ב”ה

 

 

“אי אפשר תמיד להגיד – לא”!

 

 

לא אתעכב כאן על השקר המדהים הזה ועל הפושעת, ציפי לבני, החוזרת עליו שוב ושוב, כמו זחאלקה, אתמול, ברדיו קול-חי. המראיין בקש דברים ברורים – האם זחאלקה מאמין שהקמת מדינת-ישראל היתה אסון (לדעתי כן, ולא מסיבותיו של זחאלקה, יש”ו, ע”ע ציפי, למשל..). הזחל מתפתל, לבסוף הוא אומר, שאפשר היה לבצע חלוקה….

מי אמר – כן – נפשע לכל החלוקות וממשיך לעשות כן? ואת מי הביאו הצעות החלוקה לעלות עלינו לכלותנו? את יודעת, ציפי, מנוולת שכמותך?

 

 

לֹא תִּרְצָח ס לֹא תִּנְאָף ס לֹא תִּגְנֹב ס לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר: ס

(יג) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ ס לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:  שמות פרק כ

 

 

“אז מה האלטרנטיבה שלכם”? פשוטה בתכלית: רצח, נאף, גנב, ענה ברעך עד שקר. חמד בית רעך, חמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך…

 

זוהי, בדיוק, תורת מהרסינו ומחריבינו מבית. אין לך דיבר וכל מצווה בתורה שהם אינם מיישמים את היפוכם, בדיוק נמרץ!

 

במשך מאה השנים האחרונות מציעה הציונות-הסוציאליסטית את כל האלטרנטיבות האפשריות לתורת החיים שלנו. כל הצעותיהם, הן הצעות הנוגדות את השפיות, את המוסר, את הצדק, את ההגיון ואת האנושיות. וזה מובן מאליו! ההיפך מתורת חיים היא תורת המוות, המוות בו מלעיטים אותנו מהרסינו מחריבינו במשאיות!!!

 

וכשתורתם מוכיחה את עצמה – תורת המוות – ואתה זועק לא, הם שואלים ב”תמימות” – אז מה האלטרנטיבה שלכם…. כאילו האלטרנטיבות שלהם זה משהו הראוי להתייחסות, ראוי להיות נקודת מוצא למשהו. וכאילו נבעו מלב תמים ונפש טהורה ורצון להיטיב עם העם הזה, וזה רק התפספס להם, ועכשו, “נראה אתכם”…

 

והנשאלים מאבדים מיד את העשתונות – באמת, אי-אפשר להגיד כל הזמן לא, מועצת יש”ע צריכה להציג אלטרנטיבה מעשית, גב’ חוטובלי צריכה להציג אלטרנטיבה, כולם צריכים להיות חכמים יותר מבורא כל הארץ, שאין שאלה ביקום, בכלל, ובעם ישראל, בפרט, שלא התייחס אליה. ליתר דיוק – יצר אותה, על כל פתרונותיה, והדריך את עמו כיצד להגיע לסוף-טוב-הכל-טוב, בדרך הטובה היחידה האפשרית, מא’ ועד ת’!

 

המאותגרים על ידי בני-מרוז=גדולי שונאי ישראל מאז בריאתו של העם הזה – מתייחסים לאלטרנטיבות המרוזיות כאל טעויות, שכאמור, כוונתן היתה טובה, אך משהו בהן הוחמץ, כאשר, באמת, נטושה פה מלחמה לחיים או למוות!!

 

תורת המוות של מהרסינו ומחריבינו היא האלטרנטיבה, הבלתי אפשרית, לדרך האחת והיחידה – דרך ה’, כל האלטרנטיבות מובילות היישר לאבדון!

 

עשרת הדיברות מתחילים כך:

 

(ב) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ  אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:

(ג) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:

(ד) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:

(ה) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי: ס שמות פרק כ

 

 

מי שעובר על הראשונים עובר על כל השאר.

 

מכאן נובע ה”צורך” באלטרנטיבות – מהחלפת האל!!! כל מציעי האלטרנטיבות בחרו להם אל אחר על פני האלוקים, את מולך ה”שלום”! ולו הם עובדים. המולך, הנקרא בפיהם, בקיצור, “שלום”, הוא כל מה שאיננו האלוקים. השלום הוא השם הכולל של דרכם, דרך המוות. בת האלוהים שלהם היא ה”דמוקרטיה”. וזה, באמת, כולל הכל; את כל הרע שבעולם. אנשים שאלה הם אלוהיהם, ממילא מסוגלים לבצע, מבלי הנד עפעף, את מה שהם מבצעים כבר עשרות שנים נגד העם היהודי – מדיניות מרוזית = ארכי-נאצית! וזה מסביר את הפשע השטני כל כך, שבוצע בחבל-ימית ובגוש-קטיף וממשיך להתבצע ברחבי ארץ ישראל.

 

זהו עַם האלטרנטיבות; נצחון מלחמת-ששת-הימים דרש לדעתם – אלטרנטיבה, כלומר, כניעה ונסיגה מן הבטחון אל החידלון. כי בטחון מציאותי ועובדתי – שלום על כרחו של עמלק, אין בו מן השמחה שיש בחתירה לפיסת-הנייר, שעליה כתובה בשורת שלום ערטילאי. שלום שלאחר ניצחון, איננו מתוק, כמו זה שהחתירה אליו עוברת דרך לחיצת ידים מגואלות בדם תינוקות יהודים.

 

אלה הם מקדשי המוות. לקרבנות תורת המוות שלהם, הם קוראים – קרבנות שלום. לחתירה אל מחוזות המוות הם קוראים – חתירה אל השלום. לתהליך המוות בשלבים הם קוראים – “תהליך שלום”. כל הפשעים מובילים אל מולך השלום. מולך האלטרנטיבה לתורת ה’. האלטרנטיבה המתירה לרצוח, לשדוד, לנאוף, לשקר, לשנוא… מתירה כל תועבה.

 

למה דרושה אלטרנטיבה לדברים הברורים הבאים –  דברים פרק כ:

 

(י) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם:

(יא) וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ:

(יב) וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ:

(יג) וּנְתָנָהּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב:

(יד) רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָךְ:

(טו) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה:

(טז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:

(יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(יח) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: 

 

מי שחומד את ארצך, אין קוראים לו לשלום, אלא, משמידים אותו! מה עוד, במקרה שלנו, זהו עמלק, הרודף אותנו להשמידנו כבר דורות רבים!

 

קריאה לשלום היא רק לערים רחוקות, במלחמת-רשות! כן, זה בהחלט לגיטימי! אין מושג כזה – מלחמת אין ברירה!!! אם בטחונך דורש השתלטות על ערים רחוקות, דבר המובן לכל עמי תבל, המיישמים זאת יום יום, זה בדיוק מה שתעשה! אך אנו עדיין עומדים בחובת מלחמת המצווה, שלא תסתיים בטרם תהיה כל נחלת אבותינו בידינו. הארץ כולה, בגבולות ההבטחה לאברהם, ליצחק וליעקב!

 

מצוות מחיית עמלק אמורה דווקא  –

 

(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: פ דברים פרק כה

 

כאשר יהיו לך שלווה ובטחון, כאשר ישב איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, אז תצא להשמיד את עמלק! זו מלחמת חובה! כי לעמלק אין זכות קיום. כי עמלק הוא תמצית הרע, ועל כן מוטל עליך, בהיותך אור לגויים, למחות את עמלק מתחת השמים! וביערת הרע מן העולם!!!

 

ועל כן – אין מקום לשום אלטרנטיבות למורשת ישראל. אילו נהגנו על פיה, היינו מעצמה ששום גוי אינו יכל לאיים על קיומה. אך זה בדיוק מה שמהרסינו ומחריבינו אינם רוצים – הם אינם רוצים בבטחון ובשלום לעם היהודי – לכל הגויים, כן, ליהודים לא! זוהי שאיפת חייהם של ערפדים כמו אורי אבנרי ושמעון פרס, של טליה ששון ושל כל “מחנה השלום”! מחנה הכפירה בעיקר! מחנה הרוע המוחלט! אותו מחנה המכפיף אותנו למורשת סיזיפוס – אנו בונים, הם מחריבים, ושוב אנו בונים ושוב הם מחריבים, ודם יהודים נשפך כמים סביבות ירושלים – בארץ ישראל. והדם הזה בא כשמן הטוב בעצמותיהם של הערפדים.