המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא*לסגור את
לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

ספרי
ריגול תמיד מרתקים במיוחד כאשר הכותב עסק במשך שלושים שנה בריגול. רפי סיטון מספר
לנו בספרו החדש “מוכר הסחלב” כל מה שיכול היה לספר על פעילותו ותרומתו
לביטחונה של המדינה. זה איננו ספרו הראשון, הוא כתב עוד שלושה ספרים ושניים קראתי:
“אנשי הסוד והסתר” יחד עם חברו לעבודה יצחק שושן, ו”ההחמצות
הגדולות”.

בספרו
האחרון, שהוא ספר אוטוביוגרפי, ספר אישי מאוד, רפי סיטון מסכם את פעילותו כאיש
ביון במשך שלושים שנה בהם שירת בחיל המודיעין, בשב”כ ובמוסד, ונותן לנו לטעום
מהי עבודת הריגול, במה כרוכה, איזה סיכונים טמונים בה, המחיר והתוצאות. ומכיר לנו
את משפחתו שמוצאה בחלב, סוריה, משפחה ששומרת על המסורת היהודית באדיקות. הולכים
לבית-הכנסת, מקדשים את השבת ושומרים עליה, מקיימים את המצוות, חוגגים את כל החגים
והקהילה היהודית היא משענת חשובה של כל פרט ומשפחה. קהילה תומכת, דואגת ומאוחדת.
היהודים מעורבים בחיים הכלליים, והיחסים עם הערבים היו טובים ולכולם היה מקום
וכבוד עד שביום החלטת האו”ם על חלוקת ארץ ישראל בכ”ט בנובמבר 1947 פני
הדברים השתנו. החלו הפרעות. ההפגנות נגד המנדט הצרפתי שהיווה מעין פוליסת ביטוח
לעתידם וביטחונם של יהודי סוריה הלך והתמוגג.

עד
עלייתו לארץ בשנת 1949 המחבר סיים את לימודיו התיכוניים כאשר הוא שולט בשלוש שפות.
ערבית, צרפתית ועברית תנכ”ית. יום אחד בהיותו בגיל 17 וחצי הוא קיבל הודעה
שעליו להתגייס לצבא הסורי. הוריו החליטו שהוא לא יהיה חייל סורי, שלחו אותו
למשפחתם שהתגוררה בביירות ושם הוא גייס את הסוכן הראשון שלו, דייג, שהסכים להעביר
אותו לארץ. הוא סיפר לדודו שיש מישהו שמוכן להבריחו. הדוד פנה לראשי הקהילה והם
יצרו קשר עם אותו דייג ועל הספינה שלו ועוד אחת הגיעו לאכזיב 168 יהודים. השייט
מנמל ביירות לארץ היה נורא ואיום.

השתלבותו
בחיי המדינה החדשה הייתה מהירה ודי קלה. העברית התנכ”ית שלו עזרה לו מאוד
ומיד הוא קלט את השפה המדוברת וכבר התגייס לצה”ל ומכאן דרכו נסללה בזכות
אישיותו, ידיעתו הרבה על חיי הערבים, מנהגיהם, מאכליהם ומסורתם. בנוסף, שליטתו
בשפה הצרפתית שרכש בבית-ספר “אליאנס” בחאלב, עזרה לו מאוד בהמשך תפקידיו
בארץ ובאירופה שם הוא וחבריו עסקו בגיוס סוכנים ערביים בעלי תפקידים רמים ובעלי
השפעה שבעבור כסף טוב הם נידבו מיידע אמין על מה שהיה מעניין וחשוב למדינת ישראל.
אבל מעבר לגיוס סוכנים הוטלו עליו משימות מיוחדות כמו זאת:

בעיצומה
של מלחמת ששת-הימים, באותו יום שבו הצנחנים כבשו את העיר העתיקה והכותל הוא מקבל
מברק מיגאל ידין ומאושר על ידי ראש הממשלה לחפש אחרי אדם ששמו “דינו”
והוא לא פחות ולא יותר מחזיק חלק מהמגילות הגנוזות שנמצאו בקומראן. איך מוצאים אדם
בשם דינו שלא יודעים עליו שום פרט נוסף? לא אמתח אתכם. בזכות תושיה, נסיון רב יחס
אנושי רפי וצוותו גילו שבוי שהיה מפקד המשטרה במזרח העיר שהכיר כל אחד. תמורת
שחרורו מהשבי הוא הוביל אותם לסוחר-עתיקות שהייתה לו חנות מפוארת במזרח העיר ושמו
הוא קנדו ולא דינו. קנדו גר בבית-לחם והם הגיעו לביתו ואחרי כמה ימים מר קנדו נשבר
והוציא מתחת לבלטות בחדר המגורים את המגילות. יגאל ידין כתב את ספר על המגילות
הגנוזות ורפי וחבריו קיבלו קרדיט על פעולתם המרשימה.

כאשר
נשלח מטעם המוסד לאירופה, הוא גר עם משפחתו בבריסל וממנה הוא עבר ממדינה למדינה
מעיר בירה לכפר נופש לפגוש סוכנים ולגייס חדשים.

לרפי
נודע שיש מישהו בכיר שמחפש קשר ישיר עם ראש הממשלה גולדה מאיר. רפי יצר איתו קשר, סיפר
לו שהוא יועץ אישי של ראש הממשלה. הסתבר שהוא אדם אמיד, מתגורר באנגליה והוא חבר
אישי של אנואר סאדאת ויש לו איגרת אישית אליה. השנה הייתה 1969 ובאיגרת נכתב
שהנשיא החדש לאחר מות נאצר מעוניין בשלום, נמאס לו ממלחמות מיותרות. הסיפור עצוב.
ראש הממשלה שלנו לא נענתה ולא ענתה וכך הוחמצה הזדמנות למנוע את מלחמת יום-כיפור
שעלתה לנו ביוקר.

רפי
מקבץ בספרו עוד סיפורי ריגול ובסוף הוא מוסיף כמה סיפורונים משעשעים. הנה אחד מהם.
נקבעה פגישה בג’נבה, בתוך מסעדה של תחנת הרכבת במחלקה ראשונה. רפי סיטון יצא מוקדם
כדי להגיע בזמן לפגישה והנה הוא מגלה שמישהו עוקב אחריו. רפי מתחמק ומגיע בדרך
אחרת לדרך המובילה לתחנה והנה האיש הזה מאחוריו. ושוב הוא מתחמק ורואה
ש”איבד” את העוקב ומגיע לפגישה ומספר להם על המעקב. הוא לא הספיק לסיים
והנה האיש נכנס למסעדה, היישר לארון שלו, הוציא את התלבושת של מלצר ראשי ומיד החל
לתת הוראות, ניגש לשולחן של רפי ובנימוס רב שאל: “מה אפשר להציע לכם?”

ספר
שמגלה לנו טפח על עבודת הביון הישראלי ואי-אפשר שלא להתפעל, מהשיטות, התחכום
והיכולות.

את
רפי סיטון אני מכירה. הוא נשוי באושר לרינה חברתה הטובה של אחותי הגדולה מאז שלמדו
יחד בתיכון. מאז ועד היום הקשר רצוף וחם. כאשר רפי ורינה נישאו באמצע שנות
החמישים, הם באו אלינו הביתה לעתים קרובות, ברחוב כורש 6, רחוב שבסופו לכיוון העיר
העתיקה הייתה חומה והצלפים הירדנים צלפו מתי שבא להם. אז רפי היה קצין בצבא ולא
ידענו מה הם עיסוקיו. יום אחד הוא הסתגר עם אמי וביקש ממנה רשות להשתמש פעם פעמיים
בשבוע באחד החדרים שלנו לכמה שעות. הוא הסביר לה שהדירה שלנו היא אידאלית מבחינת
מיקומה לפגוש סוכנים מהצד השני. אמי הסכימה והופתעה לשמוע שזה לא בחינם. היא תקבל
כמה לירות. הייתי בת-13. הפגישות התנהלו כך: האיש של רפי היה מגיע לדירתנו רבע שעה
לפני הסוכן שלו. כאשר הסוכן הגיע, אנחנו בני הבית נעלמנו בדירה, והם הסתגרו בחדר
סגור. כאשר הפגישה הסתיימה הסוכן יצא ראשון והאיש שלנו לא מיהר לעזוב, הוא המתין
כרבע שעה. יום אחד בשעת פגישה הטלפון צלצל וביקשו את “האיש שלנו”, צעקתי
בשמו והוא יצא מהחדר. ניגש אלי, אחז בשתי ידיו את כתפיי ואמר בקול סמכותי:
“לעולם אל תקראי לי בשמי האמיתי.” לימים אלה שקיבלו את הסוכנים אצלנו
בבית, הגיעו לדרגות בכירות בשב”כ.

בספר
“מוכר הסחלב” גיליתי את המושג “דירת מבטחים”. דירתנו ברחוב
כורש 6, הייתה דירת מבטחים.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”  לדף הפייסבוק לסגור את
לשכת עורכי הדין 
לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר   לדף
הפייסבוק של האתר של קימקא 

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס