“שחרור” גופות בחסות ה”אקטיביזם השיפוטי” – או – הדם הרב שעל ידי אהרון ברק

“שחרור” גופות בחסות ה”אקטיביזם השיפוטי” – או – הדם הרב שעל ידי אהרון ברק


22.03.2009 17:22
"שחרור" גופות בחסות ה"אקטיביזם השיפוטי" - או – הדם הרב שעל ידי אהרון ברק


בג”ץ התיר היום (ה’) לשייח עבד אל־כרים עובייד ולמוסטפא דיראני לקבל ביקורים של הצלב האדום. ההחלטה נתקבלה פה אחד בהרכב של חמישה שופטים, בראשות נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. בנימוקיהם הבהירו השופטים כי החלטתם מהווה איזון בין השיקול הבטחוני לבין השיקול ההומניטרי.



ב”ה

 

 

“שחרור” גופות בחסות ה”אקטיביזם השיפוטי”

(או – הדם הרב שעל ידי אהרון ברק)

 

 

 
  פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות (וע”ע משפחת חתואל)


12/4/00 – מעריב

 

“בית-המשפט הפקיר את רון”

 

מאת גולן יוסיפון, איתן רבין,

אורי ארזי ודורית גבאי

 

 

האשימה אתמול בתיה ארד, אמו של הנווט השבוי

רון ארד. תגובות קשות גם של בני משפחות

הנעדרים מקרב סולטן יעקב, בעקבות החלטת בית

המשפט העליון לשחרר שמונה מהעצירים

הלבנוניים. ההחלטה התקבלה ברוב דעות – 6

שופטים מול 3

 

 

תגובות קשות ביותר של בני משפחות נעדרי צה”ל בלבנון בעקבות החלטת בית המשפט העליון מאתמול לשחרר מהכלא שמונה מהעצורים הלבנוניים שמוחזקים בישראל. מדובר בשמונה מתוך 13 עצירים שנחטפו וכלואים כאן כקלפי מיקוח במו”מ לשחרור רון ארד ונעדרי סולטן יעקב. בני משפחות הנעדרים השתמשו כלפי החלטת השופטים במונחים כמו “בגידה” ו”הפקרה”.

 

החלטת בית המשפט העליון, שישב בהרכב מורחב של תשעה שופטים, התקבלה ברוב דעות. השופטים שתמכו בהחלטה לשחרר את העצורים הם: נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, המשנה לנשיא שלמה לוין והשופטים תאודור אור, אליהו מצא, יצחק זמיר ודליה דורנר. השופטים שהתנגדו לשחרור הם: מישאל חשין, יעקב קדמי ויעקב טירקל.

 

בפסק הדין נאמר בין השאר, כי “לפי הערכת גורמי הביטחון ייתכן שרון ארד עודנו חי.

אין ניתן לפסול הנחת עבודה זו ולהתעלם ממנה”.

 

בשרות בתי הסוהר החלו ההכנות לשחרור 13 האסירים הלבנוניים המוחזקים בבתי כלא אזרחיים, שאמורים להשתחרר בראשית השבוע הבא ולכל המאוחר ביום שני. שני החטופים הבכירים, מוסטאפה דיראני והשייח’ עובייד, שלא עתרו לבג”ץ ועל כן אינם כלולים בהחלטה שהתקבלה אתמול, מוחזקים בכלא צבאי ובמידה וישוחררו יעשה הדבר על-ידי צה”ל.

 

בצה”ל התקיימו אתמול דיונים משפטיים ארוכים, שבהם הועלו מספר תרחישים אפשריים כיצד להתמודד עם הבעיה הצפויה אם וכאשר ידרשו עורכי הדין של דיראני ועובייד, לשחרר גם אותם. היועץ המשפטי לממשלה אמור לקיים היום דיון דחוף בנושא. לדברי גורם בכיר, הסיכויים לשפוט את דיראני ועובייד בבית משפט בישראל קלושים.

 

“אין סמכות”      

 

בהחלטתו (החלטת הרוב), קבע נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, כי “חוק סמכויות שעת חרום (חוק המעצרים) אינו מקנה סמכות לשר הביטחון לעצור אדם במעצר מינהלי, במקום שאין נשקפת מאותו אדם סכנה לביטחון המדינה”. עוד קבעו שופטי הרוב, כי “אין נשקפת מהעותרים – שמונה לבנונים המוחזקים במעצר מינהלי – סכנה לביטחון המדינה, והמסקנה הנדרשת מכאן היא, שאין סמכות למדינה להמשיך ולהחזיק אותם במעצר מינהלי”.

עוד כתב השופט ברק: “ההסתברות כי המשך המעצר אכן יוביל לשחרור שבויים או נעדרים מקרב כוחות הביטחון היא נמוכה ביותר”. השופט ברק כותב בהחלטתו, כי שגה בעבר כאשר החליט שאין לשחרר את העצירים.

 

השופט מישאל חשין, שהתנגד לשחרורם של העצורים, קבע בפסק הדין: “מצווים ועומדים אנו שלא ננטוש פצוע בשדה, וכמותו של פצוע לא נשקוט עד לשחרור שבויינו משוביים”.

 

פנינה פלדמן, אמו של הנעדר צביקה פלדמן: “התרגלתי כבר שמשחררים עצירים עם דם על הידיים, אבל מה איתנו, הורי השבויים והנעדרים”. ואחותו של צביקה, ענת כהן, הוסיפה: “לצערי, יש אטימות לנעדרים שלנו, אני מניחה שבהחלטה לא עמדו לנגד עיניהם הנעדרים… אני אומרת: תנו מידע תמורתם, אל תשחררו אותם כאילו הבחורים שלנו אינם שווים, אם היה מדובר בילדים שלהם הם היו עושים זאת? אצלנו המלחמה לא נגמרה”.

 

“בנק של שבויים”

 

יו”ר הליכוד, ח”כ אריאל שרון, תקף את החלטת בג”ץ: “ישראל חייבת להחזיק בנק של שבויים”. ביקורת חריפה על החלטת בג”ץ, מתח אתמול גם עו”ד אורי סלונים, שעמד בעבר בראש הצוות שפעל למען שחרור הנעדרים. סלונים: “אני חושב שזהו אחד הימים הקשים ביותר למשפחות. ההחלטה קשה ומעבירה מסר קשה מאד שאומר: אנחנו מתחילים לאבד את התקווה, אנחנו מרפים מהענין. לי, כמי שעוסק בזה 15 שנים, זה אחד הימים הקשים, למרות שאני משפטן ואני אמון על ערכי הדמוקרטיה. אני יודע ש-3 שופטים חשבו אחרת ואני חושב שברמה הערכית זה שולח מסר הפוך. אני חושב שהאסירים הכבדים בדרכם החוצה, ישראל היתה יכולה להמתין, אנחנו נמצאים על סף הסכמים מדיניים עם לבנון וסוריה. מה החיפזון? ניתן יהיה לשחרר אותם במסגרת הסכמים. אני היום מזועזע, נתנו למשפחות מכה אנושה. השחרור יהווה מכשלה, בבוא היום את מי ניתן?”

 

העמותה הבינלאומית למען השבויים והנעדרים של צה”ל קראה אמש לראש הממשלה לחתום על צווים מנהליים שימנעו את שחרורם של העצירים הלבנוניים, כפי שהורה בג”ץ.

 

השתתפו בהכנת הידיעה: עמיר

בן-דוד, אריה בנדר, דב הירש,

                 ו-ורד לוביץ’

 

 

 

תהליך

 

 

חדשות / המערכת (יום חמישי, 23/08/2001 שעה 16:18) 

 

בג”ץ התיר היום (ה’) לשייח עבד אל־כרים עובייד ולמוסטפא דיראני לקבל ביקורים של הצלב האדום. ההחלטה נתקבלה פה אחד בהרכב של חמישה שופטים, בראשות נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק.

 

בנימוקיהם הבהירו השופטים כי החלטתם מהווה איזון בין השיקול הבטחוני לבין השיקול ההומניטרי. כן אמרו השופטים כי “משוכנעים אנו כי אין בפסק דיננו זה כדי לפגוע במאמצים” לשחרור רון ארד וחיילים ואזרחים חטופים אחרים. על הביקורת כאילו החלטה כזו מעניקה יתרון לארגוני טרור, אמרו השופטים: “זהו יתרון חולף. בסופו של יום זהו יתרוננו שלנו”.

 

משפחותיהם של שלושת החיילים שנחטפו בגבול לבנון לפני קרוב לשנה, מחו על החלטת בג”ץ. גם עו”ד אליעד שרגא, שמייצג את משפחתו של רון ארד, הגיב בחריפות, ואמר: “נשבר כאן עקרון ההדדיות. לא יכול להיות שבמצב מלחמה יזכה רק צד אחד”. ההחלטה, אמר שרגא, “היא אולי הומניטרית כלפי חוץ, אבל היא לא הומניטרית כלפי פנים”. עו”ד שרגא אף הצהיר כי בכוונתו לבקש דיון נוסף בעניין בהרכב של 11 שופטים.

 

בחקירתו, מיד לאחר שהובא לישראל, טען דיראני שבשנים האחרונות אין לו כל קשר עם הנווט השבוי. ב־2004 שוחרר דיראני במסגרת עסקת חילופי השבויים עם החיזבאללה בה שוחררו אלחנן טננבאום (סוחר סמים במקום רון ארד  ח”א) וגופות שלושת החטופים בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואד.

 

במסגרת העסקה, הצליח (נסראללה) לשחרר את שני האסירים הלבנונים, עבד אל-כרים עובייד ומוסטפה דיראני, ועוד 400 אסירים פלשתינים.

מאחור הותיר את סמיר קונטאר, שממשלת שרון סירבה לשחרר, אלא תמורת רון ארד. מאז חזר והבטיח, בכל אחד מנאומיו, כי יבוא גם יום השחרור שלו. “אני אומר לסמיר קונטאר ולאחיו – אתם נחשבים לאנשים משוחררים,” הכריז נסראללה במסיבת העיתונאים שכינס לאחר חטיפת שני חיילי צה”ל בפשיטה על גבול ישראל.

מעודד מחילופי השבויים, הצהיר החמאס כמה ימים מאוחר יותר שאנשיו גם הם יחטפו חיילים ישראלים כדי להביא לשחרורם של אסירים פלסטינים. בה בשעה הבטיח נסראללה לתומכיו כי חזבאללה ימשיך לחטוף ישראלים עד אשר לא יישאר בבתי הכלא הישראליים “אף אסיר אחד”.

במהלך שהותו בכלא הישראלי התחתן קונטאר עם אזרחית ישראלית‏‏ ונרשם ללימודים באוניברסיטה הפתוחה (הישראלית). בספטמבר 1998 העניקה לו האוניברסיטה הפתוחה תואר בוגר (BA) במדעי הרוח והחברה. קונטאר אף התחיל ללמוד לתואר שני אך לא סיימו. ב-8 ביולי 2005 פרסם “מעריב” ריאיון שערכה הכתבת חן קוטס-בר (האמא המתועבת של הסידרה – שוברים שתיקה – ח”א)) עם קונטאר בכלא הדרים.

סמיר קונטאר (בערבית: سمير القنطار, תעתיק מדויק: סמיר אלקנטאר; נולד ב-20 ביולי 1962) – מחבל לבנוני ממוצא דרוזי. השתתף בהתקפת טרור על העיר נהריה בישראל ב-22 באפריל 1979, שבה נרצחו בני משפחת הרן ושני שוטרים. הוא הורשע ברצח שני אזרחים ישראלים ובהריגתם של שני שוטרים ישראלים ונידון לארבעה מאסרי עולם. ב-16 ביולי 2008 השתחרר ושב ללבנון, במסגרת עסקה עם חזבאללה שכללה את החזרת גופות החיילים החטופים הישראלים אלדד רגב ואודי גולדווסר.

 

קונטאר נולד בעביה שבהר הלבנון למשפחה דרוזית, חילונית ואמידה, בת שלושה בנים וחמש בנות. אביו היה שף בחברת המסעדנות הבינלאומית ‘אלביר אבילא’, ולכן נעדר מהבית רוב הזמן, ואמו הייתה עקרת בית. כשהיה בן 13 וחצי, באפריל 1975, גויס דרך המפלגה הסוציאליסטית לחזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הראשית, שישבה בלבנון. שמו בארגון היה נביל אחמד קאסם. לאחר פיצול הארגון ב- 1976, בעוד אחמד ג’יבריל נשאר עם השם המקורי, עבר קונטאר לחזית לשחרור פלסטין עם אבו עבאס (מוחמד זיידאן), שהיה ממונה על ההסברה והפך למפקדו העליון של הארגון. כשהיה קונטאר בן 15, סיים קורס קצינים ועבר ליחידה 9, היחידה הלוחמת המבצעת של הארגון.

 

 פעולות טרור

 

נסיון פיגוע באוטובוס

ב-31 בינואר 1978 יצא קונטאר יחד עם אנשים נוספים מארגונו לירדן דרך דמשק במטרה לחצות את נהר הירדן ולחטוף אוטובוס ישראלי באזור בית שאן ולדרוש את שיחרורם של 20 מחבלים, בהם קוזו אוקמוטו. בעקבות מודיעין מוקדם שהועבר לשירותי הביטחון של ירדן נעצרו קונטאר ושותפיו וישבו בכלא הירדני בעמאן 11 חודשים, עד סוף שנת 1978.

 

הפיגוע בנהריה   

 

 

ב-22 באפריל 1979 הוביל סמיר קונטאר (בן שש עשרה וחצי) חוליה בת ארבעה אנשים מלבנון, שהשתייכו לחזית לשחרור פלסטין. בשעת חצות הם הגיעו בסירת גומי לנהריה וירדו לחוף. אנשי החוליה ירו על רכב משטרה, ובעקבות הירי נהרג השוטר אליהו שחר. אחר כך פרצו לדירתם של בני משפחת הרן בטרם הגיעה תגבורת של כוחות משטרה. הם לקחו כבני ערובה את דני הרן בן ה-31 יחד עם בתו בת הארבע, עינת. האם, סמדר, הצליחה להסתתר באינטרסול מעל חדר השינה יחד עם בתה בת השנתיים, יעל, ושכנה.

לאחר תפיסת בני הערובה נלקחו דני ועינת אל חוף הים, שם התפתח קרב יריות עם שוטרים ועם חיילי צה”ל. סמיר קונטאר ירה בדני הרן מטווח קצר בגבו והרגו מול עיניה של בתו עינת, ולאחר מכן הרג גם את עינת כשהוא מוחץ את ראשה בקת הרובה כנגד סלע ומרסק את גולגלתה. בביתם, באינטרסול, נחנקה למוות בתה בת השנתיים של סמדר, יעל, תוך כדי ניסיונותיה של האם להשתיקה כדי שלא יתגלו על ידי החוליה.

בחילופי היריות שהיו על החוף נהרגו שוטר ישראלי ושניים מאנשי החוליה של קונטאר. קונטאר ואיש החוליה הרביעי, אחמד אברס, נתפסו. זה האחרון שוחרר על ידי ישראל בעסקת ג’יבריל בשנת 1986, בה שוחררו 1,150 אסירים בתמורה לשלושה חיילים ישראלים (ויקיפדיה).

                                                            

 

כאמור, בעקבות החלטת השופטים, הגיבו בני משפחות הנעדרים בלבנון בצורה קשה. אימו של רון ארד, הנווט השבוי, אמרה: “אני רואה בהחלטה בגידה של המערכת המשפטית ברון”.

לדברי בתיה ארד, איבד בית המשפט העליון את שיקול דעתו והחליט לשחרר אנשים,

שעשויים להיות קלף מיקוח להחזרת בנה הביתה. “בית המשפט העליון הפקיר היום את

רון”, אמרה בתיה ארד, וזאת, לדבריה, למרות התנגדות צה”ל לשחרור.

 

 

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר