צדק צדק תרדוף? הצחקתם את שופטי ישראל!

צדק צדק תרדוף? הצחקתם את שופטי ישראל!

אלכס נחומסון
20.03.2011 21:49
ללכת לשנה-שנתיים

ללכת לשנה-שנתיים


המקרה של שחר גרינשפן בת ה-12, שנדרסה על-ידי שיכור שסטה למדרכה ו”פיצפץ” את ראשה של הילדה, היווה שיא מרושע חדש של מערכת משפט השבויה באידיאולוגיה שיפוטית דרקונית * אחותה של שחר: “שחר לא צד בתביעה הזאת. התביעה התנהלה בין מרק פטריק למדינת ישראל, שהאינטרסים שלה הם קודם כל לחסוך כסף, לחסוך זמן”



אם היה לנו לאן ללכת לשנה-שנתיים, צריך היה לעזוב את המדינה ובפרק הזמן הזה להרוס ולבנות מחדש כמה מערכות מרכזיות. אחת מהן היא מערכת המשפט. כתבתי לא מעט על העוולות שנגרמות מגזרי הדין ההזויים שמושתים על עברייני תנועה אלימים/מסוממים/שתויים/ברחנים (כל אחד בנפרד או כולם יחד), עוולות כלפי הקרבנות והציבור כולו, עוולות שמקורן בקונספציה שיפוטית עאלק-הומאנית/ליברלית, שתוצאותיה הפוכות מיומרתה – להיטיב עם האנושות.

בכל פעם שנדרשתי לעסוק בנושא, היה זה כתוצאה משבירת שיא חדש של פסיקה צינית/אטומה ו/או מרושעת. נהג משאית בריון שרצח משפחה, שתיין מסומם שדרס למוות רוכב אופניים ונס על נפשו העלובה, עבריינים חסרי-מצפון שדרסו שתי נשים, האחת למוות והשנייה לגורל של נכות וכאב מתמשך ונמלטו מזירת הפשע, ועוד אירועים אכזריים שיצורים חסרי צלם-אנוש גרמו להם וחמקו מעונשם. בכל המקרים נרקמו עסקות טיעון מפוקפקות או נגזרו עונשים מגוחכים, או שהתקבלו ערעורים שהפכו גזרי דין סבירים לבדיחה עצובה.

המקרה של שחר גרינשפן בת ה-12, שנדרסה על-ידי שיכור שסטה למדרכה ו”פיצפץ” את ראשה של הילדה, היווה שיא מרושע חדש של מערכת משפט השבויה באידיאולוגיה שיפוטית דרקונית. יושבת לה שופטת תעבורה, הגברת טל אוסטפלד-נאוי, מקשיבה בקשב רב (כך אני רוצה להאמין) לפרטי המקרה המצמרר וידה אינה רועדת כשהיא חותמת על גזר הדין שכולל שלושה אלמנטים: עבודות שירות, פסילת רישיון למספר שנים ואלף שקל קנס(!!!).

מספרים לי שכבולות ידיה של השופטת לעסקת טיעון שגובשה על-ידי המדינה ושבית המשפט העליון מצווה על האינסטנציות שתחתיו לקבל את העסקות האלו כלשונן. על כך אני יכול לומר משהו צלול וברור (שיסלח לי אלוהים על גסות הרוח הנקודתית): זה מעניין את האיבר שמשמש לנו בדרך כלל לישיבה!

מבחינתי (כאזרח), העליון, הפרקליטות וכבוד השופטים בכל הרמות והתחומים, כולם-כולם מייצגים את מערכת המשפט הישראלית. מבחינתי (כאזרח), המערכת הזאת צריכה לתת לי שירות הוגן, הגון, צודק, מידתי, ולספק לי באמצעותו את הביטחון והצדק שהמדינה אמורה להעניק לאזרחיה שומרי החוק. ואם המערכת הזאת כשלה והתוצרים שלה מערערים את ביטחוני, מחסלים כל מרכיב של הרתעה מלבצע פשע, מתעללים נפשית בקרבנות הפשע ומנמקים את מחדליהם בפרוצדורות ובפילוסופיות פלצניות לגבי איזשהם ערכים אולטרה-הומאניים של זכויותיזם רדיקלי שכולו (לדעתם) נחלת העבריין – אז שיחזירו לי (כאזרח) את המפתחות (אני משלם להם משכורת) ויילכו לגדל כבשים. המצב הזה, שמערכת המשפט מתנהלת בתוך עצמה, תוך התעלמות מוחלטת מהאינטרס הציבורי – חייב להיפסק.

“מערכת המשפט: שחר גרינשפן היא לא יותר ממס’ זהות”

כותבת על כך מכתב יעל גרינשפן, אחותה של שחר, בדם ליבה:

 

 

·         אני מחפשת את המילים המתאימות לתאר את הכאב שלי כרגע, ופשוט לא מוצאת. שום דבר לא מספיק כדי לתאר את הכעס שאני חשה, ואת האכזבה, העלבון והעצב הזה… מרק פטריק פגע באחותי ובחברה שלה. חברתה נפגעה באורח קל, ושחר נפגעה באורח אנוש. היא התנדנדה שבוע בין החיים למוות, הייתה שרויה בקומה במשך חודש וחצי… כבר שנה ושלושה חודשים שאני מחכה שאחותי הקטנה, שהייתה ימים ספורים לפני חגיגות בת המצווה שלה, שאת יום הולדתה חגגנו לה כשהיא שוכבת בטיפול נמרץ, מונשמת, תקום על הרגליים, ותצחק ותרקוד…

היום, ה-6.3.11, התקיים דיון בבית המשפט לתעבורה בפ”ת, דיון בו תובעת המדינה את מרק פטריק. הדיון שהיה אמור להתקיים בשעה 10:00 הוקדם ספונטאנית לשעה 09:00 לערך וכשאני ומשפחתי הגענו בשעה 09:30 הדיון כבר הסתיים. אף אחד לא הודיע לנו דבר. כאשר ביקשנו לעיין בפרוטוקול, נשלחנו למזכירות וטורטרנו מהמזכירות לשופטת ובחזרה במשך כמעט שעתיים. לבסוף, כאשר הפרוטוקול היה בידי, חשכו עיניי. נחתמה עסקת טיעון בה נאמר שמרק פטריק, אותו אדם שנהג שיכור, עלה על מדרכה ופגע בילדה בת 12 שחיכתה שהאור ברמזור יתחלף לירוק, קיבל קנס על סך אלף שקלים, עבודות שרות בהיקף של 600 שעות, רשיונו נשלל ל-6 שנים והוא קיבל מאסר על תנאי… האדם שלקח מאחותי את החיים, שהרס משפחה שלמה, הולך לחיות את חייו כאילו דבר לא קרה.

הזדעזעתי לקרוא את הפרוטוקול, בו נאמר שתוצאות התאונה היו “די קשותונאמרו שם שקרים בנוסח “ניסה לבקר בבית החולים אך גורש משם”, מה שלא היה ולא נברא… מרק פטריק לקח לשחר את החיים. מרק פטריק נהג בשבת אחרי הצהריים, בעודו שיכור, עלה על אי תנועה, וריסק לה את הראש.

אני רוצה לצרוח בקולי קולות, ואין מי ששומע. לאף אחד במדינה הזאת לא אכפת מצדק ומהגיון בריא. אכפת להם שהואהודה וחסך זמן שיפוטי יקר”, על-פי הפרוטוקול. לא אכפת להם שכבר שנה ושלושה חודשים מהחיים של אחותי אבדו. הזמן הזה לא נחשב בעיניהם… הלב שלי שבור, וכואב, ואני מרגישה כאילו לקחו את הלב השבור שלי היום ודרכו עליו. לא עברנו מספיק עדיין. לא מספיק שאבא שלי נאלץ לסחוב את אחותי כי המדינה לא מאשרת לנו לבנות מעלית בבית, או שעשרות אלפי שקלים יוצאים מכיסם של הורי על-מנת לשלם על הטיפולים של שחר. לא מספיק שנאלצנו לשמוע רופאים מספרים לנו שאחותי הקטנה, למעשה כבר מתה

שחר לא צד בתביעה הזאת. היא מעולם לא הייתה. התביעה התנהלה בין מרק פטריק למדינת ישראל, שהאינטרסים שלה הם קודם כל לחסוך כסף, לחסוך זמן. למי אכפת שדורכים על בני אדם בדרך… שחר היא קודם כל ומעל הכל-בן אדם. מבחינת בית המשפט, היא לא יותר ממספר זהות. המערכת לא תבוא ותסתכל לה בעיניים, כי לא אכפת לה. בתי המשפט, הפרקליטותמנסים לסמן כמה שיותר וי על דברים, לא למצות את הצדק …

אנחנו לא צד במשפט. אבל אני לא יכולה לשתוק, אני לא יכולה לתת לזה לעבור ולהתעלם ולהמשיך הלאה, אז אני מבקשת, תפיצו את זה. אני רוצה שכמה שיותר אנשים ידעו מה קרה לשחר”.

אז גם אני לא יכול לשתוק ומה שנותר לי לעשות, זה למקסם את זעקתם של שחר, יעל ומשפחתן בתפוצה רחבה ככל הניתן עד שתנפץ הזעקה הזאת את חומות האטימות של מערכת המשפט, ותהיה זו תרומתי הצנועה לחברה שנפגעת על-ידי אלו שאמורים להגן עליה.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר