יהודה ויינשטיין, זה לא עניינך!

יהודה ויינשטיין, זה לא עניינך!

שמחה ניר, עו”ד
07.11.2014 21:26
מכניס בכוח

מכניס בכוח


היועץ המשפטי לממשלה משתמש בכהונתו לצורך הפצת דיעותיו הפוליטיות, במקום שיעסוק בדברים שתפקידו מחייב



יהודה ויינשטיין, זה לא עניינך!

היועץ המשפטי לממשלה משתמש
בכהונתו לצורך הפצת דיעותיו הפוליטיות, במקום שיעסוק בדברים שתפקידו מחייב

שמחה ניר, עו”ד

בן
75 שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

ביקורת חוקיותם של חוקים אינה מששת ימי בראשית. היא התפתחה
בהדרגה, ובצורות שונות, בשיטות משפט שונות. בחלקן הדבר נעשה בדרך של חקיקה, בחלקן
השופטים ניכסו לעצמם את הסמכות לעשות זאת, ובחלקן השופטים והמחוקקים התקדמו יחד,
עקב-בצד-אגודל.

גם אצלנו ההתפתחות הייתה הדרגתית.

הדבר התחיל, ככל הנראה, עם בג”ץ ברגמן נ’ שר האוצר,
בשנת 1969, שם התקבל החוק בלי שהיה לו הרוב הדרוש על פי חוק היסוד. עניין טכני,
לכאורה, אבל מעורר את השאלה אם הכנסת אכן כבולה לחוקיה היא, ואם כן הרי שהיא כבולה
גם לחוק שלה, המחייב רוב כזה או אחר לכל חקיקה שאחריו.

במהלך השנים התעוררה השאלה הזאת פעמים מספר, אבל התנופה
הגדולה לנושא הביקורת השיפוטית של חוקי הכנסת באת עם שני חוקי היסוד משנת
התשנ”ב-1992 (חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו), אשר יצרו את
“פיסקות ההגבלה” שקבעו כי אין לפגוע בערכים המוגנים עפ”י חוקי
היסוד האלה, אלא “בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה
שאינה עולה על הנדרש”.

בדיונים על חקיקתן של פיסקות ההגבלה התריע חה”כ דאז מיכאל
איתן
על כך שהפיסקות האלה תפתחנה פתח להתערבות בתי המשפט בחוקי הכנסת, אבל איש
לא שמע לו – בין משום שלא ראו את הנולד, בין משום שראוהו, וגם חפצו בו.

כך צמח וגדל האקטיביזם השיפוטי, כך נולדה המהפכה המשפטית,
כאשר הרוח החייה בה היה אהרן ברק, או-טו-טו נשיא ביהמ”ש העליון,
והבעייה האמיתית נוצרה כאשר תוצאות יישומן של פיסקות ההגבלה היו לצנינים בעיני
הפוליטיקאים מימין, בעוד שהאגף השמאלי של הפוליטיקה דווקא רקד על הגגות.

הזעקה הייתה – איך לא – על כך שהאקטיביזם השיפוטי הוא
“חתירה תחת ריבונותו של הציבור המתבטא בבחירות לכנסת, ובהצבעת הרוב
בכנסת”, אבל מאחורי הצדקנות הזאת עמדו – איך לא – האינטרסים הפוליטיים של
הזועקים.

אני אף פעם לא אהבתי את זה, וגם כתבתי על כך לא פעם: לא
האקטיביזם השיפוטי מפריע לכם, אלא ה”סמולנות”
.

מה שעוד הפריע לי היה שהתוקפים את בית המשפט על התערבותו
בחוקי הכנסת, דווקא דורשים התערבות כזו כאשר הם זקוקים לה, והוא לא מספק להם את
הסחורה. בצמד-הזדמנויות מסויים שאלתי שני דברי-ימין מובהקים – בן-דרור
ימיני
ואמילי
עמרוסי
,
אם הם בעד האקטיביזם השיפוטי או נגדו, אבל הם – כמה מפתיע!
– לא ענו לי.

אהרן ברק – וכנראה שלא רק הוא – אמרו תמיד: כך אנחנו מפרשים
את חוקי היסוד, ואם הפרשנות שלנו אינה נראית לכם – הכנסת היא ריבונית לשנות את
המצב, ולקחת מאיתנו את מה שהיא נתנה לנו, אבל כאשר הפוליטיקאים התחילו לדבר
ברצינות על שינוי המצב, קמה מיד הזעקה: אתם פוגעים
בסמכות בית המשפט, אתם פוגעים בדמוקרטיה
!

אומר בגלוי, את מה שכבר אמרתי בגלוי: שאני בעד ביקורת
שיפוטית על חוקי הכנסת, שהביקורת של בתי המשפט על החוקים היא מעטה מדי (ולא בהכרח
במקומות הנכונים), ושמדלית-האקטיביזם שאהרן ברק העניק לעצמו היא מדליה
מפלאסטיק
.

יחד עם זאת, כפי שאמרתי לעיל, ביקורת חוקיותם של חוקים אינה
מששת ימי בראשית, וישנם, סביר להניח, משטרים דמוקרטיים בהם היא לא קיימת: פחות
דמוקרטיה, אבל בכל זאת דמוקרטיה, ואם הרוב שנבחר באופן דמוקרטי רוצה לצמצם את
הדמוקרטיה – זה לא טוב, לטעמי, אבל גם זה חלק מהדמוקרטיה, ומי שהדבר אינו לרוחו –
יביע את עמדתו בבחירות הבאות לכנסת.

במיוחד אמורים הדברים בענייננו, כאשר הכוונה אינה אלא להחזיר
לקדמותו את המצב החוקי הקודם, ולמעשה אף פחות מכך, אלא רק ליצור מנגנון חוקי
המאפשר להחזיר על כנם חוקים שבוטלו ע”י בית המשפט.

זה המצב כיום, אחרי שהבג”ץ פסל את חוק
המסתננים
,
ולאחר מכן גם את חוק
המסתננים המרוכך
:
חברת הכנסת איילת שקד הגישה הצעת חוק אשר מוסיפה
“פיסקת ההתגברות” כנגד “פסקת ההגבלה”. אשר משמעותה היא שאם
בג”ץ פוסל חוק של הכנסת, הכנסת תוכל לחוקק אותו שוב, ברוב של 61 ח”כים,
כהוראת שעה ל-4 שנים
.

לפי הנוהג המקובל הונחה הצעת החוק על שולחנה של וועדת השרים
לענייני חקיקה, וזו אישרה את ההצעה, ברוב של שמונה תומכים – שרי הבית היהודי,
הליכוד וישראל ביתנו – כנגד שלושה מתנגדים: ציפי לבני, יעקב פרי ויעל גרמן
.

מיד לאחר אישור החוק בוועדת השרים הגישה שרת המשפטים
ציפי לבני ערר נגד ההחלטה, ועל כן יוקפא הליך החקיקה בכנסת עד לדיון והצבעה בממשלה
על הצעת החוק.

מה
עניין שמיטה ליועץ המשפטי?

וכאן נכנס לתמונה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין,
אשר הודיע כי הוא מתנגד באופן נחרץ
לחוק המוצע
, וזאת “בעיקר מן הטעם שההסדר המוצע מתיר לכנסת לפגוע בזכויות הפרט
ללא מגבלה מהותית ואף הליכית, זולת הדרישה החלשה לתמיכה של 61 חברי הכנסת”,
ומשום ש”משמעות ההצעה היא למעשה התרת הרסן שמטיל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
כנורמה חוקתית על כוחו של הרוב במשטר דמוקרטי לפגוע במיעוטים”.

לא למותר לציין כי אני מסכים לנימוקיו של ויינשטיין, אבל
חולק על זכותו של היועץ המשפטי לממשלה להביע את דעתו זו: הנושא הוא פוליטי, ולא
מקצועי, ואל לו ליוהמ”ש להתערב בעניינים פוליטיים. אם הוא היה מביע את דעתו
על ה”בגיצות” של החוק – ניחא, אבל כאן השאלה הזאת לא מתעוררת, משום ש”כוונת
המשורר” היא להעביר את התיקון לחוק היסוד בדרך שנקבעה בו לתיקונו.

אבל באשר ל”משמעות ההצעה” – שההסדר המוצע “מתיר
לכנסת לפגוע בזכויות הפרט ללא מגבלה מהותית ואף הליכית” – זו ברורה לכל תלמיד
תיכון אחרי שיעורי האזרחות, וחבל שויינשטיין מבזבז את זמנו על חוות דעת מיותרות,
במקום, למשל, שיתעסק בשחיתות
המיליארדים בלשכות ההוצל”פ
– אני פניתי
אליו
וחזרתי ופניתי אליו בתזכורת
עם הרחבה
, והוא ממלא מקלדתו מים.

לא, אני לא רוצה לסתום לויינשטיין את הפה בגלל שהוא היועץ
המשפטי לממשלה, אבל אם יש לו לומר לציבור את דעתו הפרטית – שישלח מכתבים למערכת,
שיקים לעצמו אתר, שיעשה מה שהוא מבין – אבל שלא יוסיף לצד שמו את ציון התפקיד.

הערת
שוליים

איני
יכול להשתחרר מההרגשה
שציפי לבני, שרת המשפטים, גייסה את ויינשטיין – בין באופן
גלוי, בין בקריצה – כדי לתמוך בעמדותיה הפוליטיות.

מדובר בהתרשמות שאינה הכרחית לצורך מאמר זה, אך אין ספק
שבהתנהגותה האמורה של ציפי אין משום תום לב – וככל שאכן מדובר ברתימתו של
היוהמ”ש לעגלתה הפוליטית, הרי שיש בכך גם שערוריה ציבורית מהמעלה הראשונה. מכל
מקום, בעניין הזה לא אדרש להביע דיעה, נוכח האמור מעלה.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה
מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר