ליאת יוסים, “הגורם הממונה על הכפשות שופטים”: עו”ד כפפה לרגליכם – הצעה שאי אפשר לסרב לה!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/45416
 
שמחה ניר, עו”ד 30.06.2016 10:40

נשכבת למענו על הגדר

נשכבת למענו על הגדר

ליאת יוסים, “הגורם הממונה על הכפשות שופטים”: עו”ד כפפה לרגליכם – הצעה שאי אפשר לסרב לה!

האם היא ושולחיה ירימו את הכפפה? אני בספק.

שמחה ניר, עו”ד

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

מרת ליאת יוסים, עורכת-דין בלשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט, מתהדרת בתואר “הגורם הממונה על הכפשות שופטים”.

מכוח הפונקציה הזאת היא שלחה לי מכתב-דרישה להסיר מהאתר שלי פרסום מסויים, בליווי איומים בתביעה משפטית, ואני השבתי לה והשלכתי לרגילה כמה וכמה כפפות: מחד – “תתבעו אותי!”, ומאידך – אני עדיין מוכן להידברות אתכם, כפי שהייתי מוכן מאז ומתמיד.

והנה, כמה מפתיע, “הגורם הממונה על הכפשות שופטים” לא טרח להשיב לי – למרות תזכורת אחת לפחות ששלחתי לו.

הפעם אני חוזר אל הגב’ בהצעה שקשה לסרב לה, אלא למי שיצר ההרס העצמי שלו הוא בלתי נשלט ע”י כוחות ההגיון.

אני מנחש שגם הפעם היא לא תשיב.

גם בפעם קודמת, כאשר היא ביקשה להגן על השופטת ורדה אלשיך – לפני שכל העם בציון למד מי החלאה הזאת – השבתי לה, והיא, כמה מפתיע, גם אז לא טרחה להשיב לי.

_______

למאמר באתר חופש הביטוי על שם אשר יגורתי-גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

www.grunis.con

__________

 

רשת האתרים של קימקא

שמחה ניר, עו”ד, עורך ראשי

www.quimka.net

www.quimka.com

www.grunis.com

quimka@quimka.com

 

30.6.2016

לכבוד

מרת ליאת יוסים

הגורם הממונה על הכפשות שופטים

הלשכה המשפטית

הנהלת בתי המשפט

ירושלים

 

נכבדתי,

הנדון: הצעה שקשה לסרב לה

בפתח הדברים אזכיר לך כי טרם קיבלתי כל תגובה למכתבי אליך מיום 27.3.2016, בו הצעתי/הסכמתי “לזרום” אתכם לא במעט.

המנעותכם/התחמקותכם מהתייחסות מכתבי פוגעת בכבודם של שופטי ישראל הרבה יותר מאשר כל הפרסומים שלי, כולם גם-יחד.

אני מבין שמכתבי הנ”ל דחק אתכם לפינה לא-נוחה, למצב של לא-לבלוע-ולא-להקיא, אבל לפני שאתם – ובמילה “אתם” אני מתכוון לשופטי ישראל כולם, שהרי “שלוחו של אדם כמותו” (השופטים הם השולח, את השלוח) – שולחים מכתבים כמכתבך מיום 14.3.2016 (נשוא מכתבי הנ”ל), אתם צריכים לחשוב על כל ההשלכות שבדבר, על כל “עץ האפשרויות”, כולל מה תהיה תשובתו של הנמען, ומה תשיבו עליה, וכן הלאה – כמו שחקן שחמט, אשר חושב הרבה-הרבה צעדים קדימה.

וזה מביא אותי אל הצעתי דהיום – לא הצעת-שוחד, לא תחנונים למשהו עבור עצמי, אלא עיסקה של דבר-תמורת-דבר (quid pro quo) – תרצו תאכלו, לא תרצו – גם טוב.

מי שהעיפו אותי ממקצוע עריכת-הדין – שופטים שהתלוננו ושופטים שאישרו – ל-27 שנות השעייה + שתי השעיות לצמיתות (הכל, כנראה, מצטבר…) – גם הם לא עשו שיעורי-בית, גם הם לא חשבו מעבר לקצה חוטמם. הם חשבו שיסתמו לי את הפה בדרך הזה, אבל שלחו אותי למקום בו הם כבר לא יכולים לומר לי “באיזה סגנון אדוני מדבר”, והיום אני יכול לעשות ולפרסם ככל העולה על רוחי – הרבה-הרבה מעבר לכל מה שיכולתי לחלום ולהעז עד שנת 2003, אז זה התחיל.

אם הם היו משעים אותי לחודש + חודשיים על-תנאי, למשל, ובהדרגה מעלים את המינון, הם היו יכולים לסתום לי את הפה לצמיתות, אבל בלהיטותם להכות בי התקיים בם תפסת מרובה, לא תפסת.

אני תוהה מה יצא לכם מזה, כאשר כל מה שאתם יכולים לעשות לי היום זה רק מכתבי-איום שאין מאחוריהם אפילו צל-צילן של כוונה או אפשרות לממשם, כאשר בהיותי חבר הלשכה לא הייתם צריכים לאיים עלי, אלא רק לשלוח מכתב ללשכה, וזו הייתה קופצת לדום, ומוציאה לכם את הערמונים מהאש.

השאלה היא איך יוצאים מזה, ואיך מחזירים אותי למצב בו אני מוגבל בחופש-הביטוי שלי, ואתם מוגנים מפני הביקורת, אבל השאלה הקודמת לה היא אם אתם בכלל רוצים לצאת מהמצב הזה, כאשר ישנם – לכאורה – פסקי דין “חלוטים”, לפיהם אני “מושעה” עד שנת 2030, ולאחר מכן אני, בן 91 שנים, מתחיל לרצות שתי הוצאות-לצמיתות מהלשכה, בזאת אחר זו.

אתם באמת-ובתמים אתם רוצים לצאת מהמצב הזה, ולחזור למצב בו אני חבר בלשכת עורכי הדין (וממילא גם מוגבל בביקורת שלי על השופטים) – אם באמת אתם חפצים בכך, אני אציע לכם פתרון משפטי המאיין את כל פסקי הדין ה”חלוטים”.

לפתרון הזה יהיה, מבחינתכם, “בונוס” נוסף: אתם תוכלו להתלונן עלי שוב על כל הדברים שבגינם כבר נענשתי, ואני לא אוכל לטעון “כבר נשפטתי”, כי אם אנחנו מאיינים את פסקי-הדין, פשיטא שהם היו כלא-היו, ואני לא יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו (זה לא מתאים לי, לא מתיישב עם הפילוסופיה המקצועית שלי, וזה גם למטה מכבודי).

לא מן הנמנע – אבל זה מצריך עיון – שתוכלו להתלונן עלי גם על פרסומים שלי מאז 2008, עת הוצאתי מהלשכה, ועד למועד החזרתי אליה – תקופה בה לא הייתי כפוף לדין המשמעתי שלה.

מה תרוויחו מזה? תוכלו שוב להביא להשעייתי (הפעם בכמויות מדודות …), אבל בתקופות בהן אהיה מושעה, אני אמשיך להיות כפוף לשיפוט המשמעתי על דברים שאעשה בתקופת ההשעייה.

אני מזמינכם  להתייחס לרעיון הזה ברצינות, כי אני יכול לחיות גם בלעדיו – אתם הם המתקשים לחיות בלעדיו.

בלי קשר לאמור, אני מוכן גם ל”סולחה של אמיצים” – חילופי הצהרות ביניכם לביני, בלי שום  תמורה נוספת, דהיינו בלי להחזיר אותי למקצוע. חילופי-הצהרות בהם כל  צד יוותר על משהו מהאגו שלו – גם לכם, גם לי, יש מזה בשפע!.  אפשר גם מעין הליך-גישור שיביא לזה.

מרת יוסים, אתם לא חייבים לקבל את מה שאני מציע לכם, אבל אם  אתם מדברים על “כבוד מערכת המשפט” ו”כבוד השופטים” – מה שאני מציע לכם יביא לכם הרבה יותר כבוד מאשר יש לכם כיום.

אני מצפה לתשובה כלשהי, לא רק למכתבי זה, אלא גם למכתבי הקודם אליך, מיום 27.3.2016. לא תענו – הציבור ישפוט אתכם גם על כך.

מהאמירה שהציבור ישפוט אתכם את יכולה להבין שגם המכתב הזה מתפרסם ברבים – הן בהאתר של קימקא, והן ב”משוב העם” – אתר חופש הביטוי, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”.

באותו הכבוד שאתם רוחשים לי,

 

שמחה ניר, עו”ד

עורך ראשי

רשת האתרים של קימקא

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר