יהונתן הקשקשן (8): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (3): על הוצאת דברים מהקשרם (2) – הוצאה מהקשר-בתוך-הקשר

יהונתן הקשקשן (8): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (3): על הוצאת דברים מהקשרם (2) – הוצאה מהקשר-בתוך-הקשר

קימקא
שמחה ניר, עו”ד 21.07.2006 15:07
יהונתן הקשקשן (8): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (3): על הוצאת דברים מהקשרם (2) – הוצאה מהקשר-בתוך-הקשר


האם יהונתן עדיאל לא קרא את הטקסט נשוא האישום, או שהוא משקר במצח נחושה? איך מסלפים טקסט לגיטימי, מציגים אותו בצורה שקרית, ועושים ממנו “סגנון בוטה ומשתלח”, וכו’?



יהונתן הקשקשן (8): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (3): על הוצאת דברים מהקשרם (2) – הוצאה מהקשר-בתוך-הקשר

אם כב’ השופט מר יהונתן עדיאל לא קרא את הטקסט נשוא האישום, הוא “עשה מלאכתו רמייה”, כסגנונו של כב’ הנשיא (זוסמן) ז”ל;

ואם, מאידך, כב’ השופט מר יהונתן עדיאל אכן קרא את הטקסט האמור, הוא פשוט משקר במצח נחושה.

ועכשיו נראה אתכם אומרים לי “באיזה סגנון”, וגו’!

איך מסלפים טקסט לגיטימי, מציגים אותו בצורה שקרית, ועושים ממנו “סגנון בוטה ומשתלח”, וכו’?

 

תחת הכותרת יהונתן הקשקשן (5): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? התחלנו לגלות את פניו האמיתיות של השופט זה – הרואה עצמו כמועמד ראוי לכהונת שופט בבית המשפט העליון – גם במישור היושר והיושרה.

תחת הכותרת יהונתן הקשקשן (7): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (2): על הוצאת דברים מהקשרם התחלנו לראות כיצד הוא עושה את זה, וכאן נמשיך ונראה כיצד הוא מוסיף שני פשעים על החטא הקדמון שלו.

אומר יהונתן הקשקשן:

“במקרה אחר, במסגרת בקשה שהגיש המערער למחיקת תגובה מטעם המדינה בתיק שהתנהל בבית משפט זה, כתב המערער, בין היתר, כי הפרקליט מטעם המדינה ‘משקר במצח נחושה’, ו’עשה מלאכתו רמייה'”.

מכאן אנו למדים כאילו המערער ייחס ל”חברו”, הפרקליט מטעם המדינה שתי האשמות-שווא: האחת – שהוא “משקר במצח נחושה”, והשנייה – שהוא “עשה מלאכתו רמייה”.

האמנם כך הווה? הבה נראה את הטקסט המקורי, נשוא האישום (ההדגשות – במקור):

1.                המדינה טוענת כי אף אחת מהשאלות אשר הועלו בבקשה למתן רשות לערער “אינה ראויה” לדיון בערעור, אבל היא עצמה, לאורך 13 (שלושה עשר!) עמודים תמימים, טוענת לפרטי-פרטים את הערעור עצמו.

2.                המדינה טוענת כי פסק הדין בע”פ (ת”א) 747/96 (רחמני) “אושר לא פעם בבית משפט נכבד זה”.

והשאלה היא אם עו”ד אלון אינפלד, הפרקליט המלומד, קרא את האמור בחלק ז’, סע’ 2 לסיכומי המבקשת בביהמ”ש המחוזי, את סע’ 12 לבקשה רע”פ 4132/00, בקשתו של מר מרדכי וייס, אשר הוא עצמו צירף לתגובתו לבקשת הרשות לערער דנן, ואת פס”ד שידלוב המאוזכר בשני המקומות האלה (והעתקו גם צורף ע”י מר וייס כנספח ב’ לסיכומיו בביהמ”ש המחוזי).

אם עו”ד אלון איינפלד לא קרא את האמור, ולא למד כהלכה את פס”ד שידלוב, הוא “עשה מלאכתו רמייה”, כסגנונו של כב’ הנשיא (זוסמן) ז”ל;

ואם, מאידך, עו”ד אלון איינפלד אכן קרא את האמור, וגם למד כהלכה את פס”ד שידלוב, והוא עדיין טוען כי פס”ד רחמני אכן “אושר לא פעם בבית משפט נכבד זה”, הוא פשוט משקר במצח נחושה, שהרי הלכת שידלוב אומרת בדיוק את ההיפך: שהחלטה הדוחה בקשת רשות לערער אינה יוצרת הלכה פסוקה, בין אם היא ניתנה לגופו של עניין, בין אם שלא לגופו של עניין.

הדברים בהקשרם הכפול

הנה אנחנו רואים מאיכן לקח הקשקשן את שתי ה”מובאות” האלה: משתי הפיסקאות האחרונות לחלקו של הטקסט אשר שני סעיפיו הראשונים – הם הרלוואנטיים לענייננו – הובאו כאן בשלמותם.

ההקשר המיידי של התיבה “עשה מלאכתו רמייה”, הוא “כסגנונו של כב’ הנשיא (זוסמן) ז”ל“, וסביר להניח כי השימוש במילה “כסגנונו” ולא, כמקובל, “כלשונו” נועד להקדים תרופה למכת ה“באיזה סגנון אדוני מדבר”, כלומר שאם מאן-דהוא ירצה להשתלח ב”סגנון” של הכותב, יצטרך להשתלח גם בסגנונו של נשיא בית המשפט העליון ז”ל, ומסתבר כי התאווה המושחתת אינה יודעת גבולות, וכדי לדפוק את שמחה ניר היא תעדיף למחוק את זכרו של זוסמן ז”ל.

אבל ההקשר הרחב יותר מראה כי אין כאן השמטה מקרית, כגון השמטות של “עודפי טקסט” מכבידים, אשר אין בהם צורך להבנת העניין.

כל אחת משתי הפיסקאות האמורות היא, מבחינה תחבירית, “משפט תנאי” (“if-statement“): אם … אז …, וה”אז” הוא המסקנה המוצעת על ידי הכותב.

הדבר אינו מחוייב המציאות, אבל במקרה הזה הצירוף של שני משפטי-התנאי האלה מכסה את כל האפשרויות אשר ניתן להעלות על הדעת: או שעו”ד אינפלד קרא את הטקסטים בם מדובר, או שהוא לא קרא אותם – אפשרות אחרת אין.

נו, אז מה יש בדברים האלה כדי להקפיץ על רגליהם האחוריות את אניני “כבוד המקצוע” של עורכי-הדין?

כדי לחדד את  השאלה, הבה ניקח דוגמה מן הימים האחרונים, תחילת קיץ 2006: השופט אהרן אמינוף, סגן נשיא ביהמ”ש המחוזי בנצרת, בהכרעת דינו של אב אשר אנס את בתו המאומצת מאז שהייתה בת שש שנים ועד הגיעה לגיל 18, כתב פיסקה אומללה ומטופשת אשר זכתה לתגובה נזעמת מכל חלקי הציבור. כאשר נחשף הדבר נזעקו שתי חברותיו להרכב, השופטות נחמה מוניץ וגבריאלה (דה-ליאו) לוי: הוסכם שהפיסקה הזאת לא תיכלל בהכרעת-הדין!

מה אפשר לומר על שתי השופטות אשר חתמו “אני מסכימה” על הכרעת-הדין, ועכשיו הן בוכות על שחברן, אב-בית-הדין, הוליך אותן בכחש?

הנה רעיון:

אם שתי השופטות לא קראו את הכרעת-הדין עליה הן חתמו, הן “עשו מלאכתן רמייה”, כסגנונו של כב’ הנשיא (זוסמן) ז”ל;

ואם, מאידך, שתי השופטות אכן קראו את הכרעת-הדין עליה הן חתמו, והן עדיין טוענות כי האב”ד הוליך אותן בכחש, הן פשוט משקרות במצח נחושה, שהרי אין הן יכולות לאחוז בחבל בשני קצותיו, גם לטעון כי הן קראו את הכתוב, אות-באות, וגם לטעון כי הן הוטעו.

נו, מה “בוטה ומשתלח, בלתי מנומס, בלתי מאופק ובלתי מרוסן” יש בצמד משפטי-התנאי האלה? הרי כל מי שיטען זאת ייחשב לאידיוט מושלם!!!

אבל מה הייתם אומרים אם יהונתן הקשקשן, בערעורו של עורך-דין על הרשעה בעבירת-משמעת בגין אמירת צמד משפטי-התנאי האלה, היה מציג את האמירה כך:

“במקרה אחר … כתב המערער, בין היתר, כי שתי השופטות ‘משקרות במצח נחושה’, ו’עשו מלאכתו רמייה'”.

אני הייתי אומר כדבר הזה:

אם כב’ השופט מר יהונתן עדיאל לא קרא את הטקסט נשוא האישום, הוא “עשה מלאכתו רמייה”, כסגנונו של כב’ הנשיא (זוסמן) ז”ל;

ואם, מאידך, כב’ השופט מר יהונתן עדיאל אכן קרא את הטקסט האמור, והוא עדיין טוען שהמערער אמר כי שתי השופטות ‘משקרות במצח נחושה’, ו’עשו מלאכתו רמייה’, הוא פשוט משקר במצח נחושה, שהרי יש הבדל תהומי בין מה שהמערער אמר לבין מה שכב’ השופט מייחס לו.

ורק תגידו לי “באיזה סגנון אדוני מדבר!!!”…

במה אברכנו

הפרקליט עו”ד אלון אינפלד, עליו, כאמור, נאמר כי:

אם עו”ד אלון איינפלד לא קרא את האמור, ולא למד כהלכה את פס”ד שידלוב, הוא “עשה מלאכתו רמייה”, כסגנונו של כב’ הנשיא (זוסמן) ז”ל;

ואם, מאידך, עו”ד אלון איינפלד אכן קרא את האמור, וגם למד כהלכה את פס”ד שידלוב, והוא עדיין טוען כי פס”ד רחמני אכן “אושר לא פעם בבית משפט נכבד זה”, הוא פשוט משקר במצח נחושה, שהרי הלכת שידלוב אומרת בדיוק את ההיפך: שהחלטה הדוחה בקשת רשות לערער אינה יוצרת הלכה פסוקה, בין אם היא ניתנה לגופו של עניין, בין אם שלא לגופו של עניין,

הוא היום שופט בישראל. מה אברך לו? במה יבורך?

האמת? אני לא יודע. קשה לי, במגבלות ה”סגנון” הקיימות. הייתי אומר לו דבר אשר במרכזו צמד-המלים “ובכך הצטרפת”, אבל הלכה פסוקה היא מלפני כב’ ביהמ”ש; העליון שהאמירה “ובכך הצטרפת” היא “משהו גס”, ואני לא מוכן להסתכן.

 

הפרקים הקודמים, לעניין זה:

תלונה לנציבה על השופט יהונתן עדיאל: גם מושחת, גם טיפש, גם נלעג

עוד על השופט יהונתן עדיאל – פנייה לנתל”ש בעניין הסירוב לברר את התלונה

יהונתן הקשקשן – מה עניין סמל המדינה ודגל הלאום לתלונה על שופט?

יהונתן הקשקשן (2) – איפה ההגיון? על איזו “הפסקה” אדוני מדבר?!

יהונתן הקשקשן (3) – האם השופט יהונתן עדיאל באמת לא מבין את ההבדל בין “קוזי פאן טוטה” לבין “הגנה מן הצדק”, או שהוא רק מיתמם?

יהונתן הקשקשן (4) – מה זה “מצדיק תחושה”?!

יהונתן הקשקשן (5): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר?

יהונתן הקשקשן (6): על ה”לוגיקה” של המועמד-לעליון יהונתן עדיאל

יהונתן הקשקשן (7): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר? (2): על הוצאת דברים מהקשרם

תלונה לנציבה: השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל לא נותנים החלטות

הגיע הזמן לטפל בשלושתם יחדאיילה פרוקצ’יה מרים נאור ויהונתן עדיאל: סדרת תלונות לטובה-למי שטרסברג-כהן על אופן ניהולו של המשפט, על צפצופם מהמקפצה על הנשיא אהרן ברק, ועוד



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר