סמרטוט אדום – טור שבועי, 23 באוגוסט, 2007: השב”כיאדה

סמרטוט אדום – טור שבועי, 23 באוגוסט, 2007: השב”כיאדה


גדעון ספירו 30.08.2007 09:47
האתוס הדמוקרטי

האתוס הדמוקרטי


השב”כיאדה *** השופטים כטרוריסטים *** בושת הבריחה *** לעצור את אלדר *** ברוך שפטרנו *** תקשורת חופשית בע”מ *** אין להם בושה



השב”כיאדה

בעקבות פגיעת שיירת ראש הממשלה בילדה בת 12 שחצתה מעבר חציה באור ירוק שעה שהשיירה חצתה את הצומת באור אדום, מתרעם פרופסור אבינרי על טירוף אמצעי הביטחון שעוטפים את ראש הממשלה, ופונה אל כבודו להרפות מעט בשם “האתוס הדמוקרטי”.  (“דיני נפשות” – הארץ 21.8.2007).

קצת מוזר לשמוע את אבינרי נאחז באתוס זה, שעה שמטרים ספורים מביתו מתקיים מזה 40 שנים אחד ממשטרי הכיבוש האכזריים ביותר מלווה בסימני היכר של משטר אפרטהייד, שהוא היה שותף בעיצובו שעה שכיהן כמנכ”ל משרד החוץ.

אני מציע להפסיק את כל השב”כיאדה סביב ראש ממשלה, מסיבה מאד פשוטה: היא לא יעילה ולא מגינה על ראש הממשלה מפני מתנקש נחוש ומתוחכם.

אינני מחסל מקצועי, אולם כדי להוכיח את הנחתי ביצעתי סימולציה בשיטת הריאליטי והצבתי מספר פעמים מארבים לראש הממשלה מבלי שלאיש מכל מעגלי הביטחון היה מושג ירוק.

נתחיל בכך, שדווקא שיירת ראש הממשלה היא מעין כרוז שמודיע “הנה הוא בא”. היה לי מידע על מסלול השיירה ומצאתי מקום מסתור שהשקיף היטב על הקטע בו עברה השיירה. הייתי מצויד בצינור פשוט בעל קוטר דומה לכלי נשק היורה טילים. לא הייתה כל בעיה לירות על השיירה טיל או טילים החודרים כל שריון של הרכבים היקרים. את התרגיל הזה ביצעתי פעמיים.

שלוש פעמים הייתי בנקודות תצפית בהן איתרתי ללא קושי עם משקפת קונצרטים את ראש הממשלה. והייתי מצויד ברובה צעצוע עם טלסקופ שהיה כמובן יכול להיות גם אמיתי לחלוטין.

פעם נוספת הייתי באירוע בו שהה ראש הממשלה, שאיפשר לי קירבה כמעט אינטימית אליו. אמנם לא הוזמנתי על ידי ראש הממשלה, אבל מכר שהיה בסוד האירוע סידר לי אישור כניסה, ועברתי את כל מעגלי הבדיקה מבלי שגילו בבגדיי כלי עץ שהיה יכול להיות חד מאד. אילו היה מדובר במישהו שכוונותיו רעות, לא הייתה כל בעיה “לסגור ענין”.

בשעתו כתבתי לראש השב”כ, כי שיטות האבטחה, לא זו בלבד שאינן שומרות על ראש הממשלה אלא תורמות לסיכון חייו, שלא לדבר על סיכון חיי אדם בנסיעות במהירות מטורפת של השיירה שחוצה רמזורים אדומים  ואי הנוחות שנגרמת לאזרחים לקראת הגעתו לאירועים.

הצעתי לראש הממשלה כי ראוי לעשות בדיוק את ההיפך ממה שהשב”כ עושה.

במקום שיירת מכוניות מהודרות ויקרות מלווה במשטרה ואורות צ’אקלאקה, שמבליטה ומכריזה “הנה ראש הממשלה מגיע”, לדאוג להטמעתו על יד שימוש במכונית שאינה חורגת מהממוצע בכבישי ישראל. במקום מכונית שבולטת בשונותה וממקדת את העין, נסיעה במכונית סטנדרטית שיכולה להיות גם נוחה, עם חלונות שאינם מאפשרים מבט פנימה, מלווה לכל היותר במכונית אבטחה דומה, וזהו. הדבר יחייב שינוי מה בלוח זמנים, שהרי המכונית האלמונית של ראש הממשלה תחכה ברמזורים כמו כולם. למקומות רחוקים הוא ממילא טס במסוק.

כשראש הממשלה יגיע לאירוע לא צריך את כל האוהלים ושאר סידורי ביטחון שלא שווים דבר, כפי שהוכחתי.   במקום האירוע יחכה לו המארגן ומספר שוטרים והוא ייכנס כאחד האדם.

איני מציע זאת בשם הדמוקרטיה, שהרי אין בישראל דמוקרטיה כל עוד הכיבוש מתקיים, אלא משום שזה חוסך חיי אדם וטרטורים מהאזרחים, וגם יותר יעיל וזול.

במקום כל אותה ריצת אמוק סביב שמירת ראש הממשלה, שכאמור חסרת תוחלת, ראוי למקד את מעיינינו בשמירה על ראש הממשלה שלא יסכן את חיינו במלחמות מיותרות.

השופטים כטרוריסטים

23 באוגוסט 2007

לכבוד

דורית ביניש

נשיאת בית המשפט העליון

רחוב שערי משפט

הקריה,ירושלים 91950

גברתי הנשיאה

                 הנדון:  בג”צ 834/07- פסק דין מיום 2.8.2007

הבג”צ עניינו בעתירת תושבי הכפר אום סלמונה שבנפת בית לחם נגד תפיסת 152 דונם על ידי כוחות הכיבוש הישראלים (“המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית” בטקסט המשפטי) לשם “הקמת גדר ביטחון ממזרח ודרום מזרח לאפרת”. מדובר בקרקע חקלאית הנטועה בעצי גפן, תאנה ושקד המשמשת לפרנסת תושבי הכפר. העותרים טענו כי לא הייתה כל הצדקה לתפיסה, כי יש אלטרנטיבות שלא מחייבות פגיעה בחקלאים הפלסטינים, אולם גם אם תתקבל טענת צבא הכיבוש בדבר התוואי, ניתן היה לבנות את הגדר סמוך לבתי ההתנחלות וכך להקטין באופן משמעותי את שטח הקרקע שנלקח מהחקלאים הפלסטינים.

בפסק הדין אותו כתבת, ואליו הצטרפו חברותייך להרכב, אילה פרוקצ’יה ואסתר חיות, קיבלתן במלואן את טענות צבא הכיבוש לפיהן לא היה מנוס מתפיסת הקרקע. למה? כי כך עושים כאשר “המפקד הצבאי” מעלה את מלת הקודש “ביטחון”.  בפסק דינך השתמשת באותם דפוסי לשון שהפכו בבתי המשפט לחלק ממכבסת המלים של הכיבוש כמו “נחה דעתי, שהפגיעה בעותרים אינה חמורה עד כדי כך שאינה מדתית”. אינה חמורה? מדתית? איזה עזות מצח ואטימות מסתתרות מאחורי מלים אלו שעה שאת יודעת  כי אותם 152 דונם שנתפסו מהווים למעלה מחמישים אחוזים מחלקת קרקע של 272 דונם.

מרגיזה במיוחד הפיסקה בפסק דינך בה את דוחה את טענות העותרים כי ניתן היה להקים את הגדר סמוך לבתי המתנחלים וכך להקטין משמעותית את הנזק לחקלאים הפלסטינים. את מקבלת את טענת הצבא כי צריך להקים את הגדר במרחק ניכר מבתי המתנחלים “להגן על אזרחי ישראל מפני פעולות טרור”. את יותר אורווליאנית מאורוול עצמו. מי כאן הטרוריסט ומי כאן הנפגע?  את מעמידה הכל על הראש.

 החקלאים הפלסטינים הם נפגעי הטרור הישראלי. הקמת ההתנחלויות היא טרור, צבא הכיבוש בשיטות  הדיכוי האכזריות שלו הוא טרור, וגם את וחברייך השופטים הנכם חלק ממערכת הטרור, טרור שולחן כתיבה שנותן גיבוי לטרור הישראלי בשטחים הכבושים.

בסעיף 9 של פסק דינך את אומרת “כי שאלת חוקיות ישיבתם של התושבים הישראלים באפרת אינה עומדת כיום להכרעה בפנינו”. גם זה משפט שחוזר על עצמו בעשרות פסקי דין של העליון בבואו לדון במתרחש בשטחים הכבושים. מדוע זה לא עומד להכרעה בפניכם? שהרי העותרים העלו סוגיה זו. אלא שאת, חברותייך להרכב וחברייך השופטים האחרים, הנכם חבורה של שפנים ומשת”פים עם הכיבוש. שפנים – משום שאת וחברייך יודעים שההתנחלויות הן בלתי חוקיות, שישיבתם של תושבי התנחלות אפרת בשטחים הכבושים אינה חוקית, שהפקעת הקרקעות הפלסטיניות לבניית גדרות וחומות הפרדה אינה חוקית, כך קובע הדין הבינלאומי, כך גם קבע בית המשפט הבינלאומי בהאג, ואין לכם את האומץ לומר הרף. משת”פים – משום שאתם  פוסקים שוב ושוב לזכות הפושעים  והטרוריסטים ונגד הפלסטינים נפגעי הטרור הישראלי. אני מקווה שיבוא יום וגם אתם תעמדו למשפט על המשפח שלכם.

בינתיים, עד שאת וחבריך תועמדו לדין, יש לעשות מעשה, חשוב להמחיש לך מה משמעות פסק דינך, מה פירושו לפגוע בחלק הארי של השטח החקלאי ולומר שזה “מדתי”

אשר על כן אני מתכנן לגייס קבוצת חברים ש”תתפוס” למעלה מחמישים אחוזים מדירתך המרווחת, נתמקם בה, נותיר לך ולבעלך חדר עם שירותים, נקים גדר בין החלק התפוס ,לבין החלק שיישאר ברשותך, ונשגר לך פתק שהכל  מדתי, וכי “נחה דעתנו” שהחלק שנתפס  “לא גרם לך פגיעה חמורה”.  לאחר מכן נשוחח  שוב.   

                                                                                 גדעון ספירו

העתקים:  השופטות פרוקצ’יה וחיות, היועץ מזוז

בושת הבריחה

22 באוגוסט 2007

לכבוד

אהוד אולמרט

ראש ממשלת ישראל

משרד ראש הממשלה

קריית בן גוריון,ירושלים

קולגה יקר,

ברצוננו לברך אותך על החלטתך האמיצה לא לכלול במסגרת ניצולי שואה מאות אלפייהודים שברחו מהצבא הגרמני המסתער, מתקדם וכובש. מי שבורח מגרמנים, לא זכאי לפיצוי.

 

מורשת אייכמן

לעצור את אלדר

19 באוגוסט 2007    

לכבוד

עדי אלדר

ראש עיריית כרמיאל  ויו”ר המרכז לשלטון מקומי

שדרות קק”ל 100,   ת”ד 600

כרמיאל

מר אלדר שלום,

בתכנית האחרונה של פוליטיקה  (יום ג’ 14.8.2007) ששודרה בערוץ הממלכתי של הטלוויזיה הישראלית נימנית עם משתתפי הדיון שהוקדש לצעירים שלא מתגייסים לצבא, ואשר במינוח המימסדי מכונים “משתמטים”.

אמרת שם בין השאר “שהשירות בצה’ל הוא ערך עליון”. 

להזכירך: רק במשטרים טוטליטריים  שירות בצבא הוא ערך עליון. בגרמניה הנאצית השירות הצבאי היה ערך עליון, כך גם בספרד הפשיסטית תחת שלטונו של הדיקטטור פרנקו. צבא, כל צבא, הוא ארגון אלים, היררכי  ולא דמוקרטי שמכשיר את חייליו להרוג בני אדם. לכן, במדינות דמוקרטיות שירות צבאי לעולם לא יקבל את המדרגה הנעלה של ערך עליון.  אתה מייצג השקפה פשיסטית מילטריסטית.

מעבר לכך, כאשר מדובר בצבא הישראלי, שמזה ארבעים שנים הוא צבא כיבוש אכזרי השולט על עם אחר, מדכא זכויות אדם  ומבצע פשעי מלחמה, אי שירות בו הוא ערך הרבה יותר עליון מהשירות בו. לכן אני מסייע בכל דרך לצעירים לקבל פטור משירות צבאי. יש מדרגות של אצילות בעילות לסירוב להתגייס. סירוב הנובע מהשקפת עולם הומניסטית או פצפיסטית,  לפיהן אין  לקחת חלק בפשעי הכיבוש,  בהרג ילדים , נשים וזקנים, בענישה קולקטיבית שהיא סוג של אונס קבוצתי שחיילים מבצעים על בני העם הכבוש, היא בדרגת אצילות גבוהה. אולם גם מי שתורתו אומנותו, או מקבל פטור באמצעות קב”ן, כולן עילות מכובדות משום שהתוצאה היא שאיש מהם אינו לוקח חלק בזוועות הכיבוש.

אני מציע לך לשקול שוב את המסע המקרתיסטי שאתה עורך עתה, בהחרמת אמנים ושלילת מקומות עבודה ממי שלא שירתו בצבא. ייתכן שאצא בקרוב למסע הרצאות בגרמניה על תנועות השלום בישראל, ואם לא תודיע שאתה חוזר בך ממסע ההכפשה וההחרמה ממי שלא ביצעו פשעי מלחמה, אציג אותך כדגם  אופייני לישראלי שהכיבוש מייצר, אותו כינה  פרופסור ישעיהו ליבוביץ  המנוח “יודונאצי”, זה הרואה בצבא ערך עליון. בכך אתה נכנס לנעליהם של אידיאולוגים ברייך השלישי שראו בשירות הצבאי ערך עליון. כרמיאל הוקמה על אדמות שהופקעו מאזרחים ערבים  למען מטרה גזענית של “ייהוד” האזור. בהחרמת אמנים וסגירת מקומות עבודה בשלטון המקומי בפני מי שלא שירתו בצבא, אתה ממשיך את הגזענות שעומדת ביסוד כרמיאל.  עצתי לך, לעצור, שאם לא, יחפשו שוחרי זכויות האדם דרכים לעצור אותך.  אנא העבר מכתבי לכל ראשי הרשויות המקומיות המאוגדות במרכז לשלטון מקומי.

גדעון ספירו    

ברוך שפטרנו

יחיאל חורב, מי שהיה במשך עשרות שנים בתפקיד המלמ”ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) עזב את תפקידו. ידיעה משמחת לכל שוחרי הדמוקרטיה.

האיש הזה הוא תזכורת לטרור הממלכתי הישראלי,  דגם של סוכן במשטרי עריצות. הוא הקים מעין שירות חשאי פרטי  בתחומי משרד הביטחון ללא בקרה ממשית של הציבור, התעלל באנשים, רדף אותם ואסר על פרסום תמונתו ושמו ברבים.

שמו פורסם לראשונה בדיון שהתקיים בכנסת על הכור בדימונה ב-2 בפברואר 2000 אותו יזם ח”כ עיסאם מחו’ל. שמו הוכנס לתוך הנאום וכך נשבר האיפול. זמן מה לאחר מכן עוד ניסה למנוע את פרסום תמונתו אבל לבסוף גם בנושא זה הוסרה הצנזורה.

זכורה במיוחד התעללותו של חורב באסיר המצפון מרדכי ואנונו, הן בתקופת כליאתו, 11 וחצי שנות בידוד, והן לאחר שיחרורו כשהטיל עליו איסורים ומגבלות המונעים את יציאתו מישראל. ואנונו ממשיך להיות אסיר מצפון.

חורב היה כתם על כל המושגים של משטר דמוקרטי, והליכתו היא בשורה לשוחרי החופש. ראוי היה לבטל לחלוטין את התפקיד. לצערי ממשלת ישראל לא בחרה באופציה הדמוקרטית ומינתה מלמ”ב חדש. השאלה עליה אין לנו תשובה כרגע, האם מחליפו ילך במסלול העריצות של חורב, או יפתח דפוסי התנהגות יותר דמוקרטים.

המבחן הממשי הראשון, הוא יחסו למרדכי ואנונו. האם ימשיך בהתעללות או יניח לאיש לצאת את ישראל ולחיות את חייו כאדם חופשי.

תקשורת חופשית בע”מ

ב-6 באוגוסט, יום הטלת פצצת האטום על הירושימה, קיים הוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי משמרת מחאה ברחבת הסינמטק בתל-אביב. המשמרת הייתה חוליה בשרשרת פעולות בכל העולם, שיצאו בקריאה לחיסול הנשק הגרעיני. המשמרת בתל-אביב הוסיפה את הערך המוסף המקומי בקריאה לפרוק חימושה הגרעיני של ישראל, למזרח תיכון חופשי מנשק השמדה המונית, לחתימת ישראל על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, לפתיחת הכור בדימונה לביקורת בינלאומית, לחשיפת מקומות הקבורה של הפסולת הגרעינית לביקורת גופים מקצועיים חוץ ממשלתיים. המשמרת הזכירה כ הדרך לאיראן לא גרעינית  עוברת בישראל הגרעינית. באחת, מזרח תיכון מגורען, הוא מזרח תיכון מסוכן.

אף עיתון לא דיווח על המשמרת, אם כי כולם קיבלו על כך מידע, לפני ואחרי. היחידים שגילו עניין, היו הרדיו הערבי בנצרת ורשת אל ג’אזירה.

 

..

ח”כ לשעבר עיסאם מחול  וכותב הטור

אין להם בושה

קורבנות רצח העם בדארפור הם לא יהודים, והם שחורים, ובנוסף הם גם אולי קצת ערבים, אז אין לממשלת ישראל “נציגת העם היהודי שנספה בשואה” שום עניין בהם. כסף ופיצויים אי אפשר להוציא מהם כי אין להם כסף בבנקים בשוייץ, להיפך, הם רק עולים כסף, אז מה התועלת בהם? זה היה רק עניין של זמן עד שממשלת ישראל תחצה את הקו האדום ותתחיל לגרש פליטים מסודן חזרה למצרים, והקו הזה נחצה.  הסימנים היו ברורים: שולחים אותם למעצר במחנות במדבר, זורקים אותם בצדי הדרך בבאר שבע, ראש עיריית חדרה מארגן בניגוד לכל חוק קבוצה חמושה שמגרשת את הסודנים שמצאו עבודה בחדרה, מעלה אותם על אוטובוס שיובילם הרחק משם  כי לדבריו  “העיר אינה פח זבל”. בחדרה אין מחאה, וראש העיר בעל הכיפה הסרוגה (בישראל הרבה נבלות ופושעים חובשים כיפה כי זה עוזר, הן בהפחתת עונשים בבתי משפט והן בחיים הציבוריים) לא מסולק בחרון ובקלון ממשרתו. הכתובת הייתה על הקיר והיא מומשה – מגרשים תוך אטימות לסכנה הנשקפת לחייהם.

ביום השואה נראה כמובן את ראש עיריית חדרה וראש ממשלת ישראל נושאים נאומים מליציים בטקסים רשמיים בנוסח “העולם לא למד” וכו’. הם כן למדו?  שילכו לכל הרוחות.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר