שפעת מרוז

שפעת מרוז

חנה אייזנמן
21.05.2009 09:23
שפעת מרוז


– אינני סבור שמן התבונה היא להאשים את כל הגרמנים ברצח, הייתי רוצה לבקשך שתשקול בדעתך היטב לפני שאתה מוקיע את כל העם הגרמני. להוקיע עם שלם, הרי זה כמעשה שעושים הגרמנים לגבי היהודים…

– אין הם מוקיעים יהודים, הם הורגים אותם…..



ב”ה

 

 

שפעת מרוז

 

 

האם אתם מאמינים לערוץ 7, שרק 17 גולשים הגיבו לידיעה, שכותרתה: 

 

חשיפת דתיים לתקשורת הובילה לסובלנות

 

ותת-כותרת:

 

מחקר שערכה ד”ר דבורי הנדלר חושף קשר בין ריבוי צריכת תקשורת לבין סובלנות גבוהה כלפי האחר וכלפי פלסטינים בפרט.

 

ועכשו אני מבינה למה קבלה מרוז בכריעות ובהשתחוויות את “האחר”, בוגר ההיטלר-יוגנד וחייל הוורמכט לשעבר, יוזף רטצינגר, ימח שמו וזכרו.

 

אני מבינה גם למה לאחר שנים של רדיפת השמאל-מרוז (=ארכי-ארכי-נאצי) את הציבור היהודי בארץ ישראל, עדיין מדקלמים חולי הנפש הדתיים ה”לא סובלנים” ו”חסרי הפתיחות” את “אהבת החינם” שלהם ואת “באהבה ננצח”, במקום לעלות על השמאל, בדיוק כפי שהוא עלה על גוש-קטיף, על חבל-ימית ועל ישובים ומאחזים בארץ ישראל, בדיוק כפי שהוא עושה בנעלין ובבילעין, להשמיד להרוס ולאבד! לא להשאיר זכר לשמאל ולפודליו בארץ ישראל. לאחר מכן, יהיה זה פשוט וקל לטפל ב”אחרים” ה”מסכנים”, ה”פלשתינאים”, שכירי החרב והרובים של מרוז שבן-גוריון, יש”ו, בנה.

 

הסובלנות של הציבור הדתי, בכלל, ושל הציבור המתנחלי, בפרט היא תופעה לא נורמלית עד מתועבת!!! זה אסור! משנאיך ה’ אשנא!

 

וההיטפלות אל הציבור, שהוא סמל הסובלנות, בנושא הסובלנות זה הנאציזם באי-כבודו ובעצמו!!! אבל כל שושביני המחקר הזה משתבחים בו, כולל מנהל מכללת אורות, גוטל. כל השושבינים האלה מקוים להצליח בחינוך תלמידיהם לסובלנות ולקבלת האחר. כל השושבינים האלה הם סוכני ממלכת השטן עלי אדמות. כאילו לא הוציאו דורות רבים לפני כן לשמד ה”ממלכתי”, הם מגדילים לעשות, ומוציאים אותם לשמד ה”פלסטיני”.

                                                        

רק כשיצליחו להפוך את כל העם הזה לעדר זומבים ההולך כצאן לטבח, תשקוט רוחם.

 

דבורי וציפי, שתי בנות התועבה; הפושעת ציפי ליבני, מתבכיינת שאי אפשר להגיד תמיד לא! הנשים האלה מטורפות לגמרי, במקרה הטוב, ומיקשה אחת של רוע ושנאת האדם, במקרה הרע והסביר יותר!

 

 

סובלנות לנאצים ול”פלשתינאים”

 

איפה “האחר”, למשל הנאצי, בנדיקטוס, ואיפה “נערי הגבעות”, שכלפיהם אין שום סובלנות, כי הם אינם מסכימים לתובנותיהן של דבורי וציפי וכל “מחנה השלום והסובלנות”, אשר לסובלנות כלפי רוצחי העם היהודי!!! והם גם לא יבינו לעולם, אני מקווה, את הסובלנות שבביצוע פשע “שתי מדינות לשני העמים”, כאשר אומת הערב-רב ה”ערבית” מחזיקה ב-99.9% של אדמות המזרח התיכון, בתוך זה כ-80% של ארץ ישראל. כל אידיוט, בתנאי שאיננו שמאלני מתועב, כמו דבורי, מבין, שאם בכל אלה לא נמצאה פיסת קרקע ל”פלשתינאים”, ואת זו הם צריכים דווקא באותו חלק של פלשתינא, שעדיין לא נשדד על-ידיהם, הרי מטרת כל הסיפור הזה היא –  השמדת היהודים בארץ ישראל.

הם גם לא יבינו לעולם, כך אני מקווה, שיש איזושהי סיבה בעולם שהיהודים יוותרו על מולדתם! בנוסף להיותה שלנו, ושלנו בלבד (חוסר סובלנות…), גם קנינו אותה באלפיים שנות שואה איומות, שבהן לא שכחנו ולא ויתרנו עליה לרגע אחד! אלפיים שנות שואה, בהן עממי האיסלאם לא טמנו ידיהם בצלחת ושחטו אותנו לתיאבון!

 

אני מאחלת לדבורי ולציפי שתהנינה מן ה”סובלנות” ה”פלשתינאית”. זה אכזרי, אך הנשים האלה אכזריות יותר! הן משתפות פעולה בהבאת הפתרון הסופי לבעיית היהודים!!!

 


באחד מטיולינו הרבים בשומרון ובבנימין, בדרכנו בחזרה מבית-אריה לרבבה, טעיתי, משום מה, בפניה. היה זה ליד איזו סככה של חיילים. אלה שרקו, רצו אחרינו, ומיד עשיתי רוורס. החייל ניגש אלינו, כולו כועס: “אני לא רוצה למות בגללכם..”, אמר חייל הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון, הבנתם? מה, למעשה, אמר החייל? דברים פשוטים – יהודי חף-מפשע מתחייב בנפשו כשהוא נכנס לישוב “פלשתינאי”. יתר על כן, הוא “מסכן” את החייל. כי יהיה על החייל לבוא בעקבותיו כדי לחלץ אותו – חי או מת – וכנראה מת, כי גם החייל ימות. כי “קלגס” יהודי הנכנס לישוב בו חיה “אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע”, אסור לו לירות, ועל כן מובטח לו שגם האזרחים וגם הוא לא יצאו חיים מן המקום האזרחי, החף מפשע הזה…. וזה מובן מאליו…

                                                            

כי “פלשתינאים” העושים לינץ’ ביהודים, גברים, נשים, טף, עוללים ועוברים, תמיד ראויים להבנה, הרי הם המסכנים בארץ הזו…. הוא, ה”מסכן” רוכב לו על חמוריו בכל אתר ואתר, עובר במכוניתו מתחום לתחום, אבל ליהודים מותרת התנועה רק בתחום-המושב (וזה זמני) והם יכולים לעשות זאת רק בכלובים ממוגנים, כי, כאמור, ל”מדוכאים עלי אדמות” מותרת התנועה בכל רחבי ארץ ישראל, ומותר להם גם לרצוח יהודים בכל אתר ואתר, מה שנקרא – להיות עם חפשי בארצו – לאחר אלפיים שנות שואה. איזה כייף לו ליהודי…

 

אילו חונכו בנות אולפנת מעלה לבונה ל”סובלנות” נוסח דבורי&ציפי, הן לא היו מנסות לברוח מן ה”טרמפ” ה”פלשתינאי” ונוסעות עם האנשים הנחמדים שנתנו להן טרמפ, לכפרם….

 

אופיר רחום קבל את החינוך הנכון לסובלנות, וקיים צ’אט ידידותי עם אמנה מונא וגם יצא לפגוש אותה…. :

 

מונא הסיעה את הרכב לכיוון רמאללה ועצרה בנקודת המפגש בסטאח מרחבה, נקודה שנקבעה קודם עם ידידה חסן אל קאדי. בשעה 11:30 בנקודת המפגש, עצרה מונא את הרכב. ידידה חסן אל קאדי התקרב לרכב כשברשותו רובה קלצ’ניקוב טעון במחסנית. אל קאדי הורה לאופיר רחום בן ה 16 לצאת מהרכב. רחום החל לצעוק, אחז בהגה בחוזקה וסירב לצאת מהרכב. חסן אל קאדי ניסה להוציא את רחום בכוח מן הרכב, ואף ירה לעבר רגליו חמישה כדורים. היריות הראשונות לא הכריעו את אופיר והוא החל להגביר את צעקותיו ונותר בתוך הרכב. חסן אל קאדי ירה צרור כדורים נוסף לעבר רחום. כתוצאה ממטח הירי השני, נהרג רחום כאשר הוא מתבוסס בדמו בתוך הרכב. כ 15 כדורים נוספים פילחו את גופו. בעת הירי, עמדה בצד אמנה מונא והתבוננה במתרחש. בעת הירי התקרב לרכב שותף נוסף לניסיון החטיפה, פתאח אל דולה. את הגופה גררו אל קאדי ואל דולה לעבר מכונית המאזדה שהגיעו עימה. את הגופה שמו בתא המטען. בעת גרירת הגופה על כביש האספלט, עמדה בצד אמנה מונא והתבוננה במתרחש. שביל של דם מגופתו המנוקבת של רחום נמרח על הכביש. אל קאדי ואל דולה עלו למכונית המאזדה ונסעו מהמקום. אמנה מונא עלתה על מכונית הפורד אסקורט ונסעה אחריהם.

….. בינתיים שלח אל קאדי את מונא לשטוף את הדם מהידיים, לשתות מים ולהירגע. לאחר מכן, פנתה מונא למשרדה, פגשה שתיים מחברותיה, והשלוש פנו לאכול ארוחת צהרים טובה במשרדה של מונא. לאחר ארוחת הצהרים, ביקרה מונא את דודתה בבית החולים. בשעות אחר הצהריים חזרה מונא לירושלים על מנת להשתתף בקורס נהיגה מונעת בו הייתה חייבת להשתתף….

 

אתן, דבורי וציפי, צריכות לעמוד לדין על פי תקדים משפטי נירנברג! מנוולות!

                                       

יש לציין שמחריבי העם, התורה והארץ ניצחו בגדול. ובוודאי לא מפתיע שגדול נצחונותיהם הוא בקרב המוסדות ויוצאי ה“ציונות הדתית”, בעיקר בארבע מאורות הצפעונים – אוניברסיטת בר-אילן של קווה, מכללת אורות של גוטל-קהת-הנדלר, ערוץ 7 של שולמית מלמד וישיבת הגוש של כמה “רבנים”, שלא נזכיר את שמותיהם. אומרים לי תמיד שאסור לדבר על רבנים, בגלל תורתם, גם כשהם מביאים עלינו את השואה הגדולה מכולן. לא די שאינם חוזרים בתשובה, הרי הם מוסיפים חטאים על פשעיהם, הרבים ומתרבים, נגד העם היהודי ונגד האנושות! אם מתאימה למישהו ההגדרה – מרעילי בארות – הרי היא מתאימה להם!! פושעים שישלמו ביוקר, גם אם אינם מאמינים בקב”ה, אלא אם הוא אשה, או, לחילופין – “פלסטיני”, או “ממלכתי”. זה שהוא האמת והצדק המוחלטים לא מרשים אותם בימים “דמוקרטיים” אלה. הרי “לא בשמים היא”; האלוקים חייב להיכנע לדעת הרוב במרוז…

 

ובקיצור – התיקשורת הגבלסית במרוז עושה את עבודת רוצחי העם היהודי נאמנה. ודבורי, ושאר הטינופת דוגמתה, אינם מסתפקים בכך שרוב העם שטוף מח להתאבדות, וקורא לטוב רע ולתמצית הרוע – טוב, אלא, מבקשים לחשוף גם את השארית השפויה לשטיפת המח הזו.

 

הסובלנות של דבורי הזכירה לי דוגמאות רבות לרוע המוחלט הזה, אביא כאן דוגמא אחת לסובלנות “יהודית”, בעיצומה של השמדת יהודי אירופה:

 

“ד”ר גרינברג ישב והחשה בשעה שקראתי את התעודות. וכשסיימתי שאלני:

 

– איזה סוג של מאמר מתכוון אתה לכתוב, מר הכט?

– עומד אני לכתוב משהו על אודות הגרמנים.

– מאיזו נקודת מבט יש בדעתך לכתוב על הגרמנים?

– מנקודת מבט שכל הגרמנים הם עם של רוצחים….

– אינני סבור שמן התבונה היא להאשים את כל הגרמנים ברצח, הייתי רוצה לבקשך שתשקול בדעתך היטב לפני שאתה מוקיע את כל העם הגרמני. להוקיע עם שלם, הרי זה כמעשה שעושים הגרמנים לגבי היהודים…

אין הם מוקיעים יהודים, הם הורגים אותם…..

– אני יודע, אמר ד”ר גרינברג, אולם אנא הרשני להעיר לך שיהא בכך משום נזק ליהודים אם תציג את כל הגרמנים כאכזרים ועשויים ללא רחם, כאותם האנשים שאתה מנסה להתקיף. יותר מאשר בכל תקופה אחרת, בחיי עמנו, חייב היהודי היום לנקוט השקפה פילוסופית. עליו לשמור על כך שנפשו לא תתעכר בשנאה, ועליו לראות את העולם בעינים פקוחות לרווחה, עליו להתרומם מעל לרגשי המרירות בלבו, ולא להשיב מלחמה שערה רק בגלל מכאוביו. יש להעניש את הרשעים, אולם, אנא, אל נהיה כמותם, אין זה מוסרי להתקיף עם שלם – אפילו לא את העם הגרמני….. (בן הכט – “בן המאה העשרים”).

 

אלה הם הסובלנים – מחריבינו ומהרסינו, מחריבי גוף ונפש. חלאת המין האנושי!

 

                                                                   

 

 

ולמעוניינים – הדברים שקרא בן הכט בתעודות –



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר