנאשם חיים רמון ש”היא חיזרה ואני נעניתי”, מוכיחה שטעה טעות מוסרית. וגם אם יצא זכאי, חיים רמון צריך ללכת הביתה…