די לסיסמאות סרק בשירות האויב (ב) נאוה בארץ הגמדים

די לסיסמאות סרק בשירות האויב (ב) נאוה בארץ הגמדים

חנה אייזנמן
13.07.2011 04:13
די לסיסמאות סרק בשירות האויב (ב) נאוה בארץ הגמדים


נאוה קורן: “יש לי זכות תגובה!”
מתוך זהבי עצבני ( 30/10/2008 )
נאוה קורן… עולה לשידור לאחר שאתמול עלה מאזין שביקש להפסיק את הקראת הפקסים הקיצוניים שלה ומכריזה: “אני מחרימה את התוכנית של זהבי!”, אך לפני שהחרימה לגמרי את התוכנית השתלחה בעוד מספר מאזינים מהשבוע האחרון. האזינו לשיחה שלאחריה התוכנית לא תראה אותו דבר.



ב”ה

 

 

 

די לסיסמאות סרק בשירות האויב     (ב) נאווה בארץ הגמדים

 

 

 

המרכיב היעיל ביותר להוצאת שנאת ישראל מן הכח אל הפועל

 

את נאוה מכירים רבים ממאזיני ה”תיקשורת הישראלית” הקולית. נאוה יצאה לפני שנים למלחמה הסיזיפית נגד מהרסינו ומחריבינו, המאיימים על עצם קיום ילדיה ונכדיה. ממילא יובן, שנאוה הפכה למוקד המושך אליו את אש שנאת ישראל של עמלק מזרע ישראל. מה שמרתיח אותם במיוחד הוא – נאוה אומרת את האמת, ולהם, אין הכלים להתמודד עם האמת, כי עניינם היא השנאה, והכלים הם – השקר, העוול, חפות מוחלטת ממוסר וגם בורות טוטאלית, בורות בעובדות, בורות בכל ערכי אנוש. ואיך תהיינה להם השכלה כללית והשכלה יהודית, אם כל הוויתם עמוסה על גדותיה בכמויות אדירות של שנאת ישראל? לא נשאר מקום לשום דבר חיובי. גם ה”דאגה” שלהם ל”פלשתינאים”, הוא מרכיב, ואולי המרכיב היעיל ביותר, להוצאת שנאת ישראל שלהם מן הכח אל הפועל, לפגיעה קטלנית בכל הטוב, הקדוש והיקר בעולם. ומעל לכל –  העצמת שנאת האדם!

 

אמה של נאוה, בהיותה בת 37, נהרגה במרפסת ביתה בטבריה, מפגז בודד שנורה מממלכת הרוצח מעמאן, חוסי, אהובן, הבלתי מעורער, של כל ממשלות “ישראל”. האם, הי”ד, היתה יוצאת מרוקו, האב, ז”ל – טברייני. את ההודעה על רצח אמה קבלה נאוה במקום שירותה הצבאי, אי-שם, בסיני… ואין צורך להכביר במלים; אלפי המשפחות השכולות ב”ישראל” יודעות היטב מה עבר על נאוה ומשפחתה. גם אז, נאוה, עדיין לא הבינה. כמו כל העם, הלכה עם הזרם. “פוליטיקה”, לא ממש עניינה אותה.

 

התפכחות

 

אבל, כאשר עלו רבין וסיעתו לשלטון, קשה לה להסביר מה בדיוק גרם לכך, חשה, שזהו אסון… היא התחילה ללמוד. ומשום שיש לה נשמה ישרה כסרגל והיא שופעת מעיינות אהבת ישראל, והעיקר, היא נורמלית ואינה קולטת איך אפשר לצדד באויב, הבינה מהר את המציאות – מתנהלת כאן מלחמת בני חושך בבני האור, ובני האור חוששים להשתמש באור, כדי להדביר את החושך; הם מעדיפים חושך מצרים לכל העם, בשם “אחדות ישראל”, על כל נסיון להוציא את העם מאפילה לאורה.

 

הנאצות והקללות לנאוה, אינן חידוש. אני חוטפת אותם מזה עשרות שנים, משמאל ומ”ימין”, מה שמוכיח, לדעתי, את העובדה שאני אומרת את האמת, את כל האמת, אך ורק את האמת. והאמת, כמובן, אינה רצויה בשמאל, וקשה לעיכול בציבור שהתרגל כל כך להתיישב אוטומאטית על ספסל הנאשמים, לפני ואחרי שהוא מחבק ומנשק את העמלקים מזרע ישראל, ה”אחים יקרים”, ומתנצל לפני אותם  קציני סדום ועם עמורה, שדה רוש ולענה, על היותו שדה הגידול ל”עשבים השוטים”. גם אותם בודדים בציבור, המעזים ללחוש את האמת, אינם שוכחים להוסיף מס שפתיים לצביעות ולרוע ה”תקינות הפוליטית”, שבישראל משמעותה, הגנה על אויבי ישראל ומבית ומחוץ, ורדיפת היהודים מבית למחנות פליטים, בארצם, ארצו של “עם חפשי באאארצנו…”

 

אין עוד בעולם אשפת אדם כזו, יעידו הסופר ארתור קסטלר ואיש העבודה, ברל כצנלסון

 

תמיד עורר בי גיחוך הטיעון היהודי השכיח בדבר מוסריותם כביכול של ” ישראל ערבים זה לזה”. הלוא כמה מתלייניו הגרועים של סטאלין היו יהודים, הם היו האכזריים מבין ה”קאפוס” בטרזיינשטאדט, ולתופעת המוסר והמלשין היהודי אין אח ורע בקרב העמים (ארתור קסטלר).

 

 

“היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, – ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על ידי ייסורי העם ומשא נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של  שנאה – לעצמו, של עבדות בתוך מהפכה, ויטריפו עליו את דעתו, עד כדי כך שיראה – את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח – אל יהא מצפוננו שקט”

(כל כתבי ברל כצנלסון, הוצאת פועלי ארץ ישראל, פרק ח’, עמ’ 18).

 

 

נאווה נתבעה לדין על ידי מדינת ישראל, באשמת העלבת עובד ציבור. עובד הציבור הזה ירד בינתיים מן הארץ, התאזרח במדינה אירופית, וממנה הוא מפיץ עלילות נאציות על היהודים. והוא היה כזה הרבה לפני כן. לאחר שהתראיין בעתון זר והישווה את “ישראל” לגרמניה הנאצית, שלחה לו נאוה קורן פקס, בו היא אמרה לו מה היא חושבת על מי שמשווה אותה ואת מדינתה לנאצים….

 

עובד הציבור הנכבד, אברום בורג, נעלב, ורץ עם הפקס למשטרה. המשטרה העבירה לפרקליטות, ונאווה נתבעה לדין על ידי המדינה שעל כבודה ניסתה להגן, כאמור, באשמת העלבת עובד ציבור. שמהיותו עובד ציבור, צריך היה לעמוד לדין באשמת בגידה חמורה, הפצת תעמולת אויב בעת מלחמה, ועל פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם הערבים. כן, המדינה היא שתבעה את נאוה, אזרחית שכתבה מכתב אישי לבוגד נאלח (לשון המעטה), במקום להעמיד לדין את עובד הציבור. אבל, לו העמידה את אברום לדין, היתה נאלצת להעמיד לדין את רוב שרי הממשלה ואת רוב חברי הכנסת…. אז, מה עושים? מתעללים באזרחית הקטנה, שהיתה בטוחה כל כך בצידקתה, שאף לא דרשה סיוע משפטי, היא בחרה להגן על עצמה, ועשתה עבודה גרועה, מרוב התרגשות. השופט, נאלץ, בלית ברירה, להטיל עליה עונש, על פי החוק היבש. נאוה עשתה עבודות שירות. היתה תומכת לילדה שהתקשתה בלימודים.

 

זו פרשת העמדתה לדין של נאוה, שלא רבים בעם היהודי שפויים כמוה. ועליה שופך איזה יודועמלקי, חסין בפני שלטון החוק הסדומי, את נאצותיו ורמיזותיו המתועבות. הגבתי באתר המתהדר ביושרתו, מחלקה ראשונה, ונסיתי לספר לגולשים על מה הועמדה נאוה לדין. נסיתי פעמיים, שתי התגובות לא פרסמו, כמובן. נוח לו לאתר שונא ישראל, לסייע להוצאת דיבה על נאוה קורן, המעזה להילחם בחוות החיות הטורפות את עם ישראל. ויעידו כתבי הפלסתר של החזירים  “על צד שמאל”

 

חוות החיות

 

ועתה, משחזרנו למחלקה ראשונה בחוות החיות – כדאי, אולי, להכיר את נוסעיה, קוריוז אמיתי –

 

לאחר שעידן הבהיר לי, שאתו אין חכמות, לשמאל יש זכרון ארוך – במדור “על צד גבלס”, זוכרים איזה רשע היה אברהם אבינו, אז, שעידן לא יזכור שהוא, האפס, חסם בפני את הכניסה למחלקה ראשונה?

 

פניתי לבוס ובקשתי לדעת אם הג’יהאד של עידן הוא על דעתו.  תמצית תגובתו, בקיצור, של הבוס, היתה – שאני יכולה לשלוח מאמרים “כמו כל אחד אחר…” – הוא לא שיקר, אני יכולה לשלוח, אבל, הוא לא התחייב לפרסם….(איך אמר פעם יצחק שמיר – הבטחתי, אבל, לא הבטחתי לקיים..). עורכי דין….

 

עידן המעודן, התרתח על שפניתי לבוס, מעל לראשו, ראש עבד כי ימלוך, שכח לגמרי שצריך לשמור על לשון נקיה, בכל מצב, גם כשעם שלם מובל לבית המטבחיים על ידי טינופת “על צד גבלס”, ואיבד את שלוות נפשו, כדלהלן:

 

כפי ששמת לב, טרם נחסמת שוב.

תמשיכי לנאץ, לחרף, להתבטא בגסות כלפי גולשים ולגדף – ואת נחסמת.

האתר שלנו לא יהפוך בימה לטינופת המילולית שלך.

 

אבל, אתם יכולים להרגע, כי, בינתיים נחסמתי, כולל תגובות, וגם תגובות שכבר פורסמו נמחקו… עבדי-יצרים קטנטנים, כבר אמרנו? כששוחטים תינוקות יהודים, המנוולים מתחילים לילל על “תג מחיר” שגובים מתנחלים, אבל, כשמישהו פוגע בכבודם, האבוד ממילא, הם מתמלאים בריגשי נקם להשחית. נקמה זה לא יהודי… תלוי על מה ובמי….

 

 

והענבל, קיש קיש קריא, באון

 

טוב, הצעתי לכם לישון על המאמר של ה”עיתונאית”, ענבל בר-און, אינטליגנטית כפי שיכל רק השמאל להיות – ידוע שכל אנשי-הרוח, האמנים, הסופרים והמשכילים, למיניהם, נמצאים בשמאל – המפגינה חוש הומור משעשע באופן יוצא מן הכלל. משהו משהו. כך, כנראה, נראה המדור ההיתולי של השטירמר. מצע המאמר לבדו, היה קצר מכדי להתגלגל עליו מצחוק, אז, העינבל השתמשה גם בשוליים, ומציגה את כרטיס הביקור ההיתולי שלה, מה זה, מצחיק, כדלהלן (היזהרו שלא תחנקו מצחוק):

 

 הכותבת מקיימת חוגי בית לשיווק מגוון מוצרי התנחלויות: שקיות אשפה ריחניות, אבזרי מין ששימשו את בני ישראל באוהלים, שמלות ילדי פרחים לנשות מתנחלים כדי להשלים את התמונה האורווליסטית, שביסים עם תדפיסים של גיבורי מהפכה ערביים, מוצרי טיפוח טבעיים מעצי זית עקורים למירוק המצפון, טריקים לעצבון אנשי “שלום עכשיו” שבאים להתנחלויות, מכשיר רנטגן שדרכו אפשר לראות ל”נשות ווטש” דרך השמלות, ולבדוק אם הן באמת נשים ובאמת יהודיות, מפיות ניר רקומות לניגוב הפה אחרי שיורקים כשסמולנים מגיעים לשטח, מילון עברי-אנגלי כדי לקלל את אובמה ה”כושי” כשבאות טלווזיות זרות, ועוד.

 

זו הרמה! לימין יש עוד הרבה מה ללמוד. איפה הימין ואיפה השמאל כשזה מגיע לאינטלקט? כל האינטלקט נמצא בשמאל, יוכיחו פרסי ישראל, שאוסף השמאל, כאסוף ביצים רקובות.

 

לא תוכלו להכחיש שהאשה הזו היא כישרון; לא כל תלמיד אסכולת גבלס היה מצליח לרכז את כל התעמולה הנאצית בקליפת אגוז קטנה כזו, אבל, ענבל הצליחה, ומן הראוי, להציע אותה כמועמדת לפרס ישראל.

 

הם ממציאים את הסיפורים, הם מעלים אותם גירה, נוסח גבלס, ואז, לאחר שהאביסו בהם את עם ישראל, הם משתמשים בהם, כאילו היתה זו תורה למשה מסיני… בעצם, הרבה יותר, הרי כל הסיפור על תורה מסיני זו מיסטיקה, סיפור מיתולוגי של שבטים פרימיטיביים, פראים למחצה ולשלושה רבעים…

 

לסיום הפרק הזה –

 

ב-24/10/1993 כתב הסופר אהרון מגד, איש “שלום עכשו”:


הכמות והעוצמה של כינויי הגנאי ושל ביטויי השנאה, הבוז, המיאוס, התיעוב, שהוטחו במשך עשרים וחמש השנים האחרונות כלפי המתנחלים – אפשר להשוותם בהצטברותם רק לאלה של האנטישמים כלפי היהודים. כך בוצע, במשך השנים מעין ‘רצח אופי’ קיבוצי”.

 

ועוד

 

”.. מה השנאה הבוערת בעצמותיכם נגד המתנחלים – שהיא חזקה אצלכם הרבה יותר מאשר כלפי המחבלים – מעבירה אתכם על דעתכם, עד כדי כך – שאתם יוצאים להילחם נגדם בחזית אחת עם אלה שגם אתם מכנים אותם ‘אויב’ (‘רק עם אויב עושים שלום’, אתם נוהגים לומר).
”..
ומה אצה לכם הדרך כל כך לדרוש את פינויים, את עקירתם ממקומם, עוד לפני שעולה בדעתו של ערפאת לדרוש זאת? מה היצר הזה, מה הלהיטות הזאת, מה השמחה-לאיד הזאת, שקשה לכם להסתיר אותה – לראות מיד, עכשו, בנחמה הזאת?
כששומעים באיזה שצף-קצף, באיזה ריר על שפתיים, מדברים עליהם כמה מכםהרי אין זה פחות מדמוניזציה! מציגים הם לעיניך מין סטריאוטיפ של מתנחל – כזה ראה וּבַזֶה! כזה ראה ושנא! זוועה! תאב-דם! רצח בעינים! שונא אדם! האם יש דמיון כלשהו בין הדמות המפלצתית שמציירים למתנחלים ובין האנשים בשר ודם שאתה פוגש באפרתה, בעפרה, בקדומים, בשקד, בתקוע?…”. (אהרון מגד)

 

 

 

נספח

 

 

 

נושא התגובה

 

נאוה קורן -את נשמעת כמטורפת

 

 

שם הכותב:

 

מאזין וקורא        

 

זמן:

 

22:30 19/10/2008

 

כתובת IP:

 

79.179.154.95

 

 

 

 

 

 

 

אם היית מגיבה מידי פעם על משהו ניחא, אך כל יום להגיב על כל דבר , כל יום להשמיץ להסית ואפילו לא לכתוב דברים על דיוקם, זה כבר אומר דרשני. אפילו זהבי מלגלג עליך . האם איש מבני משפחתך לא יעץ לך פעם לגשת לפסיכולוג , לבדוק שמא את נגועה באיזו שהיא מחלת רדיפה או משהו דומה ?

 

 

 

 

 

 

 

כפי שאתם רואים אני אוספת חומר על נאוה הנלחמת במפלצות דו רגליות. וכך הגעתי למה שמוצג כך:

 

נאוה קורן: “יש לי זכות תגובה!”

מתוך זהבי עצבני ( 30/10/2008 )

נאוה קורן, כותבת הפקסים המתמידה, עולה לשידור לאחר שאתמול עלה מאזין שביקש להפסיק את הקראת הפקסים הקיצוניים שלה ומכריזה: “אני מחרימה את התוכנית של זהבי!”, אך לפני שהחרימה לגמרי את התוכנית השתלחה בעוד מספר מאזינים מהשבוע האחרון. האזינו לשיחה שלאחריה התוכנית לא תראה אותו דבר.

 

ואכן, אני מאיצה בכם להאזין לשידור הזה. פשוט חובה. דו-רגלי בשם אילן גילאון ואיזו שהיא עזר כנגדו “מנחים”; הם מדברים, הם מנאצים, הם מלגלגים, הם “אובייקטיביים”, במאה אחוז על צד שמאל, הם שואלים הם עונים, על פי מיטב מסורת הבויקוט, ונאווה, היא, ה”משתלחת”. והם, רודפינו, קבעו שהפקסים הם “קיצוניים”.

 

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=EIMHHF&c41t4nzVQ=EM



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר