סיעות-היחיד הן פלפל הדמוקרטיה. לחבריהן אין יכולת, יומרה או שאיפה לקבל “תפקידים ביצועיים” (ביטוי מכובס לכסאות בממשלה), וכל מה שיש להם הוא היכולת האינטלקטואלית – תכונה שלא כל שר בממשלה ניחן בה.

חיסולן של סיעות-היחיד, הוא גזילתה של כבשת-הרש בידי המפלגות הגדולות, ויחד עם חוק באדר-עופר נוצר מצב מפלגה שקיבלה קולות כדי 20 או 30 מנדטים תזכה למנדט או שניים נוספים, על חשבון הסיעות הקטנות אשר יכולות לקבל, כל אחת, קולות כדי מנדט או שניים, והן תאבדנה את כל עולמן – בדיוק כפי שאיבדה את עולמה חברת-הכנסת גאולה כהן.

אחרי שחוסלו סיעות-היחיד, חוסלו גם הסיעות הדו-ח”כיות, ובכנסת הנכנסת הסיעות הקטנות ביותר מונות לא פחות משלושה ח”כים כל אחת – מספיק שתן בראש כדי לדרוש כסא בממשלה, ובנסיבות מסויימות כסא נוסף, של סגנות-שר.

השאיפה להעלות את אחוז החסימה לא תוסיף יציבות שלטונית, אבל תוריד גם תוריד את איכותה של הכנסת, ואת מעמדה בציבור.

__________

בין הבחירות לקואליציה (א): על חוסר האחריות של ציפי לבני וביבי נתניהו – כלפי עצמם, וכלפי מפלגותיהם-הם

בין הבחירות לקואליציה (ב): אגדת-ההבל על ה”סחטנות” של המפלגות הקטנות

בין הבחירות לקואליציה (ג): גאולה כהן מתבכיינת, ובצדק – אבל …

בין הבחירות לקואליציה (ד): סיעות-היחיד – פלפל הדמוקרטיה (אתה נמצא כאן)

בין הבחירות לקואליציה (ה): על ה”רזולוציה” של “רצון הבוחר”

בין הבחירות לקואליציה (ו): על הדרישה האופנתית ל“שינוי שיטת המימשל“