ב”ה

 

 

 

“אמונות תפלות”

 

 

ושוב היתה לי ה”זכות” לשמוע את התולעת – קרן נויבך. הענין הוא, שבעלי נמצא עכשו בחופשת “בין הזמנים” בכולל לפנסיונרים, והוא מאזין לתכנית הבקר ברדיו בקול-שטירמר… סליחה, בקול-ישראל. אבל, הפעם, כשהגיעו לאזני שברירי המשפטים בנושא, החלטתי להאזין היטב. שמעתי –

 

השערוריה החדשה היא קביעתו של קצין דתי שהניצחון במלחמת יום-הכיפורים היה נס שעשה לנו האלוקים. מילא, לו שמר את האמונה התפלה הזו לעצמו, גם זה היה מעצבן את הקרן, אבל על המחשבות קצת קשה לפקח. אלא, היתה לו החוצפה להשמיע את אמונתו באזני חייליו – חיילים בריאים, ללא תסביכים יהודיים, בטוחים בכוחם ובעוצם ידם…. מה קורה פה? מנסים לבנות פה עם חדש, בריא, נקי מכל מיני אמונות תפלות, כזה כמו קרן נויבך, ובא איזה דתי, כזה שצריך להגיד תודה, שבכלל נותנים לו לשרת בצבא מרוז, ומתסכל את החיילים…  

 

הקרן מתבכיינת שלציבור שלה אין במה בצה”ל להעביר את המסר החילוני…. זה לא ראוי לתגובה, כמובן!

 

קרן העלתה לשידור אם משומדת ואת שתי בנותיה שהוצאו גם הן לשמד, על ידה. כמו כן, העלתה קרן לשידור את היהודי היקר, יהודה נוריאל, כשהיא נוטלת את שרביט המנצחת על מקהלת האוטואנטישמיות. כעלה תאנה למחזה האבסורד שלה היא מציבה ממול, בדד, את מוטי יוגב. למוטי יש כפה על הראש. מוטי איננו ספל התה שלי, בהיותו “ממלכתי” מושבע, ומכיוון שכך, קרוב יותר לקרן, מאשר אלי, היהודיה. מכל מקום, הוא לא שמאל מטורף ואנטישמי כמו סוללת משגרי הגזים הרעילים שלרגליה הוצב. קרן מדובבת את שונאי ישראל. לא די שניתן להם לסיים את משפטיהם עד תום, אלא, קרן גם מושכת אותם בלשונם, הבלתי מספקת את תעמולנית שנאת ישראל: “כלומר…”, “זאת אומרת ש…”, בל ישאר ספק בלב המאזינים, אשר לכוונת הדברים. למוטי אינה נותנת לסיים משפט, היא נכנסת לדבריו ומתווכחת, כשעדיין אין על מה להתווכח, אבל היא כבר יודעת לאן מושך מוטי… קרן היא אשפת-האדם!

 

כשסוללות של פסיכולגים “חינכו” את חיילי צה”ל והחדירו בהם מוטיבאציה להכות ביהודים ולהחריב את הארץ, זה התאים לקרן. זוהי מהות הדמוקרטיה, זו תורת החילון…. אשפת אדם כבר אמרנו? זה ייעודם עלי אדמות – להשמיד, להרוג ולאבד את היהודים!

 

 

אתנחתא – אמור לי מי הם חבריה של קרן – יהודה נוריאל….

 

 

העיתונאי יהודה נוריאל פוטר מ”מעריב” לאחר שפירסם טור סאטירי עם ציטוטים של היטלר.

 

עורך “מעריב”, אמנון דנקנר, החליט לפטר את העיתונאי יהודה נוריאל בעקבות טור סאטירי שפירסם בסוף השבוע שעבר במקומון “זמן תל אביב”. הטור נוסח כמכתב תשובה לטייסים הסרבנים, אך הורכב מציטוטים שנלקחו מדברי היטלר, במטרה למתוח ביקורת על המתנגדים לסרבנות. נוריאל חתם על הטור בשם א’ שיקלגרובר, שהוא שם נעוריו של היטלר.

 

נוריאל פירסם את הטור כ”מכתב תשובה אמיץ ומרגש לטייסים הסרבנים”, תחת הכותרת “ארץ קטנה עם שפם”. למרות זאת, איש במערכת “זמן תל אביב” לא הבין כי מדובר בטקסט שכתב היטלר ולא זיהה את השם א’ שיקלגרובר. בין הציטוטים מדברי היטלר שהופיעו בטור: “מי שרוצה לחיות חייב להילחם”, “במלחמה אל תהיה צודק: תנצח” ועוד.

 

נוריאל הוא בן למשפחה חברונית שחוותה את טבח תרפ”ט, מה שאינו מפריע לו לשנוא את המתנחלים ולצדד בשודדים, מרצחי חברון….

 

חיל-חינוך = מסירות נפש

 

בת המשומדת, שהיתה קצינה בחיל-חינוך, ר”ל, תינוקת שנישבתה בידי אם זדונית ופושעת, מתבכיינת על הרס עמלה. “את יודעת כמה מור”קים העברתי”?

מור”ק? = מורשת קרב.

היא התאמצה כל כך לעורר מוטיבאציה בחיילים ב”כוחי ועצם ידי”, והנה באים הדתיים האלה והורסים את הכל. איך תהיה לחיילים מוטיבאציה, אם אומרים להם שזה לא הם אלא האלוקים?

המסכנה לקחה את המסכנים לקבר-רחל, ושם המדריכה השמיעה להם כל מיני אמונות תפלות… אילו היתה המדריכה ערביה, היתה המשומדת נהנית מהנחלת הפולקלור הערבי לחיילים, למען הפתיחות והרחבת הדעת, וכמובן – הפלוראליזם.

 

לכל העמים יש אל רק לא לבני מרוז, כאמור באינטרנציונל: אין רב ריבנו ומושיע
לא אל, לא מלך, לא גיבור. המעצמה האדירה (בינתיים) בעולם, ארה”ב של אמריקה, שרה בהימנונה – GOD BLESS AMERICA, חייליה מצטלבים ערב קרב ומקוים לתשועת האל.

הימנונם של הבריטים הוא – GOD SAVE THE QUEEN (king), ו”האחר”, הפארטנר של קרן, לא זז בלי אללה, רק בני מרוז, עב”מים המשתחצים בכוחם ובעוצם ידם, כאשר כל דבר בו נוגעת היד הזדונית והבוטחת שלהם, הופך לעפר ואפר. היצורים האלה אינם יכולים להצביע על דבר-תועלת אחד אותו הביאו לאנושות. כל מה שהביאו אלה הם – דם ואש ותמרות עשן, יזע ודמעות! שהרי זו, חלאת המין האנושי.

 

יהודי שאינו מאמין בנסים, הוא חולה נפש!

 

המעניין הוא, שהנויבך’ים, ש”אינם מאמינים” בנסים, סומכים עליהם כל העת, ועל סמך זה מבצעים את המעשים המטורפים והנפשעים ביותר.

 

ואילו הדתיים, שהמור”ק שלהם נמצאת כולה בתנ”ך ובדברי ימי ישראל, מקדמת- דנא, הם בעלי המוטיבאציה הגבוהה ביותר בצה”ל, ומאמינים בנסים, אך אינם סומכים עליהם. הם יודעים, שאין נסים חינם, ובוודאי לא בתמורה לפשעים נגד העם היהודי ונגד האנושות. החייל הדתי יודע: “מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל וייסעו”. הנס כבר כאן, כל אשר עליכם לעשות כדי להיווכח בו, הוא – לקפוץ לים.. הוכיחו את אמונתכם והיא תוכיח את עצמה… והם קפצו וקופצים; החיילים הדתיים תמיד בראש. על כן הם גם הנופלים, כי נופלים ההולכים ראשונה. החבר’ה של קרן ושל אותה משפחה משומדת, יורדים לחו”ל, כאשר שלנו בונים את הארץ. החבר’ה של קרן מוכנים אפילו לחזור מחו”ל, כדי להרוס ולהחריב את מה שבונים החיילים הדתיים. זו המוטיבאציה שהמשפחה המתועבת הזו מנחילה להם.

האם מודאגת – “אנו שולחים את הילדים שלנו לצה”ל..”, והם מופקרים, ר”ל, לאמונות תפלות. שתי בנות ב”חינוך” ו”עוד שנים בדרך”, והיא מקווה שילכו גם הם לחיל חינוך. אכן, זוהי מסירות נפש של ממש – הוצאת עם ישראל לשמד! את המלחמה ב”פארטנרים” – ב“אחר”, יעשו הדתיים.

 

“הדתיים מבטלים את האחר…”, מנדבת קרן-שפע-השנאה. מה הקשר? למה, צריך להיות קשר? ממתי מחפשים הגבלסים למיניהם קשר בין נושא למישנהו או בין שקר לאמת? המטרה מקדשת את כל המשרפות!

 

ובאמת, האם נעשתה פעם ההשוואה בין היחס שניתן לפועלים ערבים וזרים בקבוצים, לבין היחס שניתן להם בישובים דתיים? שאלו את התאילנדים, אצל מי הם מעדיפים לעבוד, אצל המתנחלים או אצל הקבוצניקים? התשובה תעניין אתכם!!

 

לפני שנים הביאה תואמת קרן, חן קוטס-בר, סידרה ב-NRG: “שוברים שתיקה”. היו אלו עדויות של חולי נפש משמאל שהעידו על התעללותם בערבים ב”שטחים”, והשליכו את הבהמיות שלהם לפתחו של “הכיבוש המשחית”, כמובן.

לא שמענו עדויות כאלה מחיילים שומרי מצוות, וזאת למה? לא משום ששמרו על שתיקה, אלא, לא היה להם  מה להעיד, כי אינם מתעללים!! תארו לעצמכם את כותרות מנגנון התעמולה הגבלסי, אילו התעללו חיילים דתיים בערבים!!! תארו לעצמכם איזו אורגיה היתה נחגגת במנגנון התועבה. הרי אלה עושים כותרות גם כשהכל מצוץ מנשמתם השחורה, קל וחומר, לו היה להם איזה בסיס לדבר.

 

ואכן, לחיילים דתיים יש בעיה; הם התחנכו על – “ואהבת את הגר”, והם מושכים את המצווה הזו לכיוונים נרחבים ולא רצויים!

עמלק שבארצנו ראוי למוות ולא לאהבה!

 

ועוד, גירסא דינקותא שלהם – הבית חרב בגלל שנאת חינם… ויבנה באהבת חינם…

מהרסינו ומחריבינו, מחנה בני מרוז, אינם ראויים לאהבה, אלא, לשנאה בכל הלב והנפש. אהבת החינם של הדתיים למהרסינו ומחריבינו מבית, ויחסם האנושי לעמלק, הם בעוכרינו! הם מחריבים עלינו את מה שאמור היה להיות בנין הבית השלישי.

 

הפושעים, בהם מאוהבים חולי-אהבת-חינם, ברוב דאגתם לאחר, מחריבים התיישבויות יהודיות שלמות, דווקא בארץ ישראל. כי “לקח השואה” של שונאי ישראל הוא – הגויים יכולים להמשיך במאמציהם להשמיד אותנו, אך אנו לא נהיה כמותם, שהרי היהודון מעדיף לההרג ולא להרוג….

אנשים בעלי מוסר, ולו המינימאלי ביותר, יודעים, שלקח-השואה הוא אחד ויחיד – הבא להרגך השכם להרגו!!! במיוחד אם אתה יהודי! כי, כשיהודי מגיש את צווארו לשחיטה, איש לא יתנדב להציל! זהו לקח השואה!!! ואילו מרוז מתעלמת לגמרי מן הלקח ואף הולכת לקראת כל חלאת אדם, מבית ומחוץ!

 

החידה הגדולה, ושברה החידה הגדולה היתה: איך הובאו רבבות חיילי צה”ל לצעוד בסך, לזגג מבט קפוא ורובוטי, ולהשליך משפחה אחר משפחה מביתה ומחפירות חייה. “ברגישות ובנחישות”. כל מי שחזה במצעדי החיילים בגוש קטיף במדים השחורים כשסמל המדינה על דש בגדיהם ועל כובעיהם, בצוותים המשולבים של שוטרים וחיילים במחסומים, אשר יחד רדפו את מיטב הנוער – כ”מסתננים” וכ”שב”חים”; תָּמֵהַּ: איך נעשה הפלא הזה. איך הוסב צה”ל להיות צבא גירוש? כיצד נאטמו מפקדים וחיילים?