מחיר ההתכנסות – גרוע ממאמר פלוצקר ב”ידיעות”

מחיר ההתכנסות – גרוע ממאמר פלוצקר ב”ידיעות”

מיכאל שרון
29.03.2006 16:51
מחיר ההתכנסות - גרוע ממאמר פלוצקר ב"ידיעות"


אין לראות כאן את המקרה של אלג’יר, בו המתיישבים נילחמו מלחמה עקובה מדם באלג’יראים, באמצעות קבוצות גרילה שונות, ונחשבו לאנשים לוחמים, שאין ברירה ויש לנהוג בהם כפי שנהגו. כאן מדובר בעליל בגישה הרואה במתנחלים “אחים יקרים”, יהודים יקרים חסרי אונים המפונים בשרירות מבתיהם, אנשים ערכיים וציונים חמים, זאת בניגוד למתיישבים הקולוניאלים הצרפתים שהתיישבו מטעמי אופורטוניזם אישי בעקר, או משהו בדומה. ולא בשרות הגשמת אידאה כלשהי.

אמור מעתה: הפיצוי האישי למתנחל לא יפחת. והסיטואצייה תהיה הפעם שונה לחלוטין: שווה בנפשך, 90 אלף מתנחלים. חבוב, כל “מדינת יהודה” מתקוממת, זה כבר הבדל מדרגה עקרוני משמעותי מפינוי 7500 מתנחלים. זה כבר סיפור אחר לגמרי, כולל חלילה אפשרויות תקריות בנשק חם, כולל מרד אזרחי מצד חלקים באוכלוסיה בדרגה זו או אחרת, זה כבר “שישו ושימחו” שאולי עוד לא ראינו כדוגמתו.



 

בהקשר למאמר: הצבר הכוח האדיר בתולדות המדינה   http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=3983739&rc=il&ahref=24897#24897

תשובה לחולקים על מאמרו של סבר פלוצקר ב”ידיעות” (עלות ההתכנסות), הטוענים בין היתר, שהפעם תהיה העלות קטנה יותר פר-אדם מאשר בגוש קטיף, בדומה לאלג’יר, בה פינו מסות של מתיישבים צרפתים:

ראשית, הרי לפניכם חישובו של סבר פלוצקר, טבין ותקילין:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3232117,00.html

1.         הטעון לגבי “הנחות לגודל”: העדר פונקציה לינארית עלות/כמות קיים בכמה תהליכים ואינו קיים באחרים. כך למשל, ביצור N מוצרים קיימת עלות שולית פוחתת. מאידך, הפיצוי פר אדם הוא גודל קבוע ללא קשר למספר המתפנים, וכמותו היא פונקצייה לינארית של מספר המתפנים. אם תאמר שברגע שיהיה מדובר בכמות גדולה של אנשים יפחת הפיצוי – זו הנחה לא הכרחית:

א)         הרי לא מפנים מיליונים, ולא עוברים את הסף בו תתחיל לראות כאן מסות של אנשים גרידה.

ב)         מפעל ההתנחלות זכה לתמיכת ממשלות ישראל, החל בלוי אשכול המנוח וגלילי, מדובר במדינה קטנה ואינטימית ובמעין סולידריות יהודית מובלעת, ולכן סביר שלא ינהגו במפונים החדשים ב”ערלות לב” כלשהיא, דהיינו, יחס שונה, דהיינו, מחיר שונה מימית או מגוש קטיף. אין לראות כאן את המקרה של אלג’יר, בו המתיישבים נילחמו מלחמה עקובה מדם באלג’יראים, באמצעות קבוצות גרילה שונות, ונחשבו לאנשים לוחמים, שאין ברירה ויש לנהוג בהם כפי שנהגו. כאן מדובר בעליל בגישה הרואה במתנחלים “אחים יקרים”, יהודים יקרים חסרי אונים המפונים בשרירות מבתיהם, אנשים ערכיים וציונים חמים, זאת בניגוד למתיישבים הקולוניאלים הצרפתים שהתיישבו מטעמי אופורטוניזם אישי בעקר, או משהו בדומה. ולא בשרות הגשמת אידאה כלשהי.

אמור מעתה: הפיצוי האישי למתנחל לא יפחת.

2.         אשר להוצאה הצבאית, אם יש כאן הנחת היעדר לינאריות, הרי שהיא פועלת בכוון הפוך לשלך, וכאן יש להוסיף משהו לדברי פלוצקר: סביר שהפעם, חרף הניסיון שניצבר והגברת “היעילות” המוזילה כביכול את עלות השימוש בכוחות לפינוי (לפי דבריך) , חרף זאת הדבר לא יסתייע. שכן הסיטואצייה תהיה הפעם שונה לחלוטין: שווה בנפשך, 90 אלף מתנחלים. חבוב, כל “מדינת יהודה” מתקוממת, זה כבר הבדל מדרגה עקרוני משמעותי מפינוי 7500 מתנחלים. זה כבר סיפור אחר לגמרי, כולל חלילה אפשרויות תקריות בנשק חם, כולל מרד אזרחי מצד חלקים באוכלוסיה בדרגה זו או אחרת, זה כבר “שישו ושימחו” שאולי עוד לא ראינו כדוגמתו.

אמור מעתה: עלות שימוש בכוחות גבוהה בהרבה פר 5000 איש מעלות גוש קטיף.

 

3.         ועוד גורם שסבר פלוצקר לא ראה: התוספת הענקית לתקציב הביטחון עקב הפסד שטחים אסטרטגיים, והיערכות בגבולות חדשים, פחות אפשריים מבחינה ביטחונית ויותר סיכוניים. בעבר ביקשנו מארה”ב כסף להיערכויות מחדש כאלה (סיני. אפשרות פינוי בגולן בתקופת ברק, שנת 2000, ברק דיבר אז דומני על 90 מליארד שקל..).

אבל פלוצקר צודק בדבר אחד, החל גם לגבי נקודה זו: הפעם האמריקנים לא יתנו כלום, לפינוי חד צדדי ללא מו”מ תוך קביעת עובדות בשטח, וסיפוח גושי ההתנחלויות.

אמור מעתה: לא אלג’יר. אלא, על אחת כמה וכמה, אף גרוע משחשבנו.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר