השופט מנחם (מריו) קליין – קשקשן ואנין-סגנון – טובל ושרץ בידו

השופט מנחם (מריו) קליין – קשקשן ואנין-סגנון – טובל ושרץ בידו

שמחה ניר, עו”ד
11.08.2010 17:49
להדק את העניבה

להדק את העניבה


מקשקש נון-סטופ, מרבה בשגיאות-לשון, מתקומם על סגנונם של אחרים – וסגנונו-הוא לא צח משלהם



את השופט מנחם (מריו) קליין אנחנו מכירים, “עוד מקפריסין”, כקשקשן גדול. נתקלנו בו בעבר, באמירות לא-בדוקות אותן אמר שלא על כס המשפט, אלא בעבודתו כמרצה למשפטים, והשאלה היא אם יהפוך הקשקשן עורו, כאשר הוא עובר מכסא אחד למשנהו.

הפעם הוא יצא לכותרות עם החלטה “נדירה” (הסופרלטיב הזה תמיד הולך בשוק הכותרות) להפחית משמעותית את ההוצאות אותן פסק לטובת הצד הזוכה, בגלל הביטויים וההתבטויות החסרות רסן” של בא-כוחו, בסיכומיו.

כמה שגיאות-לשון אפשר לעשות בארבע מלים, כבוד השופט?! אפילו חיים רמון עשה פחות!

אבל הבה נראה מה מניע אותו, מה מריץ אותו:

מילים כגון “רוקדים על הדם”, “מנוולת ממש”, “רמה מוסרית נמוכה” וכדומה, מקומם לא יכירנו בכתבי טענות המוגשים לבית המשפט בסכסוך כספי.

הגדיל לעשות ב”כ התובע בסיכומי תשובה, שם השתמש בביטויים מעליבים כגון “ציניות”, “שחצנות”, “טובל ושרץ בידו”, “מתפלספים” וכדומה.

חשוב ורצוי לייצג לקוח במסירות ובנאמנות ולהביא את דברו בפני בית המשפט, אך התנהלות דיונית ראויה דורשת נקיטת לשון זהירה, מכובדת ומניעת השתלחות חסרת רסן, הגורמת להרגשה רעה ולתחושה מעיקה הן לצד שכנגד והן לבית המשפט.

כאן הוספתי וספרתי חמש שגיאות לשון, אבל זה משני, ולפני שנעבור לעניין ה”התבטויות” וכו’, הייתי רוצה לשאול את הקשקשן הזה שאלה קטנה: אתה אומר כי מילים כגון … מקומם לא יכירנו בכתבי טענות המוגשים לבית המשפט בסכסוך כספי …

ובסכסוך לא-כספי זה בסדר, כבודו?!

ומה זה “חשוב ורצוי”, כבודו, כאשר מוסכם על הכל כי ייצוג הלקוח “במסירות ובנאמנות” הוא חובתו הראשונית של עורך-הדין?!

וכעת לעניין ה”סגנון” הידוע לשמצה, ואל הביטויים אשר היו לצנינים בעיני כב’ השופט, ומן הסתם גם גרמחו לו, ולצד שכנגד, “להרגשה רעה ולתחושה מעיקה”:

אתחיל בביטוי טובל ושרץ בידו: הביטוי הזה, הלקוח ממקורות חז”ל (ונמצא בגוגל כ-17,500 פעמים), משמעותו, פחות או יותר מתיימר להטיף לאחרים על נקיון כפיים, בעוד שהוא עצמו אינו נקי.

נו, וכמה פעמים בחמש דקות אומרים שופטי ישראל על כל מי שמצוי בדרכם שהוא לוקה ב”חוסר נקיון כפיים”?

טלו, למשל, את דבריו של מיודענו אדמונד לוי (כן, זה שמינויו כשופט פורסם ברשומות):

… קודם שיביא מדבריו של בית-משפט זה כי …, מוטב לו למבקש כי יקשוט עצמו, שמא כוח הרסני לא פחות טמון במעשיו-הוא.

ומה ההבדל בין זה לבין “טובל ושרץ בידו” – לקשקשנינו הפתרונין.

הלאה: הביטוי רוקדים על הדם, בהטייה הזאת בלבד, מופיע בגוגל כ-60,500 פעמים, ואם נחפש הטיות נוספות, מי יודע כמה עוד נמצא מהביטוי הזה. מה פסול מצא בו כב’ השופט?

רמה מוסרית נמוכה: יש “רמה מוסרית גבוהה”, ויש “רמה מוסרית נמוכה”, אבל שני הביטויים האלה נמצאים על אותה הרמה ה”התבטאותית”.

“ציניות”: כמה פעמים בחמש דקות אנחנו שומעים את הביטוי הזה (גוגל: כ-74,200)?

משמעות הביטוי הזה, על פי ויקיפדיה:

ציניות הייתה במקורה הפילוסופיה של קבוצת אנשים ביוון העתיקה שנקראו “ציניקנים“, ונוסדה בידי אנטיסתנס.

בימינו, המילה משמשת בדרך כלל לתאר, לרוב לשלילה, את דעותיהם של אלו שנוטים לפקפק בכנות האנושית, במוסריות ובאלטרואיזם: אלו הטוענים כי רק מניעים אנוכיים מכתיבים את ההתנהגות האנושית. ציניקן מודרני מתייחס בבוז לנורמות חברתיות, בפרט כאלו שמשמשות מטרות סמליות ולא מעשיות, והוא נוטה לבטל חלק ניכר מהאמונות הפופולריות וכללי המוסר המקובלים כמיושנים או אף כשטויות גמורות.

בשימוש לא מדויק ועל בסיס הכתוב לעיל, “ציניות” יכולה לעתים לתאר התנהגות או דרך חשיבה שהיא קרה, תועלתנית ומחושבת. לאדם שאין בו אמונה בטוב לבם של בני אדם אחרים עשויים להיות פחות עכבות בשימוש בגישה מחושבת וחסרת חמלה, אך זה אינו בהכרח המקרה עבור כל הציניקנים.

למרות הדימוי השלילי של הציניקנים, ניתן לטעון שהם פשוט “מסרבים להביט בעולם דרך משקפיים ורודים” ואינם חוששים משחיטת פרות קדושות. לרוב, ציניקנים נוטים לראות את עצמם ככאלה, ומחשיבים את עצמם כבעלי חשיבה פתוחה ומשוחררת, ואת מבקריהם בתור אנשים הטומנים את ראשם בחול.

הציניקנים עשויים להיראות כאילו הם מאמצים אורח חשיבה של “אל תתערב, זה רק יכול לגרום צרות”, אבל חוסר המעש שלהם לרוב נובע מאמונה פטאליסטית עמוקה יותר לפיה לא ניתן לשנות דבר ממילא. לכן לעתים משתמשים במילה “ציניות” כדי לתאר פסיביות הנובעת, לכאורה, מהשקפה מפוכחת על העולם.

מבקרי הציניות נוטים להתייחס לציניות כאל צורה של ניהיליזם וכפוגעת במהלך החיים התקין.

הנה כי כן, “ציניות” אינה מילה גסה, בשום פנים ואופן.

ועוד נציין כי הביטוי “שימוש ציני” נכנס לשיח הציבור במלוא אונו, ככל הנראה, אחרי רצח יצחק רבין.

“שחצנות”: אכן לא נעים לשמוע את זה, אבל לא חסרים שחצנים בינינו, והביטוי הזה עדיין לא “ביטוי גס”.

“מנוולת ממש”: את הביטוי הזה עוד פחות נעים לשמוע, אבל אם הדבר נחוץ למטרה שלשמה נשכר עורך-הדין, או שהוא סבור כי הדבר נחוץ למטרה הזאת – במקרים כאלה לא רק שמותר להשתמש בביטויים כאלה, אלא שאף חובה לעשות כן, אפילו אם הם גורמים “להרגשה רעה ולתחושה מעיקה”, בין לצד שכנגד, בין לבית המשפט.

“מתפלספים”: זאת, לטעמי המילה הכי בעייתית כאן, והיא, לרוב, תגובתו של הגמד האינטלקטואלי לטענות שהוא לא מסוגל להתמודד איתן: אתה “מתפלסף”, אתה “מתפלפל”, וכו’.

כאשר מאן-דהוא אומר לי שאני “מתפלסף”, או “מתפלפל”, לבי מתמלא גאווה, ואני רואה את עצמי, כאינטלקטואל, כמה-וכמה דרגות מעל האומר. זה מה שנאמר בויקיפדיה על המילה פילוסופיה:

פילוסופיהיוונית: φιλοσοφία, “אהבת חכמה”) היא תחום ידע העוסק במהות העולם והאדם, באופן ההכרה של האדם את העולם, במהות המוסריות ובביצוע הערכות מוסריות.

יצויין כי רוב תארי ה”דוקטור” הניתנים בעולם הם “דוקטור לפילוסופיה” (PhD), ורק מקצועים בודדים (רפואה, משפטים וכו’) נותנים תארים נפרדים (MD, LLD וכו’).

והוא הדין גם במילה פלפול, אשר, על פי ויקיפדיה, משמעותה:

פִּלְפּוּל הוא מונח נפוץ במשנה ובתלמוד, המתאר חריפות יתרה והבנה עמוקה בדברי הלכה.

אמור מעתה: מי שמלאי הנימוקים שלו מצטמצם ל”אדוני מתפלסף” או “חברי המלומד מתפלפל”, הדבר מעיד על דלותו האינטלקטואלית, אבל דלות אינטלקטואלית אינה עבירה, כבוד השופט מנחם (מריו) קליין!

על רגישותו של קליין לצחות הלשון

בהרצאה באוניברסיטת בר אילן אמר מנחם (מריו) קליין את הדברים האלה:

שמחה ניר הוא טיפוס שיכול …

וזה מזכיר לי את השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי-כהן, אשר אמרה משהו דומה (“הטיפוס הזה”) על אהרן אבו חצירא, אשר ביקש לפסלה מלדון בעניינו. השופטת דחתה את בקשתו, הוא ערער על כך לביהמ”ש העליון, והשופט לנדוי משה אמנם דחה את הערעור, אבל הגדיר את התבטאותה של השופטת כ”פליטת פה אומללה“.

אני מטיל ספק אם אכן הייתה זו לאוסטרובסקי-כהן רק “פליטת פה”, ואת אותו הספק אני מטיל גם בדבריו של מרצה בפקולטה למשפטים האומר דברים כאלה, אבל גם אם מדובר בפליטת-פה בלבד – כאשר היא באה מפיהם של שופטים, היא אכן אומללה.

ולא כל שכן אומללה היא כאשר היא יוצאת מפיהם של המטיפים לזולתם תרבות לשונית מהי.

ועל כך, כאמור, יאה הביטוי טובל ושרץ בידו.

_______________

שיעורי בית לתלמיד מנחם (מריו) קליין:

מה זה “משתלח”? ומה זה “סגנון משתלח”?

על הצורך ב”איפוק” ו”ריסון”: גלגולו של ניגון, או: על הקשקשנות של השופט מנחם אלון

מה זה “סגנון מעליב ומשפיל”: גלגולו של עוד ניגון, עו”ד קשקשנות

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר