ב”ה

הבה נתחכמה לו

“רבני” ה”ציונות” הם פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות. אחד הפושעים הגדולים הוא רפי פרץ, הכופה את הארכי-פאשיזם ה”ציוני” על עם ישראל. והוא איננו הפושע היחיד. הכופר בעיקר הזה קובע, שאם עם ישראל יתאחד תחת המכנה המשותף השפל ביותר, זה ייצור לכידות שתעמוד לחיילים במלחמתם, כאיש אחד, באויב….

האם הרשע הזה מאמין שהוא יכל להתחכם לקב”ה? הוא והמדינה הציונאצית שלו יקבעו וינצחו ולא הקב”ה ונאמניו? השואה הנופלת על ראשינו, במהירות גוברת והולכת, היא מעשה ידי הפושעים, ה”רבנים” ה”ממלכתיים”. הם מחריבים את העם, את התורה ואת הארץ, למען “אחדות ישראל”. אליבא הרשעים, אחדות היא, כאשר עם ישראל מניח לערב רב להכותו עד חרמה. שיתנו לי המנוולים סיבה טובה אחת, אחת(!) להצדקת חורבן חבל עזה?

די עם דיקלומי – כל המבזה תלמיד חכם אין לו חלק לעולם הבא. אמנם, יש עם זה בעיה, והיא – אם אין לנו חלק לעולם הבא, נצטרך גם במקום אליו נלך, להמשיך ולסבול את נוכחותם של פושעי ישראל, רוצחי ילדי ישראל, בתירוץ של “מלחמת-מצווה”. אתם יודעים כמה פעמים כבר נערכו בארץ ישראל “מלחמות מצווה” באותם מקומות שכבר שוחררו, ושוב נמסרו לידי רוצחי העם היהודי על ידי הציונאצים, שציון תועבה היא להם! והדרוקמן מתחבק עם הסוכן הזר, נתניהו, וסדן הולך אל האיש שבראשו דמם של אלפי יהודים יקרים, ומבקש ממנו לפעול לאחדות ישראל ולאיחויי הפערים, שהוא, הפושע מספר אחת בעולם, יצר. כל חייו, עוסק פרס בדבר אחד בלבד – קידום תכנית השלבים שלו, של הג’יהאד ושל ארה”ב, הארכי-נאצית, להשמדתנו. כל ראשי “המדינה” ידעו זאת. פרס שואף, לא רק להשמדת היהודים, אלא, גם לביטול “המדינה”, שהוא נשיאה, הראוי מאד. עשרות שנים אנו סובלים פה רדיפה, כאצל גדולי הנאצים והאנטישמים בכל הדורות, ו”רבני” ה”ציונות הדתית” ממשיכים להכפיף את הציבור, המוכה מכולם, לנאציזם ה”ציוני”, ימח שמו.

יהודים רבים ידעו, תמיד, עוד מימי פעילות הרצל, יש”ו, במה דברים אמורים, אבל, לא ניתן להם להשמיע את התובנות שלהם.

הרשע הזה (וכי למה, לדעתכם, מונה האפס הזה לרבצ”ר?), רפי פרץ, התגאה לאחר חורבן ההתישבות היהודית המפוארת בגוש קטיף, שלא היה אחד בתלמידיו, בתוכם, מאתים קצינים, שסירב לבצע פקודה נאצית בעליל, שעליה מתנוסס דגל צלב-הקרס, כחול לבן!!! האיש הגאה הזה צריך היה לעמוד לדין על פי תקדים משפטי נירנברג, כמו שאר אנשי כת “רבני הציונות הדתית”, כמו פרס, וכפי שהיה צריך, בשעתם, להעמיד לדין, יחד עם שאר נשפטי נירנברג, את בן-גוריון, משה שרת, חיים ויצמן ודומיהם, יש”ו.

וכאן, אנשים אינם רוצים לשמוע, כווווולם רואים שמתיישמת פה המדיניות הנאצית של טיהור אתני של היהודים בארץ ישראל. כל הנרצחים, כל המשפחות שנטבחו כאן, זה מעשה ידי המדינה ה”ציונית”, המרצחת, מאז היותה “המדינה שבדרך”. זו שנותנת רובים לרוצחי תינוקות, זו שמתדלקת אותם, גם לאחר שרצחו את שומרי המסוף שהוקם, בשבילם, בלבד. הם, שמגרשים יהודים מפני חלאת המין האנושי, ערב רב של מרצחים, שכל הקשר בין האחד לשני בקרבם היא תאוות רצח יהודים.

יפי הנפש ימשיכו לצנזר, עד שהאולפנים שלהם יתפוצצו בקרבות מבית לבית בתוך תחום המושב של היהודים בארץ ישראל.

הסופר, חיים הזז הבהיר את הדברים כבר לפני עשרות רבות של שנים, וגם אז, המטורפים, ה”ציונים” בכיפה, לא רצו לשית ליבם לאמת:

“אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים שונים זה מזה, אולי גם שני דברים הסותרים זה את זה… כשאדם אינו יכל להיות יהודי הוא נעשה ציוני… הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות ממקום שתש כוחו של העם, דבר אחד ברור, הציונות היא לא המשך, לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה, אדרבה היא מסיחה את דעתה מהעם, מתנגדת לו, הולכת נגד רצונו ורוחו, חותרת תחתיו ועוקרת אותו ופורשת לדרך אחרת למטרה רחוקה ומסויימת, היא וקומץ אנשים בראשה, גרעין של עם אחר, בבקשה לשים לב, לא חדש, לא חדש, אלא אחר, מי שלא סבור כך או שהוא טועה או שהוא מרמה את עצמו”.

וזה מה שכתב הפרופסור יוסף קלאוזנר: 

 עסקתי בימי נעורי בספרו המפורסם של תומאס הובס – ”לויתן”, וראיתי, שהמדינה היא ה”לויתן”, שבולע את חיי היחיד ואף את חיי האומה. ותמיד פחדתי ש”לויתן” זה יהפוך את החיים האנושיים והלאומיים לחיי קסרקיט, שבהם אין ליחיד שום ערך עצמי ויש לו רק תפקיד, שקבעה לו המדינה. המדינה בסוציאליסמוס, כמו בפאשיסמוס ונאציות, נעשית אליל בשביל כל יחיד. אין לו דעה משלו וחלילה לו להתנגד לאינטרסים שלה, אף במשהו. ואף העומד בראש המדינה נעשה אל ואליל. כאלו-הים בשמים, כן ה”ראש”, או ה”מנהיג”, או ה”דיקטאטור” בארץ, יותר נכון – במדינה, אחת היא, אם שמו ”לנין” או ”סטאלין’‘, או שמו ”מוסוליני” או ”היטלר”. ומזה פחדתי תמיד. וכשראיתי את ה”חירות” ואת ה”דימוקראטיה” שברוסיה הסובייטית, כמו שציירתיה בפרק שלפני הקודם, אין תימה, שנקעה נפשי מן הסוציאליסמוס. (פרופ’ יוסף קלוזנר, ”אבטוביוגרפיה”, תקופת 1919-1922 [תוך איזכור הלויתן” לתומס הובס]).

מהי זכותם של הציונאצים לגרש אותנו, היהודים, מארצנו? זו, כמובן, איננה שאלה, כלל, שהרי זכותם, היא, בדיוק, כזכות שהיתה לנאצים  הגרמנים להשמידנו! איך זה, שה”רבנים” שותקים, כאשר הטינופת, שוטרים וחיילים עבריים, מגרשים, הורסים, מכים ומשפילים יהודים, גברים, נשים, טף, עוללים ויונקים, שהם, הקלגסים, אינם ראויים לצחצח את סנדליהם?

הרשעים האלה פסקו בשעתם – יהודי לא ירים יד על יהודי. הם כמובן כיוונו את דבריהם הנפשעים, אל המוּכּים, כלומר, לברגים הקטנים והמתועבים, מותר להרים יד, יתר על כן, אותם רשעים קבעו – לא יהיה סירוב פקודה – כלומר, חובה על הברגים הקטנים להרים את ידיהם ואת אלותיהם, על יהודים, ורק על יהודים, בשם קדושת ה”ממלכתיות”, ורק כאן נכנס הציווי – יהודי לא ירים יד על יהודי – ליהודי המוכה, אסור להשיב לבורג היהודי הקטן, לבני הטינופת, מהרסינו ומחריבינו, מלשינים, מוסרים ורודפים במצוות פרץ, שרלו, סתיו ודומיהם, רשעים גמורים!!

ברור ונעלה מכל ספק – אילולא המטורפים, משיחי-השקר של ה”ממלכתיות”, לא היה שום בית נחרב בארץ ישראל, לא היתה שום נסיגה, לא היו מלחמות!! היינו המעצמה במזרח התיכון, אבל, ה”ציונות הדתית” זו כת שבתאית, המשרתת את שונאי ישראל, ילדי רוחם של הסופר-אנטישמים, שיסדו את ה”ציונות”.

אם ה”רבנים” אינם חשים שהגיע הזמן לעשות חשבון נפש ולקרוא לעם ישראל להילחם על חייו ועל ארצו, חייבים התלמידים לעשות את חשבון הנפש הזה. שילמדו “מורשת קרב”, ויבינו, שהעיקר ב”מדינת ישראל” איננו הניצחון, גם לא הצלת העם והארץ, אלא, עצם המלחמות, להרג יהודים, להחלשת העם ולזריית דמורליזציה בקרבו. כל זה מפלצתי כל כך, שלילדי ישראל התמימים קשה להאמין שיש בקרב יהודים רֶשע נורא ועצום כל כך, אבל, זו עובדה!!