אשר יגורתי (ל”ד): גרוניס יושב בתוך עמו, ומשתין עליו בקשת גבוהה
סינמה-בלש: יגורתי חוסם את המעבר ממתחם “סינמה סיטי” למתחם ביהמ”ש העליון: באיזו סמכות?
“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס
ישראל היא, כידוע, המדינה העומדת במרכז העולם, וירושלים במרכז מדינת ישראל. מרכזיותה נובעת מכך שהיא מקודשת לכל שלוש הדתות החשובות בעולם: היהדות, האיסלאם והנצרות.
במרכזה של ירושלים נמצאת קריית הלאום, אשר נקראת גם קריית האומה. קריה זו היא מתחם בשלבי הקמה בירושלים, אשר אמור לכלול בעתיד את כל מוסדות השלטון של מדינת ישראל ואת כל היחידות הממשלתיות האמורות לעבור אליה (עפ”י ויקיפדיה).
במרכזה של קריית הלאום שוכן כבוד המבנה החשוב ביותר בעולם, והוא חניון קריית הלאום. זהו מבנה חניון שהוקם ב-2004 במרכז קריית הלאום עם כ-1800 מקומות חנייה, היו בו סניף מכבי אש, תחנת משטרה, סניפי בנק וסניף של המועצה לישראל יפה (המרכז לחינוך סביבתי – ירושלים) עם כיכר הצופה אל גן סאקר (עפ”י ויקיפדיה).
סביב החניון הזה, חניון הלאום, מצויים שאר מוסדות השלטון החשובים שבבירת ישראל: קריית הממשלה ע”ש דוד בן-גוריון, הכוללת את משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד העבודה, הכנסת, חורשת קריית הממשלה, גן סאקר ולצידו בית הקברות שייח’ באדר, התחנה לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע, גן מנורת הכנסת ולצידו גן הוורדים, בית החייל, בית יד לבנים, בית המשפט העליון, ומרכז תזמורת משטרת ישראל[דרוש מקור] (עפ”י ויקיפדיה).
מוסד השלטון הקרוב ביותר לחניון הוא בית המשפט העליון – ממש מעבר לשדרות יצחק רבין, הכביש החוצה את הקריה ממזרח למערב, ומחבר בין שכונת נחלאות ושכונת קריית משה (עפ”י ויקיפדיה). למיקום האיסטרטגי הזה של ביהמ”ש העליון, בקרבת החניון הלאומי, ישנה חשיבות מיוחדת מאז שסגרו את חניון ביהמ”ש העליון לציבור הבאים בשעריו – על מנת שישמש רק את מיוחסי-הסגולה (בשנים הראשונות לקיומו של ביהמ”ש העליון במקום הזה החניון היה פתוח לכל באי הבית, חינם-אין-כסף).
כדי לרכך את רגשות הקיפוח של הציבור הרחב, ממנו נשללה הגישה לחניון ביהמ”ש העליון, הוקם מעל שדרות יצחק רבין גשר להולכי-רגל, אשר קיצר עד למינימום את המרחק בין החניון הלאומי לבין בית המשפט הלאומי – אבל לא לאורך ימים.
לאחר שנים אחדות לקיומו של החניון הלאומי התברר שאין ביקוש למקומות חנייה הרבים שבו (כזכור – 1800), ושהחניון לא מנוצל. עיריית ירושלים יזמה את שינוי ייעודו של השטח למתחם של בילוי ותרבות שיכלול 14 אולמות קולנוע. המתחם, המופעל על ידי חברת סינמה סיטי[7], נפתח בתחילת שנת 2014 (עפ”י ויקיפדיה).
זה כבר היה למעלה מכוחותיו של מיודענו, אשר יגורתי, אשר נגישותו של ביהמ”ש העליון לצופי הקולנוע הייתה לצנינים בעיניו. מפריע לו שהמבקרים בבתי הקולנוע יבקרו גם בבית המשפט, ושהמבקרים בבית המשפט יבקרו גם בבתי הקולנוע, ולכן הוא הורה להציב מחסומים המונעים את המעבר מהגשר למתחם ביהמ”ש העליון (אביאל מגנזי, Ynet, 2.3.2014).
אומר מגנזי:
גרוניס מתנגד נחרצות לחיבור בין המתחמים, בשל מה שהוא רואה כזילות בית המשפט. גם בהנהלת בתי המשפט לא מסתירים את מורת הרוח – הן מהחיבור והן את העובדה שהגשר נפתח ללא תיאום עמם. עם זאת טוענים שם שהמעבר נחסם גם בנימוק של בדיקת ההיבט הביטחוני.
נימוק זה נראה מוזר על רקע העובדה שבעבר היה הגשר פתוח לחלוטין, וכך או אחרת בהנהלת בתי המשפט מסרבים להתחייב שהגשר ייפתח לאחר סיום הבדיקה הביטחונית המתקיימת לטענתם.
הגשר אפשר להגיע מחניון הלאום לבית המשפט תוך פחות מדקה, והסגירה שלו מחייבת הולכי רגל לעשות סיבוב גדול ולחצות כביש סואן.
עובדים בבית המשפט העליון קובלים על ההחלטה, שתכלה מספר דקות לא מבוטל מהפסקת הצהריים שלהם. “מה זה מפריע שיש מעבר? אלו שני מתחמים שונים לחלוטין ואף אחד לא יכול להתבלבל”, תהה אחד העובדים.
ממערכת בתי המשפט נמסר בתגובה: “בימים הקרובים נסגר מעבר הגשר לצורך בחינת ההיבטים הביטחוניים והבטיחותיים הכרוכים בפתיחתו. יחד עם זאת, ראוי לומר כי קיומו של מעבר ישיר בין בית המשפט העליון ובין מרכז המבקרים הסינמה סיטי פוגע בצביון בית המשפט העליון וברשות השופטת”.
השיטה ידועה – נימוקי-הפלאסטיק המתחלפים: אם לא “זילות בית המשפט” אז ה”ביטחון” וה”בטיחות”, ואם לא הביטחון והבטיחות – אזי ה”צביון”.
ומה היית עושה, גרוניס, אם תקוותיהם המקוריות של מקימי החניון היו מתגשמות בלי מתחם הקולנוע, ונוסעיהם של 1800 כלי רכב, נניח 2 נוסעים בממוצע לרכב, 3600 בסה”כ, היו נוהרין לאולם ג’ של ביהמ”ש העליון, כדי לראות איך אתה וחבריך מכופפין ידיהם של הבריות, ומאיימין עליהם ב”הוצאות”?
א-פרופו צביון: נניח שכל מוסדות השלטון – החשובים שבבירת ישראל: קריית הממשלה ע”ש דוד בן-גוריון, הכוללת את משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד העבודה, הכנסת, חורשת קריית הממשלה, גן סאקר ולצידו בית הקברות שייח’ באדר, התחנה לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע, גן מנורת הכנסת ולצידו גן הוורדים, בית החייל, בית יד לבנים, בנק המזרחי המאוחד, בנק ישראל המפולג, ומרכז תזמורת משטרת ישראל[דרוש מקור] (עפ”י ויקיפדיה) היו מבקשים לחסום את המעבר אליהם בנימוקי ה”צביון” המטופשים האלה – אנה היינו באים?
א-פרופו “צביון”: נניח שבאי מתחם הקולנוע יצטרכו ללכת סביב-סביב דרך הקוצים, ארבעים שנה במדבר, כדי לראות מבפנוכו את ביהמ”ש העליון במלוא תפארתו, הדרו וקלונו – זה יהיה בסדר, גרוניס, מבחינת ה”צביון”?!
“בתוך עמו…”, וגו’
היה זה, ככל הנראה, שופט ביהמ”ש העליון חיים כהן, אשר טבע את הקלישאה השמאלצית “בית המשפט בתוך עמו הוא יושב” – דבר אשר לגמרי לא מתאים לשופטים אשר למטה מכבודם הוא לאכול פלאפל ברחוב, למורמים-מעם אשר ירטיבו במכנסיהם ולא ייכנסו לשירותים הציבוריים.
אשר יגורתי, ערל-הלב לאדם-ולחי, ערל-הלב גם בעניינים האנושיים הרגישים ביותר, לא מסתפק בכך. השתן עולה לו לראש יותר ויותר, וסל-ההפתעות לעולם לא יתרוקן – גם למי ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותו.
ואנחנו כבר מזמן יודעים כי שופטי ישראל משתינים על “מראית פני הצדק” בקשת גבוהה במיוחד, וכי גרוניס לא משתנה, גרוניס נשאר גרוניס.
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס