ואין אף אחד שמדבר או מתריע או מזהיר או מתכונן לסערה האמיתית שמתכננים הפוליטיקאים שלנו -סערת המדינה הפלשתינית בלב ארץ ישראל. הלוואי שכלי התקשורת הממלכתיים היו מתיחסים לאפשרותה של הקמת מדינה פלסטינית בישראל באותה מידה של פאניקה כפי שמתיחסים לשלג. הלוואי שהיו מראיינים אותו מספר של אנשים על נושא המדינה הפלשתינית כפי שעשו עם השלג. לפחות היינו שומעים דעות ואזהרות והתרעות המזהירות אותנו בפני סכנת סופת המדינה הפלשתינית שממשלת שרון-פרס עדיין רוצים להקים.

קרצר מסוכן לישראל

ואם בסערות עסקינן, אז, כאמור, ישנם גם אנשים היוצרים סערות בכוס מים על מנת להסתיר את הסערה האמיתית. אני, כמובן, מתיחסת לסערה, לכאורה, שח”כ צבי הנדל יצר כשאמר ששגריר ארה”ב בישראל הוא “יהודון קטן”. מטרת הסערה, שקמה בעקבות דבריו, ושאורגנה על ידי אנשי השמאל בכנסת – היתה להסתיר את השערוריה האמיתית: התערבות בוטה של מדינה זרה בענייניה הפנימיים של ישראל.

חובה עלינו לחזק את ידי ח”כ צבי הנדל שחשף את פרצופו האמיתי של שגריר ארה”ב בישראל דן קרצר. אנו מצטרפים להגדרת קרצר כ“יהודון”.

“יהודון” הוא כל יהודי חצר שמתרפס לגויים על מנת למצוא חן בעיניהם. ההתרפסות של אותו “יהודון” נעשית בעיקר על ידי תקיעת סכין בגב אחיו היהודים, על מנת “להוכיח” את נאמנותו לפריץ הגוי. כשיהודי רואה שיהודי אחר בוגד באחיו ומתרפס לגוי ? אזי מותר לאותו יהודי לכנות את היהודי המתרפס “יהודון”.

כל מי שמכיר את קורות חייו של דן קרצר מבין שח”כ צבי הנדל קלע בול ושהכינוי בו השתמש היה אפילו מתון מדי. סוכנות IMRA של ד”ר לרנר הפיצה בזמנו באינטרנט כמה וכמה מאמרים ומכתבים שנכתבו על ידי יהודים ולא יהודים אמריקאים שניסו לעצור את מנויו של קרצר לשגריר ארה”ב. בחודש אפריל 2001 כתב מורטון קליין, יו”ר ה-ZOA: “האם על דניאל קרצר להיות השגריר הבא של ארה”ב בישראל?” וענה בכותרת ב”לא!!” רבתי.

קליין מצטט במאמרו שיחה שהיתה לו עם יצחק שמיר, שכזכור כיהן כראש ממשלה רוב הזמן בין השנים 1983-1992. שמיר סיפר שקרצר הרבה ללחוץ על ישראל לוותר וויתורים חד-צדדיים לערבים. קרצר תמיד האשים את ישראל כהיותה הסיבה לכך שאין שלום במזרח התיכון. קרצר לא התיחס כלל לעובדה שהערבים הפלשתינים בצעו מעשי טרור וקראו בפומבי להשמדתה של ישראל.

קליין מוסיף שאיבת קרצר לישראל מתחילה בימיו כסטודנט. בעבודת הגמר שלו ל”קולומביה אוניברסיטי” בשנת 1976, קורצר כותב ש“תגובות ישראל נגד הטרור היוו קטליזטור לאלימות בין-מדינות” ובעמוד 253 האשים את ישראל בהיותה הסיבה ל”הקצנת הפלשתינים לאלימות”. בכל עבודת הגמר שלו קרצר מתיחס לערבים הפלשתינים בשם “גרילות” ולא בכינוי “טרוריסטים”, למרות שהוא מתאר את הקבוצות שביצעו טבח אחר טבח, כגון הטבח בשדה התעופה בלוד וטבח הספורטאים הישראלים במשחקים האולימפים במינכן.

לאחר שקרצר הצטרף למחלקת המדינה, היתה לו סוף סוף הזדמנות ליישם את דעותיו האנטי-ישראליות. על פי דיווח ב”ניו-יורק טיימס” מינואר 13, 1989-

בשנת 1988, כשאש”פ ביצע גל מעשי טרור נגד ישראל, קרצר התעקש שאש”פ, תחת הנהגתו של יאסר ערפאת, “התמתן”.

קרצר היווה דמות דומיננטית בהחלטת ארה”ב להכיר באש”פ רשמית בדצמבר 1988. מורטון קליין מוסיף, בסוגריים, שכמובן הערכתו של קרצר שאש”פ “התמתן” הוכחה כשגויה- וארה”ב עצרה את קשריה עם ערפאת בשנת 1990.

מה שקליין אינו מוסיף כאן בסוגריים הוא שארה”ב נאלצה לחזור בה ונאלצה להכיר בערפאת רשמית לאחר הסכמי-אוסלו שנדחפו על ידי “יהודון” ישראלי מקומי, מר שמעון פרס. על כך נמשיך בסוף. בואו נחזור לקרצר.

ב-1992 העתונאי דוגלס בלומפילד מה- WASHINGTON JEWISH WEEK
מגלה שקרצר הטיף מוסר לקבוצת ישראלים אורחים על משא ומתן, ולחץ עליהם שישראל חייבת לעושת יותר ויותר וויתורים לערבים הפלשתינים. קרצר, יחד עם שאר חבריו היהודים במחלקת המדינה, אמרו לאותם ישראלים שהם “מדברים אליהם כאל ‘משפחה’ ו’מיעצים’ להם את הדברים כי זה באינטרס הטוב של ישראל”. אותם ישראלים זעמו מהתערבותם הבוטה של אותם יהודי חצר והשיחה התלהמה.

היו”ר לשעבר של AIPAC – מוריס אמיתי – מצוטט כמי שאמר על קרצר: “לקרצר יש רקורד של מי שדוחף למען זכויות לפלשתינים. הוא משתמש ביהדותו ככיסוי מגן לעמדותיו האנטי- ישראליות”.

עתונאים יהודים ולא-יהודים בארה”ב יצאו בזמנו נגד מינויו של קרצר לשגריר. אם זה סידני ציון או הערבי האמריקני יוסף פארח שהגדיר את קרצר כ”אסון לישראל”.

אנשים אלו הותקפו על ידי תומכי קרצר, והואשמו באנטשמיות. כלומר – יהודים תומכי קרצר האשימו את אלו שמתנגדים לקרצר האנטי-ישראלי ואמרו שאותם יהודים אנטשמים!

בדיוק כפי שקרה עם ח”כ הנדל. הנדל חושף את פניו של יהודי שמתברר שהוא יהודי אנטי-ישראלי ואנטשמי – והנדל מותקף ומואשם כאילו הוא אנטשמי!? הגדיל לעשות היהודון יוסי שריד, כשפנה (על פי דיווח בYNET) לממשל בארצות הברית ובקש שהם יכריזו על האיחוד הלאומי כארגון אנטשמי!! על ראש הגנב בוער הכובע!

כפי שמסיים מורט קליין במאמרו, להאשים אותו באנטשמיות זה מגוחך. זה כמו להאשים בגזענות את התנועות האפריקניות -אמריקאות בארה”ב שהתנגדו למנוי קלארנס טומס – איש אפריקני שחור – לבית המשפט הגבוה לצדק בארה”ב.

אלו התבטאויותיו ומעשיו של דניאל קרצר שהפכו אותו לבלתי מתאים לתפקיד.

בעלי היקר דוד עוד זוכר שדניאל קרצר שימש כדיקן ה-“YESHIVA UNIVERSITY”, ובשנות ה-70, כשמנחם בגין בא לבקר בYU בקור רשמי – קרצר סירב ללחוץ לו את היד או להיפגש עמו והחרים את טקס בואו של מנחם בגין לYU-. אבל אין לקרצר בעיה ללחוץ את ידיהם המגואלות בדם יהודים של רב המרצחים ערפאת ושאר רוצחי יהודים.

חזרה לימינו – משפחת חנה נחנברג מניו-יורק תקפה בחריפות את קרצר כשהוא, ברוב חוצפתו, העז להביע בקורת על תגובותיה של ישראל לאחר הטבח בפיצריה סבארו בירושלים.

חנה נחנברג נמצאת בתרדמה בלתי הפיכה מאז שנפצעה באותו פיגוע. משפחתה הביעה זעזוע לאור דבריו של קרצר שתקף את ישראל על כך שהתנקשה באחד ממנהיגי ארגוני הטרור. מוזר שקרצר לא תקף את הרשות הפלשתינית על כך שהיא מרשה לאנשיה לבצע פיגועים נגד ישראל, האשימה אותו המשפחה.

עכשיו שכולנו מבינים שדן קרצר הוא יהודי אנטי-ישראלי מובהק, המשתמש בציניות ביהדותו על מנת לקדם את האינטרס של האויב הערבי, כולנו גם מבינים את התבטאותו של ח”כ צבי הנדל. חבל שח”כ הנדל הסכים להתנצל. על קרצר להתנצל בפני העם בישראל על הנזק הנורא שהוא גורם לנו יום יום.

קרצר אינו ה”יהודון” היחידי-
שמעון פרס מקבל את פרס “היהודון המצטיין”

מה שנכון הוא שח”כ הנדל היה צריך להוסיף שקרצר אינו היהודון היחידי. רשימת יהודי החצר המתרפסים לגוי והתוקעים סכינים בגב אחיהם היהודים היא ארוכה ומבישה ביותר. אם זה דניס רוס, מרטין אינדיק או הנרי קיסינגר- כולם בארה”ב.

אבל הדבר העצוב ביותר הוא שגם בישראל נמצאים “יהודונים” העונים להגדרה.

רשימת היהודונים בממשלת ישראל ובכנסת ישראל ארוכה. אם זה יוסי ביילין או יוסי שריד או זהבה גל-און או אופיר פינס כדוגמא. אבל הפרס ליהודון המצטיין מוענק כמובן לשמעון פרס. חברי המחנה הלאומי אינם צריכים להיזכר בקורות חייו. כולנו כבר יודעים שהנזק ששמעון פרס גרם ועדיין גורם לישראל הוא פי כמה מהנזק של כל היהודונים בממשל האמריקאי ביחד. היהודון פרס מנהל לנו את המדינה , הוא מקדם את האינטרס של האויב הערבי, ואריאל שרון, בובתו, הפך להיות בלתי רלוונטי בעליל. דוגמא אחת בלבד לנזק של פרס בימים האחרונים: בגללו היתה הסברת ישראל בעניין אניית KARIN A כל כך כושלת. משרד החוץ של ישראל לא ניצל את האוצר של האנייה כדי לעשות דלגיטימציה טוטאלית לרשעות האש”פית. שמעון פרס רואיין בטלוויזיה הבינלאומית ואמר: “בעתיד, אם שוב נתפוס אנייה כזאת, ישראל לא תעבור על כך בשקט”. בעתיד”. כלומר הפעם שמעון פרס סולח לידידו היקר, רב המרצחים ערפאת.

ואמנם, למה שפרס יתרגש מכמות הנשק שערפאת ניסה להבריח? שמעון פרס, במסגרת הסכמי אוסלו, העביר בעצמו הרבה יותר נשק לרשעות האש”פית.

והנשק ששמעון פרס נתן לאויב כבר עלה לנו ביותר מ-700 קורבנות אוסלו.

לכן- לסיכום: הסערה האמיתית אינה ביטוי זה או אחר בו השתמש חבר הכנסת הנדל. הסערה האמיתית היא התגייסות יהודים, מחוץ ומבית, למען האינטרס של האויב הערבי נגד אחיהם היהודים. “יהודון” הוא ביטוי מתון לעומת הנזק שיהודים אלו גורמים לאחיהם.