אבק אדם על גלגלי בן-גוריון
אבק אדם על גלגלי בן-גוריון
ב”ה
אילולא המשיכה האלהת בן-גוריון בתיקשורת ומפי פוליטיקאים שקרנים, ציניים וחסרי מוסר, לא הייתי נדרשת שוב ושוב לנושא המעורר שאט נפש מזוויעה כל כך, שנקרא – בן-גוריון.
בריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית ב-3 בספטמבר, 1939. היה זה שש שנים לאחר ספטמבר 1933, בו החל גל פרעות ביהודי גרמניה, בעקבות מינויו של היטלר לראש ממשלת גרמניה. במשך שש השנים, שבין הולדת הרייך השלישי ועד שהחל הקרב על בריטניה, נדמתה כל דקה לנצח של אימת המוות לכל יהודי ויהודי באירופה, כשהאימה, המלווה בדם, באש ובתמרות עשן, מתעצמת והולכת עם כל נצח שחולף.
העובדה שבריטניה התעלמה לגמרי מטבח היהודים באירופה ואף סייעה לו ב”ספר הלבן”, לא הפריעה למימסד הציוני בארץ ישראל לשתף פעולה עם בריטניה הנאצית, ובעצם להשתמש בה, במלחמתו באצ”ל…..
כתב הגנה שכולו שקר וכזב
והוא מסתכם בשורה אחת – “אסור להשוות שום דבר לשואה”! סיסמא נוספת מבית היוצר של הבולשביזם, סותם הפיות. וקולט מציעה גם לקבע את השקר הזה בחוק, שיגרור עמו ענישה.
שני הבדלים בין “השואה” לשואות שקדמו לה, בכל דור ודור, בהם עמדו עלינו לכלותנו.
א. התוצאה היתה איומה יותר, כי “האנושות התקדמה” והטכניקות השתפרו.
ב. היתה זו השואה היחידה שניתן היה למנוע אותה בקלות!!!
אך איש לא ניסה למנעה, כי ה”שואה” היתה אינטרס בינלאומי. בתוך בעלי האינטרסים היו גם בן-גוריון והמימסד שבראשו עמד!
וכך כתב המשורר יצחק כצנלסון, הי”ד, ארבעה חדשים טרם עלותו בעשן המשרפות השמימה:
“אלה, פריצי החיות, העושים את התועבה על פי צו, חוששים בכל פעם: ‘אולי לא צוּוֵינו? אולי ישכחו המצַווים שציווּנוּ?’ עדיין לא יאמינו, לא יבטחו אלה שנשכרו לרצוח את עם ישראל, בדעת-הקהל המצווה. שכחו המרצחים, שבעשותם עמנו כלה, בו באופן שלא נעשה עוד במשך כל הדורות על ידי עמים משחיתים, המה מתכוונים, דווקא, לרצונם של עמים אחרים, האוהבים את מלאכת ההשמדה וההחרמה, אלא, שתהא מלאכה זו נעשית על-ידי אחרים….
“… אולי ידרשו את הדם הזה? אולי יהיו ‘מיתממים’, יעשו את עצמם כלא יודעים וישאלו לדמנו -פחד שווא! שום טשערטשיל, שום רוזוולט ושום סטאלין… לא יזכירו להם את ‘חטאם’ זה…”
ועל הסוציאליסטים היהודים –
“… אתם עזבתם את המוניכם לאנחות ולמות. לולא הנחתם את אבני-הנגף, המכשולים על דרך חיי המונים מישראל, לולא שפכתם את מי-שופכיכם על כל היקר לנו, על ארץ מולדת, לו היינו שם, בארץ אבות, במליונינו, לא רק שלא היה מחננו הרב, במקום שרשה וחיותה, לפליטה, אלא גם בארצות הגלות לא היתה החיה הרעה, העם הגרמני, מרהיב עוז, לא היה מעיז לגעת בנו… לא האנגלים ולא עמים קטנים ורעים מהם הפריעו בעדנו, לא המה בערמומיותם וברוע לבבם עמדו לנו לשטן, לא הסנחריבים היו בעוכרינו, כי אם אתם, הרבשקים! אתם עבדי עבדים, עם מליצות החופש בפיכם הטמא, אתם הבוגדים בעם, את חלום חייו ביטלתם, במקום לממש אותו. השלכתם עליו שיקוצים, אתם, הרוח הרעה הממרה, ריחפתם על ראשי ההמונים, סחור סחור להם…”
קחו, לדוגמא, את וועידת אוויאן – מה הדאיג את ה”ציונים”, כאשר נקראה אותה הוועידה ליצירת אליבי לכל השותפים בהשמדת יהדות אירופה: כרגיל, הכסף!
בוועידה זו הביעו נכונות שתי מדינות בלבד, הולנד ודנמרק לשמש …. “מדינות מעבר” לפליטים יהודים מאירופה, לארצות מקלטם. אלא, שלא היתה גם מדינה אחת בעולם, שהסכימה לשמש מקלט ליהודים. נורא, נורא פשוט! נורא! אתם יודעים, “מכסות הגירה” וכאלה….
המימסד ה”ציוני” לא יכל היה להתעלם מוועידה כזו ושלח אליה את גולדה מאיר ואת ארתור רופין, בעבר, איש “ברית שלום”, ששמרו על הפרופיל הנמוך ביותר, ממש פרופיל תפתי! לא מצאתי בשום מקום שהם פצו פה או צפצפו. אבל כן מצאתי את הדברים שכתב להם ויצמן, כתדריך בדרכם לוועידה:
“.. הנני כותב מכתב זה לפי בקשתו של חיים ויצמן, מכיוון שאנו מודאגים מאד שמא תוצג הבעיה ומצב היהודים בגרמניה ובאוסטריה בוועידה (באוויאן) בצורה העלולה להזיק לענין ארץ ישראל… אנו חוששים במיוחד שמא הוועידה תניע ארגונים יהודיים לאסוף סכומי-כסף גדולים בשביל עזרה לפליטים יהודיים, ומבצעי-איסוף אלה, עלולים להפריע למגביות שלנו” (עדותו של יגאל עילם לחוקרת השואה, יונה הדרי-רמאג’. “אות קין”, מ. וזלמן)
ועל כן:
“וכששאלו אותי: ‘האם תוכלו לתת מכספי קרן היסוד להצלת היהודים בארצות הגולה’? אמרתי: ‘לא’! ואני אומר עוד פעם: ‘לא’! לדעתי, צריך לעמוד בפני גל זה הדוחה את הפעולות הציוניות לשורה שניה!” (יצחק גרינבוים, ראש יהדות פולין ויושב ראש ועדת ההצלה של הסוכנות היהודית בארץ ישראל. שנת 1943, מביא שמואל תמיר במשפט גרינוואלד – “כחש”).
לאחר אותה וועידה יצא עתון נאצי ב”מודעה”: “למכירה, יהודים בזול…. אין קונים”!
מה שעניין את בן-גוריון היה – הקמת ה”מדינה הציונית”, כלומר – הקמת הדיקטטורה שלו, בדרך הקצרה ביותר – יעידו על כך הדברים הבאים:
“.. במקום להמשיך את המאבק ולהיות מוכנים לסבל ולמועקה עד אשר יחונן ה’ את עמו ואת נחלתו, כתבו וחתמו שטר ויתור על החלק הגדול ביותר של ארץ ישראל, זה המקום היחידי שיש לנו תקווה – מלבד כל הקדושה וכל הסגולה שבו – ובלבד כי בחלק קטן יינתן לנו שם של מדינה ודגל של מלוכה…” (הרב מ. ברלין, “הצופה” עריוהכ”פ תש”ז. 4.10.1946).
“לאחר שקמה מדינת ישראל התפתחה כעין תחרות מי מהשנים ראה ראשון בפתרון החלוקה פתח-הצלה לציונות המדינית וכביש מהיר למדינה, וייצמן או בן גוריון…. עמל חייו של ויצמן עד כה לא היה כלל מוקדש לפתרון ממין החלוקה. לו יוחסו הדברים האלה לבן גוריון היה להם בסיס איתן יותר. שכן, רעיון החלוקה היה גלום בתפיסתו הציונית מראשיתה וחזר והופיע בכל אחד ואחד מגלגוליה….” (שבתי טבת, הדרך לאייר).
בעיניהם של בן גוריון וחברים המטרה – הקמת מדינת בן גוריון, מקדשת את כל האמצעים, ובראש ובראשונה – הפקרת המטרד היהודי לידי הנאציזם –
הם גם האמינו שלהם הזכות לקבוע מי לחיים ומי למוות… הם כח עליון…
ב-17 באוקטובר 1933 מוזמנים אל הנציב העליון, סר ארתור ווקופ, בן גוריון, שרתוק וסנטור, נוכח גם מזכירו של ווקופ. הנציב מבהיר לבן-גוריון:
“הסוכנות היהודית חופשית כמובן לחלק סרטיפיקטים למי שהיא רוצה”.
תשובת בן-גוריון:
“יש צורך בעלייה מובחרת, הציונות אינה מפעל פילנטרופי. אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של יהודים, שיפתחו את הבית הלאומי….” (אות-קין)
במאמר “שארית פליטה בדיוני הנהלת הסוכנות”, כותב יחיעם וייץ:
“העליה הסלקטיבית היתה ביטוי וסמל לתפיסתו של הישוב את תדמיתו העצמית. העליה הסלקטיבית היא סמל לאליטה הקולטת אליטה מפני שאותה אליטה עונה על נורמות חברתיות וערכיות מסוימות” (שם).
בן גוריון: “גאולת העם היהודי היא תהליך ממושך, וכל עוד לא נתגשמה הציונות, אנו מצווים לשרות ההגשמה, לשרותה של ארץ ישראל ולא להיפך. וארץ ישראל זקוקה כיום לא למהגרים סתם אלא לחלוצים” –
“… קודם כל את אלה העשויים להביא תועלת ממשית לבנין הארץ ותחיית העם. עדיפות עליונה יש לתת לילדים, משום שהם אלמנט חשוב לישוב הארץ (וקלים לחינוך מחדש, ברוח בן גוריון סבא. של יריב…. ח”א) רצוי מאד נוער חלוצי, משום שהוא כבר עבר הכשרה מתאימה, ולכן מסוגל מבחינה רוחנית לעבודה ציונית. חשוב גם לפעול להצלתם של העסקנים הציוניים, כי כלפיהם קיימת חובה מוסרית..” (תזכיר פנימי של ה”סוכנות היהודית”).
באביב ת”ש, 1940 מפיצה תנועת הנוער – “ברית חשמונאים” את הקריאה הבאה:
אל הנוער העברי!
בשעה זו, עת העולם כולו שוקע בלהבות, וגורל עמים ומדינות נחתך בקרבות זעם, בים באויר וביבשה, בשעה שמליוני בני אדם שוכבים בחפירות הגנה והתקפה, להשליך את נפשם מנגד להצלת עמם ומולדתם, בשעה שאש הקרבות מתלקחת, ובכל הארצות, אחת אחת, לפי התור, תוקעים בשופר-המלחמה ומזעיקים את הנוער שלהן אל הדגל, בשעה שהקרבות יכריעו גורל עם ועולם: לחיים או למוות, בשעה זו הנך נקרא להכריע גם אתה את גורל עמך ועתידו.
גולת ישראל באש, מליוני יהודים בפולין הנאצית והסובייטית עוברים בכל יום את שבעת מדורי הגיהינום, שהכינו להם פראי אדם חיות טרף.
נוער עברי! אם תנצחנה בנות הברית ואם תנוצחנה, יהדות פולין כבר נוצחה!
בשעה זו גם הציונות אכזבה. אמרה להושיע ולא הושיעה. היא בטחה בחסד לאומים, היא נשענה על משענת קנה רצוץ של מדינות ועמים, שגם הן, כבנין קלפים רעוע, מטו ונפלו, היא בטחה במושבות וקבוצים והשלתה את עצמה לאמור: אלה יעמדו ביום פקודה. ולא ראתה איך עמים ומדינות חזקים מאתה, נמחקים כהרף עין, וכל עצמאותם, חירותם, אדנותם, הופכים לתוהו בשעה אחת, היא האמינה בתום לבב, כי “צרת היהודים” העמוקה מני-תהום והרחבה מני-ים, היא אשר תזעזע עמים ומדינות, תחריד אותם מכסאותיהם, למצוא מרגוע לעם נצח, ולא ראתה כי לגורלנו, לשברנו, לאסוננו אין דואג ואין מציל, היא גם חשבה כי שונאי ישראל עצמם, ידאגו למצוא מקלט לעמנו, כדי להיפטר מ”שאלת היהודים”, ולא ראתה כי לאנטישמיים פתרון משלהם לשאלת היהודים, ומשמעותו: דם ואש ורצח והשמדה, רוחנית וגופנית, רעב ושוד, מחוסרת ישע ללא אונים, בלי דרך ובלי שיטה עומדת הציונות לנוכח החורבן השלישי של עם ישראל!
נוער עברי,
בשעה זו, ערב חג החירות, קוראת לך התנועה החשמונאית, לחשבון עולמך, עולם עמך. ימי גדולות לנו עתה, ימי הכרעת גורל עולם, מחדש, בהם יוכרע גם גורל העם, עמנו.
אם תשוב אל התורה השלמה, וממנה תשאב עוז ואומץ למלחמתך, תקותך,
אם תשתחרר מחלאת הגלות, ותקדש את כל חייך למען תקומת ממלכת ישראל, בחוקי ישראל,
אם תעמוד על המצפה – מצפה ה’ – ותחכה לשעת הכושר לעשות את אשר עשו אבותים החשמונאים,
אם לא דאגות פעוטות של כתה ומפלגה תמלאנה לבבך, כי אם גאולת העם כולו וקיום תורת חייו,
אם תשבע שבועת קודש, בימיך ולעיניך יקום מקדש ישראל,
אם תקדש את שריריך ואת לבבך יחד לחירות ישראל,
אז יתרחש שוב הנס – המעשה… והצלת את עמך ובנית את ממלכתו.
חשל את נפשך על מזבח-התורה, ואת גופך על מזבח האומה, ובכוח פלאים זה, לך והושעת את ישראל.
ברית החשמונאים היחידה המחנכת הנוער בדרך הצלה זו, קוראת אותך אל הדגל – דגלנו – דגל החשמונאים.
מפקדת ברית החשמונאים בארץ ישראל.
את פשעי המימסד ה”ציוני” היא מייחסת לתמימות! כמו את השימוש שעשה בן-גוריון ב”שואה” לקידום מטרותיו! הוא קיווה שה”אסון” ישמש “מנוף” לקידום מטרותיו, על כן, לא רק הניח ל”אסון” לקרות, אלא, אף סייע לו….
וכך כתבו:
“נוער עברי! אם תנצחנה בנות הברית, ואם תנוצחנה, יהדות פולין כבר נוצחה”!
וזה באביב 1940, ולחסידי בן-גוריון יש עזות המצח ויחס הזילזול באינטליגנציה של העם היושב בציון, לטעון, שבן גוריון לא ידע עד סוף שנת 1942 שבאירופה מבוצעת השמדת העם היהודי. כל תינוק של בית רבן יודע, רק לא מנהיג ה”מדינה שבדרך”, המסתובב לו בלונדון ובוואשינגטון, בעיצומה של השמדה, ועושה נפשות לרעיונותיו, רעיונות של דיקטטור עריץ, המקים את הדיקטטורה שלו, חסר מוסר וחסר עכבות.
וכזו היא אמונתם התמימה בתמימותם של הפושעים, במזיד, נגד העם היהודי: “… היא (הציונות) האמינה בתום לבבה, כי ‘צרת היהודים’, העמוקה מני-תהום והרחבה מני-ים, היא אשר תזעזע עמים ומדינות, תחריד אותם מכסאותיהם, למצוא מרגוע לעם נצח…”.
אבל אפשרות של זדון, לא עלתה כלל בדעתו של נוער ברי”ח, שהיה סוּפֶּר -“ממלכתי”, אבל עם נשמה יהודית. אז טרם ידעו את האמת….
גם בן גוריון פרסם מנשרים לנוער העברי, כמו זה –
מלחמה לנוער העברי בטירור ובמבצעיו!
הטרור הפרוע של הפורשים ופורקי העול…המכוון כביכול כלפי השלטון הבריטי ומוסדותיו, פוגע למעשה בראש ובראשונה בעמנו הדווי ובאחרית התקווה הציונית…
המסייע לאויב – אויב הוא!
מחוללי הטרור, המכנים עצמם “ארגון צבאי לאומי” ו”לוחמי חירות ישראל” בוגדים המה.
נוער עברי! ….
אתה נתבע כעת לקום ולבער את נגע הטרור מקרב היישוב.
אל יבואו פורצי הגדר בקהל הנוער העברי !
מספסלי הלימודים יוצאו, ומן הסדנאות יורחקו.
לא תורשה תעמולתם בכתב ובעל פה – לא ברחוב ולא באולם סגור. לא בבית תפילה ולא בבית ספר ולא בשום מקום אחר.
אל יינתן מחסה לעוכרים בבית הוריכם, קרוביכם ומכריכם! אל כניעה לאיומים ולסחיטות!
יעמוד הנוער על המשמר! יפעל הנוער בכוחות עצמו ויושיט כל העזרה למוסדות הציבור והשלטון לשם מניעת הטרור ופירוק ארגונו! ידעו אנשי הכנופיות, כי ייתקלו בהתנגדותו הנמרצת של הנוער העברי המאוחד. הפתח לתשובה עודנו פתוח לפניהם. אולם המהרסים והמחריבים שאין להם עוד תקנה, יבודדו ויופקרו, עד שיוקעו משורות היישוב, עד שהטרור ייפסק וארגונו יבוטל.
האיש היה רקוב, לפני ולפנים. תמצית הרוע. בכל הסיפורים על בן-גוריון, אין גם סיפור אנושי אחד, כמו עזרה לזולת!