נשיא המדינה, ראובן ריבלין, אמרת: “כל מי שחושב שאני טועה חייב לומר זאת” – אז אני אומר לך: אתה טועה!

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, אמרת: “כל מי שחושב שאני טועה חייב לומר זאת” – אז אני אומר לך: אתה טועה!

שמחה ניר, עו”ד
29.11.2017 12:58
כל מי שחושב שאני טועה חייב לומר זאת

כל מי שחושב שאני טועה חייב לומר זאת


נושא נאום נלהב על הזכות שלנו להביע את דעתנו, הזכות ה”מקודשת שאין למעלה ממנה”, אשר “גם אם היא נוקבת, גם אם פעמים היא מתריסה בצורה חריפה ביותר, היא ביקורת שאנחנו כמדינה דמוקרטית חייבים להיות עדים לזכות של כל אחד מאיתנו להביע” – אבל באותה הנשימה ממש הוא מציב לה מגבלות המרוקנות אותה מתוכן



נשיא המדינה, ראובן
ריבלין, אמרת: “כל מי שחושב שאני טועה חייב לומר זאת” – אז אני אומר לך:
אתה טועה!

נושא נאום נלהב על הזכות
שלנו להביע את דעתנו, הזכות ה”מקודשת שאין למעלה ממנה”, אשר “גם אם
היא נוקבת, גם אם פעמים היא מתריסה בצורה חריפה ביותר, היא ביקורת שאנחנו כמדינה
דמוקרטית חייבים להיות עדים לזכות של כל אחד מאיתנו להביע” – אבל באותה
הנשימה ממש הוא מציב לה מגבלות המרוקנות אותה מתוכן

שמחה ניר, עו”ד

נא להכיר, מוזמנים לעקוב:
https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא
ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה
!

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור
החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית
ומתעב אותה

“יש
ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיק
ה”הוצאות”

 

זה
יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב
תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי
מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ
8743/14, שמחה ניר,
עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

שמחה ניר, עו”ד

www.quimka.net

www.quimka.com

www.grunis.com

quimka@quimka.com

 

29.11.2017

לכבוד

מר ראובן רובי
ריבלין

נשיא המדינה

ירושלים

נכבדי,

הנדון: אתה אכן טועה!

בשיחה
שקיימת בימים אלה
עם תלמידי מכינות קדם צבאיות על המתקפות נגדך, לאחר שלא חננת
את אלאור אזריה, אמרת, בין השאר:

“חופש הדיבור הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ושל
כל חברה, וכל מי שחושב שאני טועה חייב לומר זאת. אני לא יכול לבוא ולומר שאי אפשר
לומר דברים נגד אדם זה או נגד אדם אחר כי הוא מורם מעם”.

עוד אמרת:

“אני רוצה לומר חד וחלק – כל מי שמבקר, ברוך
יהיה. הזכות שלנו להביע את דעתנו היא זכות מקודשת שאין למעלה ממנה. כל ביקורת
אמיתית, גם אם היא נוקבת, גם אם פעמים היא מתריסה בצורה חריפה ביותר, היא ביקורת
שאנחנו כמדינה דמוקרטית חייבים להיות עדים לזכות של כל אחד מאיתנו להביע”.

וגם הוספת:

“אפשר להתווכח האם כל חייל צה”ל שטיפל
בסיטואציה טיפול כזה או אחר, האם לכך חינכו אותו או לא – אני מוכן להתווכח על
העניין הזה, וגם רואה את הוויכוח ככזה שיכול לגבש ולחדד דברים”.

אבל מיד אתה “מקלקל” בהסתייגות:

“הייתה התקפה על המערכת הצבאית עצמה, בכל מה
שקשור לעצם העמדתו לדין והדרך שבה מוצה הדין”.

לפני שאומר את דעתי על האמירה הזאת, אקדים ואומר: אני תומך בדרך בה הצבא
טיפל בפרשה, ואני תומך גם בהחלטתך שלא לחון את אזריה, אבל כאן אני לא מדבר על המערכת
הצבאית ולא על נשיא המדינה, אלא על חופש הביטוי.

מה הפסול ב”התקפה על המערכת הצבאית עצמה, בכל מה שקשור לעצם העמדתו
לדין והדרך שבה מוצה הדין”? יש החושבים שהמערכת הזאת החמירה עם אזריה, כדי
לרצות ציבורים מסויימים, אבל, מאידך, יש החושבים שהמערכת הזאת דווקא הקלה עימו כדי
לרצות ציבורים אחרים (ולכן לא העמידה אותו לדין על רצח, ומאותם השיקולים השופטים
בשתי הערכאות גם הם לא החמירו איתו).

האם המערכת הצבאית החמירה עם אזריה, או הקלה עימו? אין לי שום כוונה
להביע כאן את עמדתי, כי אני מבקש להגן גם על מבקריה מכאן, וגם על מבקריה מכאן.

והייתי מוסיף: גם כאשר המבקר סבור כי המבוקר עשה את הדבר הנכון, הוא יכול
לומר המבוקר עשה את הדבר הנכון, אבל מנימוקים פסולים, או, בניגוד לכך: דווקא
משיקוליו של המבוקר הוא היה חייב לעשות בדיוק את ההיפך.

ובמלים אחרות: מותר לבקר לא רק את פעולותיהם של המבוקרים, אלא גם את
כשרות שיקוליהם, ואפילו את תום ליבם.

ומכאן אל “כתב ההגנה” שלך, כאשר אתה אומר כי “חובה על
אנשים לדון ולהתווכח ובתנאי שהביקורת היא עניינית” אבל איך נדע אם הביקורת
היא “עניינית”, אם קודם החלטנו שהיא כזאת, וחסמנו את הביקורת אשר,
לטעמנו, אינה “עניינית”?

כמובא לעיל אתה אומר כי “כל ביקורת אמיתית, גם אם היא נוקבת, גם אם
פעמים היא מתריסה בצורה חריפה ביותר, היא ביקורת שאנחנו כמדינה דמוקרטית חייבים
להיות עדים לזכות של כל אחד מאיתנו להביע”, אבל איך נדע אם הביקורת היא
“אמיתית” אם חסמנו מראש את מה שנראה לנו כ”לא אמיתי”?

אבל נניח רגע ל”אמיתית” ונקרא את דבריך בלי המילה הזאת:

“כל ביקורת, גם אם היא נוקבת, גם אם פעמים
היא מתריסה בצורה חריפה ביותר, היא ביקורת שאנחנו כמדינה דמוקרטית חייבים להיות
עדים לזכות של כל אחד מאיתנו להביע”.

והשאלה היא מדוע ביקורת על כשרות השיקולים (של הצבא, של נשיא המדינה
ואחרים) אינה זכאית להגנה על “כל ביקורת, גם אם היא נוקבת, גם אם פעמים היא
מתריסה בצורה חריפה ביותר”?

ומכאן להחלטתך שלא לקבל את בקשת החנינה של אזריה. אתה אומר (ואני מאמין
לך) כי:

“אי אפשר לבוא ולומר שהדברים נעשים מתוך
שיקול זר כאשר אני מדבר על צה”ל, כאשר אני מדבר על ערכים, כאשר אני מדבר על
כך שאני רוצה שבעולם כשיראו אותנו במדי צה”ל יבינו שאנחנו בצבא המוסרי ביותר
שיש”.

ואני שואל: מדוע “אי אפשר” לייחס שיקול זר כאשר אתה “מדבר
על צה”ל … על ערכים … על כך שאתה רוצה שבעולם כשיראו אותנו במדי
צה”ל יבינו שאנחנו בצבא המוסרי ביותר שיש”. מדוע אי אפשר לומר שאתה
אומר זאת מן השפה ולחוץ?

כשאתה כורך יחד את “צה”ל … ערכים” יחד עם כך שאתה “רוצה
שבעולם כשיראו אותנו במדי צה”ל יבינו …”, יכול לבוא המבקר ולומר כבוד
הנשיא, אתה מפקיר את לוחמי צה”ל על מזבח יחסי הציבור שלך ו/או של המדינה,

ויכול מבקר אחר לומר זהו בדיוק, תדמיתו המוסרית של צה”ל קודמת לכל ערך
אחר.

וזאת בדיוק הפואנטה: כאשר אנחנו פוסלים מראש ביקורת “לא
אמיתית”, וביקורת על שיקולים זרים – כל הדיבורים בזכותה של “כל ביקורת,
גם אם היא נוקבת, גם אם פעמים היא מתריסה בצורה חריפה ביותר” הופכים לאות
מתה, אם לא לפארסה עגומה.

ובחזרה לדבריך, בהם פתחנו:

“חופש הדיבור הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ושל
כל חברה, וכל מי שחושב שאני טועה חייב לומר זאת. אני לא יכול לבוא ולומר שאי אפשר
לומר דברים נגד אדם זה או נגד אדם אחר כי הוא מורם מעם”.

אז אני מקיים את חובתי זו, אדוני הנשיא, ואומר לך: אתה טועה. אתה טועה
בדיוק בליבת התיזה שלך עצמך.
אתה מדבר על החופש למתוח ביקורת “גם אם היא
נוקבת, גם אם פעמים היא מתריסה בצורה חריפה ביותר”, אבל באותה הנשימה ממש אתה
מציב לה הגבלות אשר לא משאירות ממנה ולא כלום.

הן לא משאירות ממנה ולא כלום, כי ההגנה על ביקורת שהיא “נוקבת, גם
אם פעמים היא מתריסה בצורה חריפה ביותר”, כבר ממילא נמצאת בלב הקונסנסוס,
ואינה זקוקה לסיועו של נשיא המדינה, ומה שעדיין לא מוסכם על הכל הוא הזכות לפקפק
בטוהר כוונותיהם, תום ליבם וענייניות שיקוליהם של משרתי הציבור.

בכל הכבוד, ובציפייה לתגובתך,

שמחה ניר, עו”ד

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר