משאל עם: מכירת המדינה

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/41501
 
שמחה ניר, עו”ד 27.12.2009 23:11

מרוב דיבורים ורעיונות-הצעות לקיום משאלי-עם, גם לי מותר להשתעשע ברעיון דמוקרטי-למהדרין. זה לא אומר שאני אצביע בעד מכירת המדינה, אבל בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה


מדינת ישראל “תקועה” בדרך ללא מוצא.

 

המדינה ומוסדותיה נמצאים על סף פשיטת-רגל, האמון של הציבור במוסדותיו הולך ומתערער, ואף אחת מהבעיות הניצבות לפתחה של המדינה אינה מתקרבת כהוא-זה אל פתרונה.

 

קחו, למשל, את עניין ההסדר עם העולם הערבי, ועם הפלשתינים במיוחד: למעלה מ-60 שנה, ושום הסדר – טוב או רע – לא נראה באופק.

 

קחו, למשל, “סניף” קטן של הבעייה הזאת: המו”ם להחזרתו של גלעד שליט: יכולנו לשחרר אותו תמורת כמה עשרות נשים וקטינים, ודחינו בבוז את האפשרות הזאת, כי אנחנו, כידוע, “לא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים”, והיום אנחנו יורדים על הברכיים, מוכנים לשלםפ עשרים או שלושים פעם את המחיר – ולא בנשים או קטינים, אלא במחבלים “כבדים”, אבל החמאס אומר רגע-רגע, וממש לא משתטח אפיים-ארצה לרגלינו.

 

ואם אמרתי שאנחנו עוד נתגעגע לעיסקת-ג’בריל – זה כבר ממש לפתחנו.

 

קחו, למשל, את השחיתות: כאשר הפלנו את שלטון מפא”י, תחת הסיסמה מושחתים נמאסתם, חשבנו שהנה, הגענו אל המנוחה, אם לא גם אל הנחלה, והנה, היום אנחנו מתגעגעים לשלטון מפא”י.

 

האמון במוסדות המדינה הולך ומתערער, והדוגמה הבולטת היא מערכת המשפט, זאת אשר צריכה להיות נושאת-הדגל בכל הנוגע לאמון הציבור, אבל אמונו של הציבור בה מידרדר בקצב גובר והולך, הרבה יותר מאשר במוסדות המדינה האחרים.

 

אני זוכר איך, כסטודנט-למשפטים צעיר, תיעבתי את נשיא בית המשפט העליון דאז, יואל זוסמן, בו ראיתי את סמל הסיאוב האבסולוטי. “כמה כיתות” אחריו הגיע מאיר שמגר לנשיאות ביהמ”ש העליון, ואני זוכר איך ישבתי עם סטופר, וספרתי את השנים, החודשים, הימים, השעות, הדקות והשניות עד להגיעו לגיל הפרישה…

 

והיום אני מתגעגע לשמגר, ואפילו לזוסמן (אבל לא ללנדוי משה, המנמק הידוע, אחד השופטים הכי מגעילים שידעה מדינת ישראל מעודה).

 

ראינו כאן כמה דגימות-אקראי להידרדרותה של מדינת-ישראל, והשאלה היא מהעושים עם זה.

 

משאל עם

 

במאמץ להציל את אדמת הארץ מתנהלת בכנסת זה כמה שנים יוזמת חקיקה, לפיה מדינת-ישראל לא תוותר על שטחי-המולדת בלי אישור במשאל-עם. הרעיון הוא טוב ונכון, אם כי בעייתי מאוד, אבל מי שרוצה משאלי-עם, יש לי הצעה מעניינת מאוד בשבילו: משאל-עם בינלאומי על מכירת המדינה במכרז, וחלוקת התקבול בין אזרחיה.

 

אומר לכם בגלוי: אם אני, כיהודי, יכול לשמור על זהותי היהודית במדינה בה, להבדיל מאשר במדינת ישראל, קיים חופש-הביטוי – החופש הזה חשוב לי יותר ממגע כף-רגלי באדמת ארץ-הקודש. יש כאלה שהמצב הכלכלי חשוב להם יותר, וישנם אחרים אשר מוכנים להקריב את כל היקר להם – חיים, כבוד, זכויות-אזרח ומה לא – אבל לא יותרו על גרגר-חול אחד מאדמת המולדת.

 

לא, אני לא מזלזל באיש. אני מכבד את כולם, כולל את אלה אשר השקפותיהם שונות משלי, אבל בשביל זה יש דמוקרטיה, ויש משאלי-עם, ומי שרוצה לקיים משאל-עם כדי לטרפד הסדרים מדיניים עם העולם הערבי – וזה לגיטימי – שיביא בחשבון שהמשאלים האלה יכולים להביא גם לתוצאה הפוכה מזו שהוא מצפה לה.

 

עקרונות המכרז

 

זה יהיה, באופן כללי, המיתווה של המיכרז הבין לאומי:

 

·                יוכלו להשתתף במכרז יהדות העולם, נסיכויות המפרץ, הליגה הערבית, ארצות הברית, סין העממית, אלבניה, ארקדי גידמאק, שלדון אדלסון, ולמעשה כל מי שהפרוטה בכיסו.

 

·                כל משתתף במכרז יפרט לא רק את הסכום שהוא מציע עבור המדינה, אלא גם את המשטר שהוא ינהיג בה, את זכויותיהם של הישראלים שיבחרו להישאר בה, ואת הערבויות שהוא מציע לקיום התחייבויותיו.

 

·                כן יצטרכו המשתתפים לפרט לאילו הסדרים הם הגיעו עם מדינות אחרות אשר תקלוטנה את הישראלים אשר יחפצו בכך.

 

·                רכוש הפרט, בכל מקרה, יישאר רכוש בעליו, ולא יעמוד למכרז, אולם הזוכה יחוייב לרכוש את נכסיהם של אלה אשר יחפצו בכך.

 

·                הזוכה במכרז ייקח על עצמו את כל חובות המדינה.

 

כל ההצעות (אחרי ניפוי ה”בררה”) תועמדנה למשאל-עם, יחד עם הצעה שלא לקבל אף הצעה, ולהשאיר את המדינה כפי שהיא (אופציה מרתקת!!!), ואם אף הצעה לא תזכה ברוב המצביעים (אפשר לחשוב על רוב מיוחס), ייערך סיבוב-הצבעה שני.

 

האם אני בעד מכירת המדינה?

 

כעת תשאלו אותי אם אני בעד מכירת המדינה. לשיטתכם, אם אני מציע משאל-עם כזה, מן הסתם אני בעד, שאם הייתי נגד מכירת המדינה – לא הייתי מעז להציע רעיון כזה.

 

אז יש לי בשורה לכל אלה שמציעים משאל-עם כלשהו, כדי לחזק את דיעותיהם-הם: להבדיל מכם אני מוכן, למען הדמוקרטיה, להסתכן בדברים שלא יהיו לרוחי. למעשה אני גם לא יכול לדעת כיצד אצביע, לפני שהונחו לפנינו כל ההצעות שעברו את שלב המכרז.

 

וחוץ מזה – ההצבעה במשאל-העם תהיה חשאית, ואני שומר על החשאיות הזאת כבר עכשיו.

 

ולסיכום: מרוב דיבורים ורעיונות-הצעות לקיום משאלי-עם, גם לי מותר להשתעשע ברעיון דמוקרטי-למהדרין. זה לא אומר שאני אצביע בעד מכירת המדינה, אבל בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה.

 

ועכשיו רק תגידו שאני לא דמוקרט דגול.

 

וגם צנוע, לא לשכוח.

 

__________

 

להבדל בין רפרנדום לפלביסציט

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר