הסאוב ברשות השופטת ‏

הסאוב ברשות השופטת ‏

דני כהן
דני כהן 23.05.2006 11:17
הסאוב ברשות השופטת  ‏


השחיתות הציבורית הינה איום קיומי אסטרטגי על החברה הישראלית, איום המחייב מלחמה חסרת ‏פשרות בנגע השחיתות. צעד ראשון ותנאי מחייב להצלחה במלחמה הזאת הינה רפורמה ברשות ‏השופטת שריח רע עולה ממנה.



52% מהשופטים בישראל עשו “חלטורה” בעבודה נוספת במקביל לעבודתם כשופטים, מהם כ- 12% עבדו בעבודה נוספת ללא היתר. קשה להאמין אבל אלו הם נתוני אמת, אלו הם נתונים אובייקטיביים המעידים משהו על שורשיו של משבר האמון המחריף של הציבור במערכת המשפט. אלו נתונים מזעזעים המבטאים מציאות של העדר מינהל תקין, מינהל לקוי במערכת בתי המשפט וראיה ללב הגס ותחושת המורמות מעם, בכל הקשור בנורמות הציבוריות ובצרכי הציבור שנחלתו וכבודו נבזזו והפכו לנחלתם של אותם אלו המופקדים על שמירת ואכיפת החוק, אותם אלו שכה רחוקים מלשמש דוגמא.

לא פעם למדנו, כי “המשפט הוא הצד האפל של הצדק”, אולם ההתרחשויות והנתונים המצטברים מעלים ביתר שאת את הצורך לשאול שאלות קשות כגון: מהי עוצמת העלטה השוררת במערכת המשפט? מהן תוצאותיה והשלכותיה של העלטה? האם וכיצד ניתן להביא לשינוי ולהבראתה?

מאז קום המדינה מערכת המשפט בישראל מתנהלת ב”קופסא שחורה”, כמועדון חברים אליטיסטי, יוקרתי וסגור. זה שנים רבות הולכת ומתחזקת התחושה כי משהו רע מתרחש שם, זה מכבר ריח רע עולה ממסדרונות השנהב ואולמות בתי המשפט ספוני העץ. כל ניסיון לביקורת ולרפורמה נתקל בחומה בצורה ומאיימת של סירוב של ראשי המועדון היוקרתי הזה וחבריו.

שופטי ישראל ראו, זה זמן הולך ומתרחב הסדק באמון הציבור ברשות השופטת.

אמנם אט, אט הולכת ומתחדדת הרגישות הציבורית לתופעת השחיתות הציבורית והשלכותיה המסכנות את קיומה של החברה הישראלית כחברה יהודית דמוקרטית המקיימת שלטון חוק שיוויוני. מאמרים וכתבות רבים נכתבו לאחרונה בנושא השחיתות של נושאי משרה, ממונים ונבחרים בשרות הציבורי, אולם מעטים מאוד מעזים לעסוק בנגע שפשה במערכת בתי המשפט בישראל.

למעט מורמים מעם הנמנים עם ציבור עורכי הדין, כבר בבואכה בשערי בית המשפט, בטענה לשיקולי ביטחון, כבוד האדם וזכויותיו נדרסים ברגל גסה עת אנו נדרשים להתפשט ממעילנו, בכל מזג האוויר ללא הבדל מין או מצב בריאותי. אנו נדרשים באופן חסר תקדים אף למוסדות ביטחוניים, לחלוץ נעלינו, לשחרר חגורותינו. אכן זהו המפגש הראשוני בינינו לבין מערכת בתי המשפט עת אנו מגיעים לדרוש צדק ומשפט בין כתליו. מפגש כה סימבולי וחוליה ראשונה בשרשרת.

לחוליה ראשונה זאת, זה זמן הולכות ונוספות , חוליות בשרשרת, כמו אירועים וידיעות אין סוף, בבחינת גזירה שלא כתובה בתורה, על עינויי דין בשל הסחבת הנוראה בניהול תיקים בבתי המשפט, כמו הידיעות על זיוף פרוטוקולים ע”י שופטת, כמו טענות קשות על העדר מזג שיפוטי של שופטים (מינוח לעדין ליחס משפיל, לשפה בוטה ולחוסר סובלנות), כמו דוגמאות רבות מספור על חוסר שיוויון ודין דיפרנציאלי בין כותלי בית המשפט.

היום הפכה התחושה בבחינת מציאות חיים, התחושה שכאשר בוזגלו מגיע בשערי בית המשפט הוא יזכה לדין “בית שמאי” ויאמר לו כי ” אי ידיעת החוק איננה פותרת מעונש” וכאשר עבריין המוגדר כעבריין “צווארון לבן”, אשר הוא או פרקליטו נמנה עם האליטות, יגיע בשערי בית המשפט יזכה בדין “בית הילל” ויפתרו אותו באמירה, או עונש קל מאחר “שלא היתה לו הכרה או מודעות פלילית”.

כיום זאת מציאות מוכחת, כי כאשר יגיע עמך ישראל ויאשר כי אומנם חתם על מסמך המשמש כבסיס לתביעה כלפיו, אך יוסיף ויטען כי לא קרא בטרם חתם, אחריתו תהייה שיחויב בדין ואילו בבואו של שר משפטים ועו”ד מהשורה הראשונה בשערי בית המשפט ובפיו טענה זהה, תהא אחריתו שיזוכה בדין כפי שאירע בעניינו של עו”ד יעקב נאמן.

בשל קוצר היריעה והכבוד, שהכותב עודנו רוחש לבית המשפט, וחובת האיפוק שעדיין מחוייבת, אמנע במאמר זה מלהרחיב את היריעה לתופעה שכיחה, לתופעת “החבר מביא חבר” או שופט מביא בן זוג או צאצא לעבודה או השתלמות במערכת בתי המשפט. תופעה שכיחה ביותר ברשות השופטת, שמעידה רבות על הסאוב שפשה במערכת, ששנים כה רבות התנהלה רחוק מעין הציבור וללא שקיפות.
צבר תופעות המוכיחות כי חברי המועדון המכובד הזה פשוט מאבדים את הבלמים.

וכך לפני ימים אחדים התפרסם בצנעה רבה דבר קיומו של דו”ח קשה ביותר על מערכת המשפט, דו”ח המהווה חוליה נוספת בשרשרת אותן ההתרחשויות שקצרה היריעה מלפרטם. דו”ח הכתוב בלשון רפה אולם משמש ראיה ועדות נוקבת לקיומן של התרחשויות המוכיחות כי משהו רע מתרחש בין כותלי מערכת המשפט בישראל.

מעלעול בצפונות הדו”ח עולה, כאמור, כי לא פחות מ- 70 שופטים (כ- 12%) מבין 550 השופטים במערכת בתי המשפט עבדו ב”עיסוק נוסף” במקביל לעבודתם השיפוטית, מבלי לבקש אישור מנשיא בית המשפט העליון ומשר המשפטים, כנדרש בחוק.

עוד מגלה הדו”ח, כי לאורך השנים התפתחה פרקטיקה של התעלמות מההוראות המחייבות שופטים לבקש אישור לעיסוקים נוספים. זאת, אף שהשופטים מחויבים להקדיש את מיטב זמנם לעבודתם השיפוטית. מחויבות המקבלת משנה תוקף כשמדובר בשופטים הצוברים פיגורים משמעותיים בכתיבת פסקי דין. עובדה לכאורה שולית מלמדת כי חוק יסוד השפיטה קובע כי: שופט זקוק לאישור של נשיא בית המשפט העליון ושל שר המשפטים כדי לעבוד בעבודה נוספת.

עוד מלמד הדו”ח כי קרוב ל- 200 שופטים (כ- 40%) מבין 550 השופטים המכהנים עוסקים בעיסוקים נוספים באישור. רוב השופטים “מחלטרים” בהוראת קורסים שונים בפקולטות למשפטים; כמה שופטים מכהנים בוועדות ציבוריות בלא לקבל תשלום. האם ניתן להסיק משהו על היקף הפיגורים בכתיבת פסקי דין בבתי המשפט מהעובדה כי בקלות יתרה חולקו בהמוניהם לשופטינו היתרים לעבוד בעבודה נוספת? היש פלא בכך שיש סחבת בהליכי המשפט בישראל?

יצוין כי הפרשה התעוררה שוב בעקבות דו”ח מבקר המדינה האחרון שפורסם בשבוע שעבר, ומתח ביקורת על שלושה שופטים בכירים, הנושאים בתפקידים בכירים בבתי המשפט, זאת בשל עבודתם במשך שנים כשופטים בבית הדין המשמעתי של איגוד הכדורסל. מדובר לכאורה בהפרה כפולה של הכללים – עבודה בעיסוק נוסף ללא אישור, ועבודה בתפקיד שיפוטי ב”גוף וולונטרי”, האסורה בהוראות הפנימיות של הנהלת בתי המשפט.

מדו”ח מבקר המדינה מתברר כי שניים מבין השלושה קיבלו דרך קבע כרטיסי חינם למשחקי מכבי תל אביב ביורוליג, כפי שקיבלו יתר הפעילים באיגוד הכדורסל. מסקנות המבקר, השפט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, היו חריפות למרות שנקט בשפה רפה: “אין מקום ששופטים מכהנים יכהנו בתפקידי שיפוט במוסדות ספורט, על שופטים גם להימנע מלקבל תעודות וכרטיסי כניסה ללא תשלום לאירועים שונים, משום שהדבר עלול ליצור רושם כי מדובר בקבלת טובות הנאה”.

בעקבות העברת ממצאי המבקר לתגובת הנהלת בתי המשפט, הגישו נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק ומנהל בתי המשפט בעז אוקון, תלונות לנציבת תלונות הציבור על שופטים, טובה שטרסברג-כהן, נגד שלושת השופטים, ובמקביל הורו להם להפסיק מיד את עיסוקם באיגוד הכדורסל.

לפני כחודשיים סיימה שטרסברג-כהן את בירור התלונות, והן נמצאו מוצדקות. ברק אימץ את המלצתה ונזף בשלושת השופטים הבכירים.

במסגרת הטענות שטענו להגנתם חשפו השופטים מציאות קשה ביותר, כאשר טענו כי מאז ומעולם אושר עיסוקם הנוסף של שופטים באגודות ספורט שונות, ואף בערכאות השיפוטיות שלהם. במשך שנים קיבלו כל השופטים שביקשו אישורים לעיסוק נוסף אישורים אוטומטיים. המצב הגיע לכך ששופטים רבים כלל לא טרחו לבקש אישורים, ו”הסתמכו” על אישורים שקיבלו עמיתיהם.

ישאל הקורא את עצמו, האם זהו הדין וזהו האופן בו היו מטפלים בהתרחשות דומה, לדוגמא לו היה מדובר בעובד אחר בשרות הציבורי, בחייל בשירות סדיר, ראש רשות מוניציפאלית, רב ראשי או בחבר כנסת? האם גם אז היה זוכה “העבריין” בנזיפה בלבד? האם גם אז היו מנוסחים המימצאים וההמלצות בלשון רפה שהיתה ממליצה “להימנע” מקבלת טובות ההנאה, שמא הדבר עלול ליצור רושם או מראית עין של קבלת טובות הנאה?

האם יהיה זה סביר להניח כי חייל סדיר היה נשלח על אותה עבירה לכלא, עובד ציבור היה מפוטר והיו נפתחים נגדו הליכים משמעתיים, פליליים ואזרחיים במסגרתם היה מואשם בגניבה ממעביד, בגניבת דעת, במרמה ועוד כהנה וכהנה אישומים ודרישה להחזר כספי ופיצויים. האם אין זה ברור מעבר לכל ספק, כי נבחר ציבור היה מוקע תקשורתית בציבור בכל מדורי החדשות עתירי הרייטינג, הייתה נפתחת נגדו חקירה פלילית והיועץ המשפטי, במקרה הטוב, היה דורש את התפטרותו כפי שעשה לאחרונה בעניינו של הרב הראשי.

המציאות מוכיחה כי בריכוזיות הקיימת, בהיעדר שקיפות, בהיעדר איזונים ובלמים, אנו עלולים לגלות כי, אכן המשפט הוא הצד האפל של הצדק, אולם בישראל שוררת עלטה.

מדהים כיצד מחרישים אבירי התנועה לאיכות השלטון, פובליציסטים, היועץ המשפטי לממשלה ורבים אחרים שהיו קופצים וזועקים בקול גדול וברמה לו נתונים דומים היו מתפרסמים בהתייחס לנושאי משרה אחרים במערכות אחרות.

ברור כי נוכח הנתונים ההולכים ומצטברים, לא פלא הוא שנפער סדק בסכר. ברור כי המציאות המזעזעת הזו מלמדת כי אנו מצויים בשעת חרום הדורשת רפורמה במערכת המשפט ובבתי המשפט בישראל בטרם יקרוס לחלוטין אמון הציבור במערכת המשפט. ברור כי השעה היא שעת חירום והטיפול בממצאים המזעזעים חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות של שר המשפטים החדש.

בטרם נאחר את המועד ותופעת אובדן האמון תחצה את נקודת האל חזור ותהיה נחלת הרבים, יש לגבש רפורמה מקיפה במערכת בתי המשפט, רפורמה שתכלול את הצעדים הבאים:

·        יש לנסח ולקבוע מחדש את תנאי הסף הנדרשים על-מנת להיכלל ברשימת המועמדים לשרות כשופטים.

·        יש להרחיב את מעגל המועמדים שממנו ניתן לשאוב מועמדים לכהונת שופט מעבר לציבור המשפטנים ולצרף אליו מועמדים מתחומי ההתמחות מקצועית וההשכלה אחרים (כלכלנים, רו”ח, רפואה, הנדסה וכ”ו) ובכך להעמיק את ההתמחות הנושאית של השיפוט.

·        יש לכלול בהליך המינוי שלב של מיון מוקדם הכולל עריכת בחינות התאמה.

·        יש לבצע אבחונים פסיכולוגיים ומקצועיים במסגרת הליכי המיון.

·        יש להגביל את תקופת כהונתם של השופטים לשתי קדנציות בלבד בניגוד לכהונת הנצח הנהוגה כיום.

·        יש להקים מוסדות להכשרה מקצועית לשיפוט, לקבוע שורה של קורסי חובה ולהתנות את הכהונה בסיום לימודים ובעמידה במבחנים.

·        יש לאמץ מערכת של בלמים וביזור סמכויות פנימית דוגמאת מנגנון חבר המושבעים הנהוג בשיטה האמריקנית.

·        יש להוציא הן את הביקורת והן את נציבות התלונות אל מחוץ לגדרות מערכת בתי המשפט.

·        יש להקים מנגנון לטיפול בתביעות לרשלנות מקצועית כנגד שופטים כפי שנהוג בעניינם של בעלי מקצועות אחרים.

·        יש לאסור בתכלית האיסור על שופטים לעסוק בתפקיד כלשהו אחר בשכר או בהתנדבות.

·        יש לאסור עבודה וכהונה במקביל של בני משפחה מדרגה ראשונה במערכת בתי המשפט והדין.

·        יש לשכלל את שיטת הבחירה והמינוי של שופטים כאמור ובכלל זה את מנגנון הוועדה למינוי שופטים כך שתוקטן המעורבות של הפוליטיקאים, לשכת עורכי הדין ואחרים בהליכי מינוי השופטים.

·        יש לקיים מנגנון של הערכה ומשוב תקופתי לתפקודם של שופטים מלווה במנגנון של סנקציות.

·        יש לנסח כללי אתיקה לשופטי ישראל ובכלל זה ליתן התייחסות לתופעת הסליברטאות של אלו מבין שופטינו הנוטלים חלק באירועים חברתיים ופרטיים של בעלי הון סליברטאים ואחרים הנמנים עם האליטות התקשורתיות, הבירוקרטיות שלטוניות, הפוליטיות, האומנותיות ואחרים שמחר עלול שיתייצבו באולמות בית המשפט.

אכן, חשוב שהצדק ייעשה וגם ייראה. הכהונה השיפוטית הינה שליחות ציבורית ולא מועדון חברים. הכהונה השיפוטית אסור לה שתישאר נחלתם הבלעדית של בוגרי 3 שנות לימודי משפטים, בעוד שתחומי השיפוט אינם מוגבלים וחובקים עולמות מידע והתמחות אין סופיים.

המשימה הזאת אומנם מוטלת על כתפיו של שר המשפטים החדש, ח”כ חיים רמון הידוע כרפורמטור, עליו מוטלת האחריות להביא לגיבושה וליישומה של הרפורמה כאמור, אולם על כולנו, אזרחי המדינה, מוטלת האחריות לתמוך באופן אקטיבי, ללא כל פשרות ובעקביות, בדרישה לרפורמה שהינה תנאי הכרחי וצעד ראשון במאבק בשחיתות הציבורית שבנזקיה אנו נושאים ואת מחיריה אנו נושאים.

כל ניסיון להתחמק מהכרח זה, כל חשש ומורך יד ביישומה של הרפורמה אל מול מתנגדיה הטבעיים, משמעו כניעה ותבוסה במאבק כנגד נגע השחיתות הסרטני שפשה בחברה הישראלית ובמערכות המדינה. יהיה זה נכון לסיים מאמר זה בציטוט מהמקורות היהודיים, ממזמור שחיבר דוד המלך לבנו שלמה שעניינו בעשיית משפט:

“לשלמה, אלוהים משפטיך למלך תן וצידקתך לבןֹמלך. ידין עמך בצדק וענייך במשפט. ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה. ישפוט עניי-עם, יושיע לבני אביון וידכא עושק” (תהילים פרק עב) .

      
  הכותב הוא חבר ועידה ולשכת מפלגת העבודה.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר