אליעזר הקשקשן, ואשר יגורתי גם

אליעזר הקשקשן, ואשר יגורתי גם

שמחה ניר, עו”ד
06.05.2012 18:50
מה נשתנה

מה נשתנה


הנתל”ש אליעזר גולדברג הגיש עוד דוח שנתי, ובהזדמנות זו לא יכול היה להתאפק מלקשקש *** גם לאשר גרוניס היה מה לקשקש מול המיקרופונים




לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו לייק
(“
אהבתי“)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש

נציב תלונות הציבור על
שופטים, אליעזר גולדברג, הפיק את הדוח השנתי שלו, והשמחה רבה.

עם הגשת הדוח אמר אלי
עזר-למי כי “התנהגות של שופטים מסויימים פוגעת בתדמית מערכת המשפט”,
ואני אומר בוקר טוב אליהו. האם בשביל זה אנחנו משלמים לך משכורת נכבדה,
ומעמידים לרשותך מנגנון העולה למשלם המסים מיליונים מדי שנה – כאשר אני יכול לתת
את זה בחינם?

ואני אכן נותן את זה בחינם זה כחמישים שנה, ולמעשה היום כל ילד יודע את זה גם בלי
הנתל”ש ובלי שמחה ניר.

אבל בואו נהיה רציניים,
ונניח שבשביל האישוש “מפי הגבורה” אנחנו, משלמי המסים, מוכנים לשלם בכסף
טוב, אבל השאלה היא אם הנתל”ש נותן תמורה עבור האגרה.

מנתל”ש מקצועי,
המרכז בידיו את הביקורת על השופטים, כולל כל הנתונים האפשריים, ואומר כי “התנהגות
של שופטים מסויימים פוגעת בתדמית מערכת המשפט”, אני מצפה למידע נוסף,
הכולל גם את ה”פילוח” של אותם השופטים ה”מסויימים”.

ואני שואל, איפוא: כמה
שופטים “מסויימים” פגיעתם בתדמית מערכת המשפט היא קלה בלבד?

על כך לא מצאתי כל תשובה
בדברי הנתל”ש.

ואני מוסיף ושואל: כמה
שופטים “מסויימים” פגיעתם בתדמית מערכת המשפט היא בינונית?

גם על כך לא מצאתי כל
תשובה בדברי הנתל”ש.

ואני שואל עוד: כמה
שופטים “מסויימים” פגיעתם בתדמית מערכת המשפט היא קשה, וכמה שופטים
“מסויימים” פגיעתם בתדמית מערכת המשפט היא קשה ביותר, ואף אנושה?

כמובן שגם על כך לא מצאתי
כל תשובה בדברי הנתל”ש.

ואין כל תימה בכך: כאשר
הנתל”ש אומר כי “התנהגות של שופטים מסויימים פוגעת בתדמית מערכת המשפט”,
הוא קולע אל הקונסנסוס הלאומי העכשווי, וממילא הוא לא מסתכן בשום דבר, ורק זוכה
לכותרות-ענק באמצעי התקשורת.

אבל אם הנתל”ש ייתן
פילוח לפי מספרי השופטים ולפי מידת הפגיעה בתדמית המערכת, הוא יצטרך – אם ירבה –
להודות בכך שהביקורת הציבורית על השופטים היא נכונה וצודקת, או – אם ימעיט – להיגרר
לוויכוח עם הציבור, בדיוק בשאלה הכמותית הזאת.

האם
אליעזר באמת “מחמיר” עם השופטים?

בהתייחסו לכך שבעבר נשמעו
טענות על כך שהביקורת שלו קשה מדי אומר הנתל”ש: “אני מודה באשמה שהביקורת
שלי קשה מדי. התחשבות לא מוסיפה ולא תורמת למטרה שלשמה אני ממלא את תפקידי. אני מקווה
שההתייחסות שהייתה בעבר תהיה גם בעתיד”.

האם באמת ביקורתו של
הנתל”ש “קשה מדי”?

מדוחותיו לשנים 2010
ו-2011 עולה כי בשנת 2010 הוגשו לנתל”ש 866 תלונות, ו-116 מהן נמצאו מוצדקות –
13.4%, וכי בשנת 2011, לעומת זאת, הוגשו לנתל”ש 968 תלונות, ורק 89 מהן נמצאו
מוצדקות 9.2% בלבד.

ובמלים אחרות: חזרה
לימיה ה”טובים” של הטובה-למי,
שטרסברג-כהן
.

האם ה”ביקורת”
הזאת “קשה מדי”, או שיש בה דווקא איתות לשופטים: תעשו מה שמתחשק לכם,
הסיכוי שתעלו בחכתו של הנתל”ש הוא קלוש ביותר, ומדי שנה הוא מתקלש עוד יותר.

היו אתם השופטים.

תזכורת:
כמה זה עולה לנו?

עם תום קדנצייתה של
הטובה-למי חישבתי ומצאתי, לפי נתוני שנת 2008, כי כל
תלונה שנמצאת מוצדקת עולה למשלם המסים כ-40,000 ש”ח
, היום חזרתי וחישבתי
(ע”י חלוקת תקציב הנתל”ש למספר התלונות המוצדקות, והגעתי לכ-38,000
ש”ח – שיפור מסויים, בעיקר אם נביא בחשבון את הפחיתה המסויימת בערכו של השקל.
שיפור מסויים, אבל עדיין יקר מאוד, ומאכזב מאוד.

אציין כי, ככל הנראה,
החישוב הקודם היה מבוסס על הצעת התקציב, בעוד שהחישוב הנוכחי היה על בסיס
התקציב בפועל, ואם נניח שנערי האוצר דואגים “לגלח” מכל הצעה, ייתכן
מאוד שעלותה למשלם המסים של כל תלונה מוצדקת לא ירדה, ואולי אפילו עלתה.

האם
באמת “לא נהיר” לו?

את גולדברג מטרידה העלייה
בתלונות נגד התנהגות בלתי ראויה של שופטים וגם על התבטאויות בלתי ראויות. לדבריו “ישנן
התבטאויות של שופטים שלעתים אינן נהירות לו”,
וזה מזכיר לי כי זמן קצר
לפני כניסתו לתפקידו הוא הציג תהייה דומה: יש לנו שופטים מצוינים כמו בעבר ואני לא מבין את
הסיבות לאי האמון שמביע הציבור
“.

כיוון שאני, מטבעי, עוזר
לחלשים ולמסכנים, כולל אלה אשר, לדברי עצמם, “לא מבינים” דברים שאני כן מבין
(או סבור, לפי תומי, שאני כן מבין) הצעתי לו את עזרתי בהבנת הסיבות האלה, אבל הוא
שלח אותי לדוברות משרד המשפטים, כדי שהם יאשרו לו ראיון על דברים שאמר כאזרח פרטי,
לפני שנכנס לתפקיד הנתל”ש.

כמובן שהדוברות לא אישרה
את הראיון (“בעת הזאת”, אשר לא נגמרה עדיין). לשאלתי הם ענו לי שתשובתם
היא “על דעת הנציב”, והשאלה היא מדוע צריך הנתל”ש לגלגל את הנושא
לדוברות, כאשר היא עצמה מגלגלת אותו בחזרה אל הנתל”ש.

את הנושא ההוא סיכמתי כך: ונשאלת
השאלה מדוע לקשקש כל מיני “תהיות” אם אומרן לא ממש משתוקק לקבל תשובות
עליהן
.

ועכשיו “ישנן התבטאויות
של שופטים שלעתים אינן נהירות לו” … ואני תוהה אם להתבזות פעם נוספת בהושטת
ידי לעזרה, כאשר זו נשארת תלויה באוויר, מושבת ריקם.

סימן
“מטריד”, או “נתון חיובי”?

אמנם גולדברג אמר כי
מטרידה אותו העלייה בתלונות נגד התנהגות בלתי ראויה של שופטים, אבל באותה הנשימה
הוא אמר גם דברים הפוכים.

על העלייה במספר התלונות
המוגשות על-ידי עורכי דין כנגד שופטים הוא אמר כי “המספר גדל השנה באופן
משמעותי”, אבל השיב בהשערה: “כנראה עורכי הדין סבורים ששופט יכול
להתעלות על כך שהוגשה תלונה נגדו ואין לו ממה לחשוש. זהו נתון חיובי בעיניי”.

אז יש לי בשבילך, אליעזר,
שתי השערות חלופיות, מציאותיות יותר:

האחת – לאור היבול הדל של
התלונות שנמצאות על ידך כמוצדקות, השופטים באמת כבר לא מפחדים ממך, ומתייחסים
אליך כנמר-של-נייר;

והשנייה – בכל הנוגע
להתנהגות השופטים, הגיעו מים עד נפש, ועורכי-הדין מרגישים שכבר אין להם מה להפסיד.

אז תחליט, בבקשה: האם העלייה
במספר התלונות באמת “מטרידה” אותך, מר גולדברג, או שאתה רואה בה
“נתון חיובי”?

ואגב
מספר התלונות השנתי

כאשר חישבתי את עלותה של
כל תלונה מוצדקת בתקופת הטובה-למי, הנתון
האחרון שהיה לי הוא שבמחצית הראשונה של שנת 2008 הוגשו לנתל”ש 546 תלונות
,
דהיינו קצב של כ-1100 תלונות בשנה, לעומת  866 בשנת 2010, ו-968 בשנת 2011,

מכאן אנו למדים כי מוסד
הנתל”ש בתקופתו של גולדברג איבד לא מעט מהאמון המפוקפק שהיה לו בתקופתה של
הטובה-למי.

לא יפתיע אותי, איפוא, אם
עד תום הקדנציה של גולדברג קצב התלונות השנתי יירד שוב לרמת ה-800 – 900, אולי אף
פחות, ושיעור התלונות המוצדקות יירד לרמת ה-8%, כמורשתה של הטובה-למי,
שטרסברג-כהן.

האמנם
“להתגאות”?

וזה הפאנץ’-ליין של
הנתל”ש, עם הגשת הדוח: “יש לנו מערכת שיפוטית שאנו יכולים להתגאות בה,
אולם יש גם מי שמפר את הכללים”.

תארו לעצמכם שהגיעונו ימים
טובים, בהם רק 9.2% מהנאשמים במשפטים הפליליים מורשעים בדין, ושר המשטרה/המפכ”ל/שר
המשפטים/נשיא ביהמ”ש העליון/סגן נשיא בימ”ש השלום בזרנוגה
גימ”ל
אומר כי “יש לנו עם שאנחנו יכולים להתגאות בו, אולם יש גם
מי שמפשר את הכללים”.

דבר אחד אני יכול להבטיח:
אם היה קורה כדבר הזה, מאות אלפי אזרחים היו עולים על בית המשפט העליון, וכל
הצמיגים – משומשים כחדשים – שבמזרח התיכון כולו
(כולל מה שנשאר מתקופתם של חוסני
מובארכ ומועמד קדאפי
) לא היו מספיקים כדי להרגיע את זעמו של הציבור על שופטי
ישראל, אשר “מרחמים על האכזרים”, וגו’.

ואשר גם

נו, ומי שמדמה לעצמו שנשיא
בית המשפט העליון ישאיר, בהזדמנות חגיגית זו, את כל המיקרופונים והכותרות לאחרים,
ולא יתרום משלו לים הקשקשנות – שיקום!

אז גם אשר גרוניס
תורם בתורו: “ממצאי הדוח משקפים את העובדה שמרבית השופטים מקפידים על הקוד
ההתנהגותי המחייב כל שופט ושופטת בישראל”.

לפי הגישה הזאת, על העובדה
שהבג”ץ מוצא כמוצדקת רק תלונה (עתירה) אחת מתוך מאה אפשר לומר כי היא “משקפת
את העובדה שמרבית הרשויות הציבוריות מקפידות על כללי המנהל התקין”.

גיחי-גיחי-גיחי. גיחי-גיחי-גיחי!!!

אז אשר יגורתי אמר כי “ממצאי
הדוח משקפים את העובדה שמרבית השופטים מקפידים על הקוד ההתנהגותי המחייב כל שופט ושופטת
בישראל”, ואני שואל מה זה “מרבית השופטים”. האם 51% מספיקים לך,
אשר גרוניס?

אבל נניח שכוונת המשורר,
המתבסס על “ממצאי הדוח”, היא לכך שאם “רק” 9.2% מהתלונות
נמצאו מוצדקות, אזי 90.8% מהשופטים “מקפידים על הקוד האתי המחייב”?

אני, במקומו של גרוניס,
הייתי חוגר שק, מכסה ראשי באפר, ומכריז כי לא אנוח ולא אשקוט, עד שתודבר כליל התנהגותם
הלא-אתית  של השופטים, ובמלים אחרות: עד
שאחוז התלונות המוצדקות יירד לאפס.

הנתל”ש, כמובן, לא
יכול להרשות לעצמו את הדבר הזה, כי אם, למשל, הוא ימצא כמוצדקת רק תלונה אחת בשנה,
לא
רק שהוא לא יצדיק את עצם-קיומו, אלא שיאשימו אותו כ”מחפה על השופטים”,
או כ”מריונטה בידיה של מערכת המשפט”. מאידך, יש לזכור, שאם הוא ימצא
יותר מדי תלונות כמוצדקות, הוא יזמין על עצמו “הצפה”
.

וכמובן שאם בכל שנה תימצא
כמוצדקת רק תלונה אחת, זה יקפיץ לכ-4 מיליון ש”ח את עלותה למשלם המסים של כל
תלונה אשר נמצאת מוצדקת.

אז אשר גרוניס מבין את זה
היטב, ולכן הוא “מפרשן” את הקיים, בלי להציב לעצמו כל מטרה בתחום הזה
– מטרה שהוא יכול להתחייב עליה, ובתום כהונתו לעמוד על כך למבחן הציבור – בין אם
הגשים את מטרתו, בין אם כשל בהשגתה.

האם
“הקוד האתי המחייב” מספיק לנו, מר יגורתי?

עם כניסתו של יגורתי לתפקידו הנוכחי הצעתי לו “מבחן
קבלה לעבודה
“, בו
הזמנתיו להשתמש
בסמכותו לפי סע’ 16א’ לחוק בתי המשפט, ולהתקין כללי אתיקה בדבר ההתייחסות
לטענות הצדדים וראיותיהם.

מאז כבר עבר מניין הימים
הקבוע במה שקרוי במקומותינו “חוק ההנמקות”, והאדון גרוניס לא טרח להשיב
לי, לא לגופו של עניין, ולא בכלל.

נו, אז אם כללי ה”אתיקה”
מסתפקים בכך שהשופט יפנה אל המתדיין בפניו ב”אדוני”, מכופתר, אז באמת
אפשר לומר כי “מרבית השופטים מקפידים על הקוד ההתנהגותי המחייב כל שופט ושופטת
בישראל”.

ביג דיל.

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו לייק
(“
אהבתי“)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר