על מה, בכלל, הויכוח?

על מה, בכלל, הויכוח?

חנה אייזנמן
09.03.2009 19:05
על מה, בכלל, הויכוח?


איך אפשר בכלל לדון ולהתלבט במובן מאליו? העובדה שזה נושא לדיון מעידה שוב, כמו המכלול בהווית מרוז, שלעם הזה אבדו חוש המוסר ויצר הקיום. לא ניתן לדון את משפחת שליט, ושלא נגיע למקומה, אך במצטרפים לדרישתם לשחרר למען בנם האחד, רוצחים הרבה, שימשיכו לשפוך דם נקיים, יש לראות פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות.



ב”ה

 

 

על מה, בכלל, הויכוח?

 

 

יתר על כן, אפשר להבין, בהחלט, עליית המוני בית ישראל על ה”כנסת”, לעשות שפטים בשרי מרוז ובחברי ה”כנסת” שלה, המובילים את כולנו לאבדון במדיניות הדמים והזדון שלהם.

 

זו אינה שאלה וזה מובן מאליו, שאין לשחרר גם מרצח אחד בתמורה לשחרור גלעד שליט! איך אפשר בכלל לדון ולהתלבט במובן מאליו? העובדה שזה נושא לדיון מעידה שוב, כמו המכלול בהווית מרוז, שלעם הזה אבדו חוש המוסר ויצר הקיום. לא ניתן לדון את משפחת שליט, ושלא נגיע למקומה, אך במצטרפים לדרישתם לשחרר למען בנם האחד, רוצחים הרבה, שימשיכו לשפוך דם נקיים, יש לראות פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות.

אפשר להבין הפגנה של משפחת שליט נגד המדינה. יתר על כן, אפשר להבין, בהחלט, עליית המוני בית ישראל על הכנסת, לעשות שפטים בשרי מרוז ובחברי ה”כנסת” שלה, המובילים את כולנו לאבדון במדיניות הדמים והזדון שלהם. אבל, אי אפשר להבין הפגנה הבאה לחזק את מרוז במדיניות פשעיה נגד העם היהודי, שבמסגרתה היא משחררת רבבות מרצחים שבהם צריך היה לעשות, בדיוק מה שעשו הרוסים בגרמנים במלחמת העולם השניה.

מעולם לא היתה הצדקה להיעלמותם רבת השנים במאורות צפעוני הג’יהאד של בנינו החטופים, השבויים והנעדרים. מרוז שחררה רבבות מרצחים במשך עשרות השנים בהן מוחזקים קומץ ילדינו, מתים או חיים, בידי מפלצות האדם הג’יהאדיות. לא די שלא חזרו, אלא, אין לנו שום מידע על הבנים שהפקירה מרוז, כדרכה. בנים שנקברו חיים בקיני המרצחים, הפארטנרים של שמעון פרס. שום מדינה לא היתה משלימה עם התעללות כזו, לבד ממרוז, שהשלמתה עם הפשעים המבוצעים נגד אזרחיה, כוללת צ’ופרים מלוא חפניים ומלוא אפסיים למרצחים! וזו הסיבה להתעללות – השחרור ממתן דין וחשבון, השחרור מעונש, המתנות הזורמות ללא הפוגה, הימנעות מרוז מלבוא חשבון עם הגרועים מן הנאצים – תואמיה!

בשעתה, העמידה אמא גרוף את כל המדינה על רגליה, לאחר שבנה נחטף מעמדה בלבנון. רבין הצהיר שאינו יכל לעמוד מול דמעות האם, אז הוא ויצחק שמיר שחררו 1150 מרצחים חסידי ג’יבריל, והביאו דמעות לעיניהם של אבות ואמהות רבים ששכלו את בניהם בידי אותם משוחררים! מרוז היא שקבעה את המחיר! לא מפלצות הג’יהאד!

מרוז היא המתירה את ביקור הצלב האדום האנטישמי אצל המרצחים, בשעה שאין בקורים כאלה, כמובן, אצל המתים החיים, או החיים המתים, מבני ישראל. היא מתירה גם בקורי משפחה, במקום להסתיר כל מידע על המרצחים, בדיוק כפי שהם עושים.  מרוז היא המשחררת מרצחים ללא חשבון, כמחוות. מרוז היא המוציאה לרחוב את הדיונים בנושאי חיים ומוות, כך שכל זב ומצורע ושמאלני מזוהם, יכולים להביע את דעתם, קבל ג’יהאד ארכי-נאצי, ולהפגין את חולשתה ותבוסתנותה ואף את שנאת ישראל של מרוז.

מרוז מתייחסת אל רוצחי תינוקות מן המארב, במסגרת נסיונותיהם הבלתי נלאים להשמידנו, כאילו היו שבויי מלחמה לגיטימיים!

מרוז היא המדקלמת על “אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע”, כאשר אזרחיה נרצחים בלי הבחנה על ידי ה”חפים מפשע” האלה.

כשערפאת, ידידו ורעו של פרס והפארטנר שלו לקבלת פרס נובל ל”שלום”, הביא את מחצית הדיסקית של זכריה באומל, כמחווה מפלצתית-סאדיסטית, ראתה בזה מרוז מחווה הראויה לתשלום בחבלי ארץ ישראל. במקום לכוון כלי יורק אש ללבו או לבין שתי עיניו של ערפאת, ולדרוש, לאלתר, להחזיר את זכריה מן המקום בו נמצאה הדיסקית, לחיק משפחתו ועמו, העניקה לו מרוז, כאמור, את ארץ ישראל. אילו טען הרוצח שאין באפשרותו להביא את זכריה, היתה זו הזדמנות לחסל את הטינופת, אבל, זה הדבר האחרון אותו העלו שרי מרוז על דעתם.

במקום להוציא להורג את כל הרשומים ברשימות המבוקשים לשחרור, כך, שהמרצחים יאבדו את המניע ואת החשק לחטוף יהודים, נענית מרוז לכל דרישה. וזה, לא בגלל דאגתה לחטופים. אני מבטיחה לכם, שלממשלות ה”שלום” של מרוז לא אכפת כלל מותם של יהודים, קל וחומר, קבורתם חיים במאורות הצפעונים. הכל, אופורטוניזם.

היום זה in לדאוג לשליט. ועל כן קובע כל אידיוט, כמו, למשל, פואד בן-אליעזר, ששחרור שליט צריך להיות בראש סולם העדיפויות, לפני חיי עם ישראל, למשל….

יש להתעלם ממשפחת שליט, את נגרריה לשלוח הביתה, בכח! ואת שליט לשחרר בכח! אילו גבתה מרוז מן המרצחים את המחיר הראוי על ההתעללות, בת עשרות שנים, באזרחיה – מטיילים, קונים, חטופים ושבויים, במשפחותיהם ובעם ישראל, כולם היו בבית, וגם שלום היה בבית. גם לא היינו שומעים את העימותים המכוערים, בין חסידי שחרור המרצחים, כשאחריהם המבול, לבין המפגינים למען קיום העם היהודי.

אילו מחקה מרוז מתחת שמי ה’ כל סימן וזכר למאמיני הג’יהאד ולישוביהם בארץ ישראל, היה היום שלום בארץ, ולא היו נופלים הבנים, לא בלבנון, לא בעזה ולא בשום מקום אחר בארץ ישראל ובעולם.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר