על שום מה הלך זרזיר אצל עורב? על ה”שידוך” בין אירגונים כמו “בצלם” לבין ריצ’רד גולדסטון

על שום מה הלך זרזיר אצל עורב? על ה”שידוך” בין אירגונים כמו “בצלם” לבין ריצ’רד גולדסטון

ד”ר ישראל בר-ניר
16.05.2010 04:52
כשחופרים קצת לעומק

כשחופרים קצת לעומק


על שום שהוא מינו. כך אומר הפתגם, כך זה גם בחיים לעתים קרובות, וכך זה גם בסיפורנו *** אירגונים כמו “בצלם” אימצו את ריצ’רד גולדסטון, והפכו אותו לאייקון המוסר



 

אליל המוסר התורן של ציבור שוחרי זכויות האדם, אנשי המוסר והצדק, בקרב העם היושב בציון, הוא יהודי טוב בשם ריצ’רד גולדסטון. לכאורה האיש הוא מועמד אידאלי. ממש כאילו נולד לתפקיד. יש לו “רקורד” מרשים שמעטים בקרב חסידי אומות העולם יכולים להתברך בו. אין זה מפליא לפיכך שאירגונים כמו “בצלם” ו”הקרן לישראל חדשה” (אולי זה צריך להיות “הקרן החדשה לישראל” – אני אף פעם לא יודע, כי את השם האנגלי של הקרן New Israel Fund אפשר לתרגם בשתי הצורות) אימצו את גולדסטון והפכו אותו לאייקון המוסר. שורה של אירגונים נוספים “קפצו על העגלה”, אבל יקצר המצע כאן מכדי שאפשר יהיה לפרט את מלוא הרשימה. על “השידוך” הזה אפשר בהחלט לאמר מצא מין את מינו.

 

דא עקא, כשחופרים קצת לעומק מתגלה תמונה קצת שונה. כשחופרים קצת לעומק (לא צריך לחפור עמוק, מספיק לגרד במקצת את פני השטח) נפלטת בועת סירחון שמעטות כמוה היו בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. הסירחון המתגלה מראה שבאמת מצא מין את מינו או, למען הדיוק, שכותרת המאמר אכן קולעת.

 

נתחיל בתאור הרקע – מי הוא ומה הוא גולדסטון. מוצאו של האיש הוא מדרום אפריקה, שם הוא גדל והתחנך. חז”לינו נהגו לדבר על גירסא דינקותא, בחינוך שגולדסטון קבל בדרום אפריקה, הגירסא נמשכה הרבה מעבר לינקותא. כפי שציינתי למעלה גולדסטון הוא יהודי טוב. לא מזמן הוא אפילו חגג את הבר מיצווה של בנו. ראיתי גם באחד הפורומים באינטרנט שאחד מחסידיו כתב שגולדסטון הוא “ציוני”. איך הוא יודע? “אמא שלו היתה ציונית”, כך הכותב. ידוע לי שיהודי מוגדר כמי שאמו היתה יהודיה, הכלל הזה חל גם על ציונים? על כל פנים, בראיון לרשת CBS של הטלוויזיה האמריקאית גולדסטון חזר יותר מפעם על כך שהוא אוהב את ישראל ושהוא רק רוצה בטובתה. לא נסיתי לנחש מה היה אם הוא היה רוצה ברעתה של ישראל.

 

החל מאמצע שנות התשעים גולדסטון היה מעורב בפעילויות של האו”ם ו/או אירגונים הקשורים לאו”ם, באזורים שונים בעולם, יוגוסלביה וארגנטינה הן שתיים מתוך רבות. הפעילות הזאת הביאה את גולדסטון למזרח התיכון. בעיקבות מבצע עופרת יצוקה, גולדסטון נשלח לאזור בראש וועדה למציאת עובדות (fact finding) על מנת לחקור את פשעי המלחמה והפרות זכויות האדם שבוצעו ע”י צה”ל במהלך המבצע. לחקור “את” הפשעים שבוצעו, לא לחקור “אם” בוצעו פשעים. צורה יפה להגדיר את משימתה של וועדה כזאת. על כל פנים, על מנת למנוע אי הבנות ושלכולם יהיה ברור מה מוטל עליהם, גולדסטון בחר באופן אישי את כל חברי הוועדה שבאה אתו. נקודה לא פחות מעניינת היא בשם מי הוועדה הזאת נשלחה, מי קבע את המנדט שלה. יש באו”ם אירגון המנוהל בידי המדינות המובילות בכל מה שקשור לדיכוי חופש הפרט ורמיסת זכויות האזרח – קובה, סין ופקיסטאן הן חלק קטן בלבד מהרשימה. לאלה איכפת מזכויות האדם של מי שהוא? בשמם של אלה גולדסטון בא לחקור “הפרת זכויות אדם”? זה לבד, בלי להכנס להגדרה הדפוקה של משימת הוועדה, היה צריך להדליק אור אדום אצל כל מי שחשב שמדובר בבדיקה עניינית. אבל, כמו שמקובל במקרים כאלה, האירגון הזה נושא שם המביע בדיוק את ההיפך ממה שהוא – מועצת האו”ם לזכויות האדם. כפי שנראה להלן המועצה הזאת היא סביבה בה אנשים מסוגו של גולדסטון מרגישים “כמו בבית”. בעולם הפוסט מודרני, עולם בו ע”פ הפוליטיקלי קורקט יישק דבר, מה שקובע זאת האג’נדה. האג’נדה באה במקום המהות וכל מה שנדרש מאירגון זה ששמו ישקף את האג’נדה. זו תופעה מוכרת בישראל כפי שפרופ’ יפתחאל אורן מאוניברסיטת בן גוריון, יו”ר אירגון “בצלם”, יכול לספר. אבל זה נושא לדיון אחר. המיפגש בין ציבור שוחרי הצדק, אנשי המוסר וזכויות האדם בישראל וגולדסטון היה בחזקת אג’נדה לאג’נדה תביע אומר או, כנאמר במקורות, הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם נוֹעָדוּ.

 

למעשה, במידה רבה היוזמה לשלוח את וועדת גולדסטון לאזור יצאה מישראל. ייתכן שהמועצה לדיכוי זכויות האדם של האו”ם היתה שולחת את הוועדה בכל מקרה, את זה אי אפשר לדעת. בפועל, מיד עם התחלת מיבצע עופרת יצוקה, לפני שמי שהוא ידע פרטים כל שהם על המתרחש, העולם הוצף בעצומות הקוראות לגנות את ישראל, להוקיע אותה, להפעיל סנקציות נגדה, ועוד כהנה וכהנה, כולן מתוצרת כחול לבן, בשל “שחיטה” או “טבח” שצה”ל מבצע בתושבי רצועת עזה. על עצומות כאלו חתמו בין השאר פרופ’ יפתחאל אורן מאוניברסיטת בן גוריון, יו”ר אירגון “בצלם”, ופרופ’ נעמי חזן, יו”ר “הקרן לישראל חדשה” (או “הקרן החדשה לישראל”). הצמד הזה פעל בנפרד, לא ביחד.

 

גולדסטון בא, והשמחה היתה רבה. החלום הרטוב של ציבור שוחרי הצדק, אנשי המוסר וזכויות האדם בישראל, התגשם. אדם כזה, עם רקורד כזה, המועמד האידאלי שיוכל לחשוף את מעלליה של ממשלת ישראל וצבאה. ואכן גולדסטון לא הכזיב. הדו”ח שהוועדה שלו הפיקה הוא יצירת פאר העולה על כל הצפיות. שפתיים יישקו. בהשאלה מהתעשיה, בה בתחום בקרת האיכות, קיים המושג אפס ליקויים, דו”ח גולדסטון הוא אפס מימצאים. יש בדו”ח הזה הכל, השמצות, הטחת האשמות, גינויים, חריצת דין ועוד, ועוד, ועוד. הכל יש בו חוץ מדבר אחד – אמת.

 

לא הדו”ח ותוכנו השקרי הם נושא המאמר. הנושא הוא הבעל דבר, מחבר ועורך הדו”ח, מיודענו גולדסטון. מאז שהוא נטש את האזור כשהוא נישא על גלי תשואות של ציבור שוחרי הצדק, אנשי המוסר וזכויות האדם בישראל, התגלו מספר דברים שלא היו ידועים ברבים, המצביעים על כך שאולי גולדסטון לא היה בדיוק מועמד אידאלי כפי שהיה מקובל לחשוב בקרב ציבור חסידיו בישראל. ב Résumé המרשים שלו התגלו “חורים”. ה Résumé שלו, כפי שהתברר בדיעבד, עבר “שיפוצים” שהתבטאו בהעלמת עובדות לא כל סימפטיות. בעידן האינטרנט קצת קשה לשמור דברים בסוד, וכפי שגולדסטון גילה להוותו, ישנם רבים בדרום אפריקה שלא שכחו. המעוניינים לעיין בביוגרפיה המלאה שלו, יכולים למצוא אותה ביותר מאתר אחד באינטרנט, כולל בויקיפדיה.

 

מסתבר שה”תכשיט” שלנו נושא על גבו קופה של שרצים. אפיזודה טיפוסית תועדה ע”י היסטוריון דרום אפריקאי בשם ג’והנסון (R.W. Johnson) שכתב מחקר על “התנהגות לא אתית” של גולדסטון בתקופה שהוא עבד בשרות האו”ם ביוגוסלביה בשנת 1994. לדברי ג’והנסון, גולדסטון נדרש ע”י הממונים עליו להעמיד לדין ולהרשיע “מי שהוא” כדי שלא יסגרו לו את הברז התקציבי. על מנת להענות לדרישה, גולדסטון תפש איזה מסכן שהיה עצור מסיבה כל שהיא, העמיד אותו לדין והרשיע אותו ללא כל הוכחות לפשע כל שהוא. גולדסטון עצמו הודה שלא היה מוצדק להרשיע את האיש (wasn’t an appropriate first person to indict). זאת לא בדיוק התנהגות לה מצפים משופט האמור לדון בצדק וללא משוא פנים, ואכן שופטי בית הדין הבינלאומי בהאג נזפו בגולדסטון על הפרשה. כשחוזרים קצת אחורה בביוגרפיה של גולדסטון, מגלים שצורת ההתנהגות הזאת איננה חריג, שהיא מאפיינת את גולדסטון השופט לאורך כל הקריירה שלו. אין ספק שהחינוך אותו הוא ספג בדרום אפריקה בילדותו הותיר בו את חותמו לכל חייו. כאשר הוא כיהן כשופט בדרום אפריקה בתקופת משטר האפארטהייד הוא לא נקף אצבע על מנת להקל בדינם של כושים שנשפטו על ידיו, ורבים הורשעו על עבירות שאדם לבן ספק אם בכלל היה עומד לדין עליהן. במהלך כהונתו כשופט גולדסטון דן למוות למעלה מעשרים כושים, בנוסף על כאלה שאותם הוא דן להצלפה בשוטים, עונש ברברי שהיה מקובל בימי הביניים.

 

כששואלים את גולדסטון היום למה הוא נהג כך, תשובתו היא שהוא לא עשה את זה בגלל שיש לו מה שהוא נגד כושים. הוא רק “מלא את חובתו” כשופט ונהג ע”פ החוק. כאשר הדברים האלה התפרסמו, דו”ח גולדסטון כבר היה להיט. הדו”ח אושר כמעט פה אחד ע”י המועצה לדיכוי זכויות האדם של האו”ם, ע”י מוסדות האיחוד האירופי ואם אינני טועה גם ע”י מועצת הביטחון של האו”ם. אף אחד לא ראה את האבסורד שגולדסטון כזה מרשה לעצמו להטיף מוסר לאחרים. ציבור שוחרי הצדק, אנשי המוסר וזכויות האדם בישראל אינו רואה בגילויים האלה מה שהוא רלוונטי. אין כל סיבה לשנות את היחס הבסיסי לגולדסטון. לגבי דידו של הציבור הזה הדברים פשוטים בתכלית. נכון, האיש אולי חטא בעבר, אבל זה קרה באפריקה, זה לא קרה בישראל. היה שם אפארטהייד (אמיתי ולא מדומה כמו בישראל), וזה באמת היה לא בסדר שישראל קיימה יחסים תקינים עם המשטר שם, אבל הכושים? הם יכלו לדאוג לעצמם. זה לא המנדט שלנו. יתרה מזאת, על חטאים ניתן לכפר במעשים טובים, ומה עונה יותר על ההגדרה של “מעשה טוב” מאשר דו”ח שקרי המוקיע את מדינת ישראל בעיני אומות העולם? מהרגע בו גולדסטון קיים את מיצוות “השמץ את ישראל”, יש לראות בו חוזר בתשובה שמוחלים לו על כל חטאיו בעבר, כמו שנאמר מקום שבו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בו.

 

שלא מרצונו, קהל רודפי הצדק מצא את עצמו במעמד של טובל ושרץ בידו. ולא סתם שרץ, שרץ העונה לשם אפארטהייד. כדי להבין את גודל החומרה שבדבר צריך לזכור מה המשמעות של אפארטהייד עבורם. זה כינוי הגנאי הנפוץ ביותר השגור בפי מכפישי שמה של מדינת ישראל. אפארטהייד במדינת ישראל – ספרים נכתבו על הנושא, מאמרי מערכת העוסקים בנושא מקשטים את מיטב העיתונות המובילה. שבוע האפארטהייד בישראל הוא ארוע שנתי קבוע, פסטיבל שנאה (Hate Fest) המתקיים דרך קבע בקמפוסים ברחבי תבל. אפארטהייד היא הסיסמא שמוציאה את ההמונים לרחובות להפגנות זעם נגד מדינת ישראל. אפארטהייד היא הסיסמא בשמה קוראים לחרם על מדינת ישראל. והנה לפתע, out of the blue האפארטהייד נשקף במראה. אפשר בהחלט להבין ללבם. זה היה הדבר האחרון שהם ציפו לו.

 

לא צריך להתייאש. כמו שנאמר במקורות, יש ק”ן (150) טעמים לטהר את השרץ. מייד עם חלוף הזעזוע הראשון נמצא מי שיצא להגן על כבודו האבוד של גולדסטון. אסתפק כאן בתאור המגמה. מי שרוצה לקבל שיעור באפולוגטיקה (מאמר התנצלות) בשיטת הפוך על הפוך על הפוך יכול לקרוא את זה כאן.

 

ככלל, מאמר ההתנצלות כתוב בצורה המזכירה את נאומו של אנטוניוס, אחרי הרצח של יוליוס קיסר, בו הוא מסיים כל קטע במשפט אבל ברוטוס [גולדסטון] הוא אדם הגון. היום כבר לא לומדים את שייקספיר בשיעורי האנגלית בבתי הספר בארץ, כך שייתכן שלא כל הקוראים יידעו על מה אני מדבר.

 

אדם יכול היה לכהן כשופט במשטר האפארטהייד ובאותה עת להיות גם בעל רקורד של זכויות האדם

—–      לדעת כותב ההתנצלות לא חייבת להיות סתירה בין השתיים, לפחות לא במקרה של גולדסטון, כי גולדסטון הוא אדם הגון.

 

לשחור בתקופת האפרטהייד היה סיכוי טוב יותר לצדק מול שופט כמו גולדסטון מאשר לפלסטיני מול שופט צבאי ישראלי

—–      היה מעניין לדעת אם לכותב ההתנצלות יש איזו ידיעה מקרוב על מה שהתרחש בדרום אפריקה באותם ימים מעבר למה שהתפרסם בעיתונות. האם הוא היה אי פעם בדרום אפריקה, ואם כן כמה זמן הוא שהה שם ובאלו נסיבות, ומה הוא יודע על מערכת המשפט בדרום אפריקה בתקופת האפארטהייד שעושה אותו לבר סמכא בנושא ה”צדק” שכושי היה יכול לקבל אצל שופט אפארטהייד כמו גולדסטון. אבל גולדסטון הוא אדם הגון.

 

מדובר ברוצחים דוחים למדי, שהיו מוצאים להורג בכל מדינה שיש בה עונש מוות.

—-       כותב ההתנצלות היה שם, הוא בדק את התיקים, הוא בחן את העדויות ששימשו להרשעה, והוא יודע בוודאות שהכל נעשה כדת וכדין. הכושים אותם גולדסטון דן למוות (למעלה מ-20 לפי הויקיפדיה) היו אך ורק כאלה ש”הגיע להם”. כי גולדסטון הוא אדם הגון.

 

במאמר מוסגר, בהחלט ייתכן שכמה מבין הכושים שהורשעו ע”י גולדסטון היו באמת פושעים. אם הגיע להם עונש מוות זו כבר שאלה אחרת. זאת גם שאלה אם לבן היה בכלל עומד לדין על העבירות האלה. ממה שאני יודע על משטר האפארטהייד בדרום אפריקה ועל האמצעים שהיו נקוטים בידי המשטרה שם כדי לסחוט הודאות מחשודים, הייתי בודק כל הרשעה של בתי המשפט שם בשבע עיניים לפני שהייתי מעיז לפתוח את הפה. כמו כן, אפילו בגרמניה הנאצית וברוסיה בתקופתו של סטאלין, בין האנשים שהורשעו בבתי המשפט והוצאו להורג היו גם פושעים אמיתיים.

 

בין השנים 1991 ו-1994 פעלה בדרום אפריקה וועדה שתפקידה היה לחקור ולחשוף את האלימות והפשעים שבוצעו בתקופת משטר האפארטהייד. מי עמד בראש הוועדה הזאת? נחשתם נכון. גולדסטון. אתם יכולים לתאר לעצמכם אלו פשעים נחשפו ע”י הוועדה הזאת ואלו נשארו חסויים. המסנגר על גולדסטון מספר שנלסון מנדלה הוא זה שמינה את גולדסטון לעמוד בראש הוועדה, והוא מוסיף יש להניח שנלסון מנדלה הכיר את הרקורד של גולדסטון. זו, לדעתו של כותב ההתנצלות, ראיה לטוהר כפיו של גולדסטון. אבל זה שוב היגיון של הפוך על הפוך, כי האמת היא בדיוק ההיפך. נלסון מנדלה, שיודע טוב מאוד עם מי יש לו עסק, רואה את גולדסטון עם קופת השרצים שהוא נושא על גבו, כנכס שלא יסולא בפז. גולדסטון כזה יעשה כל מה שידרשו ממנו ובלבד שעברו האפל לא יצא לאור.

 

לסיום כדאי לציין שני פרטים מעניינים נוספים. באתר האינטרנט של בית המשפט העליון של דרום אפריקה ניתן למצוא ביוגרפיות של השופטים שם. בזאת של גולדסטון רב הנסתר על הגלוי. למעט העובדה שהוא היה שופט לא כתוב שם כלום. אין אף מילה על מי שהוא דן ועל גזרי הדין. לעומת זאת יש הרבה מידע על הקריירה הבינלאומית שלו. גולדסטון גם כתב מספר ספרים. ספר אחד הוא הרהוריו של חוקר פשעי מלחמה (reflections of a war crimes investigator) בספר יש תאור של פעילותו של גולדסטון בדרום אפריקה לפני שהוא עבר לזירה הבינלאומית. מסופר שם על פעיל צעיר שהתנגד למדיניות הגזע של דרום אפריקה (youthful activist opposing South Africa’s racial policies). בלי להכנס לשאלת הגיל, במה התבטאה ההתנגדות הזאת? בזה שכשופט במשטר האפארטהייד במשך למעלה מעשרים שנה הוא אכף את חוקי הגזע ללא פשרות?

 

אבל גולדסטון הוא אדם הגון.

___________

עוד לעניין גולדסטון: אביעד הכהן, קשוט את ישראל תחילה!

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר