על “דודי מפחד מהרוח” לזיו דורקם


על “דודי מפחד מהרוח” לזיו דורקם



רות ירדני כץ
31.10.2012 17:27


על "דודי מפחד מהרוח" לזיו דורקם


מה עובר בראשו של ילד בן שמונה שחי בקיבוץ של שנות השישים של המאה שעברה?




אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”


לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר


לדף הפייסבוק של האתר של קימקא


לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין


(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)


מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים


איך נפטרנו מאשר גרוניס


מה עובר בראשו
של ילד בן שמונה שחי בקיבוץ של שנות השישים של המאה שעברה? בקיבוץ שאז הייתה הפרדה
בין הורים לילדים, אז הם ישנו בבית-הילדים והוא הילד הקטן לא מבין המון דברים
ומבין הרבה יותר ממבוגרים. הוא רואה הכל, שומע מפנים ואוצר במוחו כל מה שקורה.
דודי הגיבור שלנו הוא ילד בודד, מיוחד, שמתגעגע לאהבה, לחום ולהתייחסות. אבל החיים
בקיבוץ הם כאלה שלאף אחד אין זמן לאף אחד, כל אחד עסוק במה שהוא עסוק ולמי יש זמן
להתייחס לאחר? כן, הקיבוץ שבסיסו היה שוויון, חלוקה צודקת, אחריות אחד לשני מתגלה
בעיניו של הילד אחרת לגמרי. הבדידות מבהילה. אין לו חברים חוץ מרחמים שהוא ילד חוץ
שלא מפחד משום דבר וגם לא מאושר להיות בקיבוץ.


ההורים של דודי
עובדים קשה, אמא במכבסה ואבא הוא נהג המשאית. הם איבדו את בנם בכורם שהשתייך
ליחידה הכי-הכי, סיירת מטכ”ל, והאובדן מלווה אותם כל יום. האם הפסיקה ללכת
לאספות הקיבוץ מאז שנהרג ודודי מתגעגע אליו, מאוד מתגעגע כי אחיו השגיח עליו שלא
ירביצו לו, שיחק איתו ולקח אותו לאכול בחדר האוכל. מאז שאחיו איננו הוא מרגיש שהוא
נעזב.


השעות הספורות
שהוא מבלה במחיצת הוריו בשעות הערב לפני שיילך לבית-הילדים הן לא שעות משמחות, גם
שנתו היא לא שינה טובה והוא מרוב פחדים מרטיב בלילה. דודי מוצא נחמה בטיולים סביב
הקיבוץ, בטבע שהוא מצד אחד מפחיד ומצד שני מרתק, הוא מכיר היטב את הסביבה ויש לו
מקומות מסתור שם הוא עושה “סדר” בעולם העשיר, העצוב והמיוחד שלו.


יום אחד הוא
מוצא כלבלבה ומביא אותה לבית-הוריו והם לא כל-כך שמחים לקבלה לחיק משפחתם. אבל
לבסוף הם מתרצים כשהוא מבטיח שהוא ורק הוא יטפל בה.


יום אחד היא
נעלמת ודודי לא מוותר, הוא הולך לחפש אותה. הוא מצטייד בכריכים, בציוד צבאי
ש”השאיל” מאביו, ויוצא לחפש את כלבתו שקוראים לה שחר. כולם מחפשים אותו
אפילו המשטרה. אביו מוצא אותו, סוטר לו בחוזקה ואומר לו לא מספיק שאיבדנו בן אחד?
אמו מקבלת אותו בחיבוק חזק והוא מייחל שהחיבוק הזה לא ייגמר.


דודי גדל והופך
לנער ואנחנו איתו והסופר מספר לנו על מה הוא חושב, מה מעסיק אותו, איך הוא מגלה את
חום גופה של אורנה כשהם רואים סרט בחדר-האוכל, ואיך הוא נדלק על נורית, ילדת חוץ
שהצטרפה לקיבוץ. ממה הוא מפחד ואיך הוא לא מתחבר אבל עושה הכל כדי להיות כמו כולם,
ולהיות כמו כולם זה אומר שהוא חייב לעמוד בציפיות והוא מתקבל לסיירת מטכ”ל
ועובר את האימונים המפרכים, ולוקח חלק במבצעים סודיים ובין לבין מתאהב במתנדבת
שבאה לקיבוצו מגרמניה, אהבה שאין לה סיכוי.


זהו ספרו הראשון
של זיו דורקם והוא מצליח בגדול לסחוף בדרך כתיבתו, בעושר השפה, בבניית הדמויות
ויצירת אווירה.


______________


אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
 
לדף הפייסבוק לסגור את
לשכת עורכי הדין
 
לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר   לדף
הפייסבוק של האתר של קימקא
 


דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר