1.         בעקבות פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 24.6.81 נפתח נגדו תיק מספר 02-11644-81-5 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. הליכי ההוצאה לפועל מתנהלים קרוב לשלושה עשורים ואין חולק כי במהלכם שילם המבקש סכומים שונים העולים עשרות מונים על חובו המקורי.

 

2.         לפניי שתי בקשות רשות ערעור על ארבע החלטות רשם ההוצאה לפועל, שהדיון בהן אוחד. תיק 776-06-09 מתייחס להחלטות מיום 11.5.09 ומיום 12.5.09. תיק 23269-08-09 מתייחס לשתי החלטות רשם ההוצאה לפועל מיום 9.7.09 ומיום 12.7.09.

 

3.         כאן המקום לתקן טעות שנפלה בהחלטתי מיום 15.6.09, שחזרה בהחלטות מאוחרות יותר, בהן נקבע בטעות כי הבקשה נשוא תיק 776-06-09 בגדר טענת “פרעתי”, שהערעור עליה בזכות. החלטה זו בטעות יסודה. השגותיו של המבקש נובעות אמנם מטענתו הבסיסית, כי פרע את מלוא החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל ברם הן מופנות כלפי אופן מילוי אחר החלטות ערכאת הערעור. בקשה נשוא תיק 776-06-09 מהווה אפוא בקשת רשות ערעור.

 

4.         בטרם אתייחס לטענות גופן מצאתי להעיר למבקש על אופן הצגת טיעוניו. המבקש טען באריכות יתרה, תוך ערבוב תחומים וללא אבחנה בין עיקר לטפל. כן השתמש בלשון בוטה ושלוחת רסן כלפי פרקליטו  לשעבר של  המשיב. גם אם ניתן היה להתעלם מהפגם בניסוח לא ניתן להשלים עם השפה הבלתי ראויה בה השתמש המבקש, שראויה לכל גינוי.

 

5.         הרקע העובדתי הרלוונטי להכרעה בשתי הבקשות הנו בתמצית כדלקמן:

בשנת 1977 העניק המשיב (להלן: הבנק) הלוואה בסך 56,695 לירות שטרלינג לחברת הידרובטון בע”מ (להלן: החברה), שהמבקש היה בעל מניות בה ומנהלה. המבקש ורעייתו לשעבר ערבו לחוב זה של החברה כלפי הבנק. לאחר השבת חלק מהסכום לא עלה בידי החברה להמשיך בתשלומי ההחזר.  הבנק הגיש אפוא תובענה כספית נגד החברה והערבים לבית המשפט המחוזי בחיפה.

 

6.         המבקש והחברה לא הגישו בקשת רשות להתגונן, ועל כן ביום 24.6.81 ניתן נגדם פסק דין על פי צד אחד לפיו חויבו לשלם לבנק 350,554 שקלים בצירוף ריבית בשיעור 140% לשנה החל מיום 1.4.81; סך של 226,861 שקלים צמוד לשער הלירה שטרלינג ונושא ריבית בשיעור 140% לשנה והוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקלים בצירוף מע”מ כחוק. הסכומים הנ”ל נקובים בשקלים ישנים.

                                   

בהמשך גם ניתן פסק דין נגד רעייתו לשעבר של המבקש.

 

7.         עם מתן פסק הדין פתח הבנק תיק הוצאה לפועל נגד המבקש ויתר החייבים. הליכי ההוצאה לפועל נמשכו שנים ובמהלכם מונה כונס נכסים ושולמו סכומים שונים בין במסגרת הסדר ובין בעקבות מימוש נכסים של החברה או של הערבים.

 

בשלב מסוים הפסיק הבנק את הליכי ההוצאה לפועל ובמשך כשתיים עשרה שנים לא נקט פעולה. בשנת 2005 חידש הבנק את הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש.

 

8.         עם חידוש הליכי ההוצאה לפועל הגיש המבקש לרשם ההוצאה לפועל בקשה בטענת פרעתי, שנדחתה. על החלטה זו הוגש ערעור בתיק ע”א 4346/07 של בית המשפט המחוזי בחיפה, שנדון בפני השופט כהן.

 

בפסק דין מיום 5.11.07 (או מיום 7.11.07) פסק השופט כהן, מכח הסמכות הטבועה המסורה לשופט הדן בהליך אזרחי ליתן כל סעד שנועד לעשיית צדק, כי בנסיבות המקרה יש לשנות את החיוב שהוטל בפסק הדין המקורי. כך קבע בסעיף 14 לפסק הדין, בחלקו האופרטיבי (פסק הדין בע”א 4346/07 ייקרא להלן: פסק הדין בערעור):

           

“אשר על כל האמור לעיל, הנני מקבל את הערעור, והנני מורה, כי תיק ההוצאה לפועל המתנהל נגד המערער יעודכן  לפי ההוראות שלהלן:

(א)       קרן החוב על פי פסק הדין (לא כולל הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד), תעמוד על הסך 577.42 ₪ (המהווה צירוף שני הסכומים הנקובים בפסק הדין), לתאריך 1.4.1981.

(ב)        בגין התקופה שתחילתה בתאריך 1.4.1981 ישא הסכום הנ”ל ריבית בשיעור 140% לשנה, וזאת עד לתאריך 19.8.1985

(ג)        מתאריך 19.8.1985 ועד לתאריך 16.1.1989 ישא החוב ריבית לפי השיעורים הנקובים בטבלה 489.

(ד)        מתאריך 16.1.1989 ואילך, ישא החוב ריבית לפי השיעורים הנקובים בטבלה 119.

(ה)       חישוב הריבית, והצטברותה לקרן מידי תקופה, יעשה על פי הדרך הנהוגה בבנק המשיב.

(ו)         הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מתאריך פסק הדין ואילך, ולשכר טרחת עורך הדין יתווסף מע”מ כחוק.

(ז)        לצורך חישוב יתרת חובו של המערער, יש לנכות מחובו של המערער, על פי החישוב שיעשה לפי ההוראות שלעיל, את כל הסכומים שהמשיב גבה מאת המערער על פי פסק הדין, לפי תאריכי הערך בהם נגבו הסכומים.

(ח)       על המשיב לערוך את חשבון חובו של המערער לפי כללים אלה, ולפרט את אופן הצטברות הריבית לקרן מידי תקופה, ולהגיש את החישוב שנעשה לראש ההוצאה לפועל, ולהעביר העתק ישירות למערער.

(ט)       במידה והמערער יחלוק על החישוב שיוגש, יהיה המערער רשאי להגיש השגותיו לראש ההוצאה לפועל, ואם ימצא מקום לכך, אף יהיה רשאי לצרף להשגותיו חוות דעת של מומחה מטעמו.

(י)        עם הגשת החישוב, יעודכן חובו של המערער בתיק ההוצאה לפועל על פי תוצאות החישוב, כפוף להסתייגויותיו של המערער אם ראש ההוצאה לפועל ימצא מקום לקבלן.

(יא)      בנסיבות העניין אין צו לתשלום הוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

(יב)      הפקדון שהפקיד המערער בסך 3,000 ₪ להבטחת הוצאות הערעור, יוחזר למערער.

 

9.         בעקבות פסק הדין בערעור נתן רשם ההוצאה לפועל הוראות בנוגע לביצועו, המבקש לא השלים עם החלטותיו והגיש בקשת רשות ערעור, שתחילה הופנתה כלפי החלטה בנושא משמעות האמור בסעיף 14(ז) של פסק הדין בערעור ובהמשך תוקנה והתייחסה גם להחלטה בעקבות בקשת המבקש דנן לקבל לידיו דפי חשבון מחשבון החברה. בקשה זו נדונה בפני השופטת שרון-נתנאל ונדחתה על ידה.

 

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (תיק בר”ע 813/09), שנדחתה אף היא בהחלטה מיום 6.5.09, אם כי בסעיף 5 נקבע  “למען הסר ספק יובהר, כי על הצדדים להמשיך ולפעול בהתאם לפסק הדין מיום 7.11.07 היינו, עליהם להציג לראש ההוצאה לפועל תחשיבים עדכניים באשר לגובה החוב, בהתאם להנחיות שנקבעו לעניין חישוב הריבית. כך, ניתן יהיה לבדוק העניין ולהגיע למסקנה באשר לסכום החוב העדכני (אם אכן נותר חוב). יש לקוות כי הצדדים ישכילו להשלים את ההליכים במהירות, על מנת שניתן יהיה לסיים סוף סוף את הליכי ההוצאה לפועל”.

 

10.        נוכח החלטת בית המשפט העליון הגיש המבקש בקשות מבקשות שונות לרשם ההוצאה לפועל שנסבו סביב משמעות המונח “הצגת תחשיבים עדכניים” בו נקט בית המשפט העליון כמו גם בצורך בבירור עובדתי לקביעת הסכומים שהבנק גבה בפועל במהלך השנים, שרובן ככולן נדחו.

 

11.        בעקבות החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 8.4.09 לפיה “התיק בשל להעברה למומחה לאחר שתינתן על ידי החלטה נפרדת המבהירה את התשתית העובדתית והמשפטית ומותירה למומחה להכריע במחלוקת החשבונאית” והוראתו לקבלת עמדת הצדדים בנוגע לזהות המומחה שימונה, הגיש המבקש ביום 10.5.09 תגובה בה ציין, בתמצית, כי בהתאם להחלטת בית המשפט העליון על הצדדים להגיש תחשיבים עדכניים ומכיוון שכך, רק לאחר שאלה יימסרו יהיה על רשם ההוצאה לפועל “לסנן מתוכם רשימה אחת של רכיבים על מנת לבסס החלטה נפרדת, בת ערעור, המבהירה את התשתית העובדתית והמשפטית ומותירה למומחה להכריע במחלוקת החשבונאית”.

 

ביום 11.5.09 נתן הרשם החלטה לפיה אין בהחלטה של בית המשפט העליון כמו גם בזו של בית המשפט המחוזי כדי לשנות את החלטותיו הקודמות בדבר מינוי מומחה. עוד הוסיף, “למעלה מן הדרוש יצוין כי שני הצדדים כבר הציגו תחשיבים עדכניים, אשר נבחנו ונקבע במנומק כי הדרך להכריע ביניהם היא בעזרת מינוי מומחה נייטרלי הבקי בתחום החשבונאי”.

 

ביום 12.5.09 ניתנה החלטה נוספת לפיה מונה רואה החשבון משה פומס כמומחה מטעם רשם ההוצאה לפועל, שגם הורה למזכירות להמציא למומחה “את התיק המשוחזר, התחשיב המקורי של הזוכה [הבנק] אליו  צורף פסק דינו של כב’ השופט כהן מיום 7.11.07, התחשיב של החייב, התחשיב המתוקן של הזוכה ופסק הדין של בית המשפט העליון מיום 6.5.09. המומחה יתבקש לחוות דעתו מהו החוב בתיק הוצל”פ ולאמור בס’ 14 לפסק דינו של כב’ השופט כהן“. בהמשך גם הוסיף הרשם הבהרה לפיה המילים “כל הסכומים שהמשיב [הבנק] גבה” אשר בסעיף 14(ז) של פסק הדין בערעור  “מתייחסות לסכומים שנגבו בפועל ע”י הזוכה [הבנק] בהליכי הוצל”פ”.

 

הבקשה נשוא תיק 776-06-09 מופנית כלפי שתי ההחלטות האמורות.

 

12.        טענתו העיקרית של המבקש הנה, כי רשם ההוצאה לפועל לא פירש כהלכה את החלטות ערכאות הערעור ולא זו בלבד שהורה על מינוי מומחה טרם עריכת תחשיב עדכני וקביעת נתונים ברורים על פיהם על המומחה לערוך את החשבון אלא שתחת עריכת בירור עובדתי בשאלת הסכומים ששולמו בפועל האציל למומחה את סמכותו בעניין תוך שהוא מעניק לו סמכויות לא לו.

 

עוד יצוין, כי בעקבות ההחלטה למינוי מומחה החל האחרון במלאכתו.

 

13.        בטרם התקיים דיון בבקשה נשוא תיק 776-06-09 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור חדשה נשוא תיק 23269-08-09, בה משיג על שתי החלטות נוספות של רשם ההוצאה לפועל:

 

החלטה מיום 6.7.09 לפיה נדחתה בקשת המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה ובתוך כך מדוע לא ינוכו מסכום החוב ששה סכומים, ששולמו לטענתו בשנים 1981, 1984 ,1985 ו-1994, ואשר יש בהם לא רק כדי להביא למסקנה שחובו לבנק נפרע זה מכבר אלא כי הבנק חייב לו סכומים נכבדים ביותר. רשם ההוצאה לפועל דחה על הסף את הבקשה בנוגע לסכומים הנקובים תחת סעיפים ב’, ג’ ו-ה’ של הבקשה ובנוגע ליתר ביקש את תגובת הצד שכנגד.

 

החלטה מיום 14.7.09 בה נדחתה בקשת המבקש לבחון מחדש את ההחלטה מיום 6.7.09.

 

14.        מתוכן הבקשה נשוא תיק 23269-08-09 עולה, כי התייתר למעשה הצורך להכריע בבקשה נשוא תיק 776-06-09, שכן המבקש עצמו מציין, כי רשם ההוצאה לפועל השתכנע כי המומחה חרג מסמכותו וכי עליו לפעול בהתאם להנחיותיו. בנוסף, גם העובדה כי המומחה החל במלאכתו אף כי לא היו בפניו תחשיבים עדכניים מייתרת את ההכרעה בבקשה נשוא תיק 776-06-09, שהרי זו המשיגה על עצם מינויו.

 

15.        היות שהמבקש לא הציג משנה סדורה ובמסגרת בקשותיו העלה טענות מטענות שונות, שרק חלקן בעלות נפקות להליך דנן, החלטתי כי יש ליתן לו אמנם רשות ערעור ברם מן הראוי להתייחס לטענותיו כמכלול.

 

16.        ככלל ייאמר, כי תפקידו של המומחה הנו לערוך חישוב אריתמטי על סמך נתונים ברורים שנמסרו לו כאשר על רשם ההוצאה לפועל מוטלת החובה לקבעם.

 

            ראה בסוגיה רע”א 4651/09 סלים חלבי חברה לעבודות עפר וסלילת כבישים נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ [פורסם באתר נבו], שם אושר פסק דין של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל ערעור על ראש ההוצאה לפועל תוך קביעה בזו הלשון:

“נקבע, כי בדרך החישוב של המומחה ובנתונים שלקח כבסיס לחישוביו נפלו פגמים מהותיים ביותר, אשר אינם מאפשרים לקבל את חוות הדעת. בהקשר זה, נפסק כי למומחה לא ניתנו הוראות ברורות כיצד עליו לבצע את החישובים ומהו בסיס הנתונים הנכון. לפיכך, נקבע כי יש חשש לעיוות דין ולכן נפסלה חוות הדעת המומחה. התיק הוחזר ללשכת ההוצאה לפועל על מנת שימונה מומחה אחר, שיערוך חישוב חדש, תוך שהוא לוקח בחשבון את כל הפרמטרים שפורטו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי לעניין הפגמים שנפלו בחוות הדעת של המומחה הקודם”.

 

            כן ראה בספרו של ד’ בר-אופיר, “הוצאה לפועל הליכים והלכות”, מהדורה שביעית, יוני 2009, כרך א’ בעמ’ 668, שם התייחסות למתן הוראות והנחיות לכונס נכסים שממונה על ידי רשם ההוצאה לפועל, אך כוחם יפה בנוגע למומחים הממונים על ידו:

                        “פירוש הדברים הוא כי כאשר מינה הרשם כונס נכסים,על הכונס לבצע את המכירה, על כל הליכיה, לפי הוראות הרשם. והוראות אלה אינן כפופות בהכרח לחוק ולתקנות…הרשם רשאי להנחות את כונס הנכסים שיפעל על פי החוק והתקנות בלבד, ורשאי הוא לתת לו גם הוראה שאיננה מצויה בתקנות ואף נוגדת להן, ובלבד שהדבר ייעשה על פי שיקול דעת נאות ובדרך הגיונית, יעילה וסבירה”.

 

            במקרה דנן יש ממש בטענת המבקש לפיה לא ניתן לערוך חישוב מושכל של יתרת החוב (ככל שקיים) בלא שיתקיים תחילה דיון ענייני בפני רשם ההוצאה לפועל בו תדונה טענותיו והשגותיו בנוגע לתשלומים אשר לדבריו שולמו בפועל על חשבון החוב.

 

17.        הרשם דחה את טענות המבקש בסברו בין היתר כי מבוקש לשנות החלטות שניתנו בשנות השמונים של המאה הקודמת. קביעה זו אינה יכולה לעמוד. פסק הדין בערעור התווה כללים לפיהם יש לחשב את יתרת החוב ולפי כללים אלה יש לברר מהם כל הסכומים אשר שולמו לאורך השנים על חשבון החוב, ולעניין זה אין נפקא מינה אם שולמו עתה או לפני שני עשורים.  בעניין זה יצוין, כי לטענת המבקש הסכומים הנקובים בבקשתו נתקבלו על ידי הבנק ברם לא דווחו לתיק ההוצאה לפועל ועניין זה טעון בירור וליבון עובדתי.

 

18.        במסגרת הדיון שיתקיים יהיה על הרשם להכריע בשאלה על מי מוטל נטל הראיה. המבקש טען, כי מששינה פסק הדין בערעור את פסק הדין המקורי יש לראותו כזוכה בתיק ההוצאה לפועל וכפועל יוצא יש לקבוע כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי הבנק. טענה זו חורגת ממסגרת הערעור שכן כפי הנראה הסוגיה לא עלתה בפני רשם ההוצאה לפועל. מעבר לדרוש ייאמר, כי ככלל, נטל שכנוע בטענת פרעתי מוטל על כתפי החייב. עם זאת, ייתכנו מקרים, חריגים אמנם, בהם יועבר נטל הבאת הראיות דווקא לכתפי הזוכה (ראה רע”א 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז”ל נ’ עיריית חיפה [פורסם באתר נבו]):

“בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967, נטל השכנוע בהוכחת טענת “פרעתי” מוטל הוא לעולם על החייב. אמנם ייתכנו נסיבות בהן נטל הבאת הראיות לסתור יועבר לכתפי הזוכה. כך מקום שהתקיים שיהוי ניכר בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל בהעדר הסבר ראוי לשיהוי, או כאשר טענתו של החייב נסמכת היא על עובדה מהותית המצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה. העברת הנטל להבאת ראיות לסתור כאמור, נעשית אך לאחר שהחייב הביא ראיות לכאורה לתמיכה בגרסתו (וראו דוד בר אופיר  הוצאה לפועל הליכים והליכות (מהדורה שישית) 189)”.

 

            לאחר שהמבקש יביא את ראיותיו יהיה על הרשם לקבוע האם מתקיימים במקרה דנן הנסיבות המצקידות להעביר לבנק את נטל הבאת ראיות לסתור.

 

כמו כן, בתום הבירור יהיה על רשם ההוצאה לפועל להכריע בשאלה האם הסכומים להם טוען המבקש בבקשתו (שעל ההחלטה בה הוגשה הבקשה דנן) נתקבלו בפועל – שאז יהיה מקום לכללם בתחשיב עדכני שייערך – או שלא נתקבלו אך יתכן כי ניתן היה לקבלם – שאז יחרגו הם מהמסגרת הדיון בפני רשם ההוצאה לפועל ולא יהיה מקום אפוא לכללם.

 

19.        כפי שציין השופט כהן בפסק הדין בערעור רשאי המבקש להיעזר בחוות דעת של מומחה מטעמו (כגון להוכחת טענתו כי הבנק קיבל סכומים בעקבות העברת החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל לחובות מסופקים).

           

20.        לסיום, מן הראוי לציין כי נסיבות המקרה דנן מיוחדות וחריגות. הליכי ההוצאה לפועל הופסקו לאחר שהבנק נקט נגד המבקש ויתר החייבים בפעולות נמרצות בעטיין נגבו סכומים משמעותיים, שאין חולק כאמור כי עולים עשרות מונים על החוב המקורי. לאחר מכן ובמשך שתיים עשרה שנים תמימות לא נקט הבנק בהליך כלשהו וכאשר החליט לחדש את הליכי ההוצאה לפועל התברר מצד אחד שהחוב צמח לממדים אסטרונומים ומצד שני כי בשל חלוף הזמן תיק הוצאה לפועל המקורי אינו קיים עוד והיה צורך לשחזרו ומסמכים שונים שהיה בהם כדי לאשש או לסתור את טענות המבקש אינם (אם כי סביר להניח שחלקם מצויים בידי הבנק). במצב עניינים זה, נכון לקיים בפני רשם ההוצאה לפועל הליך הוגן, ראוי ומקיף בו יתאפשר לשני הצדדים להשמיע את טענותיהם ולהביא את הראיות הדרושות לשם קביעת הנתונים על בסיסם תיערך חוות דעת המומחה.

 

21.        בשולי הדברים ושלא כדרכי ראיתי להוסיף את המלצתי לצדדים להפנות את זמנם ומרצם למציאת פתרון הולם שיביא בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה כמצוין לעיל, כמו גם להוצאות המרובות הכרוכות בניהול הליכי הוצאה לפועל ממושכים אלה והשפעתם האפשרית על איכות חייהם של המעורבים בדבר.

            בעניין זה יפים הדברים שנאמרו ברע”א 7931/06 ולדהורן נ’ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע”מ [פורסם באתר נבו]:

                        “..יש להדגיש כי המשיב הנו בנק, דבר המשליך על הדרישות ממנו במסגרת הוצאה לפועל של פסקי דין הניתנים לטובתו. במצב בו קפא המשיב על שמריו במשך זמן כה רב, נתן לחוב של ערב לתפוח לממדים בלתי סבירים עבור אדם פרטי, וזאת כאשר פסק הדין לטובת המשיב ניתן במעמד צד אחד, ולפיכך יש ספק בדבר ידיעתו של המבקש אודות ההליכים שהתנהלו נגדו, במצב דברים זה אך צודק הוא לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט וליתן לו להתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו”.

 

            בענייננו, אין המדובר אמנם בבקשה לביטול פסק דין אך אותם נימוקים אשר הצדיקו שם להיענות לבקשה מעין זו מצדיקים להביא את הליכי ההוצאה לפועל לסיומם המהיר.

 

כן ראה האמור בספרו של ד’ בר-אופיר, שם, בעמ’ 10:

“אחת התכליות של מערכת ההוצאה לפועל היא לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות. זוכה שאינו פועל לגבות את החוב במהירות ובאופן סדיר, פוגע בתקנת הציבור…”.

 

 

22.        אשר על כן, ולאחר שהוחלט ליתן למבקש רשות ערעור, אני מקבלת את הערעור ומורה לרשם ההוצאה לפועל לזמן את הצדדים ולקבוע, לאחר דיון,  מהם הסכומים שעל המומחה להביא בחשבון בחישוב יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל.

 

בשל אופן ניסוח הבקשות ולשונו הבוטה של המבקש כאמור לעיל, איני עושה צו להוצאות.

 

5129371

 

5129371

5467831354678313

ניתן היום,  י”ט טבת תש”ע, 05 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

            

 

 

א’ פריאל 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה