ב”ה

עייזר הפציר ברבין, שלא להתפטר, כי התפטרות הרמטכ”ל, ערב המלחמה,
תוסיף עוד לדמורליזציה בעם

נאצר חיכה לרבין במשך
כל תקופת ה”המתנה”, בה לא העז רבין להיענות לאתגר – הכרזת המלחמה של
נאצר. בספרו, “החודש הארוך ביותר”, מתאר מיכאל בר-זוהר את התקופה ההיא,
תקופת היסוסיו של רבין, שהודה, לבסוף, שאיננו כשיר, ושלח את עייזר ויצמן לנהל את
המלחמה הבלתי נמנעת. ובכל זאת, נחשב רבין ל”רמטכ”ל מלחמת ששת
הימים”. עייזר הפציר ברבין, שלא להתפטר, כי התפטרות
הרמטכ”ל, ערב המלחמה, תוסיף עוד לדמורליזציה בעם (שהתבטאה, בין השאר,
בבדיחות מקאבריות, כמו, האחרון יכבה את האור…).

מלחמת ששת הימים
הוכרעה בשלש שעותיה הראשונות, כאשר חיל האויר המצרי הושמד על הקרקע. עם ישראל נשם
לרווחה, והמפוכחים קלטו מיד, שנס גדול היה פה – הר הבית בידינו, וזו עובדה, לא
חלום, זה יישום התקווה בת שנות אלפיים…

משה דיין לא איבד
עשתונות, וגם לא זמן, והכריז – “השטחים הכבושים נתונים למשא ומתן על שלום...”. וכך נתקבעו חבלי לב ארץ ישראל, כ”שטחים כבושים”. זה
עתה נפלו טובי הבנים, במלחמה שכפתה עלינו המדינה הפיקטיבית, שה”שטחים”
היו כבושים בידיה במשך 19 שנה, כש”ישראל” אינה עושה שום נסיון לשחררם, ובכל
זאת לא היה שלום, אז, מה חשב לעצמו הפושע, משה דיין? הוא חשב, בדיוק, את מחשבות
עמוס עוז – “ניצחון צודק וטראגי”. צוואריהם של שני חידלי האישים האלה, עוז
ודיין, ניצלו משחיטה, לכן היה הנצחון צודק, אבל, שחרור ארץ ישראל והשבתה לעם
ישראל, זו טראגדיה. מאז אותה טראגדיה, עושים העמלקים, מהרסינו ומחריבינו, את כל
המאמצים להיפטר מלב ארץ ישראל, מתכלית שיבת ציון.

מאליו יובן, שבאותו
נבל, משה דיין, בחר הבוגד, מנחם בגין, ללוותו במהלכיו המטורפים בהסכם עם מצרים. דיין,
עוכר ישראל, מושחת, חסר מוסר, היה המוציא והמביא.

התירוץ של בגין היה –
שבשלום עם מצרים, הוא יציל את ישו”ב, אבל, סאדאת לא היה מוכן לחתום על
ההסכמים, אם בגין לא יכיר ב”זכויות הלגיטימיות” של ה”עם הערבי
הפלשתינאי”, ובגין, הכיר. היה הנבל הראשון שהכיר בזכויות הלא-קיימות האלה.
הוא שהעניק להן תוקף, בכך משך את חבלי ישו”ב מתחת לרגלינו. הוא היה הנבל
הראשון שהשתמש בתירוץ הבג”צ, כדי להחריב ישוב יהודי בארץ ישראל, את גרעין
אלון-מורה הראשון.

בגין היה עמלק.

היה הראשון שקפץ
למדמנה הנאצית של “שטחים תמורת שלום” –

תקפת, רצית להשמיד,
פיספסת, איבדת, עכשיו נפצה אותך, נחזיר לך, כפל כפליים, נשיב לך את כבודך האבוד,
נעניק לך סיכוי נוסף להשמיד אותנו, כשתהיה מוכן…. קוראים לזה, “הסכם
שלום”.

אנחנו נחריב את שלנו,
אתם תצהלו ותשמחו, וכאמור, קוראים לזה “הסכם שלום”. וכל הזומבים יהללו
את ה”שקט בגבול מצרים”, כי, אנו באנו ארצה להשיג שקט בגבולות-אושוויץ…

ומשה דיין הביא את
הסחורה. למצרים, מכל טוב, פלוס, מענק מארה”ב על הסכמתה לקבל את כל המתנות
שהעניק לה הבוגד, בגין, ופלוס, שם טוב של “יוזמי” ה”שלום”.
“ישראל” קבלה הלוואה בריבית קצוצה, בעיטה, שלה היתה ראויה, באחוריה,
ולחצים, עד עצם היום הזה, לעשות ויתורים למען ה”שלום”, עובדה, עם מצרים
זה עבד…

זה שנים, שמצרים
משמשת צינור הנשק לעזה, אבל, אין לזה קשר להסכם ה”שלום…”

ישעיהו
פרק מח

 אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר יְקֹוָ֖ק לָרְשָׁעִֽים:

כל עוד תרדוף המדינה
הזו את היהודים ותאמץ את תכנית רוצחיהם, לא יהיה שלום בארץ הזו! לא יהיה שלום
למדינת השודדים, כל עוד היא מנשלת את עם ישראל מארצו, נחלת אבותיו. וככל שהיא
מפקירה יותר מאתרי ארצנו לידי חלאת המין האנושי, כן יופקר בטחונה..  אין אפס!

יש אלוקים!