אשר יגורתי (ב): כצל’ה ושות’, אמרתי לכם שיהיה כך – ולא האמנתם!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/36098
 
שמחה ניר, עו”ד 28.03.2012 22:52

אשר יגורתי (ב): כצל'ה ושות', אמרתי לכם שיהיה כך – ולא האמנתם! - אשר גרוניס - בג"ץ - אהרן ברק - דורית ביניש - צחוק מהעבודה - יריב לוין - ציפי חוטובלי - אריה אלדד - דני דנון - יעקב כ"ץ כצל'ה - חוק גרוניס - אהובה תומר - איילת פילו - אמון הציבור - זרנוגה גימ"ל - שמחה ניר

 

לכל אלה שתלו תקוות באשר גרוניס, ועכשיו הם “מאוכזבים”: אמרתי לכם, ואני אמשיך להגיד לכם, עד שתבינו כי עקב-אכילס של המשפט בישראל אינו הפוליטיזציה, אלא תרבות השפיטה הקלוקלת.

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

 

לדף הפייסבוק של האתר

 

היכנסו והצביעו לייק” (“אהבתי“)

 

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

רקע משפטי

 

קבוצת מתנחלים נטתה את אהלה על אדמתם הפרטית של העותרים בבג”ץ 8887/06, והקימה שם את התנחלות מגרון.

 

העתירה הוגשה ביום 30.10.2006, ולמרות התגובה ה”מקדמית” של המדינה, אשר הוגשה כחודש וחצי לאחר מכן (ביום 17.12.2006), בה הסכימה המדינה שיש לפנות המאחז, וכי שר הביטחון התחייב לפנות את המאחז תוך חודשים ספורים, ולמעלה משנה לאחר מכן, ביום 23.1.2008, הודיעה המדינה כי ראש הממשלה ושר הביטחון החליטו כי המאחז יפונה בתוך 6 חודשים. אבל גם זה לא עזר, וביום 26.11.2008, ארבעה חודשים לאחר תום ששת החודשים האלה (ולמעלה משנתיים ימים לאחר הגשת העתירה) הוציא הבג”ץ צו-על-תנאי, ורק ביום 2.8.2011, כחמש שנים לאחר הגשת העתירה, נתן הבג”ץ צו החלטי המחייב את המדינה לפנות את המאחז.

 

למרות כל גרירת-הרגליים הזאת נתן הבג”ץ למדינה, בגוף פסק-הדין, “שהות ניכרת להיערך כדי לקיים את הצו ההחלטי ולנקוט בהליכי הפינוי הנדרשים וזאת עד ליום 31.3.2012” – קרי: כחמש וחצי שנים לאחר הגשת העתירה.

 

אבל גם זה לא הספיק למדינה, ושבועיים לפני תום ה”שהות” היא ביקשה שהות נוספת – שלוש וחצי שנים – כך שהפינוי ייעשה כתשע שנים לאחר הגשת העתירה, וכארבע שנים לאחר פסק-הדין.

 

לשם מה נדרשה המדינה לשלוש וחצי שנים נוספות? כדי להסדיר “פשרה” אשר תאפשר  “להביא למימוש הצו ההחלטי בדרכי שלום”. פשרה בין המדינה למתנחלים, על גבם של בעלי הקרקע. איזה אינטרס יש לבעלי הקרקע בפשרה כזאת, או במימוש “בדרכי שלום” עם הפולשים לאדמתם הפרטית? שאלה.

 

אז המדינה ביקשה, והדיון התנהל בפני הרכב בראשותו של הנשיא החדש, אשר גרוניס, אשר נישא על כפיו ששל הימין הפוליטי, אשר מאס באקטיביזם השיפוטי (קרי: ה”סמולנות”) מבית מדרשם של אהרן ברק ודורית ביניש.

 

הם רצו שיהיה לביהמ”ש העליון נשיא “שמרן” (קרי: ימני), ולשם כך הם טרחו לחוקק את חוק אינקיטאטוס, אשר איפשר לאשר להיבחר לכהונה הנחשקת, למרות שחסרו לו חודש-ומשהו לשלוש שנות כהונה כנשיא ביהמ”ש העליון.

 

והנה, כמה מפתיע, אשר גרוניס, ברוב חוצפתו, לא מספק את הסחורה ולא נותן את התמורה המצופה עבור התמיכה בקידומו לנשיאות.

 

ממש חוצפה.

 

לגרוניס לא הייתה ברירה

 

כל אלה שתמכו בשינוי החוק אשר יכניס את אשר גרוניס ללשכת נשיא ביהמ”ש העליון סברו, מן הסתם, שגרוניס ה”שמרן” ישמר להם את המצב, וייתן להם לא רק את מלוא שלוש וחצי השנים, אלא גם ידאג להרכב אשר יתיישר לפיו, ובהמשך, לקראת סיום כהונתו, הוא ידאג לתת להם עוד עשר שנים, לפחות.

 

אז לא … לא רק שהשאלה במקרה הזה לא הייתה פוליטית, אלא ששום שופט בר-דעת לא יכול היה להגיע לתוצאה אחרת, כאשר מדובר בקרקע פרטית ובפסק-דין סופי של הבג”ץ, אשר קבע מועד לפינוי, ודחייה של ממש – כאן מדובר בשלוש שנים – כמוה, למעשה, כשינוי פסק-הדין, או “ויכוח” עם פסק-דין סופי.

 

אז גם לגרוניס לא הייתה ברירה, כי אם הוא היה נותן את מלוא שלוש וחצי השנים, הוא היה עושה צחוק מהעבודה, צחוק מפסק-דין סופי – וצחוק מבית המשפט העליון.

 

והייתה לו לגרוניס סיבה נוספת שלא לתת למדינה את כל מבוקשה, סיבה אישית לגמרי: אם הוא היה עושה את זה, היו אומרים שהוא “פורע את החוב” למי שסללו לו את הדרך לאן שהגיע, ושהוא “מכניס פוליטיזציה” להיכלות המשפט.

 

לאחר הדיון בבקשת המדינה, ולפני ההחלטה, אני ניחשתי שהשופטים ידחו את הבקשה, וגם יטיחו במדינה אש וגופרית, אבל בכל זאת יתנו לה דחייה מסויימת – בין חצי שנה לשנה וחצי. הגדרתי את זה כ”נזיפה עם קריצה”.

 

והנה, גרוניס ושות’ אכן נתנו דחייה כזאת, אבל רק לארבעה חודשים, תוך שהם אכן מטיחים במדינה את כל מה שהם יכולים – “נזיפה עם קריצה”, כמו שאמרתי – אבל זה לא הספיק להם, למאוכזבים.

 

ומה אומרים ה”מאוכזבים”?

 

על ההחלטה הזאת אומר חה”כ יריב לוין (ליכוד): “שופטי בג”ץ הוכיחו שוב שכל מטרתם היא להחריב את מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון ולרמוס את סמכותה של הממשלה לקבוע מדיניות”, “לא אלה השופטים שראוי שישבו בירושלים” (פנחס וולף, news.walla, 25.3.2012, ואחרים).

 

מה זה “הוכיחו שוב”, כאשר אתם, יריב לוין וחבריו – אתם ולא אני, אתם ולא אחרים – פתחתם “דף חדש”, עם נשיא “שמרן”, נשיא אשר “יעשה סדר” במערכת המשפט, נשיא אשר האקטיביזם השיפוטי ממנו והלאה?

 

אבל זה לא הכל. תחת הכותרת בימין זועמים: “בג”ץ הוכיח העדפת האינטרס הערבי מביא עמרי נחמיאס (nana 10, 25.3.2012) קולות מן הרחוב הפוליטי:

 

חה”כ ציפי חוטובלי (הליכוד): “הכניעה של בג”ץ לתכתיבי ‘שלום עכשיו’ עשויה לגבות מלכידות החברה הישראלית מחיר כבד”, “זהו פרס לקיצונים שמטרתם להביא לקרע בעם, ויריקה בפרצופו של כל מי שעמל על מציאת פשרה ראויה שתמנע מחזות קשים של עקירת משפחות מבתיהם”;

 

חה”כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי): “בג”ץ הוכיח היום שוב כי הוא מעדיף את האינטרס הערבי על ההתיישבות היהודית, גם במחיר שפיכות דמים של יהודים”, “היום נקרע הקרע האחרון בין בג”ץ ועם ישראל. אם ישפך דם במגרון, דם זה יהיה בראשם של שופטי בג”ץ”.

 

חה”כ דני דנון (ליכוד): “בג”ץ מנסה למנוע מהממשלה לממש את תפקידה. נעביר את הסדר מגרון באמצעות חקיקה ראשית ונבהיר לבית המשפט- הממשלה היא הריבון במדינת ישראל”;

 

וחה”כ יריב לוין, איך לא, חוזר גם כאן על השופטים הלא-ראויים.

 

מעניין מה יגיד חה”כ יעקב (כצל’ה) כץ, יו”ר האיחוד הלאומי, אשר אמר על גרוניס שהוא “יעשה סדר” במערכת המשפט, ובמאמר בו הוא מסביר מדוע הוא דוחף את חוק אינקיטאטוט הוא אומר, בין השאר:

 

כנבחר ציבור של אזרחי ישראל קשה היה לי לעמוד מנגד ולראות כיצד שופט מוכשר ייאלץ לכהן שלוש שנים פחות 41 יום לצד נשיאה צעירה ופחות ותיקה ממנו, כשהוא בשיא כישוריו ומהווה נכס לעולם המשפטי של מדינת ישראל.

 

נו, אז עד כמה שהצלחתי לגלות, כצל’ה שותק על גרוניס, ורק מדבר על שינויי חקיקה. חוק אינקיטאטוס, מן הסתם, לא הספיק לו.

 

אמרתי לכם שיהיה כך – ולא האמנתם!

 

במאמר שפרסמתי ביום 1.1.2012, חודשיים לפני כניסתו של גרוניס ללשכת הנשיא, וכאשר עדיין לא היה בטוח שהוא יגיע לשם, אמרתי:

 

ותזכרו שאמרתי לכם

 

כפי שראינו, אשר גרוניס לא יכול להיות עקבי, וממילא הוא גם לא יכול להיות צפוי, והאיש הזה הולך, ככל הנראה, להיות נשיא בית המשפט העליון.

 

מי שמצפה ממנו לקו שיפוטי כלשהו, למנהיגות כלשהי על שופטי ביהמ”ש העליון, לקביעת צביון משלו לבית המשפט העליון – יתבדה מהר מאוד.

 

וזה מביא אותנו אל הכותרת למאמר הזה: מהו ההבדל בין גרוניס לבתולה? שגרוניס נשאר גרוניס, ויישאר גרוניס.

 

כשבועיים לאחר כניסתו לתפקיד הראה גרוניס את שמרנותו, כאשר הוא סרב להתערב בשיקולי עריכתו של ספר הזיכרון לנספי השב”ס באסון הכרמל, וכופף לעותר, דני רוזן, בן זוגה של תנ”צ אהובה תומר ז”ל, את הידיים, על מנת שזה “ימשוך את עתירתו”.

 

במאמר הראשון בסדרה הזאת, בתגובה לתשפוכת השבחים שהעתירו עליו הטוקבקיסטים, ביקשתי להרגיע את כל המתבשמים מרוחות השינוי ומרוחותיו:

 

אז יש לי הפתעות בשבילכם:

 

כדי לזרוק מכל המדרגות את העותר המסויים הזה, יחד עם פרקליטתו, לא היינו צריכים את גרוניס, משום שגם השופט הכי ליברלי והכי “אקטיביסטי” היה זורק אותם מכל המדרגות.

 

כך היה מעולם, גם אצל אהרן ברק ודורית ביניש, וכך יהיה גם בעתיד.

 

אז כל מי שרואה במקרה הזה את “ספינת הדגל” של גרוניס – כדאי שיתקרר, כי גרוניס לא מתכונן לספק לאף אחד את הסחורה שהוא מצפה לקבל ממנו, וכמו שאמרתי לא פעם – אלה שעמלו כדי לקדם אותו עוד יתגעגעו לאהרן ולדורית.

 

במאמר-ההתנצלות שלי לנחום שחף, אמרתי על תומכי גרוניס מהימין הפוליטי:

 

כמובן שהם לא יכלו להגיד שהם רוצים נשיא בעל אוריינטציה “ימנית”, כי גם הם הרי נגד “פוליטיזציה של השפיטה” (איך לא …), אז הם מתרצים את תמיכתם בגרוניס בכך שהוא “שמרן”, שהוא ינהיג “סדר חדש” בביהמ”ש העליון, ושהוא “לא יכפה את ערכיו על השופטים”.

 

וזאת בדיוק הפואנטה: בין אם הוא יכפה, או ינסה לכפות, את ערכיו-הוא על שאר השופטים, ובין אם לאו – כמוצהר ע”י המצפים ממנו – אבל שינוי משמעותי הוא לא יצליח להביא, כי הבעייה היא בתרבות השפיטה הקלוקלת של מערכת המשפט בישראל, ולא באוריינטציה הפוליטית של שופט זה או אחר.

 

 

אני משער כי המצב הזה לא ישתנה בתקופת גרוניס, ואני מוכן להעריך כי המעורבות ה”ימנית” בקידומו לכהונת הנשיא דווקא תדחף אותו שמאלה, “כדי שלא יגידו” שהוא גומל למיטיביו טובה-תחת-טובה.

 

כן, כן … מפעם לפעם הוא יזרוק עצם גם לימין, והדוברת שלו, איילת פילו, “תסביר” לנו שאם לא מוטה ימינה, ולא מוטה שמאלה, אלא “פוסק בכל מקרה לגופו”.

 

אכן, “כל מקרה לגופו”: דן ברוב הדר ועם בעניינים אשר ברור גם לו עצמו שהוא עתיד לזרוק את העותר מכל המדרגות, אבל עושה מלאכתו כגנב-בלילה, וזורק עותרים מכל המדרגות בעניינים אשר ברור גם לו עצמו שיש בהם משהו מסריח מאוד.

 

בפנייתי אל הוועדה לבחירת שופטים, בה התנגדתי לבחירתו לנשיאות ביהמ”ש העליון אמרתי, בין השאר:

 

מילה לכל אלה אשר דחפו את גרוניס קדימה

 

אני רוצה להקדיש מילה למה שקרוי “מחנה נאמן” בוועדה הזאת, ולכל הפוליטיקאים בצד הימני של המפה הפוליטית, אשר דחפו את קידומו של גרוניס: הוא לא יספק לכם את הסחורה! התחזית שלי היא שבהזדמנות הראשונה הוא יאכזב אתכם קשות, כדי ש”לא יגידו” שהוא “פורע לכם את חובו”. בהזדמנות הבאה הוא יזרוק גם לכם איזו עצם, כדי להראות שהוא “לא מוטה פוליטית”, ושהוא “דן בכל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו הספציפיות”. בלה-בלה-בלה.

 

כן, כן, אתם עוד תבכו אצלו מרה. אתם גם תבכו מרה על כך שהוא מגלגל לפתחו של “יומן בית המשפט” את האחריות לקביעת ההרכבים, רק כדי ש”לא יגידו”, דבר שעומד בסתירה לחוק בתי המשפט ולעצם תפקידו של נשיא ביהמ”ש העליון.

 

אתם, מחנה נאמן, מחנה הימין הפוליטי, עוד תתגעגעו גם לדורית ביניש, וגם לאהרן ברק, באחריות!

 

גרוניס לא ישתנה!

 

אשר גרוניס נמצא בעשירון התחתון של תרבות השפיטה בישראל, ואם אתם מצפים ממנות להשתנות, “לגדול עם התפקיד” – כדאי לכם לקרוא על ההבדל בין גרוניס לבתולה.

 

אתם מדברים על “אמון הציבור”? חפשו קצת בגוגל, חפשו ותבינו מה חלקו של גרוניס באבדן אמון הציבור בשופטיו. אתם עומדים להכתירו כנשיא ביהמ”ש העליון, אבל לפני כן תבדקו אם מבחינת היושר האינטלקטואלי שלו הוא יכול לשמש אפילו כשופט תעבורה בזרנוגה גימ”ל.

 

אז אמרתי לכם, ואני אמשיך להגיד לכם, עד שתבינו כי עקב-אכילס של המשפט בישראל אינו הפוליטיזציה, אלא תרבות השפיטה הקלוקלת.

 

___________

 

למאמר הקודם בסדרה: גרוניס לא מחזיר עטרה ליושנה, גרוניס לא השתנה: פרק ראשון בסדרה “אשר יגורתי”

 

______________

 

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

 

לדף הפייסבוק של האתר

 

היכנסו והצביעו לייק” (“אהבתי“)

 

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר