סמרטוט אדום – טור שבועי, 9 ביוני, 2006: מי יחסל את המחסל?

סמרטוט אדום – טור שבועי, 9 ביוני, 2006: מי יחסל את המחסל?


גדעון ספירו 10.06.2006 07:32
משא הצלב

משא הצלב


אבו מוסעב א-זרקאווי, רוצח המונים, קנאי דתי חסר מעצורים, היה מעשה ידיו של קנאי אחר * על חרם ארגון המרצים הבריטי ואיגוד העובדים הקנדי על ישראל בגין משטר הכיבוש והאפרטהייד שהנהיגה בשטחי פלסטין * לשר הפנים רוני בר-און: לא די לגרש מירושלים ארבעה פעילי חמאס מרכזיים. יש רשימה ארוכה נוספת * חברת צ’רלטון, בעלת הזיכיון לשידור משחקי המונדיאל ראויה שתפסיד את המכנסיים * מכתב למזכ”ל האו”ם קופי אנאן



סמרטוט אדום – טור שבועי, 9 ביוני, 2006

מי יחסל את המחסל?

אבו מוסעב א-זרקאווי, אשר חוסל ע”י הצבא האמריקאי בעיראק, נכלל בקטגוריה של רוצח המונים, איש אכזר, שלא חס על חייה של אוכלוסיה אזרחית, נשים ילדים וזקנים, וטבח בהם ללא רחמים. הוא פעל כקנאי דתי חסר מעצורים שלא בחל בהרס אתרים מקודשים של יריביו השיעים, מוסלמים אף הם, אולם א-זרקאווי הוא מעשה ידיו של קנאי אחר.

 

מי יחסל את המחסל?

 הריגתו של הטרוריסט אבו מוסעב א-זרקאווי באמצעות שתי פצצות אדירות שנשלחו ממטוסי חיל האוויר של צבא הפלישה האמריקאי בעיראק, הוא ללא ספק הישג לתאומו של א-זרקאווי , הטרוריסט ג’ורג’ דבליו בוש.

א-זרקאווי נכלל בקטגוריה של רוצח המונים, איש אכזר, שלא חס על חייה של אוכלוסיה אזרחית, נשים ילדים וזקנים, וטבח בהם ללא רחמים. הוא פעל כקנאי דתי חסר מעצורים שלא בחל בהרס אתרים מקודשים של יריביו השיעים, מוסלמים אף הם.

אולם א-זרקאווי הוא מעשה ידיו של קנאי אחר, הנשיא ג’ורג’ בוש, המשלב קנאות דתית נוצרית באינטרסים כלכליים  של חברות הנשק והנפט. א-זרקאווי הוא  התשובה הטרוריסטית של האיסלאם הקנאי לטרוריזם ולרצח ההמונים שביצע ומבצע עדיין מדי יום ג’ורג’ בוש, באמצעות שליחיו, 130 אלף חיילי ארה”ב בעיראק. כל עוד ממשיך הטרוריסט בוש בטבח שלו במלחמת המרמה והשקר שיזם, יימצא מחליף לא-זרקאווי.

מי יחסל את ג’ורג’ בוש, החלק השני במשוואת הטרור? אין מדובר בחיסול בנוסח הטלת פצצות על הבית הלבן והצגת גופתו של בוש לראווה. אפשר לחסל בלי להרוג. פשוט להדיח את בוש מתפקידו ולהעמידו לדין כפי שיאה בחברה בת תרבות.  

החרם

 החלטות ארגון המרצים הבריטי ואיגוד העובדים הקנדי להטיל חרם על ישראל בגין משטר הכיבוש והאפרטהייד שהנהיגה בשטחי פלסטין, זכו כצפוי בישראל לקבלת פנים עוינת. שני ארגונים אלה לבדם אינם יכולים לאלץ את ישראל לסגת מהכיבוש. אולם אם הם מסמנים תחילתו של תהליך, שיוביל בסופו של דבר לחרם כללי, כלכלי, ספורטיבי, אקדמי ודיפלומטי על ישראל, אזי יש סיבה לתקווה.

ישראל לא תחזיק מעמד בחרם כזה, ומהר מאד תרכין ראשה אל מול הלחץ ותיסוג ממשטר הכיבוש ותפרק את מצודות האפרטהייד, התנחלויות בשמן העברי, המיועדות ליהודים בלבד.

אני שייך לאלה שתומכים בחרם, הגם שאני אסבול ממנו, כי לאחר ארבעים שנות כיבוש התברר כי הטפות מוסר ודברי כיבושין לא עוזרים. ישראל לא הייתה יכולה לבצע ולממן את הכיבוש בלי סיוע בינלאומי, ועל כן חרם בינלאומי יהיה באופן טבעי מכשיר יעיל מאין כמוהו לחיסולם של הכיבוש ופשעי המלחמה שישראל מבצעת בשטחים הכבושים.

בחלק מהשמאל הישראלי, בעיקר באזור שלום עכשיו, יש התנגדות לחרם.  הם מדברים על חופש אקדמי ועוד ערכים יפים, אבל שוכחים כי האוניברסיטאות, הן בגדול (להוציא קיני התנגדות לא משמעותיים) משתפי פעולה עם הכיבוש ופשעיו (ודי להזכיר את החסות האקדמית של אוניברסיטת בר אילן לאותה מכללה טמאה, במושגי זכויות אדם, באריאל), ותוכניות סיוע מיוחדות שהאוניברסיטאות מגישות לאנשי “כוחות הביטחון”.

אחד הנימוקים נגד החרם, הוא, שיש עוד מדינות רבות בהן מתבצעים עוולות, פשעים ושורר אי צדק, והן לא מוחרמות, אז מדוע דווקא ישראל? ובהקשר זה משתמשים כמובן מיד בנשק החלוד של אנטישמיות.

זהו נימוק ממזרי, שמשמעותו, כל העולם מורכב מנבלים, ומאחר ואי אפשר להחרים את כולם, אז הבה לא נחרים אף אחד. מול התזה הצינית הזו, יש להציב תזה נגדית האומרת, כי יש להיאבק בשיטות מגוונות נגד הרשע בעולם. ואכן, ארגוני זכויות אדם בינלאומיים ומדינות רבות נוקטים באמצעים שונים לעקירת הרשע. החרם הוא אחד האמצעים. הוא לא ננקט מיד נגד כולם, אלא כאשר נחצה קו אדום. האפרטהייד בדרום אפריקה היה קו כזה. האפרטהייד הישראלי, נימנה אף הוא עם קטגוריה זו.   

לגרש

החלטת שר הפנים  רוני בר-און, לגרש מירושלים ארבעה פעילי חמאס מרכזיים, השר לענייני ירושלים בממשלת  הפלסטינית, חאלד אבו ערפה, ושלושת חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית, מוחמד אבו טיר, מוחמד טוטח ואחמד עדון, כולם תושבי ירושלים בעלי תעודת זהות כחולה, הוא עקר וחסר משמעות מעשית אם יסתפק בארבעה אלה בלבד.

כדי שפעולה זו תקבל תוכן של ממש, יש לגרש יחד עימם את כל הפלסטינים שהצביעו חמאס בבחירות. וגם את הפלסטינים שלא הצביעו אבל מזדהים עם חמאס. אין כל בעיה לשב”כ, שפרוש היטב בקרב האוכלוסייה הפלסטינית לאתר את כולם. אם השר מבקש לנקות את העיר מפונדמנטליזם דתי, מדוע להישאר רק בתחומי האיסלאם? גם הפונדמנטליסטים היהודים מהווים משא כבד שקשה לשאתו.  ואם השר כבר החל במלאכת ניקוי העיר, מדוע לא לצרף אליהם גם את הפונדמנטליסטים הנוצרים, כמו למשל חברי השגרירות הנוצרית בירושלים ודומיהם? ובהזדמנות חגיגית זו יוכל כבוד השר גם להיפטר מההומוסקסואלים, שמביכים את העירייה עם המצעד השנתי שלהם. ומה עם כל העניים שמכערים את נופה האנושי של העיר? ואם כבוד שר הפנים כבר מטפל ב”אלמנטים לא נאמנים למדינה”, מה יהיה דינם של אנשי שמאל, אנרכיסטים ושאר בוגדים ועוכרי ישראל?

גרש תגרשם.

תחשבו לרגע על השיטה. כל שר פנים יגרש מישראל את אלה שהוא לא סובל.

זה לפחות יקל על הצפיפות במדינה ועל הפקקים בכבישים. 

 

שיפסידו את המכנסיים

חברת צ’רלטון, בעלת הזיכיון לשידור משחקי המונדיאל ראויה להפסיד את המכנסיים לאור ניסיונותיה הציניים לגבות מחירים מופקעים לצפייה במונדיאל.  הציבור נהג הפעם בתבונה כשלא מיהר לשלם.

ההתגייסות של חברות הכבלים והליוויון, הוט ויס, לעזרת צ’רלטון, במסווה של “היענות לקהל”, כשהמטרה האמיתית היא לקפוץ על ההזדמנות ולעשות קופה תוך התניית תנאי שעבוד, ראויה לגינוי.

שהרי התנאי של שתי החברות, התניית הנחה בצפייה במונדיאל בהתחייבות להישאר עם החברה שנתיים תמימות, אינו אלא שעבוד הצרכן והפשטתו מהנשק היחידי שיש לו, התנתקות אם אינו מרוצה מהשירות.

ככל שירבו מספר המנויים שיתחייבו לשנתיים, כך תרד המוטיבציה של החברות לתת שירות ראוי.

לגופו של מונדיאל יש להדגיש כי אין טעם בתשלום מיוחד לערוץ המונדיאל. אף אדם אינו  מסוגל לראות את כל שישים משחקי המונדיאל. מרבית המשחקים בשלב המוקדם ממילא לא מעניינים במיוחד. מי מסוגל לראות ביום אחד שלושה או ארבעה משחקים?

המונדיאל מתחיל להיות מעניין בשלב רבע הגמר, ואז ממילא ישודרו מרבית המשחקים בערוצים הפתוחים. לכן, אל לקהל אוהדי הכדורגל להתפתות לכל מיני מבצעים שתוצאתם ארוכת הטווח היא כאמור בלתי נסבלת.

אם עצתי תתקבל, בעלי צ’רלטון, זהבי ושות’, יבינו כי הימרו לא נכון, כמו פישמן על הלירה הטורקית, ויאלצו למכור את אחזקותיהם במקומות אחרים כדי לממן את ההימור שכשל. בעתיד הם אולי יזהרו. 

לכבוד קופי אנאן (או דין ישראל כדין איראן)

להלן תרגום לעברית של מכתב שנשלח למזכ”ל האו”ם קופי אנאן, על ידי “הוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי”.

העתק ממנו נשלח גם להארץ, ולא פורסם. המכתב פורסם ברשת האינטרנט והתקבלו תגובות מאד אוהדות מכל רחבי העולם. אם וכאשר תתקבל תשובת של קופי אנאן, נדווח עליה. 

                                                      18 במאי 2006

“כבוד מזכ”ל האו”ם קופי אנאן,

הודעתה של איראן, השוקדת עתה על פיתוח יכולתה הגרעינית,  כי היא שוקלת את ביטול חתימתה על האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני, היא אות אזעקה שמחייב את תשומת ליבנו.

המזרח התיכון הוא אזור בלתי יציב. בחמישים השנים האחרונות היו במזרח התיכון יותר מלחמות מאשר בכל אזור אחר בעולם. אם ממשלות באזור זה ירכשו חימוש גרעיני, האפשרות לשואה גרעינית  במזרח התיכון תגדל  משמעותית.

שואה גרעינית במזרח התיכון תשפיע על כל העולם. 

המאמצים לעצור את הפרויקט הגרעיני האיראני  סובלים מאי אמינות שעה שמתירים למדינות אחרות להחזיק בנשק זה.

כפי שידוע היטב, דן בית משפט ישראל את מרדכי ואנונו ל-18 שנות מאסר בגין מסירת  מידע ל”סנדיי טיימס” על תעשיית החימוש הגרעיני בישראל.

בית המשפט הישראלי הרשיע את מרדכי ואנונו בבגידה, לא  בדיבה.  הדבר עולה בקנה אחד עם הודאה רשמית שישראל היא בעלת נשק גרעיני.

איראן חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ועד כה היא מכחישה כל כוונה להתחמש בנשק גרעיני.   כל ממשלות ישראל סירבו לחתום על האמנה.  מר שמעון פרס, המשנה לראש הממשלה, השיב לאיומים מצד איראן נגד ישראל, כי “גם איראן יכולה להיחרב”.

אנו מציעים כי תפעל לכך, שהן איראן והן ישראל  יצייתו לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ויפתחו אל כל מתקניהן הגרעיניים לפיקוח בינלאומי.

צעדים נגד פרויקט הגרעין האיראני שאינם מופנים גם נגד פרויקט הגרעין הישראלי, סובלים מאי אמינות,  ועשויים להיראות  כמוטים ונגועים בצביעות.

אנו קוראים לך להצהיר כי האו”ם תומך במזרח תיכון חופשי מנשק השמדה המוני ויפעל למען תחתומנה כל מדינות האזור על האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני.

רק לחץ על כל הממשלות באזור ימנע שואה גרעינית.

בכבוד רב

גדעון ספירו,

(מתאם פעולות הוועד)

בשם חברי הוועד: עקיבא אור, יעל לוטן,  ד”ר יהודה עתי,  אהוד עין גיל,  אלון מרכוס, גיורא נוימן.


מאמרים: גדעון ספירו

המלצות היום:

על ה”עמימותהגרעינית של מדינת ישראל: מה זאת “עמימות”?

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר