על שיטת ה”סולמית” – תזכורת (עם הרחבה רבתי) ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין

על שיטת ה”סולמית” – תזכורת (עם הרחבה רבתי) ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין

שמחה ניר, עו”ד
15.05.2014 15:09
על שיטת ה"סולמית" – תזכורת (עם הרחבה רבתי) ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין - יהודה ויינשטיין - סולמית - שחיתות - היועץ המשפטי לממשלה - גרירת-רגליים - הוצאה לפועל - פרקליטות המדינה - עמיעד רט - דוד מדיוני - ענת הר-אבן - ענת ליברמן - גניבה - שמחה ניר


לפני שלוש וחצי שנים התלוננתי בפני היועץ המשפטי על הרשם הגנב עמיעד רט, אשר גנב כחצי מיליון שקלים מתיק שבניהולו *** פקיד בתחתית הסולם הפנה אותי אל המשטרה, ולא הועילו ההסברים שנתתי מדוע היוהמ”ש עצמו צריך לנהל את החקירה *** בינתיים גילינו שלא מדובר בשחיתות נקודתית, אלא בשחיתות מערכתית עניפה ביותר *** אני מרענן את התלונה, ומרחיב אותה בהתאם



על שיטת ה”סולמית” – תזכורת
(עם הרחבה רבתי) ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין

לפני שלוש וחצי שנים התלוננתי
בפני היועץ המשפטי על הרשם הגנב עמיעד רט, אשר גנב כחצי מיליון שקלים מתיק
שבניהולו *** פקיד בתחתית הסולם הפנה אותי אל המשטרה, ולא הועילו ההסברים שנתתי
מדוע היוהמ”ש עצמו צריך לנהל את החקירה *** בינתיים גילינו שלא מדובר בשחיתות
נקודתית, אלא בשחיתות מערכתית עניפה ביותר *** אני מרענן את התלונה, ומרחיב אותה
בהתאם

שמחה ניר, עו”ד

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

 

שמחה ניר, עו”ד

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

14.5.2014

לכבוד

מר יהודה ויינשטיין

היועץ המשפטי לממשלה

משרד המשפטים

ירושלים

נכבדי,

הנדון: “שיטת הסולמית” בהוצל”פ – תזכורת,
עם הרחבה-רבתי

ביום 1.12.2010 פניתי אליך (וגם אל אחרים, כל אחד בתחומו, אך
לכך לא אתייחס כאן) בתלונה על ראש ההוצל”פ, הרשם עמיעד רט, על גניבה
של כחצי מיליון ש”ח שהגיעו לחייב בהוצל”פ כ”עודפי גבייה”
.

זו הייתה תחילת היכרותי האישית – לא על בשרי, אלא בשליחותי
העיתונאית – עם שיטת ה”סולמית”, אליה אגיע בהמשך.

מלשכתך גולגלה תלונתי לפרקליטות המדינה ופקיד כלשהו ענה לי
שאפנה למשטרה ואתלונן שם. עניתי לו, ולפרקליט שאותו עירבתי בנושא (אגב טיפולו
בתלונה הנגדי) כי אין בדעתי לפנות למשטרה, ואין טעם בכך, מהנימוקים האלה:

א.      אני לא מתלונן על סמך
ידיעה אישית, אלא על סמך מידע שהגיע אלי מכלי שני, כך שממילא יצטרכו החוקרים לפנות
אל המקור (תיק ההוצל”פ אשר את מספרו נתתי).

ב.      אני לא מבקש דבר לעצמי,
אלא למען הציבור, ועל כן הציבור צריך רק להודות לי, ולא להטריח אותי
יותר ממה שאני מוכן לטרוח. בהקשר זה ציינתי כי אני נמצא כעת בחו”ל (גם כיום
אני עדיין נמצא בחו”ל), אולם אשמח להתייצב ולהתלונן אישית, אם יממנו לי את
הטיסה לארץ וחזרה.

ג.       תלונתי היא מסוג התלונות
בהן המשטרה ממילא לא זזה בלי אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, או מטעמו, כך שממילא
אין כל טעם לפנות קודם למשטרה.

ד.      נודע לי כי במחלקת העררים
בפרקליטות כבר נמצא ערר על סירובה של המשטרה לחקור את אותה הפרשה בדיוק. התלונה
למשטרה הוגשה על סמך הפרסום שלי באתר, ואין שום הגיון שמאות אזרחים יתלוננו במשטרה,
ויגישו מאות עררים, כאשר אחר כל הדברים האלה, כל הפרשה תגיע ממילא אל אותה
נקודת-התחלה אליה אני פניתי בתלונתי;

ה.     כשהפרקליטות רוצה, היא
יודעת להורות למשטרה לחקור תלונות המופנות במישרין אליה (אל הפרקליטות), ולא מפנה
את המתלוננים אל המשטרה, ואם היא לא רוצה – הרי זה משום שיקולי-אגו, אבל האגו שלי
לא פחות נפוח מזה של הפרקליטים, וגם זו סיבה שלא אתלונן במשטרה.

ו.       
יחד עם זאת, כיוון שממילא חלק מהתכתובת שלי הייתה עם
הפרקליטות ועם המשטרה יחדיו, הבהרתי שאני רואה במכתבי בו הייתה המשטרה מכותבת
גם משום תלונה למשטרה, על פי ה”עצה” שניתנה לי ע”י פרקליטות
המדינה.

ז.       אם אכן סבור היועץ המשפטי
לממשלה שהתלונה הזאת – תלונה כנגד בעל תפקיד שיפוטי על גניבה, או שותפות לגניבה,
של חצי מיליון ש”ח במסגרת עבודתו השיפוטית – היא אכן “קטנה
עליו” – היא קטנה גם עלי, ולכן לא אגיש את תלונתי במשטרה.

עוד הוספתי כי אם אתה סבור כי התלונה שלי כנגד הרשם הגנב
היא “קטנה עליך” – שתגיד את זה במפורש, ואז אני אחליט מה לעשות הלאה,
ובאיזה מישור.

ואמרתי עוד: ככל שאני מכיר את שיגרות-העבודה במשרד המשפטים,
כאשר היועץ המשפטי לממשלה מוריד נושא אל הפרקליטות, הרי זו הוראה לחקור ולטפל
בנושא מטעם היוהמ”ש, כולל, לפי הצורך, מסירת הטיפול למשטרה כ”זרועו
הארוכה” של היוהמ”ש, ולא הוראה להחזיר את הנושא אל המתלונן, על מנת שהוא
יפנה, אם רצונו בכך, אל המשטרה
(דבר שבשבילו לשכת היוהמ”ש אינה זקוקה
ל”תיווך” של הפרקליטות).

אבל התשובה שקיבלתי מהפקידים הייתה “אין לנו מה
להוסיף” – תופעה כאובה, אליה אתייחס בהזדמנות אחרת.

ובקיצור: מונחת לפניהם תלונה על בעל תפקיד שיפוטי אשר
נמצא בקנוניה עם בעלי-דין, גונב חצי מיליון ש”ח מתיק שבניהולו – וזה לא אכפת
להם, כי הם מעדיפים את שיקולי-האגו שלהם על השימוש בסמכות שהמחוקק הפקיד בידיהם.

הרחבת התלונה

במשך שלוש וחצי השנים אשר נקפו מאז תלונתי המקורית החכמתי
רבות, וגיליתי שהרשם עמיעד רט אינו היחיד, וכנראה מעורבים בשערוריה הזאת כל ראשי
ההוצל”פ (עד 2011) ורשמי ההוצל”פ (מאז 2011), וכן שורה ארוכה של גורמים
ברשות האכיפה והגבייה, החל ממנהל הרשות, דוד מדיוני, והיועצות המשפטיות
שלו, עו”ד ענת הר-אבן ועו”ד ענת ליברמן, ודרומה מהם – לא אדע עד
אנה. כמוכן מעורבים בה עורכי-דין אשר מקבלים מינוי ככונסי נכסים.

לאור זאת אני מרחיב את תלונתי, כמפורט להלן.

את התובנות החדשות שלי בנושא הזה פרסמתי אצלי באתר, בשתי
כתבות-תחקיר.

בכתבה שחיתות בהוצאה לפועל, גניבת מיליארדים: על המטפסים על
ה”סולמית”
  (
http://tinyurl.com/sulamit314) הצגתי את הבעייה כך:

אתה
לקחת משכנתא על ביתך, לטובת הבנק, ולימים כשלת בפירעון ההלוואה, ונשארת חייב
לבנק מיליון שקל, ובהעדר כל יכולת להיפרע ממך בדרך אחר, הבנק פתח
נגדך תיק הוצל”פ, על סמך שטר המשכנתא, ולבקשתו מינה רשם ההוצל”פ כונס
נכסים על ביתך.

הכונס
הצליח למכור את ביתך בשלושה מיליון שקל, והעביר (אם העביר, אבל זה
נושא אחר, בו נדון בנפרד) לבנק את מיליון השקלים המגיעים לו. הבנק עכשיו
שמח וטוב-לב, והתיק ייסגר.

לפי חוק
ההוצל”פ (וגם לפי ההיגיון) העודף (בסך שני מיליון שקל) מגיע לך,
החייב, אבל הוא זולג ונעלם, בניצוחה של מערכת ההוצל”פ, שהיא יחידה
אורגנית של משרד המשפטים – ואתה יכול לשכוח ממנו.

וגם הסברתי שם כיצד פועלת השיטה.

באשר להיקף התופעה הערכתי (והסברתי
על מה אני מסתמך) כי כך זולגים-נגנבים מדי שנה בין מיליארד אחד
(1,000,000,000) לבין ארבעים מיליארד (40,000,000,000) שקל – כמה וכמה
“הולילנדים”, מדי שנה בשנה.

בהמשך פרסמתי כתבת-תחקיר תחת הכותרת גניבת מיליארדים במערכת ההוצאה לפועל: על
שיטת הסולמית – כולם מושחתים, כוווווולם!
(
http://tinyurl.com/sulamit325). בכתבה זו ציינתי את שמותיהם של כל
המעורבים בשחיתות הזאת (הידועים לי, והם למעלה מתריסר), והראיתי כי לא מדובר רק בכישלון
ניהולי, אלא בשותפות אישית בחלוקת השלל הקולקטיבית – ל”תפארת” מדינת
ישראל.

מסתבר, איפוא, כי לא מדובר בשחיתות
“נקודתית”, אלא במערכת עניפה ורחבה של שחיתות קולוסאלית ברשות ממלכתית
אשר אמונה על אכיפת החוק.

כיוון שאתה ואנשיך כבר מכירים את הנושא, וכיוון
שכבר עברו למעלה מ-45 יום מתלונתי המקורית, אבקש להשיב לי תוך שבעה ימים אם אתה
לוקח את הנושא הזה תחת שרביטך, או שאתה מסרב לעשות כן, ומהם נימוקיך לכך.
אומר
מראש כי קשה לי להעלות על הדעת נימוק לסירוב, זולת שהמעשים עליהם אני מתלונן אינן
מהווים עבירה, או שהתלונה הזאת – כולל ההרחבה הנוכחית – היא “קטנה
עליך”.

כמובן שאין פירוש הדבר שאתה מנוע, בהמשך, לסגור
את התיק מכל טעם שבשיקול-דעתך, הדבר היחיד שאני מבקש, בשלב הזה, הוא הכרה בכך
שאתה הוא רב-החובל של הספינה הזאת.

ואנא, אל תשלח אותי להתלונן במשטרה, כי אני
אראה בכך עלבון לאינטליגנציה שלי, ואדחה בבוז את הרעיון הזה.

ואוסיף עוד: אם סבור אתה כי בכתבות שלי הוצאתי
לשון-הרע על ציבור שלם, אתה מוזמן להורות על העמדתי לדין – לשם כך אין צורך בשום
“חקירה”, משום שהפרסומים נמצאים ברשות הרבים ולא צריך להזמין אותי
לחקירה כדי להוכיח שאני הוא המפרסם. אני גם לא אכחיש את הדבר.

בברכה,

שמחה
ניר, עו”ד

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר