וָאָשֻׁב, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה,
וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יוֹצְאוֹת, מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים; וְהֶהָרִים,
הָרֵי נְחוֹשֶׁת.
בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁונָה, סוּסִים אֲדוּמִּים; וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית,
סוּסִים שְׁחוֹרִים. וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִישִׁית, סוּסִים לְבָנִים;
וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִיעִית, סוּסִים בְּרוּדִּים, אֲמוּצִּים.

—- (זכריה, פרק ו’)

הכותרות בתקשורת בימים אלה מספרות על ארבעה גנרלים, רמטכ”לים לשעבר,
שחברו ביחד על מנת לגאול את העם היושב בציון מ”המצוקה” בה הוא נמצא
כתוצאה ממדיניותו “הכושלת” של נתניהו. בהופעותיהם הפומביות הם הפליאו את
מכותיהם ולא חסכו גידוף או השמצה מראש הממשלה – בהשאלה מהנאמר בהגדה של פסח כל
המרבה לגדף את נתניהו הרי זה משובח.

מבין הארבעה – ברק, יעלון, אשכנזי וגנץ, הגדיל לעשות אהוד ברק, שנוסף
להיותו רמטכ”ל לשעבר כיהן פעמיים כשר ביטחון ופעם אחת, תקופה קצרה, כראש
ממשלה. בהשוואה לאש והגופרית שברק הטיח בנתניהו, ה”כיסוי” הקבוע לו זוכה
נתניהו מעל דפי “העיתון לאנשים חושבים” יכול בהחלט להראות כאוסף של
מחמאות.

הופעתו של ברק משכה תשומת לב מיוחדת בגלל הזקן שהוא החליט לגדל – אולי
הוא חשב שהופעתו החדשה תקל על הציבור לשכוח את המורשת האומללה שהוא הותיר אחריו
כראש ממשלה/שר ביטחון. אבל לא קשה היה להבחין שזו אותה גברת בשינוי אדרת. על
מחדליו – אף לא מילה, על מחדליהם של אחרים – מלוא המגילה. בין השאר, בנאומו ברק
קרא להחלפת השלטון דרך מחאה עממית ודרך פתק הבוחר. מאחר ובחירות אינן נראות
באופק בשעה זו, זאת שאלה מעניינת למה בדיוק ברק מתכוון כאשר הוא מדבר על
“החלפת השלטון דרך מחאה עממית”. כאשר ברק נשאל על כך בראיון בטלוויזיה
ע”י רינה מצליח, הוא נמנע ממתן תשובה.

בקטע אחר של נאומו ברק הצהיר “התחילה הספירה לאחור לסיום כהונתו של
נתניהו”. הבנת המתרחש בעולם ויכולת חיזוי לא היו אף פעם הצד החזק של אהוד
ברק. כשפרצה מלחמת האזרחים בסוריה לפני חמש שנים, ברק “נתן” לאסד
מקסימום שבועיים של השארות בשלטון. זמן קצר לאחר מכן, בעקבות איומו של אבו מאזן
לפנות למועצת הביטחון לקבלת הכרה במדינה פלשתינאית במרץ 2011, ברק התנבא על
“צונאמי מדיני” הצפוי למדינת ישראל. על הצונאמי אפשר לאמר “נשיאים
ורוח, וגשם אין”, ואחיזתו של אסד במוסרות השלטון בסוריה איתנה יותר מתמיד. תחזיות
השחור של ברק אינן צריכות להדאיג את נתניהו.

בינתיים, בשלוש השנים שנותרו עד למועד הבחירות, ולפני שהם מתחילים לארגן
“מחאה עממית” על מנת לקצר את תקופת ההמתנה, על הארבעה להתגבר על מכשול
שהוא למעשה בלתי עביר – עליהם להחליט “מי בראש”.

אמחיש את גודל הבעיה באמצעות סיפור מהסרטים. לפני כארבעים שנה יצאה
מהוליווד קומדיה משעשעת בשם מלחמתו הסודית של הארי פריג (The Secret
War of Harry Frigg). הסרט, בכיכובו של פאול ניומן, תאר סיטואציה ממלחמת העולם השנייה
בה ארבעה גנרלים –אמריקאי, בריטי, צרפתי וקנדי, נמצאים בשבי האיטלקי. במקום לכלוא
אותם במחנה שבויים, האיטלקים שיכנו אותם בווילה מפוארת עם שמירה מינימלית והם היו
חופשיים לצאת ולבוא כעולה על רוחם. במפקדת בעלות הברית שררה מבוכה. אף אחד לא הבין
למה הם לא בורחים מהשבי. לבסוף מי שהוא עלה על התשובה – “כל הארבעה הם תתי
אלופים (גנרלים עם כוכב אחד), ואף אחד מהם לא מוכן לקבל פקודות מהאחרים” חשבו
וחשבו ומצאו פתרון. אתרו סמל בלתי ממושמע (פאול ניומן) שלאורך כל הקריירה הצבאית
שלו היה נמלט ממעצרים להם נידון על עבירות משמעת. בתמורה להבטחה שהוא יקבל חנינה
על כל עבירותיו, הוא הסכים לקבל דרגה זמנית של אלוף (גנרל עם שני כוכבים), ולצנוח
באזור על מנת ליפול בשבי ו”לתפוס פיקוד”. זה עבד, ואחרי מספר התפתחויות
שנועדו למלא את עלילת הסרט בתוכן, הגנרלים נמלטו מהשבי, תחת פיקודו של
ה”אלוף”.

הבעיה היחידה היא שהפתרון ההוליוודי איננו ישים למצב בישראל. מעל תת אלוף
יש דרגה של אלוף. אבל רב אלוף היא הדרגה הכי גבוהה אליה אפשר להגיע, ואין דרגה
מעליה. אז איך ימצאו פאול ניומן שרמטכ”ל לשעבר יהיה מוכן לציית לו? מהכרת
הנפשות הפועלות, מועד הבחירות הקרובות יעבור לפני שהפרימדונות האלה יצליחו להחליט למי
מהם מגיעה הבכורה.

אבל זה לא סוף המעשה. חבורת הארבעה, “הרביעיה הפותחת” כפי
שכניתי אותה, היא רק קצה הקרחון. מאחוריהם נגררת חבורה שלמה של
“ביטחוניסטים”. זאת חבורה המונה כ-200 לשעברים, ברובם אלופים ותתי
אלופים. החבורה הזאת התארגנה במהלך כהונתו הקצרה של ברק כראש ממשלה, על מנת להקנות
לגיטימציה ביטחונית ליוזמתו של ברק למסור את רמת הגולן לסוריה. קבוצת הביטחוניסטים
היא מאגר בלתי נדלה של ראשי ממשלה בפוטנציה.

על מנת להבין את מידת ההבנה של החבורה הזאת במתרחש בעולם, יש ביניהם כאלה
שעדיין טוענים שאילו היו מאפשרים לברק למסור את רמת הגולן לסוריה, סוריה היתה
הופכת לדמוקרטיה שוחרת שלום, ומלחמת האזרחים שם היתה נמנעת – אורי שגיא, מי שהיה
ראש אמ”ן, למשל.

בפוליטיקה קשה מאוד, למעשה בלתי אפשרי, לחזות את העתיד. נכון להיום, לא
נראה שבעתיד הנראה לעין יש סיכוי כל שהוא שהשלטון במדינת ישראל יוחלף דרך פתק
הבוחר. האם מדינת ישראל תגלוש לנורמה של חילופי שלטון דרך “מחאה עממית”?
ימים יגידו. אם זה יקרה, קרוב לוודאי שהדבר יתקבל בברכה בבית הלבן ובבירות מערביות
אחרות. הנשיא אובאמה, בעת ביקורו בישראל, הצביע בברור למה הוא מצפה. במקום להופיע
בפני הכנסת,

אובאמה הופיע בבנייני האומה שם הוא נשא נאום בפני קהל סטודנטים שהיה
מורכב רובו ככולו מתומכי מרץ באוניברסיטת בן גוריון (נציגי השגרירות האמריקאית
דאגו לסנן את המוזמנים). בנאומו הוא קרא לקהל לקחת דוגמא ממה שהתרחש בכיכר
תחריר במצריים.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- מימשל מדינת ישראל _ בעריכת ליאורה כהן, תold post

הרביעיה הפותחת, או ארבעת פרשי האפוקליפסה

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל