רונית זמיר מנציבות תלונות הציבור על שופטים לא מבינה עברית, או רמזים, או גם-וגם
רונית זמיר מנציבות תלונות הציבור על שופטים לא מבינה עברית, או רמזים, או גם-וגם
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 17.3.2009
לכבוד
מרת רונית זמיר
ממונה בכירה על ניהול ותכנון
נציבות תלונות הציבור על שופטים
ירושלים
הנדון: השופט סלים ג’ובראן, ביהמ”ש העליון, רע”פ 7491/08
מספרכם 1172/08/י/עליון י-ם
בתשובה למכתבי הקודם בעניין שבנדון את עונה לי, במכתבך מיום 2 במארס, 2009:
“קיבלתי את מכתבך שבנדון.
“הריני להודיעך, כי מכתבי מיום 19.1.09 היה על דעת הנציב”.
הריני להודיעך כי שלחתי את מכתבך זה לדודאים, כי את חיריה כבר סגרו.
הריני להודיעך כי יש בידי אישור רשמי ממשרד המשפטים, לפיו –
- אמירות כגון “שר המשפטים הסמיכני להשיב על מכתבך שבנדון” אין פירושן שהשר הסמיך את המשיב ספציפית לאותו המכתב, ואפשר שמדובר ב”הסמכה” כללית ב”ישיבה בלשכת השר”, אשר השר עצמו כלל לא השתתף, בה;
- אמירות כגון “על דעת השר” אין להן משמעות אחת, ואין פירושן שהשר בכלל ידע על הנושא שבנדון.
לפיכך, וכיוון שגם הנציבות היא חלק אורגני ממשרד המשפטים, אני רואה את הדברים האלה כחלים גם על הנציבות.
ועם כל הכבוד, כאשר מר גולדברג כיהן כשופט הוא לא הסמיך אחרים לחתום על החלטות שאמורות להיות חתומות על ידו, והוא גם לא הסמיך אחרים להצהיר (בחתימתם) כי כל מה שהם חתמו עליו היה “על דעתו”: “אין חיה כזאת”!
ועם כל הכבוד, אם יש למר גולדברג לומר לי משהו, שיתכבד ויעשה זאת בחתימתו.
לפיכך אני דורש לראות את ההחלטה המקורית בתיקכם זה, וכן תשובה עניינית לגופה של השגתי מיום 14.1.2009, כשהן חתומות ע”י הנציב עצמו.
במכתבי הקודם, אשר במצורף אליו החזרתי לך את מכתבך אלי מיום 19.1.2009, אמרתי כי “לאור יחסך המזלזל אלי, אבקשך לא לשלוח אלי מכאן ואילך שום מכתב, בין בעניין זה, בין בעניינים אחרים, וכל מכתב בחתימתך יזכה ממני לאותה התגובה לה זוכה מכתבך זה”, אבל כנראה שזה לא עזר, והייתי שמח לדעת אם הקושי בהבנת הנקרא הוא שלך, או של מר גולדברג עצמו.
ואם גם רמיזתך הסתמית על ה”סגנון” שלי הייתה “על דעת הנציב”, את יכולה למסור גם לו כי עניין זה אינו בסמכותו ואינו מתפקידו, ואם יש לו מה להגיד לי בנושא הזה, שיגידי לי את זה באופן פרטי, ולא תחת הלוגו של כהונתו הרשמית.
באותו הכבוד שאתם רוחשים לי,
שמחה ניר, עו”ד