פרעות תרפ”ט תגובה “צפויה” ל”תג מחיר” – תקיעת שופר בכותל המערבי

פרעות תרפ”ט תגובה “צפויה” ל”תג מחיר” – תקיעת שופר בכותל המערבי

חנה אייזנמן
13.03.2011 03:13
פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי


במשך ארבעים שנה מנהלים היודועמלקים תעמולה והסתה, שגבלס יכל להתקנא בתיחכומה, נגד היהודים הטובים ביותר, יתר על כן, האנשים הטובים בעולם. ביש”ע לא היה מעולם פשע, על כן נדרשו היודועמלקים לתעמולה בשיטת גבלס, חזרה בלתי פוסקת על עלילות דם נגד היהודים הנהדרים האלה. יצירת פרובוקציות שפלות, וכמובן, שילוח הערבים ביהודים להשמידם, הפיכת הקרבנות ל”מתעללים”, ואת הרוצחים הג’יהאדונאצים לקרבנות….



ב”ה      

                 פרעות תרפ"ט בתגובה "צפויה" ל"תג מחיר", תקיעת שופר בכותל המערבי

במשך ארבעים שנה מנהלים העמלקים מבית תעמולה והסתה, שגבלס יכל להתקנא בתיחכומה, נגד היהודים הטובים ביותר, יתר על כן, האנשים הטובים בעולם, להוציא פגם נורא אחד – אהבת חינם ליודונאצים, ל”אחים היקרים”. ביש”ע לא היה מעולם פשע, על כן נדרשו העמלקים לתעמולה בשיטת גבלס, חזרה בלתי פוסקת על עלילות דם נגד היהודים הנהדרים האלה. יצירת פרובוקציות שפלות, וכמובן, שילוח הערבים ביהודים להשמידם, הפיכת הקרבנות ל”מתעללים”, ואת הרוצחים הג’יהאדונאצים לקרבנות….

במשך כל השנים האלה, בהן הפראזיטים, שלא הביאו לעולם אלא שנאה ורצח, האשימו את המתנחלים בפראזיטיות, כשאלה הקימו ישובים לתפארת, חקלאות מן המתקדמות בעולם, השקיעו דם, יזע ודמעות, בבנין הארץ, הגנו בגופם על חלאת המין האנושי שדיקלמה: הבנים שלנו נהרגים על הגנת המתנחלים, והצדיקו כל פרוטה שהושקעה בהם, להבדיל מן הקבוצים שמיום היווסדם היו הילד הטובל בשמנת הקופה הציבורית, מבלי להתאמץ, וכמובן, כסף שבא בקלות הולך בקלות, הם הימרו בכספנו בבורסה, איבדו את הכסף, ונאלצנו גם לכסות את החובות שלהם. אבל, הם, הפראזיטים, על פי מיטב המורשת ה”סוציאליסטית”, התנדבו לנשל את ה”בורגנים” מנחלתם, כדי ליצור שוויון – אפס מול אפס. והם, אוכלי לחם-חינם, התבכיינו על הכספים שמבזבזים על בנין ארץ ישראל, לא פסחו על שום סממן בהסתה האנטישמית רבת הדורות, ואף הוסיפו כהנה וכהנה, כאמור, גבלס היה מתקנא בכישורי השנאה ותאוות הדם שלהם.
                                          
וכל זה, משום שהאנשים האלה התישבו בלב ארץ ישראל, שממנו התאמצו כל כך ה”ציונים” להיפטר. אותם איזורים, שבן גוריון, ימח שמו וזכרו, הפיל לידי הלגיון הערבי, כאשר טירפד את הפריצה לעיר העתיקה, פירק את יחידות האצ”ל בירושלים מנישקן והטביע את הנשק שנועד להגנה על ירושלים. גם את מערב ירושלים רצה להפיל, באמצעות מצור, הרעבה ופתיחת השמים להפצצות הלגיון הערבי בפיקוד בריטי, אבל, הלוחמים, “ה”חרדים” ואנשי מחתרות ה”פורשים”, סיכלו את המזימה. בן גוריון נאלץ להסתפק בהכנעת ירושלים העתיקה, היא – ירושלים,לרגלי הלגיון הערבי, כששלוחו לדבר עבירה, פושע המלחמה, דוד שאלתיאל, מחייך כשהוא חותם על כתב הכניעה! 

וחלאת המין האנושי הזו, תועמלני מנגנון התעמולה על-שם גבלס, המכונה “תיקשורת ישראלית”, מגיב על כל טבח ב”זה היה צפוי”. יורים במתנחלים ומגינים על הרוצחים, ואז מייחסים מעשה טבח מפלצתי שיגרתי בתינוקות יהודים ל”תג מחיר”, נעבעך. “תג מחיר….”. למה מגיעים לתג מחיר? כמה שנים עוד נישחט ונסתפק בתג-מחיר? כבר לפני תשעים שנה עמד הסופר מרדכי בן-הילל על הבעיה:

 

“אתה אוסישקין אשם בכל; במקום להגן על היהודים, צריך היה להתקיף את הערביים בכפרי הפורעים, ואז היו יודעים, שלא כדאי לפרוע פרעות ביהודים. כלום נתנהג כאן כמו בגלות? כלום אף כאן נסתפק בפלוגות הגנה? אם כן, מה בין גלות לארץ ישראל? ומה כל ‘בית לאומי’ מדומה זה”?

וש”י עגנון               

“דברים הרבה מתרחשים והולכים, בכל יום יהודים נהרגים, בצנעא ובפרהסיא, ובכל יום מעוטרים העיתונים בעיטורים שחורים. בראשונה כשהיינו רואים פס שחור בעיתון וקראנו אדם מישראל נהרג, הנחנו את סעודתנו, עכשו, שהצרות מצויות, אדם יושב על שולחנו ואוכל את פתו בחמאה ובדבש, קורא ואומר – שוב נהרג יהודי. שוב נהרגה אשה יהודית, שוב נהרג תינוק מישראל. ואנו יושבים בחיבוק ידים ונותנים עצמנו להריגה ואומרים, הבלגה, הבלגה. הם הורגים ורוצחים ושורפים, ואנו יושבים ומבליגים, והרשות (ממשלת המנדט, ח”א) מה עושה, עושה עוצר. יושבים ישראל עצורים בבתיהם ואינם יוצאים לחוץ, כדי שלא יפגעו בהם בעלי חיצים, ובעלי חיצים מהלכים בכל מקום ומשלחים חציהם. אי אתה יכול לומר שאנו אין אנו עושים את שלנו, הרי אנו מבליגים ומראים לעולם כולו כמה יפים אנו, כמה יפה הוא מוסר היהדות, שאפילו באים עלינו להרגנו אנו שותקים”.

 

גם פרעות תרפ”ט היו יותר מצפויות, הן פשוט התבקשו, לפי שולמית אלוני, ימח שמה וזכרה – היהודים, ר”ל, תקעו בשופר לרגלי הכותל המערבי (במקום במקום קדשם, בהר הבית), היה זה תג-מחיר לשוד העם היהודי מנכסי צאן ברזל שלו, ועל כן “יצאה שמועה שהם עומדים להשתלט על הר הבית…”, גם בדמשק יצאה שמועה שיהודים רצחו ילד יהודי, כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות. אבל, זה מילא; גם בארץ ישראל יצאה עלילה כזו על ידי היודואגגים, ימח שמם: אנחנו כיפות סרוגותחיילים בצבא אדוני צבאות ובצבא הגנה לישראל.. ואת חג חירותנו יום חג המצות הזה בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים נחוג בהתכוונות ובמצותינו דם נערים פלשתיניים” (יצחק לאור, “המנון לגוש). חד וחלק ונאצי.

ובכן, “יצאה השמועה..”, על כן טבחו בחורים על גמרותיהם, בחברון, כמו שמונים שנה אחר-כך בישיבת מרכז הרב, על כן אנסו ושחטו אמהות על בנותיהם, על כן תלו את הרוקח הזקן ברגליו למעלה וראשו על פרימוס בוער….

לפני כן, ומאז, לא פסקו מעשי הטבח, והיודועמלקים תמיד יצדיקו את המרצחים. עד כדי כך עצומה ותפתית שנאתם, שהמציאו “עם” שמעולם לא היה, כדי להצדיק את השמדת שארית פליטת ישראל. והם גם מציגים את הנאציזם שלהם כ”מוסר”, “דמוקרטיה”, ואפילו “יהדות”. את העם היהודי השדוד, כשודד, ואת השודדים הג’יהאדים כשדודים, ר”ל. עשרות מדינות איסלאם, שלהן אדמות בלי סוף, אלפי קילומטרים ריקים מכל מקום ישוב, הנלחמים בקומץ קטן של יהודים, מתוך “דאגה” ל”פלשתינאים”, יוצאי אותן מדינות, שכבר לפני ששים שנה יכלו לשקם אותם במדינותיהם, ולא היה נודע כי באו אל קרבן. ושוב ושוב יוצאים היודונאצים להזדהות עם הרוצחים המתועבים ביותר עלי אדמות. גם את הנשק לרצח המתנחלים הם נתנו להם.

את נקמת דמם של הרבבות שנרצחו על ידי היודועמלקים, צריך להתחיל בהם! רק לחשוב על המהומה שפרצה, כאשר השב”כ ביצע את פיגוע הדמה בשטרנהל, הרוצח בשלט רחוק. דמם של כל הטבוחים בראשו ובראשיהם של כל דומיו, ובראש אותם בני החלאה, שקפצו להזדהות ולהביע את הזדעזותם מן ה”פיגוע”, כמו אותו יצור, מתועב מכל, ה”רב” מיכאל מלכיאור, אי-מנוחתו תהיה בגיהינום. אין כלל ספק בכך. הבזיון בכל הענין הזה הוא, שעדיין לא פגעו בטינופת הזה, שטרנהל. במקום ש”מדינת היהודים” תעמיד אותו לדין על פי תקדים משפטי נירנברג, כי בינתיים אין משהו מתאים יותר, כמו, לחסלו ככלב שוטה בלי פרוצדורה משפטית מייגעת, העניקה לו מדינת התועבה הזו, את הפרס היוקרתי ביותר שלה, כי זה מה שהיא – טינופת!

אין זה מפתיע, כלל, שהיודועמלקים חוברים לעמלק המוסלמי להשמדת העם היהודי. גם לאחר שחיטת תינוקות, מנגנון התעמולה ע”ש גבלס, המכונה, בצדק, “תיקשורת ישראלית”, שהרי “ישראל” היא העומדת מאחורי כל שפך דם היהודים הזה, ממשיכה  בשלה.

האיפוק בו סופג עם ישראל, בכלל, והמתנחלים, בפרט, את כל הטבח הזה, הוא לא נורמלי. לא נורמלי ונפשע. ולאחר נסיון לשחוט ילד יהודי, יוצאים היהודים ל”פנטאזיה” בישוב של מרצחים, קופצים כל בני התופת חלאת היודועמלקים, ושוב שופכים את כל הטינופת הממלאה את כל יישותם, על המתנחלים ה”פורעים”. טוב, כשהאידיוטים האלה מקבלים את היודונאצים בחיבוקים ובנשיקות, כשהם מבצעים פשע ארכי-נאצי בהם, למה שכל זוהמת האדם הזו, לא תתעלל בהם?

עם ישראל צריך להבין, שההבדל היחיד בין האנשים שעמדו לדין במשפטי נירנברג, לבין אותם פושעים המשמידים אותו היום, הוא, שהאחרונים נולדו לאמהות יהודיות. זה ההבדל היחיד, אין אחר. ולידיעת כולם – וזה על פי ההסטוריון הצבאי, שמואל דותן, המופ”סים השתתפו, ממש, לצד הערבים, בטבח תרפ”ט ברחבי ארץ ישראל. זה מתאים להם. היום הם יורים במתנחלים. כי הערבים אינם יעילים דיים. הערבים מעולם לא הצליחו להזיז אותנו מילימטר אחד מארצנו, נישולנו מארצנו בוצע, כולו, על ידי הציונאצים! עוד מימי טרום מדינה. תמיד היתה זאת הטינופת ה”ציונית”!

להלן התגובה הצפויה על תג-מחיר – יהודים תוקעים בשופר לרגלי המקום הקדוש להם ביותר, שדריכתם בו נאסרה עליהם על ידי חלאת המין האנושי – המוסלמים, הבריטים וה”ציונים” –

הי”ד           פרעות תרפ"ט בתגובה "צפויה" ל"תג מחיר", תקיעת שופר בכותל המערבי

בחודש אב תרפ”ט, הלכה ההסתה הערבית וגברה. האווירה הלכה והתחממה. צעיר יהודי נדקר בתגרה שפרצה בין יהודים וערבים על כדורגל שנפל בחצר ערבית, ולאחר כמה ימים מת מפצעיו. בה בעת גברה ההסתה הערבית. הופצו שמועות כי היהודים עומדים ביום שישי ה-‏23 באוגוסט לתקוף את מסגדי הר הבית. ביום חמישי שלפני כן פנו נציגי ההנהגה הציונית לממלא מקום הנציב העליון, הארי לוק, והביעו בפניו את דאגתם מן המצב. לוק הרגיע אותם באומרו כי כוחות הביטחון הבריטיים נקטו בצעדי כוננות. נציגי היהודים ביקשו מלוק כי המשטרה תפרוק את הערבים הבאים להתפלל בהר הבית מאלות ומסכינים. לוק השיב להם כי צעד זה יכול להיות מסוכן משום שהוא עלול לעורר את חמתם של אנשים הנושאים אלות ”ללא כוונת זדון”. באותו יום נעשה נסיון נוסף לשמור על השלום. לביתו של לוק הוזמנו שלושה מראשי ההנהגה הציונית בראשותו של יצחק בן צבי ושלושה מנציגי הוועד הפועל הערבי. הצדדים לא הגיעו לידי הסכם, אך הוחלט לדחות את העניין לימים אחדים. נציגי הערבים הבטיחו כי למחרת, ביום שישי, יטיפו במסגדים לשלום.

 

אבל כל זה הוכח כחסר תועלת: ביום שישי, ה-‏23 באוגוסט, פרצו המאורעות. המוני ערבים מן הכפרים וממדבר יהודה נהרו למסגדי הר הבית כשהם נושאים עמם אלות, סכינים ופגיונות. בחוזרם מן התפילה, בתום הטפה מסיתה במיוחד של המופתי, החלו הערבים לנוע לעבר השכונות היהודיות במטרה לטבוח ביהודים. המון רב של מוסלמים חמושים בסכינים יצא משער שכם והסתער על השכונות היהודיות הנמצאות מחוץ לשער, משני צידי רחוב הנביאים – שכונת הגורג’ים (”אשל אברהם”) וקריה נאמנה (”בתי ניסן ב”ק”). 19 יהודים נרצחו בשכונות אלה, בית כנסת ובתים נוספים נהרסו ונשרפו. המוסלמים ניסו לתקוף שכונות יהודיות נוספות בירושלים, אך אהרון פישר (אביו של הרב ישראל יעקב פישר, מי שכיהן לימים כראב”ד העדה החרדית) עמד בפתחה של שכונת מאה שערים וירה באקדח במנהיג התהלוכה שפסע בראשה. פעולה זו גרמה למנוסת ההמון הערבי והצילה את השכונה מאבידות נוספות. לוק מיהר להזמין אליו בטלפון את המופתי ודרש ממנו להרגיע את הרוחות. המופתי התייצב בפני ההמון, אך במקום להרגיע הגביר את התסיסה. המאורעות התפשטו לחלקי הארץ האחרים.

                                                              


באותו יום בו פרצו המאורעות בירושלים פשטו בחברון שמועות על מכתב הסתה שהגיע מחוגו של המופתי ושתוכנו הופץ בין ערביי העיר ותושבי הכפרים הסמוכים. חלק מתושבי חברון היהודים עדיין היו משוכנעים כי דבר לא יקרה. שלא כבירושלים, הרי שבחברון לא היה קיים סכסוך ארוך שנים בין יהודים לערבים. יתר על כן, כשהתחוללו הפרעות של ראשית שנות העשרים הבטיחו נכבדי חברון הערבים כי ישמרו על השקט ולא יתנו ידם לפגיעה ביהודי העיר.

 

 

 

נחלי דם שוטפים במורד המדרגות המובילות לאחד מבתי היהודים בחברון. פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי

 

 

ובכל זאת, הידיעות הנוראות שהגיעו מירושלים ומשאר חלקי הארץ האיצו ברבני היישוב לעשות מעשה. הם באו למשרדו של מושל העיר, עבדאללה קרדוס, והביעו בפניו את חששותיהם. המושל הרגיע אותם, הודיע שהוא יהיה אחראי לשמירת השקט ואף גילה את אוזנם ששוטרים סמויים ולבושי אזרחית פזורים בחברות ועומדים בכל רגע על המשמר. בשעה אחת בצהרים, זמן מה לאחר יציאת המוני הערבים מתפילת יום השישי במסגדים, באו כמה מנכבדי הערבים לאליעזר דן סלונים, בנו של הרב, מנהל בנק אנגלו-פלשינתה ובעצמו מראשי היישוב היהודי בחברון, והתאו בפניו על השקט השורר בעיר. ”בחברון לא יקרה דבר”, הבטיחו. 

                                             

 

שעה וחצי בלבד לאחר מכן עלו כל ההבטחות הללו בעשן. בשעה שתיים וחצי נכנס העירה צעיר ערבי רכוב על אופנוע שהגיע מירושלים. הוא הזעיק את התושבים, הודיע להם כי דם אלפי מוסלמים נשפך בירושלים כמים וקרא להם לצאת לנקמת הדם. ההתרגשות והזעם פשטו בין המוסלמים כאש בשדה קוצים, ועל אלה הוסיפו שמן עשרות מכוניות של ערבים שהגיעו מירושלים וסיפרו להם עלה מהומות שם. על גג המכוניות קראו צעירים מוסלמים לצאת ולנקום בחזירים היהודים. מייד התאסף קהל והחלו להישמע קריאות הסתה וזעקות מאיימות. הם היו נחושים לנקום את דם אחיהם שנשפך בירושלים, כביכול.

 

 

התיעוד המפורט ביותר של הטבח המזעזע שהתחולל מרגע זה ואילך נמצא בספרו של עודד אבישר טבח חברון. אבישר ליקט עדויות מפי הניצולים ועל בסיסן בנה את תצרף ההתרחשויות. קבוצה של פורעים תקפה את הרב סלונים הזקן באלות ובמכות, שעה שזה עשה את דרכו אל מפקד המשטרה. המפקד עמד מאחורי ההמון הפרוע וצפה בשלווה למתרחש. יהודיה אחת, גב’ סוקולוב, ששהתה בביתו של הרב סלונים, פנתה אל המפקד בתחינה שיציל את הזקן האומלל. הלה ענה לה בגסות שאין זה עסקה של יהודיה פתיה ושעליה להסתגר בביתה, ומכל מקום ”הרי היהודי אשמים בכל העניין הזה”. הרב סלונים, שניגש להתלונן בפני קצין ערבי לאחר שספג מהלומות, נענה בכך שהקצין דחפו באמצעות סוסו.

 

ההמון הפרוע והמשולהב פנה אל ביתו של משה גרודז’ינסקי. עשרות ערבים פרצו אל חצר הבית, שברו חלונות והשליכו אבנים אל פנים הבית. כשניגש גרודז’ינסקי אל החלון, נורו לעומתו יריות, אך אלה החטיאו את מטרתן. אליעזר דן סלונים הצליח לגייס כמה שוטרים ערביים לסייע בידי המותקפים, ולאחר זמן מה פוזרה ההתפרעות. הפורעים המשיכו אל הישיבה. כשהופיעו בפתח הישיבה, מזוינים בסכינים ובפגיונות, הספיק כבר השמש לקפוץ אל תוך בור המים ולהסתתר בו. בישיבה היה מלבדו רק אדם אחד נוסף, שמואל רוזנהול, שבא ללמוד את סדרו הקבוע. אבן גדולה פגעה בראשו ופערה בו פצע גדול. הוא ניסה לרוץ אל הדלת, אך הפורעים עטו עליו ורצחו אותו בעשרות דקירות פגיון.

 

בשבת, בשעה חמש בבוקר, העביר קצין ערבי ליהודים מסר מהמשטרה הבריטית כי עליהם להסתגר בבתיהם ולא להוציא את קצה אפם החוצה. אבל מייד לאחר מכן, בסביבות השעה שש, כבר נהרו העירה ערבים מכפרי הסביבה. רובם היו חמושים עד שיניהם ונופפו באלות, בפגיונות ובחרבות. מכוניות מלאות בנוסעים משלוהבים, שעל גגן ישבו חמושים נוספים, סבבו ברחובות. הנוסעים על הגגות נופפו בפגיונותיהם ושלהבו את העוברים והשבים בצעקות שנאה. ”לפני ההמונים הלכו שייך טאליב מרקה ובנו זוהרי, שייך צברי עבדין, המורה בנו של אמין חמור, עבדאללה יעקוב אלנמג’י, סלים עקבי ועוד”, פירט לאחר מכן תזכיר ששיגרה קהילת יהודי חברון לנציב העליון הבריטי ג’ון צ’נסלור, ”מאלה שהספקנו להכיר והכריזו בחוצות: ‘בשם המופתי חאג’ אמין אל-חוסייני הננו מודיעכם כי הגיע היום להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן והתירו לכם את הנשים והרכוש!”.

 

משלחת נוספת של יהודים שיצאה לדבר עם מפקד משטרה נענתה בתגובה גסה שעל היהודים להישאר בבתיהם כפי שציווה קודם לכן.

                                                                             פרעות תרפ"ט בתגובה "צפויה" ל"תג מחיר", תקיעת שופר בכותל המערבי

 

בני משפחת אבושדיד נטבחו ראשונים. הפורעים פרצו לביתם ורצחו את החנווני אליהו אבושדיד. כשקראה אשתו לשומר עיסא שחיט-אל-גורני, שעבר בסמוך, לבוא לעזרתה, צעק אליה הלז בתשובה: ”אם אעלה, אשחט גם אני בכם!”. כך הרגו את בנו יצחק ואת הצורף יעקב גוזלן ובנו משה. קבוצת פורעים אחרת פרצה אל בית הרב הקשיש מאיר קסטל. הרב נרצח במקום. הפורעים בזזו את ביתו ואחר כך הציתו את המקום. משם פנו אל בית רבנו חסון, מי שנודע כראש רבני חברון. הם שפכו נפט על דלתו והציתו אותה. אחרי שעלתה הדלת הלהבות, פרצו אל הבית, רצחו את הרב ואת קלרה אשתו, שדדו את החפצים שהיו בו ופנו אל בית הדסה ואל בית משפחת גרשון.

 

הפורעים העלו באש את בית הדסה, מוסד רפואי שריפא עשרות ערבים חינם אין כסף. טרם שעשו זאת פרצו פנימה, ניפצו את כל המכשירים הרפואיים והרסו את בית המרקחת עד היסוד. את ספר התורה שמצאו בבית הכנסת של בית הדסה קרעו לגזרים. חפצי הערך וכלי הכסף נשדדו. הם פרצו אל ביתו של הרוקח הקיטע גרשון בן ציון, ניקרו את עיניו, דקרו אותו בסכינים ובפגיונות, כרתו את אפו ואת אצבעותיו ורצחוהו. אחר כך כרתו את ידיה של אשתו ופצעו אותה פצעי מוות. גם את בתם של השניים רצחו.

 

                                                 פרעות תרפ"ט בתגובה "צפויה" ל"תג מחיר", תקיעת שופר בכותל המערבי

 

 

צרחות אימה בקעו מן הבתים. מכל עבר ניסו אנשים להימלט, חלקם כשהם שותתי דם. זעקות השנאה ויללות העידוד של הפורעים חתכו באוויר. כפריים ירדו מן ההרים ופרצו את דלתות בית בורלנד. בן הישיבה, אברהם דב שפירא, ניסה להתגונן מפניהם בסכין שבידו, אך עד מהרה נדקר ונפל מת. צבי הלר, מי שנחשב כעילוי בתורה, הוכה באלות, צעק ”הלא ילד אני, למה תמיתוני” – ומייד לאחר מכן נדקר בסכינים וספג פצעי מוות. תלמיד ישיבה אחר, משה אהרן ריפס, התחנן בפני רוצחיו שירשו עוד כמה רגעי חיים כדי שיוכל לומר וידוי, אך עוד הוא מתפלל וגרזנים נחתו עליו ורצחוהו. שני תלמידים נוספים, שמואל אייזיק ברנשטיין ויישכר אליהו סנדרוב, נטבחו. שני תלמידים נוספים נפלו על הרצפה בתוך דם החללים, נחשבו למתים, וכך ניצלו חייהם. ילדים ונשים פרצו פנימה, בוססו בשלוליות הדם ושדדו חפצים מכל הבא ליד. בקומה התחתונה נפצע קשה אליהו קפילוטו. דלת משפחת קיזלשטיין נפרצה ומתוך הדירה נגרר החוצה תלמיד ישיבה מארצות הברית, זאב גרינברג, ונרצח. כל בני הבית הסתתרו במטבח המוחשך. הפורעים פרצו פנימה, התנפלו עליהם בפטישים, באלות ובסכינים ורצחו את כולם. הרצפה נשטפה בדם. הבאים אחר הרוצחים ליסטמו את חפצי הבית כולם. בעל הבית הערבי, ששהה במקום בזמן הטבח, הצליח להבריח משם שלושה בני משפחה ותלמיד ישיבה אחד, שחייהם ניצלו.

 

צפת

פרעות תרפ"ט בתגובה "צפויה" ל"תג מחיר", תקיעת שופר בכותל המערבי

בדרך ירושלים פרצו הפורעים אל ביתו של השוחט הצעיר יעקב זאב רייזמן. הלה נס דרך דלת החצר, יצא אל הרחוב וניסה לברוח מרודפיו. הפורעים חסמו בפניו את הדרך. רייזמן, מיואש ומתחנן, מסר להם את כל כספו. אך משחשב שבכך קנה את רחמיהם, התבדה. הללו רדפו אחריו שוב, השיגוהו באמצע הרחוב וניקבו את גופו ככברה במאות דקירות סכין. גווייתו התגלגלה יום תמים ברחובות וכשמצאוה, גילו כי גולגלתו רוסקה במוט ברזל. בביתו נרצחו גם אחיו משה וחמותו פרידה חיימסון. לאחר ששדדו את הבית, הסתלקו ממנו.

 

ואז הקיפו מאות פורעים את ביתו של אליעזר דן סלונים והסתערו עליו בזעקות חמה ובקריאות רצח. בית זה נחשב לאחד הבטוחים ביותר, שכן סלונים הצעיר היה מנהל בנק שהיה מכובד מאוד על הערבי ואף שימש כחבר היהודי היחיד במועצת העירייה והיו לו חברים רבים בין נכבדי העיר שהבטיחו לגונן עליו. בין כתליו של בית זה מצאו מחסה כשבעים נפש. היהודים שהסתתרו בו ניסו בכל כוחם להגן על הבית. הם נשענו על הדלתות בכל משקלם, אבל הפעם עמדו לרשות הפורעים גם כלי נשק אחרים. יריות נורו על הדלתות וכמה מהמגנים נפלו חלל. לבסוף, פרצו הערבים הביתה דרך הגג. דב ליפין ואלתר שר, שהחזיקו בדלת עד הרגע האחרון, נרצחו במקום. ואז נפרצה גם הדלת הראשית. סלונים ירה מאקדחו, אבל שנייה לאחר מכן הנחית אחד הפורעים מוט ברל על ראשו. האקדח צנח מידו של סלונים והוא נפל על הרצפה, מתבוסס בדמו. הרוצחים החלו לשסף את האחרים. ישראל לזרובסקי הצעיר נדקר ונפל מת. ישראל הלל קפלינסקי, שגופו זב דם מכדור שנורה אליו קודם לכן, נרצח אף הוא. במקום היו מוטלות גם גופותיהם המתות של הרב אברהם יעקב אורלינסקי, רבה של זכרון יעקב, ושל אשתו ינטל. השניים הגיעו יום קודם לכן לבית ביתם הבכורה, אשתו של אליעזר דן סלונים, חברון כדי לחגוג את כלולותיה של ביתם הצעירה.

 

כמחצית השעה השתוללו הפורעים בתוך בית סלונים, דקרו, שיספו, כרתו ורצחו מכל הבא ליד. עשרים וארבעה איש נטבחו, ושלושה עשר נפצעו. רבים מן הפורעים והרוצחים היו סוחרים ובעלי בתים, ידידו של סלונים ומכריו. כמה עשרות אחרים ניצלו בדרך נס. חלק הסתתרו בחדר האמבטיה הצר, שמשום מה נעלם מעיניהם של הרוצחים. אחרים שכבו מתחת לגופות המתים.

 

משם שמו פעמיהם הפורעים אל בתים נוספים. הם פרצו אל בית משה מש, אך שוכני בית זה הצליחו לקפוץ אל גג ביתו של שכן ערבי וכך ניצלו חייהם. משם המשיכו לבית משה גולדשמיד. כשפרצו הרוצחים את הדלת, קפצו כולם מהקומה השנייה אל החצר הסגורה וניצלו. גולדשמיד עצמו האמין שאולי יצליח לפייס את הרוצחים והתחנן בפניהם שיחמלו על חייהם. הללו לא שעו לתחינותיו, עינו אותו ולאחר מכן רצחוהו נפש. אחר כך עברו לבית גרודז’ינסקי, ושם רצחו את משה, מנהל הישיבה. בנו של משה, יעקב, נרצח קודם לכן בבית סלונים. כלתו, לאה, נפצעה פצעי מוות.

 

הטבח התנהל בצורה פרועה, אבל בשיטה של סרט נע. המון גדול התנפל על בית הרב בצלאל סמריק. הם גררו את האומלל החוצה ורצחו אותו על מפתן ביתו. אחר כך שחטו שלושה מבני הישיבה שבאו מארצות הברית. הם פרצו לביתו של המכונאי שלמה אונגר, שבגלל מראהו החסון והבהיר חשבוהו לנוצרי. כששאלו אותו אם הוא אכן נוצרי ענה להם בגווה שהוא יהודי ונרצח בדקירות סכין במקום. משם עברו לביתו של האופה, נוח אימרמן, תפסו אותו ושרפו את ראשו בלהבות של פרימוס, וכאשר ראו כי עודנו חי ביתקו את בני מעיו בפיגיונות. קבוצה נוספת פרצה לביתו של בעל הפנסיון נחמן סגל. הלה החזיק על ידיו את בנו בן השלוש מנחם. מכת גרזן חזקה קצצה את ידו ופגעה בפעוט. מייד עטו על השניים הפורעים בפגיונות וסכינים. ראשו של הילד נערף במקום. האב מת מאוחר יותר באותו ערב. בעיר העתיקה, ב”חצר היהודים”, נשדדו כל הבתים. את הסייד העני אלתר פלאצ’י רצחו. אמו סיפרה כי כאשר נרצח בנה עמד שוטר ערבי ליד הבית ורמז לפורעים לפרוע כאוות נפשם. נרצחו גם הזקנים יצחק אבוחנה, אברהם ייני ואחרים. יהודי זקן מת לאחר שסירסו אותו. עשרות מקרי אונס התרחשו שם. צעירה אחת נאנסה על ידי שלושה-עשר פורעים אל מול עיני הוריה. לאחר מכן הרגו את אביה ופצעו קשה את אימה ואת אחותה. צעירה אחרת הופשטה עירומה והתחננה בפני המרצחים שיהרגוה ושלא יאנסוה. הללו ריטשו את בטנה ושפכו את מעיה. אחותה הקטנה, שהסתתרה מתחת למיטה, הייתה עדה למראה המזוויע הזה.

 

במהלך ההתקפה ההמונית על בית חייכל ראו הנצורים קצין משטרה אנגלי בלוויית שוטרים, סמוך למקום. שניים מהם, האחים אליהו-דב וישראל-אריה, פתחו את דלת הבית ורצו אל השוטרים כדי להתחנן שיגנו על ביתם. פתע מצאו עצמם מבודדים בלב האספסוף צמא הדם. ישראל, מוקף במעגל של חמישה שוטרים, ראה בעיניים כלות כיצד מכל עבר מתפרצים המרצחים ונלחם נגדם באגרופיו עד שהוכרע למוות. אחיו רץ אל הקצין האנגלי, זועק לעזרה, ובעודו נתלה בצווארו של אחד הסוסים שעליהם רכב שוטר, חתכו המרצחים אט אט את בשרו בסכיניהם. לאחר שסיימו עם האחים נשמעו קריאות לרצוח גם את הקצין האנגלי, אלא שזה הקדימם, ירה כמה כדורים באוויר, האיץ בסוסו ונמלט לכיוון בניין המשטרה.

 

 

 

משה ארביטר, בן 24, ושתי אצבעותיו הקטועות. פרעות תרפ"ט בתגובה "צפויה" ל"תג מחיר", תקיעת שופר בכותל המערבי

 

 

בראש הפורעים עמד השייך טאליב מרקה. הלה הלהיב את ההמון בקריאות: ”אתם המוסלמים! הנה לפניכם עשרה אמריקאים שהורים מיליונרים להם באמריקה, הנה הוא אליעזר דן סלונים שעיוור את עיני הערבים בקרדיטים של באפ”ק! שחטו את היהודים! שתו את דמם! היום יום האסלאם! זה היום שהנביא ציווה עליו. אללה והנביא קוראים לכם לנקום את דמי אחיכם המוסלמים ההרוגים בירושלים! אללה אכבר! הירגו ביהודים! עלו איתי! הנה לפניכם בחורות יהדיות יפות!”

 

 

 

כל אותה עת ישבו האחיות לאה, נעמי וציפורה בבית הרב סלונים, כשהן רועדות מפחד ומשתדלות לטפל ביוסף התינוק. הן שמעו את צרחות השנאה העולות של האספסוף שהתגודד ברחוב, את צעקות הפחד של היהודים המבקשים להציל את נפשם ומנסים להימלט. לבנה גדולה נזרקה לחלון, ניפצה את השמשה, חדרה לחדר ונפלה במקום שבו עמדו שניות אחדות קודם לכן הנערה ציפורה והילדה נעמי. לאה, אחותן שישבה והחזיקה את בנה משכה אליה את נעמי בשמלתה וזו משכה את ציפורה אחריה וכך ניצלו שתיהן מפגיעה. הם שמעו ברעד, מבעד לחלון, את זעקות הנפגעים, את השקט של השוטרים.

 

לאה סיפרה כי בעל הבית היה ערבי קשיש ואציל נפש בשם אבו שאקר. את שמו הפרטי לא זכרה, וגם לא אם היה זה כינויו או שם משפחתו. ”אבו שאקר שמר עלינו”, נזכרה, ”בשלב מסוים צעקו לו מבחוץ שיפתח והוא לא הסכים. איימו עליו, ואף חתכו את רגליו בסכין – אך אבו שאקר לא הסגיר אותנו”.

 

עודד אבישר הביא בספרו טבח חברון עדות מפורטת יותר מפיה של מלכה סלונים, אחותו של אליעזר דן וביתו של הרב סלונים. ”זמן קצר לאחר שאבי המוכה ואנוכי חזרנו הביתה והסתגרנו בתוכו, הופיע פתאום שכנינו אבו שאקר, רכוב על סוסו הלבן. הוא קשר את הסוס והתיישב על מדרגות ביתנו, הסתכל ובחן את הסביבה, אחר כך נקש בדלת ואמר: ‘לא לפתוח! רציתי רק שתדעו שאני כאן! לא אתן לגעת בכם! אל תפתחו את הדלת! סגרו את כל החלונות והתריסים! יהיה אלוהים עמכם!’. ישבנו דוממים וסגורים בבית והוא, אבו שאקר, מדווח לנו על המתרחש: ‘המנוולים הורגים ביהודים – אמר בקול חנוק – ואין מי שיעזור. המשטרה עימם. השוטרים הבריטיים מלווים את הרוצחים לבתי היהודים, מחכים שם בחוץ עד שהם מבצעים את מעשי הרצח והולכים עימם הלאה. אלוהים ישלם להם כגמולם’.

 

”הוא דיווח”, המשיכה מלכה וסיפרה, ”ואנו ידענו בליבנו כי גם קיצנו קרוב. לא האמנו שהוא, הזקן והבודד, יעשה משהו כדי לעצור המונים מוסתים וצמאי-דם שהחליטו להטביע את חברון בנהרי-דם יהודים. על הנעשה בבית אחי, במרחק של כמאה וחמישים מטרים מאיתנו, לא סיפר הערבי. הוא שתק. לא רצה לצער אותנו. שמענו את הצעקות הנוראות של הרוצחים ואת גניחות המוות של הנרצחים. לא ידענו כי אותה שעה כבר לא היו אחי ורעייתו ובנו אהרן, בן הארבע, בין החיים.

 

”אבא שלי עמד והתפלל. קרא לאלוהים. אנחנו הכנו את עצמנו למוות. זוכרת אני שביקשתי סליחה על כל עוונותיי וחטאי. קשה לתאר אתה סגור בבית ואתה חושב שהמוות נמצא בדרך אליך ואינך יכול לתאר לעצמך מה דמות יש לו, כיצד יבוא אליך, איך ידקור אותך, באיזה חלק מן הגוף…חרדת מוות הייתה בבית, רק שפתיו של אבא היו נעות, ללא קול.

 

”הפורעים הגיעו. שמענו אותם נוהמים נהימות רצח. שמענו אותם רושפים שנאה ולהט דמים. שמענו גם את קולו של אבו שאקר: ‘הסתלקו מכאן! פה לא תיכנסו! פה לא תהרגו!’ הם דחפו אותו. הוא היה זקן, אולי כבן שבעים וחמש, אבל היה לו גוף חזק. הוא נאבק. השתטח על פתח הבית, ליד הדלת. הוא זעק אליהם: ‘רק על גופתי המתה תעברו פה! רק על גווייתי!, אחד הפורעים הניף את סכינו על רגלו של אבו שאקר וצעק: ‘אני אהרוג אותך, בוגד!’

 

”אבו שאקר לא נבהל: ‘הרוג! הרוג! פה נמצאת המשפחה של הרב, שהיא המשפחה שלי! הרוג! לא אזוז!’ הסכין הונחתה. רגלו של אבו שאקר נקרעה. דמו שתת. הוא לא השמיע גניחות כאב. הוא לא זעק. רק אמר: ‘חתוך! אני לא זז!’. הפורעים התייעצו. הייתה שנייה של שקט. אחר כך שמענום מסתלקים. ידענו שניצלנו. רצינו להכניס את מצילנו הביתה, לחבוש אותו, להודות לו. הוא סירב. אמר אולי יבואו אחרים. תפקידו עדיין לא נסתיים”.

 

גבורתו של אבו שאקר לא הייתה מחזה שכיח בחברון של אותו היום. העדויות שנשמעו מפי הניצולים סיפרו על עידוד גלוי או סמוי של המשטרה לפורצים. נמצאו מעט מאוד חסידי אומות עולם חברוניים. אבו שאקר היה אחד מהם. תודות לו, שרד ענף שלם של משפחות סגל ושפירא. ענף שמאות מצאצאיו חיים כיום בינינו, בארץ ובחו”ל.

 

 

                                                             פרעות תרפ"ט בתגובה "צפויה" ל"תג מחיר", תקיעת שופר בכותל המערבי

לאחר הפוגרום. תושבים המומים וממררים בבכי ברחוב בשכונה היהודית בחברון.

 

 

”בבוקר”, סיפרה לאה שפירא, ”נגלתה התמונה הקשה של הפצועים והשחוטים הרבים. השוטרים הבריטים הורו לנו להגיע לתחנת המשטרה והציעו לנו לנסוע במכונית. הרב סלונים הורה שלא לחלל את השבת ולא לעלות לשום כלי רכב, גם אם מדובר בפצועים וגם אם זהו רכב של המשטרה. היהודים התקוממו. ‘איפה הייתם עד עכשיו?’, קראו לעבר השוטרים”. אחר כך צעדו בשארית כוחם לתחנה.

 

 

בבניין המשטרה נאספו שרידי הקהילה היהודית בחברון, כחמש מאות נפש לערך.קינות והתייפחויות נשמעו מכל עבר. הבאים היו מטונפים, מגואלים בדם, המומים. אחדים מתו שם מפצעיהם. הפצועים פונו אל בית משרד הבריאות הממשלתי והושכבו על הרצפה. לפצועים רבים היה צורך לערוך ניתוחים, ואת אלה היה צריך לקיים בבית החולים הדסה, אלא שהדרך לירושלים הייתה עדיין בחזקת סכנה. רק ביום ראשון לפנות ערב הגיעו כחמש עשרה מכוניות יהודיות מירושלים, בליווי שתי מכוניות משוריינות, ופינו משם את חמישים הפצועים. באותו יום קברו את ההרוגים בחמישה קברי אחים. לילה שלם ארך הטקס הנורא.

 

למחרת פונו הנשים והילדים לירושלים. אלפי ערבים ניצבו על הגגות והסתכלו בסקרנות על היהודים הנוטשים. אבישר מספר בספרו על חיילים אנגלים שליוו את ההרוגים והפצועים ביציאה מהעיר ובכו מרוב התרגשות. סרג’נט אנגלי סיפר לאחד היהודים ששירת ארבע שנים בחפירות במלחמת העולם וראה פצועים רבים, אך כאלה לא חזו עיניו מימיו. למחרת, ביום השלישי, חזרו המכוניות ופינו את הנותרים.

“היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, – ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על ידי ייסורי העם ומשא נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של  שנאה – לעצמו, של עבדות בתוך מהפכה, ויטריפו עליו את דעתו, עד כדי כך שיראה – את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח – אל יהא מצפוננו שקט”

(כל כתבי ברל כצנלסון, הוצאת פועלי ארץ ישראל, פרק ח’, עמ’ 18).

 

טבח תרפ”ט טרם נוקם!!! והדם לא ישקוט עד אשר יוקם! ההבלגה על רצח העם היהודי בארצו, במשך הדורות, היא המניעה אותו!!! מרצחי חברון מעוררים את התפעלותם של היודונאצים, וזו הסיבה שהם מרכזים את הפגנותיהם בחברון, מעודדים את הרוצחים, ומתעללים ביהודים. הערבים מיישמים את חלומם הורוד של היודונאצים:

“אכן, נכון הדבר, שאני רואה במלחמת אזרחים את אחד מעוגני ההצלה של החברה הישראלית מעבדות הכיבוש…. הסיבה שאני היום לא עוסק בחיסולים פרטניים של מתנחל כזה או אחר, אינה נעוצה רק בכך שאינני בעל מנטליות קמעונאית, גם לא בעובדה שחיסול פה או שם לא יביא להישג פוליטי של ממש, גם לא הפחד ממאסר ממושך (אם כי חשוב לציין שחיי מתנחל לא שווים את שלילת חרותי), אלא קודם כל מהאופק המרנין של פרוץ מלחמת אזרחים, שבמהלכה יתבצע חיסול המתנחלים ברשות ובסמכות ובמספרים מרשימים. וככל שארבה, כך ירבו תעודות הוקרה”.

גדעון ספירו (יום שישי, 25/10/2002 שעה 17:28).


מכתב של גדעון ספירו
לסוף שבוע – מעריב 9.3.2001
משה לשם , העומד בראש אחד הארגונים של הקנאים שבמתנחלים, אמר בראיון עיתונאי כי את המתנחלים ‘יוציאו רק בארונות’. הבה נניח כי זה מה שיקרה. האם זה לא מחיר נמוך יחסית, אם תמורת 200 אלף ארונות נקבל הסכם שלום “.

 

“… ואפתח תחביבים חדשים כמו צליפה בנשים מתנחלות, ואני אהפוך להיות מכור לרעש הגולגולת המתנפצת שלהן…אח! הצליל הזה, הספלאש… ורסיסי המוח שהיו מתפזרים באוויר הלילה הדליל…” (“קורמורן”, עתון הנוער האנרכיסטי, קבוץ נירים)

 

“אלה לא האחים שלי , הם לא. … ואם יום אחד תהיה מלחמה , והיא תהיה.. מלחמת אחים.. אני ארוץ לשם אל מעבר לקוים ששנים ארוכות לא חציתי ואדוש בשרם במכות נאמנות להניס אותם .. אצא אל הקרב כדי להילחם פעם אחת באמת במלחמה צודקת. יירד הרבה דם זו תהיה מלחמה ארוכה אבל אחרונה. מלחמה בהם”. (הקיבוץ, 17.8.95)


מעריב כ”ב תמוז תשסא
13 יולי 2001) מדור ההומור
שבוע של רגיעה בשטחים: חמישה מתנחלים נרגעו ממטעני צד
)הערה: השיר הנאצי “הורסט ואסל” שמו של “שורף הבונדסטאג”, מכיל את המלים “כשדם יהודי יותז על הסכין אז נגיל ונשמח”).

 

הקצין אמר לו: “מבחינתי, המילואים שהכי אשמח לבוא אליהם, זה כשיגידו לי לפנות את המתנחלים. אבל, יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם… צריך לתפוס את האנשים האלה ולעשות להם כמו בשואה…. מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני-אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים”. ידיעות ל’ באב תשנט 12.8.99

ביודועמלקים האלה חובה לעשות בדיוק מה שעשו באייכמן! וזה, לפני משורת הדין. קודם היו צריכים להעביר אותם באותם ייסורים בהם הם מייסרים את העם הנענה הזה, זה כמעט אלפיים. צריך היה לשחוט אותם, בדיוק כמו שנשחטו על ידי בני טיפוחיהם, המוני ילדי ישראל. כל דקה שהיצורים הנאלחים האלה ממשיכים לנשום את אויר העולם הזה, במקום להישלח לגיהינום, מהווה פשע נגד העם היהודי ונגד האנושות.

פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי  פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי 
פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערביפרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי

בעשרים ושתים למאי 1970, ביום שישי בבוקר, נסע אוטובוס שהסיע מידי יום תלמידים ממושב אביבים אל עבר בית הספר האזורי בדובב. באוטובוס היו 30 ילדים מכיתות א’ עד ג’, מספר מורות ושני מבוגרים נוספים שהצטרפו לנסיעה. האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא חזרה אל הכביש המוביל למושב דובב. לפתע נורו לעבר האוטובוס שלושה טילי בזוקה. 12 מנוסעי האוטובוס, מרביתם ילדים, נהרגו, ועשרות נפצעו. ילדי אביבים שנהרגו נקברו בחלקה מיוחדת בבית העלמין של צפת.

ההרוגים הם:

אסתר אביקזר, 23
יהודה אוחיון, 10
יפה בטיטו, 8
חביבה ביטון,7
חנה ביטון, 8
מימון ביטון, 8
מכלוף ביטון , 28
שולמית ביטון, 9
שמעון ביטון, 9
רמי ירקוני , 29
עליזה פרץ , 14
שמעון עזראן, 35

            משפחת הרן, הי”ד        פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי 

פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי  פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי

ביום רביעי, החמישה עשר במאי 1974 חצתה חוליה בת שלושה מחבלים את הגבול מלבנון לעבר העיר מעלות. אחרי שהרגו בדרך תושבת הכפר פסוטה, הגיעו למעלות והחלו לדפוק על דלתות הבתים, בתקווה שמישהו יתפתה ויפתח להם את הדלת. בהגיעם לבית משפחת כהן, הם הצליחו לפרוץ את הדלת ולהרוג שלושה מיושבי הבית.

משם המשיכו המחבלים והגיעו לבניין בית הספר נתיב מאיר, בו ישנו באותה עת תלמידי בית ספר מצפת שהיו בטיול שנתי. הם ריכזו 85 מהתלמידים בכיתות העליונות ודרשו שחרור של מחבלים מהכלא בישראל תמורת שחרור התלמידים.
במהלך החילוץ, בטרם הספיקו החיילים לפגוע במחבלים, פתחו המחבלים באש תופת על הילדים והטילו לעברם רימונים. 22 מתלמידי בית הספר מצפת נהרגו ועשרות רבות נפצעו.

פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי

פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי

ורק חישבו על רבבות הילדים היהודים שיכלו הטבוחים להביא לעולם.

על קצה המזלג –
קשה לזכור שהם לא רק מספרים. הם היו אנשים, בעלים, נשים, אחים, אחיות, סבים, סבתות, חברים, אהובים ואוהבים.
חייבים לזכור שהם היו עולמות. אתר הנצחה זה מוקדש לזיכרם של קורבנות פעולות האיבה נגד מדינת ישראל.
נזכור את כל אלו אשר נפלו קורבן במלחמה הקשה נגד הטרור.

29/03/2008 – שבת שלום.
מקווה לתקופה שקטה בשדרות.

פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי נאוה – עמותה המסייעת לנפגעי טרור פרעות תרפ"ט תגובה "צפויה" ל"תג מחיר" - תקיעת שופר בכותל המערבי

מס”ד שם הנרצח תאריך      מקום סוג פיגוע
דניאל וולץ
ליאור אנידזר
פיליפ בלהסן
דוד שאולוב
ויקטור ארז
בנימין חפוטה
לילי יונס
רוזליה בסניה
בודהה פירושקה
אריאל דרחי
מרסל כהן
17/04/06 תל אביב. תחנה מרכזית ישנה מחבל מתאבד. חגורת נפץ
רעות פלדמן
רפי הלוי
הלנה הלוי
שקד לסקר
30/03/05 קדומים מחבל מתאבד מחופש לחרדי
אלדד אביר 01/03/05 מגדלים ירי מטווח אפס
כנרת בן שלום חג’בי 05/02/05 פתח תקווה דקירה
אורי בינמו 29/12/05 מחסום פתע בכניסה לטול כרם מחבל מתאבד
יוסי שוק 16/12/05 דרומית לחברון ירי מרכב חולף
ניר כהנא 8/12/05 מחסום קלנדיה צפונית לירושלים דקירה
אלכסנדה גריניצקי
איליה רוזן
דניאל גולני
קינן צומעי
חיים עמרם
5/12/05 נתניה מחבל מתאבד
סמל יונתן עברון 2/11/05 כפר מירכא ירי
מיכאל קויפמן
פרחיה מכלוף
סביחה ניסים
ג’מיל קעדאן
גניה פולייס
יעקב רחמני
26/10/05 חדרה – שוק מחבל מתאבד – חגורת נפץ
מתת רוזנפלד-אדלר
כנרת מנדל
עז בן מאיר
16/10/05 צומת גוש עציון ירי מרכב נוסע
ששון נוריאל 21/09/05 ביתוניא , ירושלים חטיפה,התעללות,הוצאה להורג
שמואל מאט 24/08/05 ירושלים דקירה
דב קול
רחל קול
24/07/05 ציר כיסופים ירי מהמארב
דנה גלקוביץ’ 15/07/05 נתיב העשרה ירי קסאמים
רחל בן אבו
נופר הורוביץ
יוליה וולשין
אנה ליפשיץ
רב טוראי משה מאור ג’אן
12/07/05 קניון השרון – נתניה מחבל מתאבד
רב”ט עוזי פרץ 29/06/05 גזרת הר דב ירי פגזי מרגמה
אביחי לוי
אביעד מנצור
24/06/05 סמוך לבית חגי ירי
יבגני ריידר 20/06/05 סמוך לבאקה אל שארקייה ירי
רב-סמל אבי קארותשי 19/06/05 ציר פילדלפי ירי
סמ”ר דן טלסניקוב 02/05/05 טול כרם חילופי אש מול מבוקשים
יצחק בוזגלו
אריה נגר
יעל אורבך
רונן ראובנוב
אודליה חוברה
25/02/05 מועדון הבמה בתל אביב חגורת נפץ
עודד שרון 18/01/05 צומת גוש קטיף חגורת נפץ
איילה חיה אבוקסיס 15/01/05 שדרות טיל קאסם
איוון שמילוב
הרצל שלמה
דרור גיזרי
עופר טירי
מונעם אבו-סביה
אבראהים כחילי
13/01/05 מעבר קרני מטען חבלה + ירי
גדעון ריבלין 12/01/05 ישוב מורג מטען חבלה
שרון אלמקייס 09/01/05 מוצב שיאן בצפון הר דב מטען חבלה
סמל ראשון יוסף עטייה
סגן משנה אריאל בודה
07/01/05 צומת תפוח-צומת מגדלים ירי מהמארב
ניסים ארביב 02/01/05 איזור התעשיה ארז פצצת מרגמה
סאלם אל-כמלאת 22/12/04 מחסום תרקומיא ירי
אריאלה פחימה 21/12/04 מושב נחושה דקירות, שיסוף גרון
ג’יטרדה טאפ-ארסה 14/12/04 יישוב גני טל בגוש קטיף פצצת מרגמה
סמל סעיד גהגא
סמל אדהם שחאדה
סמל עארף אזברגה
סמל טארק אל-זיאדנה
חוסיין אבו-לייל
12/12/04 רפיח פיצוץ מנהרת תופת
סמ”ר נדב קודינסקי 07/12/04 רצועת עזה מטען חבלה
טטיאנה אקרמן
לאה לוין
שמואל לוי
01/11/04 שוק הכרמל בתל אביב מחבל מתאבד – חגורת נפץ
מיכאל צ’יזיק 28/10/04 מוצב מורג פגיעה מרסיסי פגז מרגמה
רב סמל מתקדם משה אלמליח 21/10/04 ציר פילדלפי מטען חבלה
סמ”ר יאיר תורג’מן 19/10/04 מבוא דותן ירי
חאפז חאפי
אסף גרינוולד
רותם מוריה
צילה ניב
גלעד ניב
ליאור ניב

לודמילה פאזיקוב
אולג פאזיקוב
חליל זייתוניא
07/10/04 מלון טאבה , מצרים פיגוע תופת
מיכל אלכסנדר
רועי אביסף
עינת נאור
07/10/04 ראס-א-שטן , מצרים פיגוע תופת
פרטהיפ ננונג’קהם 06/10/04 כפר דרום ירי
סמ”ר רונן בן מאירי 04/10/04 ראמללה ירי
שולמית (שולה) בטיטו
סמל ראשון ויקטור אריאל
30/09/04 ניסנית ירי מהמארב
סמל ראשון גלעד פישר 30/09/04 מוצב בעזה חדירת מחבלים
דורית אינסוֹ
יובל אבבה
29/09/04 שדרות טיל קסאם
תפארת טרנר 24/08/04 נווה דקלים פצצת מרגמה – פגיעה ישירה
סרן טל ברדוגו
סמל-ראשון ניר סמי
סמל-ראשון ישראל לוטטי
23/08/04 מוצב מורג חדירת מחבלים למוצב – ירי
רב שוטר מנשה קוממי
רב שוטר ממויה טהיו
22/08/04 הגבעה הצרפתית בירושליים מחבלת מתאבדת – חגורת נפץ
אביאל אטאש
קארין מלכה
דניס חדד
תמרה דברשווילי
עמנואל יוסף
טקלה טירואיינט
שושנה עמוס
רוזיטה ליימן
מריה סוקולוב
טטיאנה קורוטצ’נקו
ויטלי ברודסקי
נרגיזה אוסטרובסקי
לריסה גומננקו
רומן סוקולובסקי
אליהו אוזן
ראיסה פורר
31/08/04 באר שבע פיגוע משולב – שני מחבלים מתאבדים באוטובוסים
שלמה מילר 13/08/04 איתמר ירי מהמארב
רס”ר אבישי קורוסקי
סמל איתי אילוז
20/07/04 גבול לבנון ירי צלף
מעיין נעים 11/07/04 תל אביב מטען חבלה
ויקטור קריידרמן 04/07/04 איזור מבוא דותן ירי מהמארב
משה יוחאי 29/06/04 כפר בית רימא ירי
מורדכי יוסיפוב
אפיק זהבי
28/06/04 שדרות ירי טילי קסאם
סמ”ר רועי ניסים 27/06/04 מוצב אורחן – עזה פיצוץ מוצב
ווארשי וונגפוט 21/06/04 כפר דרום ירי מרגמות
סרן שחר בן ישי 29/05/04 מחנה הפליטים בלאטה ירי
רותם אדם
אלכסיי חייט
14/05/04 עזה ירי צלף
סמל אלעד כהן
סגן אביב חקאני
רס”ל אימן גדיר
סמל ליאור וישינסקי
סמל זאור סייליייב
12/05/04 רפיח טיל אר.פי.ג’י. + 1,000 קילו חומר נפץ
סמל איתן ניומן
סמל אדרון עמר
סמ”ר עופר ג’רבי
סמל אביעד דרעי
סמל קובי מזרחי
סמל יעקב מרוויצה
11/05/04 עזה מטען צד
סמל ראשון דניס למינוב 07/05/04 הר דב חילופי אש
טלי חטואל
הדר חטואל
הילה חטואל
מירב חטואל
רוני חטואל
02/05/04 ציר כיסופים ירי מטווח קצר
יניב משיח 25/04/04 חברון ירי ממארב
כפיר אוחיון 17/04/04 מחסום ארז מחבל מתאבד – מטען חבלה
קובי זאגא 03/04/04 אבני חפץ פריצה לבית וירי
דני אסולין
אופיר דמרי
אבי אברהם
משה הנדלר
מזל מרציאנו
ציון דהן
אבי סויסה
גיל אבוטבול
מוריס טובול
פנחס אברהם זילברמן
14/03/04 נמל אשדוד 2 מחבלים מתאבדים – חגורות נפץ
איתן קוקוי
רימה נוביקוב קוקוי
27/02/04 סמוך לקיבוץ להב ירי מהמארב
רב סמל אמיר צימרמן 26/02/04 מעבר ארז ירי
יהודה חיים
בניהו יהונתן צוקרמן
אילן אביסדריס
יובל אוזנה
ליאור אזולאי
סמ”ר נתנאל חבשוש
יפה בן שימול
רחמים דוגה
22/02/04 אוטובוס קו 14 – ירושלים מחבל מתאבד – חגורת נפץ
אברהם אלברט בלחסן
ענת דרום
דנה איטח
ברוך חונדיאשוילי
רוז בונה
אלי צפירה
אוקטביאן פלורסקו
חנה בונדר
יחזקאל גולדברג
נטליה גמריל
מהבירי כיפילי
29/01/04 אוטובוס קו 19 – ירושלים מחבל מתאבד – חגורת נפץ
סמל אור צור
סמ”ר ולדימיר טרוסטינסקי
רב”ט אנדרי קגלס
גל שפירא
14/01/04 מעבר ארז מחבלת מתאבדת – חגורת נפץ
רועי ארבל 13/01/04 התנחלות טלמון ירי מהמארב
רותם ויינברגר
רב”ט אנגלינה שחרוב
רב סמל נועם לייבוביץ’
אדווה ציפורה פישר
25/12/03 צומת גהה מחבל מתאבד – חגורת נפץ
סרן חגי ביבי
סמל ליאונרדו אלכס וייסמן
22/12/03 ציר כיסופים ירי
סאמר עפאן
איליה ריגר
22/11/03 גדר “עוטף ירושלים” ירי
Monica Patricia Teran Navarrete 19/11/03 גבול ירדן (מעבר על שם רבין) ירי
סמ”ר שאול להב
רס”ל שלומי בלסקי
18/11/03 מחסום המנהרות ירי
יואל אולצ’ר
אברהם איידן ורול
אנה רובינשטיין
ברטה אוזדוגן
יונה רומנו
15/11/03 בתי כנסת באיסטנבול – טורקיה מכוניות תופת
סמ”ר אלוון אברהמי
סמלת שרית שניאור סניור
סמלת עדי אוסמן
25/10/03 נצרים ירי – חדירה לבסיס
סמל אלעד פולק
סמ”ר ארז עידן
סמל רועי יעקב סולומון
20/10/03 עפרה ירי מהמארב – וידוא הריגה
Mark T. Parson
John Martin Linde, Jr.
John Eric Branchizio
15/10/03 בית חנון – עזה מטען חבלה
קרן זר אביב
בצלאל זר אביב
ברוריה זר אביב
לירון זר אביב
נויה זר אביב
ניר רגב
פרנסיס חנא
אוסמה נג’ר
נעמי ביאנו
מרק ביאנו
מטאניס כרכבי
צבי ציקי בהט
אירנה סופרין
שרבל מטר
ג’ורג’ מטר זאב אלמוג
רותי אלמוג
משה אלמוג
תומר אלמוג
אסף שטייר
לידיה זילברשטיין
04/10/03 מסעדת מקסים – חיפה מחבלת מתאבדת – חגורת נפץ
שקד אברהם
אייל יברבוים
26/09/03 יישוב נגוהות ירי – פריצה לבית
נאוה אפלבאום
דוד אפלבאום
דויד דניאל אביזדריס
גילה משה
אמיל יחיאל טובול
שפיק יחיא כרם
אלון מזרחי
09/09/03 קפה הלל – ירושלים מחבל מתאבד – חגורת נפץ
סמל יונתן פלג
סמלת אפרת שוורצמן
רב”ט מזי גרגו
רס”ב יעקב בן שבת
סרן יעל כפיר
רנ”ג חיים אלפסי
רב”ט פליקס ניקולייצ’וק
רב”ט פרוספר טויטו
לירון סיבוני
09/09/03 טרמפיאדה – בסיס צריפין מחבל מתאבד – תיק נפץ
רענן קומימי 05/09/03 שכם ירי
שלום הר מלך 29/08/03 צפונית לרמלה ירי ממארב
שמואל טויבנפלד
גולדי טויבנפלד
יששכר דב רייניץ
שלום רייניץ
תהילה נתנזון
בנימין ברגמן
ליבה שוורץ
לילך קרדי
אליעזר וויספיש
חנוך סגל
הרב שמואל וולנר
מנחם ליבל
שמואל זרגרי
אברהם בר אור
יעקב בינדר
חווה רכניצר
מרים אייזנשטיין
אלישבע משולמי
פייגה דושינסקי
מרייה ריסלס
רחל פרומה וייץ
הרב מורדכי לאופר
טובה לב
19/08/03 אוטובוס קו 2 בירושלים מחבל מתאבד – חגורת נפץ
ארז הרשקוביץ
אמציה ניסנביץ’
12/08/03 אריאל מחבל מתאבד – חגורת נפץ
יחזקאל יקותיאלי 12/08/03 ראש העין – פיצוץ בסופרמרקט מחבל מתאבד – חגורת נפץ
חביב דדון 10/08/03 שלומי ירי פגזי נ”מ
אולג שייחט 21/07/03 מטע זיתים ליד כפר קנא חטיפה ורצח
אמיר שמחון 15/07/03 טיילת יפו דקירה
מזל עפרי 07/07/03 כפר יעבץ מחבל מתאבד – חגורת נפץ (חדירה לבית)
כריסטו ראדקוב 30/06/03 ירי ממארב צפון השומרון
עמוס מנטין 26/06/03 בקה אל גרבייה ירי
צבי גולדסטיין 20/06/03 כביש עוקף ראמללה ירי ממארב
אבנר מורדכי 19/06/03 מושב שדי תרומות מחבל מתאבד – חגורת נפץ
נועם לייבוביץ’ 17/06/03 כביש חוצה ישראל – סמוך לקיבוץ אייל ירי
אבנר מימון 11/06/03 יעבד – ג’נין ירי מטווח קצר
סמלת תמר בן אליהו
יניב עבייד
בת אל אוחנה
אלן ביר
רועי אלירז
צבי כהן
גניה ברמן
אנה אורגל
יפה מועלם
ציפורה פסחוביץ’
ביאנקה שחרור
ברטין תיתא
מלכה סולטן
אלזה כהן
אלכסנדר קזריס
מרים לוי
חאילה אווקי
11/06/03 מרכז “כלל” – ירושלים מחבל מתאבד – חגורת נפץ
מתן גדרי 08/06/03 חברון ירי
רס”ל בועז אמת
רס”ל אודי אילת
רס”ל חן אנג’ל
רס”ל אסף אברג’יל
08/06/03 מחסום ארז ירי – חדירה למוצב
קיריל שרמקו אבי זריחן
חאסן טואטחה
19/05/03 קניון העמקים – עפולה מחבל מתאבד – חגורת נפץ
אולגה ברנר
שמעון אוסטינסקי
נלי פרוב
מרינה צחיוירשווילי
ראלב טוויל
יצחק מויאל
רוני ישראלי
18/05/03 צומת הגיבעה הצרפתית בירושלים מחבל מתאבד – חגורת נפץ
דינה לוי
גדי לוי
17/05/03 כיכר גרוס – חברון מחבל מתאבד – חגורת נפץ
ציון דוד 11/05/03 עופרה ירי ממארב
גדעון ליכטרמן 05/05/03 צפון לרמאללה ירי ממארב
דומיניק קרוליין הם
ינאי וייס
רן ברון
30/04/03 מועדון “מייק’ס פלייס” בתל אביב מחבל מתאבד – חגורת נפץ
אלכסנדר קוסטיוק 24/04/03 תחנת רכבת בכפר סבא חגורת נפץ
סמל ליאור זיו 20/04/03 רפיח ירי צלף
זכר חנוכייב
אחמד אל קראעה
15/04/03 מסוף קרני ירי
סגן דניאל מנדל 15/04/03 שכם ירי
בושריאן ציון 19/03/03 כביש יעבד-מבוא דותן ירי מהמארב
רב סמל עמי כהן 18/03/03 בית לחם ירי
סמל ראשון אסף פוקס 12/03/03 טול כרם חילופי אש
סמל ראשון תומר רון 10/03/03 חברון ירי ממארב
הרב אליהו הורוביץ
דינה הורוביץ
8/03/03 קריית ארבע חדירה ליישוב – ירי
מרק טאקש
אנטולי בריקוב
מורן שושן
סמ”ר בארי עובד
אביגיל לייטל
סמדר פירסטטר
ק’מר אבו-חמד
תום הרשקו
דניאל הרוש
מרים עוטר
אסף צור
מרדכי הרשקו
טל קרמן
ליז (אליזבת) קצמן
יובל מנדלוביץ
מיטל כתב
סמל ראשון אליהו לחם
5/03/03 חיפה מחבל מתאבד (חגורת נפץ) – אוטובוס
סמל דורון לב 23/02/03 מפקדת אוגדת עזה ירי – צלף
סמל ראשון דורון כהן
סמל אלכסיי בליצקי
סמל איתי מזרחי
רב”ט נועם בהגון
15/02/03 צפון רצועת עזה מטען חבלה
רב סרן שחר שמול 11/02/03 בית לחם ירי
סמל ראשון עידן סוזין
סגן אמיר בן אריה
6/02/03 הר גריזים ירי ממארב
סמל ראשון יעקוב נעים
רב”ט אסף ביטן
רב”ט רונאלד בירר
23/01/03 דרום לחברון ירי ממארב
נתנאל עוזרי 17/01/03 קריית ארבע חדירה לבית – ירי
אלי ביטון 12/01/03 מושב גדיש חדירה ליישוב – ירי
סמל מיכאל קזקוב 12/01/03 ניצנה ירי ממארב
מיכאי סבאו
ג’אנג מינמין
איגור זובוקוב
אי פון גו
מוריס ארפי
מאיר חיים
עמירם זמורה
קריסימיר אנג’לוב
איוון גבטניאק
סטיבן קרומוול
יון ניקולאי
אבי קוצר
ויקטור שובייב
סמ”ר מזל עורקבי
שושנה יולזרי-יפה
לי פי צ’ונג
עו”ד אילנית פלד
חנה חיימוב
מורדכי אביוני
ליליה זיבשטיין
רמין נסיבוב
אנדריי פרידמן
בוריס טפלשווילי
5/01/03 תל אביב חגורת נפץ
אלון מסעוד 2/01/03 מושב בקעות חטיפה – רצח, שריפת הגופה
נועם אפטר
גבריאל חוטר
צביקה זימן
יהודה במברגר
27/12/02 עתניאל ירי – שני מחבלים מתאבדים
124 הרב יצחק עראמה 20/12/02 ציר כיסופים, עזה ירי מהמארב
123 רב”ט קרן יעקובי
סמל מאור קלפון
12/12/02 “סמטת המוות”, חברון ירי מהמארב
122 יעקב לארי
חיים עמר
דוד פרץ
מוטי אברהם
שאול זילברשטיין
יהודה אביטן
28/11/02 בית שאן ירי – מחבל מתאבד
121 דביר אנטר
נוי אנטר
אלברט דה-אווילה
28/11/02 מומבסה קניה מכונית תופת
120 אילן פרלמן
קירה פרלמן
מיכאל שרשבסקי
אלה שרשבסקי
הדסה בן דוד
מרינה בזרסקי
דקלה זינו
סימה נובק
הודיה אסרף
יפית רביבו
מירצ’ה מטאי ורגה
21/11/02 שכונת קריית מנחם בירושלים מחבל מתאבד באוטובוס
119 אסתר גאליה 18/11/02 התנחלות כוכב השחר ירי ממארב
118 אלוף משנה דרור ויינברג
סמל איגור דרוביצקי
סגן דן כהן
סמל ראשון דוד מרכוס
אלכס דוכן
אלכס צביטמן
יצחק בואניש
רב פקד סמיח סוידאן
סמל שני תומר נוב
סמל שני גדי רחמים
סמ”ר נתנאל מכלוף
סמ”ר ישעיהו דוידוב
15/11/02 חברון – בדרך למערת המכפלה ירי כבד מהמארב
117 רויטל אוחיון
נועם אוחיון
מתן אוחיון
יצחק דורי
תרצה דמרי
10/11/02 קיבוץ מצר ירי
116 אסף צפירה
עמוס סעדה
06/11/02 גוש קטיף ירי מאקדח
115 חוליו מאגרם
גסטון פרפיניאל
04/11/02 כפר סבא – קניון ערים מחבל מתאבד – חגורת נפץ
114 הדס תורג’מן
לינור סרוסי
אורנה אשל
29/10/02 חרמש ירי – חדירה ליישוב
113 רס”ן (במיל’) תמיר מסד
סגן מתן זגרון
רב סמל אמיהוד חסיד
27/10/02 אריאל מחבל מתאבד – חגורת נפץ
112 סמל ניר נחום
סמ”ר איימן שרוף
אילינה חנוכייב
איריס לביא
עופרה בורגר
אליעזר מוסקוביץ´
אינדלאו אשאטי
אסנת אברמוב
סועאד ג´אבר
סרגיי שבצ´וק
ענת שמשון
אתי פיסחוב
ליאת בן עמי
שרון טובול
21/10/02 צומת כרכור פיגוע באוטובוס – מכונית תופת
111 סעדה אהרון 10/10/02 מחלף בר אילן מחבל מתאבד – חגורת נפץ
110 עודד וולק 08/10/02 דרום הר חברון – צומת זיף ירי מהמארב
109 שלמה שפירא 23/09/02 חברון ירי מהמארב
108 יוסי ממסטינוב
יפה שם טוב חנו
עופר זינגר
סולומון הוניג
רוזנה סיסו
יוני ג’סנר
19/09/02 תל אביב – רחוב אלנבי מחבל מתאבד – חגורת נפץ
107 משה חזקיה 18/09/02 אום אל פחם מחבל מתאבד – חגורת נפץ
106 יוסף עג’מי 18/09/02 צפון השומרון ירי מהמארב
105 דוד בוחבוט 17/09/02 אל עזרייה חטיפה ורצח
104 יפית הרנשטיין 10/08/02 מכורה – עמק הירדן חדירה ליישוב – ירי
103 אבי וולנסקי
אביטל וולנסקי
05/08/02 צפונית לראמללה ירי מהמארב
102 אמיתי יקותיאל
ניזאל עוויסאת
04/08/02 שער שכם בירושלים ירי – מחבל מתאבד
101 סמל עומרי גולדין
סמל יפעת גבריאלי
מרלין מרים מנחם
הרב מורדכי יהודה
רס”ל רוני גאנם
שרי גודשטיין
מייסון חסן
רבקה רוגה
אנדלינה קונאן
04/08/02 צומת מירון – ע”י צפת מחבל מתאבד באוטובוס – חגורת נפץ
100 שני לידני 01/08/02 איזור התעשיה ניצני עוז – על יד טול כרם ירי – התעללות
99 דוד לדובסקי
לוינה שפירא
ג’ניס רות קולטר
דוד גריץ
דינה קרטר
מרלה בנט
בן בלוטשטיין
דפנה שפרוך
רוויטל בארשי
31/07/02 האוניברסיטה העיברית בירושלים –
קפיטריה ע”ש פרנק סינטרה
מטען חבלה
98 מורדכי אודסר
שלמה אודסר
30/07/02 כפר ג’מאעין ירי
97 יוסף דיקשטיין
חנה דיקשטיין
שוב-אל דיקשטיין
סמ”ר אלעזר ליבובייץ
26/07/02 הר חברון ירי ממארב
96 הרב אלימלך שפירא 25/07/02 פדואל ירי
95 אדריאן וסילה אנדש
שואי הוי יונג
בוריס שאמיס
לי בין
דימיטרי פונדיקוב
17/07/02 תחנה מרכזית ישנה בתל אביב 2 מחבלים מתאבדים – חגורת נפץ
94 גל שילון
שרה שילון
זילפה קאשי
יהונתן גמליאל
קרן קאשני
אילנה סיטון
גלילה עדס
תינוק שיולד בניתוח קיסרי
סגן אלעד גרינדיר
יוכבד בן חנן
16/07/02 עימנואל מטעני חבלה, ירי, רימונים, מרדף
93 רחל שבו
נריה שבו
צביקה שבו
אבישי שבו
יוסי טוויטו
20/06/02 איתמר ירי – השתלטות
על בית
92 נועה אלון
הדסה יונגרייס
גל אייזנמן
מיכל פרנקלין
שמואל ירושלמי
גילה שרה קסלר
טטיאנה איגלסקי
19/06/02 הגבעה הצרפתית – ירושלים מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
91 ד”ר משה גוטליב
לאה ברוך
רחמים צידקיהו
ברוך גראנוי
בועז אלוף
שירי נגארי
שני אביצדק
גלילה בוגלה
הלנה איוון
מנדל ברנזון
מיכל ביאזי
טניה ברסלבסקי
רפאל ברגר
אי’מן ג’אזי כבהא
ליאת יגן
גילה נקב
אורי היילה
ראיסה דיקשטיין
ילנה פלגוב
18/06/02 ירושלים מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
90 הדר הרשקוביץ 11/06/02 הרצליה מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
89 יעל שורק
אייל שורק
רב סמל שלום מורדכי
08/06/02 כרמי צור ירי + דקירה –
חדירה לישוב
88 ארז רונד 06/06/02 כפר סינג´יל צפונית לעופרה ירי מהמארב
87

עדי דהן
סמ”ר דוד סטניסלבסקי
רב”ט לירון אביטן
סמל ראשון צביקה גלברד
רב”ט אברהם ברזילי
סמל יגאל נביפור
סמל שריאל כץ
סיון וניר
ציון אגמון
רב”ט ולדימיר מררי
סמל ראשון גנדי איסקוב
רב”ט דניס בליומין
סמל ראשון אלירן בוסקילה
סמל ויולטה חיזגייאיב
סמל דותן רייזל
טימסיט שמעון
אלי טימסיט
05/06/02 צומת מגידו מכונית תופת
86 תנאל ריאחי
גלעד שטיגליץ
אברהם סיטון
28/05/02 איתמר ירי
85 אלברט מלול 28/05/02 דרומית לעפרה ירי מהמארב
84 רותי פלד
סיני קינן
27/05/02 פתח תקווה מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
83 למאר דז’רביאלוב
גארי טאוז’נסקי
22/05/02 ראשון לציון מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
82 ארקדי ויזלמן
יוסף חביב
ויקטור טטרינוב
19/05/02 השוק בנתניה מחבל מתאבד
– חגורת נפץ
81 ניסן דולינגר 12/05/02 רפיח ים ירי מקרוב
(אקדח עם משתיק קול)
80 שרוך רסאן
חיים רפאל
ניר לובטן
שושנה מגורי
רמי קמחי
ענת טרמפורוש
ישראל שיקאר
דליה מסה
יצחק בבלר
אתי בבלר
נוהא חינאווי
אבי בייז
פנינה הקרי
עדנה כהן
רגינה בוסלן
07/05/02 מועדון “שפיל קלאב” בראשון לציון מחבל מתאבד
-חגורת נפץ +
מזוודת נפץ
79 אריק בקר
יעקב כץ
יקתרינה גרינברג
דניאל שפי
27/04/02 אדורה – הר חברון ירי –
רצח במיטה
78 סמ”ש אוריאל בר מימון 20/04/02 מחסום ארז ירי
77 סמ”ר דויד סמירנוף 12/04/02 מחסום ארז ירי
76 סוהילה חושי
ילנה קונרב
ניסן כהן
רבקה פינק
צי סנג ינג
לינג צ’ונג מאי
12/04/02 ירושלים – שוק מחנה יהודה מחבל מתאבד -חגורת נפץ
75 רב שוטרת נועה שלמה
רב שוטרת קרן פרנקו
אבינועם אלפיה
סמל מיכאל וייסמן
רס”ל שלומי בן חיים
רס”ל ניר דניאלי
סמ”ר זאב חניק
רס”מ שמעון סתלקול
10/04/02 צומת יגור מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
74 סמ”ר ניסן אברהם 06/04/02 רפיח ים ירי
73 תומר מורדכי 01/04/02 ירושלים מחבל מתאבד
-חגורת נפץ
72 דניאל מנצ’ל
דב צ’רנברודה
סוהיל עדאווי
קרלוס וגמן
אורלי אופיר
אביאל רון
ענת רון
עופר רון
שמעון קורן
רן קורן
גל קורן
משה לוין
יעקב שני
עדי שירן
קרלוס ירושלמי
31/03/02 חיפה – מסעדת מצה מחבל מתאבד –
חגורת נפץ.
71 רב סמל קונסטנטין דנילוב 30/03/02 באקה אל גרביה ירי
70 רחל צ’רכי 30/03/02 תל אביב מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
69 מיכאל אורלינסקי
טוביה ויזנר
29/03/02 נצרים דקירה
68 חיים (מינו) סמדר
רחל לוי
29/03/02 ירושלים מחבלת מתאבדת –
חגורת נפץ
67 רחל גביש
דוד גביש
אברהם גביש
יצחק קנר
28/03/02 אלון מורה פריצה לבית –
ירי
66 אנה יעקובוביץ’
ג’ורג’ יעקובוביץ’
אנדריי פריד
אדית פריד
פרידה בריטביץ’
אלטר בריטביץ’
זאב וידר
סיוון וידר
חנה רוגן
יעקב שני
רב סמל אבי בקרמן
דבורה קרים
מיכאל קרים
יהודית קורמן
יוליה תלמי
עירית רש”ל
שמעון בן ארויה
נקש אליהו
עמירם חממי
מרין לימן
ארנסט וייס
אווה וייס
פרלה הרמן
לולה רבקוביץ’
שרה לוי
שולה אברמוביץ
דוד אניחוביץ’
אליעזר קורמן
פורוק נעימי
קלרה רוזנברגר
27/03/02 מלון “פרק” – נתניה מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
65 אבי סבג 24/03/02 בית חגי ירי
64 אסתר קליימן 24/03/02 כביש נווה צוף-ואדי חרמיה ירי
63 יצחק כהן
גדי שמש
ציפי שמש
21/03/02 ירושלים מחבל מתאבד
– חגורת נפץ
62 מגוס מהרטו
סמ”ר שמעון אדרי
סמל מיכאל אלטפירו
אלון גולדנברג
רב נגד מאיר פחימה
סמל רוני רביבו
בלה שניידר
20/03/02 צומת מוצמוץ (כביש ואדי ערה) מחבל מתאבד
– חגורת נפץ
61 סגן טל צמח. 19/03/02 חמאם אל-מליח
– בקעת הירדן
ירי
60 נועה אורבך 17/03/02 כפר סבא ירי
59 סמ”ר מתן בידרמן
סמל רותם שני
סמ”ר עלא חביישי
14/03/02 ציר קרני-נצרים מטען רב עוצמה
58 סא”ל (מיל’) אייל ליברמן 12/03/02 מודיעין עילית ירי
57 סגן גרמן רוז’קוב
לין לבנה
עטרה לבנה
עופר קרניק
יהודית כהן
אלכסיי קיטמן
12/03/02 כביש שלומי – מצובה ירי
56 סמ”ר קובי איכלבוים 10/03/02 נצרים ירי
55 דנית דגן
אורי פלקס
דן אימני
אורית אוזורוב
ניר בורוכוף
ברוך לרנר
טלי אליהו
אבי רחמים
לימור בן שוהם
לבנת דבש
נתנאל כוכבי
09/03/02 ירושלים – קפה מומנט מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
54.5 רב”ט אלקנה גובי 09/03/02 מחסום כיסופים ירי (דריסה)
54 אביה מלכה
ישראל יחיא
09/03/02 מתחם בתי המלון בנתניה ירי
53.5 אדוארד קורול 08/03/02 טול כרם ירי צלף
53 אשר מרקוס
אריאל זאנה
ערן פיקאר
טל קורצווייל
אהרון קרוגליאק
07/03/02 עצמונה (גוש קטיף) ירי
52 רב”ט אלכסנדר נסטרנקו 06/03/02 דרומית לכרם שלום. ירי
51 דבורה פרידמן 05/03/02 כביש גוש עציון ירי
50 טגניה מהרטו 05/03/02 תחנה מרכזית בעפולה מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
49 רס”ר סלים ברכאת
יוסף הבי
אליהו דהן
05/03/02 “סיפודמרקט” בתל אביב ירי
48 רב סמל כפיר וייס
סרן אריאל חובב
רב סמל אבי עזרא
רב סמל יוחאי פוראת
סמל ראשון רפאל לוי
סמל ראשון ערן גד
סגן דיויד דמלין
ואדים בלגולה
סרגיי בטורוב
דידי יצחק
03/03/02 עפרה ירי – צלף
47 סטיבן קניגסברג 03/03/02 מחסום כיסופים ירי
46 רב פקד משה דיין 02/03/02 בית לחם ירי
45 לידור אילן
אוריה אילן
שאול נחמד
גפנית נחמד
שלומי נחמד
שירז נחמד
לירן נחמד
צופיה יערית אליהו
אברהם יעקב אליהו
אליהו נחמד
02/03/02 בית ישראל בירושלים מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
44 גד רג’ואן 27/02/02 עטרות ירי
43 רס”ל גלית ארביב 25/02/02 נווה יעקוב בירושלים ירי
42 אברהם פיש
אהרון גורוב
25/02/02 כביש תקוע נוקדים ירי מהמארב
41 ואלרי אחמיר 23/02/02 כביש עוקף עטרות ירי מרכב חולף
40 סגן משה עיני
סמ”ר בני קיקיס
סמ”ר מרק פודולסקי
סמ”ר ארז תורג’מן
סמ”ר מיכאל אוקסמן
סמ”ר תמיר עצאמי
19/02/02 מחסום עין עריק ירי –
פשיטה על מוצב
39 רב סמל ראשון אחמד מוזאריב 18/02/02 מעלה אדומים מכונית תופת
38 אהובה אמרגי
רב סרן מור אלרז
סמ”ר אמיר מנצורי
18/02/02 צומת גוש קטיף ירי
37 נחמיה עמר
קרן שצקי
רחל טלר
16/02/02 קרני שומרון מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
36 סמ”ר לי נחמן אקוניס 15/02/02 מחסום מצפון לרמאללה ירי
35 סמ”ר אשר זגורי
סמ”ר משה פלד
סמ”ר רון לביא
14/02/02 צומת נצרים מטען חבלה
34 רב”ט איה מלאכיסגן
קרן רוטשטיין
10/02/02 באר שבע ירי
33 אטלה ליפובסקי 09/02/02 צומת תפוח ירי ממארב
32 מורן עמית 08/02/02 יער השלום – ירושלים דקירה
31 מירי אוחנה
יעל אוחנה
רס”ר משה מקונן
06/02/02 מושב חמרה ירי –
בני ערובה
30 פנחס טוקטלי 27/01/02 ירושלים – רח’ יפו מחבלת מתאבדת
29 שרה המבורגר
סווטלנה סנדלר
22/01/02 ירושלים ירי
28 אבי יזדי
אדוארד בקשייב
אנטולי בקשייב
אהרון בן ישראל (אליס)
בוריס מליחוב
דינה בינייב
17/01/02 חדרה – אולם אירועים ירי
27 יואלה חן 15/01/02 גבעת זאב ירי
26 אבי בועז 15/01/02 בית סחור חטיפה – ירי
25 סמל אלעד אבוגני 14/01/02 צומת קוצ’ין ירי
24 רב סרן אשרף הוואש
סמל ראשון מופיד סואעד
רב סמל תנא אבו-גאנם
רב סמל איברהים חמייד
09/01/02 כרם שלום ירי
23 מיכאל סיטבון 25/12/01 מזרחית למושב ירדנה ירי
22 אסתר אברהם
רס”ב יואל ביננפלד
ישראל שטרנברג
אברהם נחמן ניצני
משה גוטמן
ירמיהו סאלם
יעקב צרפתי
חנניה צרפתי
דוד צרפתי
יאיר עמר
12/12/01 עמנואל מטען חבלה+ ירי
21 מיכאל זריאסקי
רונן כחלון
לאה שטריק
מרק חוטומליאנסקי
יצחק רינגל
ילנה לומקין
ריקי חדד
טטיאנה בורבוניק
רסים ספיולין
סמיון קאליק
ציציליה קוזמין
פאינה זביגאילוב
אינה פרנקל
רוזליה ריאס
מרה פישמן
02/12/01 חיפה מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
20 ברוך זינגר 02/12/01 אילי סיני ירי
19 יוסף אל עזרא
משה ידיד-לוי
גולן תורג’מן
אסף אביטן
ניר חפצידי
יורי קורגנוב
מיכאל משה דהן
אדם ויינשטיין
גיא ועקנין
ישראל יעקב דנינו
עידו כהן
01/12/01 ירושלים מחבל מתאבד +
מכונית תופת
18 יחיאב אלשד
ענבל וויס
סמואל מישלסקי
29/11/01 צומת מחנה 80 מחבל מתאבד –
חגורת נפץ
17 ירון פיקהולץ 29/11/01 בקה אל שארקיה ירי
16 אתי פחימה 27/11/01 צומת גוש קטיף ירי
15 נעם גוזובסקי
מיכל מור
27/11/00 עפולה ירי
14 ברק מדמון 25/11/01 כפר דרום ירי מרגמה
13 אהרון אוסישקין 12/11/01 כפר הס ירי
12 הדס אבוטבול 09/11/01 הכפר יעבד (ליד מבוא דותן) ירי
11 שושנה בן ישי
מנשה רגב
04/11/01 הגבעה הצרפתית (ירושלים) ירי
10 מינץ רז 02/11/01 עין יברוד (ראמללה) ירי
9 לידיה מרקו
איילה לוי
סמדר לוי
סימה מנחם
28/10/01 חדרה ירי
8 יניב לוי 28/10/01 קיבוץ מצר ירי
7 ליאור קאופמן 18/10/01 מדבר יהודה ירי
6 רחבעם “גנדי” זאבי 17/10/01 ירושלים – מלון הייאט התנקשות
5 יאיר מרדכי 07/10/01 קיבוץ שלוחות התאבדות – חגורת נפץ
4 חנניה בן אברהם 05/10/01 אבני חפץ ירי – צלף
3 חיים בן-עזרא
טלי בן ארמון
סרגיי פריידין
04/10/01 עפולה- ת. מרכזית ירי
2 לירון הרפז
אסף יצחקי
02/10/01 אלי סיני ירי
1 סלעית שיטרית 24/09/01 בקעת הירדן ירי מרכב

פיגועים שבוצעו ע”י מחבלים ששוחררו “ללא דם על הידיים” מאז שנת 2000:

12.10.00 – לינץ’ בחיילי המילואים ברמאללה, 2 הרוגים.

21.12.00 – פיגוע ירי סמוך לפסגת זאב, הרוג אחד.

31.12.00 – פיגוע ירי סמוך לעפרה, 2 הרוגים.

04.03.01 – פיגוע התאבדות ברחוב הרצל בנתניה, 3 הרוגים.

18.05.01 – פיגוע התאבדות בקניון השרון בנתניה, 5 הרוגים.

27.11.01 – פיגוע ירי בתחנה מרכזית בעפולה, 2 הרוגים.

09.01.02 – פיגוע חדירה למוצב “אפריקה”, 4 חיילים נהרגו.

06.02.02 – פיגוע חדירה למושב חמרה, 3 הרוגים.

14.02.02 – פיגוע מטען בציר הכניסה לישוב נצרים, 3 חיילים הרוגים.

26.02.02 – פיגוע ירי בנווה יעקב בירושלים, הרוגה אחת.

27.02.02 – פיגוע באזור תעשיה עטרות, הרוג אחד.

05.03.02 – פיגוע ב”סי-פודמרקט“, שלושה הרוגים.

07.03.02 – פיגוע חדירה למכינה הקדם צבאית בעצמונה, חמישה נערים נהרגו.

14.03.02 – פיגוע מטען בציר הכניסה לישוב נצרים, 3 חיילים הרוגים.

21.03.02 – פיגוע התאבדות ברח’ קינג ג’ורג’ בירושלים, 3 הרוגים.

27.03.02 – מלון “פארק” נתניה, 30 הרוגים ו-155 פצועים.

27.04.02 – פיגוע חדירה לישוב אדורה, 4 הרוגים.

05.06.02 – פיגוע התאבדות באוטובוס אגד בצומת מגידו, 17 הרוגים ו-42 פצועים.

08.06.02 – פיגוע חדירה לישוב כרמי צור, 3 הרוגים.

18.09.02 – פיגוע ירי סמוך למבוא דותן, הרוג אחד.

21.10.02 – ג’יפ מתפוצץ ליד אוטובוס אגד בצומת כרכור, 14 הרוגים ו-42 פצועים.

17.05.03 – פיגוע ירי בחברון, שני הרוגים.

18.05.03 – פיגוע התאבדות בקו 6 בירושלים, 7 הרוגים.

11.06.03 – פיגוע התאבדות בקו 14א ברח’ יפו בירושלים, 17 הרוגים ו-105 פצועים.

09.09.03 – פיגוע התאבדות בקפה “הלל” בירושלים, 7 הרוגים ופצועים רבים נוספים.

09.09.03 – פיגוע התאבדות בצריפין, תשעה חיילים נרצחו.

26.09.03 – פיגוע ירי ביישוב נגוהות שבדרום הר-חברון, שני הרוגים.

31.08.04 – פיגוע התאבדות כפול בקוים 6 ו-12 בבאר שבע, 16 הרוגים.

03.10.04 – פיגוע חדירה לישוב אבני חפץ, הרוג אחד.

26.10.05 – פיגוע התאבדות בשוק בחדרה, 6 הרוגים, כעשרים פצועים.

 

שמות הנרצחים בפיגועים אלו:

דוד שמעון אביזדריס, יוסי אברהמי, לירון אביטן, ד”ר דוד יעקב אפלבוים, נאוה אפלבוים, שקד אברהם, ציון אגמון, גנדי איסקוב, גלית ארביב, אסנת אברמוב, אשטי אנדלו, חיים אלפסי, שמעון אוסטינסקי, בת-אל אוחנה, אנה אורגל, רועי אלירז, יעל אוחנה, מירי אוחנה, שולמית אברמוביץ’, דוד אנחוביץ’, אליהו אוזן, נרגיז אוסטרוגורסקי, אביאל אטש, סלים ברכאת, דניס בליומין, אלירן בוסקילה, ליאת בן-עמי, עפרה בורגר, מתן בידרמן, יעקב בן-שבת, אריק בקר, אולגה ברנר, אלן ביר, אברהם ברזילי, עוגניה ברמן, תמר בן-אליהו, פרידה בריטביץ’, אלתר בריטביץ’, אבי בקרמן, שמעון בן ארויה, ויטלי ברודסקי, נעם גוזובסקי, סוואד סונא ג’אבר, מזי גרגו, קטיה גרינברג, מרים גוטזגן, לריסה גומננקו, צביקה גלברד, אליהו דהן, נפתלי דין, עדי דהן, תמרה דבראשוילי, יוסי הבי, אברה היילה, פרלה הרמלה, אשרף ח’אלד (מזאריב) הואש, מרים וקסמן, סיון וינר, זאב וידר, סיון וידר, חוה וייס, אברהם וייס, שלומית זיו, אשר זגורי, יעקב זאגא, אריאל זאנה, ויאולטה חיזגייאיב, אילונה חנוכייב, עמירם חממי, דניס חדד, איברהים חמיידה, יוליה טרטיאקוב, יחיאל אמיל טובול, שמעון טימשיט, שרון טובול, פרוספר-פרי טוויטו, גאלב טוויל, טירואיינט טקלה, דוד (מוטי) ירקוני, אייל יברבוים, רוני ישראלי, ג’ורג’ יעקובוביץ’, אנה יעקובוביץ’, עמנואל יוסף, יצחק כהן, שפיק כרם, שריאל כץ, עלאא כבישי, יעל כפיר, יעקב כ”ץ, טליה כהנא, הרב בנימין זאב כהנא, אלי (אליקו) כהן, אלזה כהן, צביקה כהן, גדי לוי, דינה לוי, איריס לביא, מרים לוי, רון לביא, מריאן למן, לולה לבקוביץ’, שרה לוי, רוזיטה ליימן, אלון מזרחי, פיקי מכלוף, מיכל מור, יבגניה מאלקין, גילה משה, ולדימיר מוררי, אליעזר מוסקוביץ’, שלום מרדכי, יצחק מויאל, יפה מועלם, משה מקונן, אשר מרקוס, קארין מלכה, ואדים נורז’יץ, יגאל נביפור, ניר נחום, פליקס ניקולאיצ’וק, סביחה ניסים, אליהו נקש, ולדיסלב סורוקין, דוד סטניסלבסקי, לירון סיבוני, מלכה סולטן, פורוק נעימי, מריה סוקולוב, רומן סוקולובסקי, מופיד סועאד, יוסף עג’מי, יניב עביד, אלי חנא אבו-ע’אנם, שושנה עמוס, גניה פולייס, משה פלד, תרצה פולונסקי,

אתי פסחוב, יונתן פלג, נלי פרוב, ציפורה פסחוביץ’, ערן פיקאר, אנדרי פריד, אדית פריד, ראיסה פורר, מרינה צחבירשוילי, אלכסנדר קזריס, טל קורצווייל, אהרן קרוגליאק, מיכאל קויפמן, ג’מיל קעדאן, דבורה קרים, מיכאל קרים, יהודית קורמן, אליעזר קורמן, טטיאנה קורוטצ’נקו,

דותן רייזל, גדי רג’ואן, חנה רוגן, יעקב רחמני, עירית רשל, קלרה רוזנברגר, גדי שמש, ציפורה שמש, אימן שרוף, ענת שמשון, סרגיי שבצ’וק, רותם שני, אפרת שוורצמן, יעל שורק, אייל שורק, דניאל שפי, ביאנקה שחרור, אליהו תימסיט, ברטה תיתא, יוליה תלמי.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר